קופיקט
איחרת – החזרת!

איחרת – החזרת!

זוג שרכש דירה בעיר קיבל אותה באיחור של 143 ימים. בית המשפט פסק: המוכרת תשיב להם 57.2 אלף שקל

בני זוג שרכשו בשנת 2014 דירה במודיעין במחיר 1.85 מיליון שקלים, קיבלו את הדירה באיחור ניכר של 143 ימים מהמוכרת, האיחור במסירת הדירה נבע מעיקולים שהוטלו על הדירה ולא שוחררו בזמן עד למועד המסירה, זאת למרות שבהסכם המכר הצהירה המוכרת כי הדירה משוחררת מהתחייבויות לצד שלישי פרט למשכנתה. פסק הדין הופיע באתר המשפט "פסק דין" ופורסם באתר YNET, ממנו מצוטטים הדברים להלן:

בני הזוג שקנו את הדירה במודיעין הגישו באמצעות עו"ד שמואל יוז'וק תביעה נגד המוכרת ולאחר פסיקת בית המשפט זכו לפיצוי בגובה 57,200 שקלים ממוכרת הדירה, למרות שבחוזה המכר צויין סעיף פיצוי על איחור במסירה גבוה יותר בגובה 185 אלף שקלים. הסיבה לסכום הנמוך יותר שפסק השופט אבי סתיו מבית משפט השלום בראשון לציון היא שהשופט התרשם שלמרות האיחור לא היתה כאן הפרה של תנאי בסיסי בחוזה.

מודיעין. מקור הדירה – בפושט רגל (צילום ארכיון)

בתביעה נטען כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה החוזיות, לא סילקה את צו המניעה שהוטל על הדירה כפי שהתחייבה בהסכם, ובשל כך נאלצו התובעים להיגרר להליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לטענת התובעים, בכך הפרה הנתבעת את ההסכם הפרה יסודית, ולפיכך הם זכאים לפיצוי המוסכם בסך 185,000 שקל.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא לא הפרה את הסכם המכר; כי גם אם ייקבע שהיא הפרה את ההסכם אין מדובר בהפרה יסודית המזכה בפיצוי מוסכם; וכי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. לטענת הנתבעת, התובעים ידעו שהיא רכשה את הדירה מאדם שנקלע להליכי פשיטת רגל, ולפיכך קיבלו אותה בהנחה משמעותית. עוד טוענת הנתבעת, כי ההתחייבות שלה להסיר זכות צד שלישי שתוטל על זכויותיה מתייחסת רק למצב בו התמורה שולמה במלואה, ואילו במצב בו לא שולמה התמורה במלואה חלה רק ההוראה החוזית המקפיאה את חיוב התשלום של התובעים.

לטענת הנתבעת, הצדדים הסכימו כי במקרה בו יוטל צו מניעה בטרם תשלום מלוא התמורה תחול רק הקפאה הדדית של חיוב התשלום וחיוב מסירת החזקה, ולא דבר מעבר לכך. הנתבעת מציינת כי מכיוון שהנכס היה תפוס ע"י שוכרים, לעיכוב במסירת החזקה אין משמעות למעט אי קבלת דמי השכירות על ידי התובעים, אולם כנגד הפסד דמי השכירות חסכו התובעים תשלומי ריבית, כתוצאה מהעיכוב בתשלום התמורה, ולפיכך הם כלל לא ניזוקו מהאיחור.

הנתבעת הגישה תביעה נגדית בה טענה כי התובעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, בכך שהחליטו על דעת עצמם שלא לשלם את יתרת התמורה, ולפיכך היא זכאית לפיצוי המוסכם בסך 185,000 שקל. לטענת הנתבעת, על אף הטענות שהועלו על ידי המנהל המיוחד לא הייתה כל מניעה לשלם את התמורה, שכן חלק ממנה נועד לפרוע את המשכנתה שרבצה על הנכס ואת החלק האחר ניתן היה להפקיד בקופת בית המשפט.

"לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה", כתב השופט סתיו. "הנתבעת תשלם לתובעים סך של 57,200 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה".

יאיר דנון