אמהות, אתן לא לבד!
ביבס חינוך 2.8.18
אמהות, אתן לא לבד!

אמהות, אתן לא לבד!

התמודדות עם הורות חדשה, בדידות, ואובדן האם, הובילו את ענת גלב להקים את "אמהות ממודיעין", קבוצת פייסבוק שהפכה לאחת החזקות והפעילות בעיר. עם הזמן החברות הווירטואלית פרצה את המסכים והפכה למפגשים חברתיים וערבי נשים תוססים 

ענת גלב, שהקימה ומנהלת את קבוצת 'אמהות ממודיעין' בפייסבוק, פתחה את הקבוצה כדי לא להיות לבד בחופשת הלידה. הקבוצה היום מונה מעל 11,000 אמהות, שנעזרות בה כדי למצוא חברות, להתייעץ בכל נושא, החל מהורות ועד המלצה על אינסטלטור. "נוצרה פה קהילה שאין כמותה בערים אחרות", אומרת גלב ומספרת על המפלט שמצאה בקבוצה, וגם על המפגשים החברתיים וערבי הנשים שיצאו מהקבוצה. למקטרגים היא מוסיפה, שלמרות מה שחושבים, היא לא מרוויחה אחוזים.

היתה הכל בשבילי

ענת גלב, בת 36, נולדה וגדלה בבת ים כאחות הקטנה והמפונקת לשני אחים גדולים במשפחה חמה ונעימה. אביה היה מנהל ואמה סגנית מנהלת בביה"ח וולפסון. את ילדותה היא מתארת כמדהימה, עם זכרונות וחברויות כיפים. היא היתה קשורה מאד לאמה (שנפטרה) והגדירה אותה כחברתה הטובה ביותר. "הייתי מחוברת אליה בחבל הטבור, היא היתה הכל בשבילי. היא נתנה לי כל כך הרבה דברים שאני לוקחת היום לאמהות. מתוקף תפקידה היא היתה עושה המון מעשים טובים. היא היתה אומרת שכל יום היא משתדלת לעשות לפחות דבר אחד טוב. היא גידלה אותנו ואנחנו היינו כל החיים שלה."

בצבא שירתה כפקידת לשכה ביחידת יפתח בצריפין והשתחררה ממנו אחרי שירות משמעותי עבורה בשנת 2001. בגיל 21, עברה המשפחה להתגורר במודיעין. "עבורי, המעבר הזה היה מאד קשה" היא נזכרת, " לא הכרתי פה אף אחד ובשנים הראשונות היית כל הזמן על קו חולון - מודיעין, הייתי ישנה אצל חברות, בקושי הגעתי לפה." היא עשתה תואר שני במנהל עסקים ובשנת 2008 הכירה את רועי, עימו התחתנה כשנה וחצי לאחר מכן.

חייה של גלב עברו תפנית משמעותית כשבאפריל 2011 גילו לאמה גידול ממאיר בכבד. "עברנו שנה וחודש של עליות וירידות, בין ייאוש לתקווה, בין צחוק לבכי. כשגילו את זה לא הצלחתי לצאת מהמיטה או לדבר. כל כך דאגתי לה."

חודשיים לאחר הגילוי נכנסה גלב להריון. "אני לא זוכרת הרבה מההריון, כמובן שהיתה שמחה והתרגשות עליו אבל התמקדתי באמא והייתי עסוקה כל הזמן בתקווה שהיא תצא מזה. ביום הלידה לקחתי את אמא בבוקר להקרנות ובערב כבר הייתי בחדר הלידה. " באפריל 2012, נולדה בתה מעיין ושלושה חודשים אחר כך אמה נפטרה. גלב מספרת על התקופה בעינים דומעות. "עדיין קשה לי כל כך. אמא שלי היתה מדהימה ונתנה לי כל כך הרבה. אמא שלי היתה החברה הכי טובה שלי. חצי ממני מת איתה וחצי חי איתה, אבל אף אחד לא הכין אותי לזה. את בת 31 ,אחרי לידה ואת צריכה את אמא שלך. הרגשתי שאני לומדת ללכת לבד ולגדל ילדה במקביל. רציתי אמא שתסביר, תכוון, תגיד לי מה לעשות כשלקטנה יש חום בשתיים לפנות בוקר. את צריכה מישהו שיגיד לך מה לעשות. מצאתי את עצמי עם תינוקת קטנה, בעיר שבה אני לא מכירה אף אחד, מתאבלת על אימי . לא היה לי מי שיכין אוכל, עם מי להתייעץ, מי שילמד אותי איך עושים את הדברים. בעלי היה בעבודה הרבה שעות ומצאתי את עצמי לבד עם תינוקת על הידייים כל היום. חוץ מחברה אחת מקורס ההכנה ללידה לא הכרתי פה אף אחד ולא היה לי מישהו לחלוק איתו קשיים, לצחוק איתו, מישהי להעביר איתה את היום."

לחפש עוד אמהות

הבדידות של גלב בחופשת הלידה הובילה אותה להחלטה שעליה לחפש חברות בעיר. "באוקטובר 2013, באופן הכי ספונטני, החלטתי להוציא את זה החוצה. החלטתי לפתוח קבוצה בפייסבוק של אמהות בעיר. בזמנו לא היה את כל העולם של הקבוצות כמו שיש היום אלא היתה פה, קבוצה, שם קבוצה, אבל לא מצאתי שום מענה לצורך הזה שלי למצוא אמהות אחרות. זו היתה הקבוצה הראשונה שהוקמה בעיר בנושא הזה. הקטע היה שאמנם פתחתי קבוצה, אבל לא הכרתי אף אחד ולכן לא היה לי את מי לצרף אליה. צירפתי את השכנה שלי ואת החברה שהכרתי מהקורס ההכנה ללידה . היא צרפה שתיים. לאט לאט הצטרפה עוד אחת ועוד אחת. היינו כמה בודדות בקבוצה ובעיקר נעזרנו אחת בשניה בשאלות והתייעצויות. ואז מישהי הציעה שנפגש והזמינה אותנו אליה הביתה. מצאנו את עצמנו עשרים נשים עם תינוקות, כשאף אחת לא הכירה אף אחת אחרת. אבל כולנו היינו באותו מצב. וכך התחלנו להפגש כל פעם בבית של מישהיא אחרת. לפעמים היינו מזמינות מקום בבית קפה בערב רק בשבילנו וסתם לפטפט, להכיר. עשינו סבב כשכל אחת מספרת על עצמה.

 ענת גלב "מכלום נוצרה קבוצה שהיא ממש קהילה." (צילום אינגריד מולר)

באחד המפגשים היתה מישהי שרק חזרה לארץ מחו"ל, לא הכירה פה אף אחד. בערב נוצר חיבור עם האמא שישבה לידה ומאז ועד היום הן כמו אחיות. לשתיהן יש שני זוגות תאומים, הילדים גדלים יחד, אחת העבירה את הילדים לגן של השניה רק כדי שהילדים יהיו יחד "

מצאת נחמה בקבוצה הזו?

"התחלתי להיפגש עם אנשים, היה לי עם מי להתייעץ. זה נשמע קטן אבל כשיש לך בעיה או משהו מטריד אותך עם התינוקת זה עולם ומלואו. "אני זוכרת שהבת שלי חלתה במחלת הפה והטלפיים. שאלתי בקבוצה איך משיגים חלב עיזים. תוך דקות מישהיא כתבה שהיא בדיוק נוסעת היום לטל שחר ומביאה לי. כתבתי את הפוסט בבוקר ובאחת כבר החלב היה אצלי. כשאמהות כותבות לא תמיד הן צריכות מיליון לייקים ותגובות. מספיק שזה מוביל לתשובה אחת או שתיים ואת מקבלת את המענה שאת צריכה, וזה עולם ומלואו. כשמישהיא צריכה באמצע הלילה תרופה או כל דבר אחר כולן נרתמות וזה מאד עוזר. זו קבוצה מאד מכילה וזה נותן תחושה של בית. אין פה שיפוטיות, יש דיונים ודברים עולים אבל בסופו של דבר המטרה היא לתת מענה אחת לשניה וזה באמת מקסים. "

גירושין, מחלה והמון תמיכה

קושי נוסף הצטרף לחייה כאשר היא ובעלה החליטו להפריד כוחות. זה קרה כעבור שנה, באזכרה לאמה: "זו היתה שנה מגעילה, מאד קשה, היינו לנו קשיים כמו לכל זוג עם ילד ראשון וכל מה שקשור בזה, אבל גם היה לי קשה מאד ביני לבין עצמי עם המוות של אמא שלי ותינוקת קטנה ראשונה." לאחר תהליך גירושין לא פשוט, מחלת הקוליטיס התפרצה בגופה והיא הגיעה למצב שהיא לא יכלה לעבוד. גם פה, נעזרה גלב בבנות הקבוצה לשאלות ולסיוע.

היום, כשהקבוצה חגגת חמש שנים להיווסדה, היא מונה כבר למעלה מ- 11,000 אמהות. "זה מרגש לראות איך משתיים, חמש גדלנו ככה. זוכרת שכתבתי בקבוצות אחרות בארץ אם יש פה אמהות אחרות וניסיתי לאתר אמהות לקבוצה. היום יש המון ממתינות שאאשר אותן. מכלום נוצרה קבוצה שהיא ממש קהילה."

עם הבת. "כשמישהי צריכה באמצע הלילה תרופה או כל דבר אחר כולן נרתמות וזה מאד עוזר" (צילום אינגרי מולר)

גלב העובדת לפרנסתה בחברת שילוח בינלאומי, כאמור מנהלת את הקבוצה בהתנדבות ומרגישה שהיא מרימה את הבייבי שלה. "עם הזמן התפתחתי בקהילה, הבנתי שיש כאן גם המון נשים עצמאיות. אז אני מאפשרת גם להן לפרסם בדרכים מוסדרות. היום הקבוצה נותנת מענה לכל סוגי האמהות, לא רק לתינוקות גם היום נוצרים מפגשים ספונטנים, נשים מייעצות אחת לשניה על התמודדות עם מתבגרים בחופש ועל שינה של תינוקות."

מפגשים לנשים

לגלב חשוב גם להוציא את הקבוצה מחוץ למסך ולהפוך אותה לאמיתית בשטח, ולכן היא מארגנת ערבי נשים, מפגשים שונים, הנחות מרוכזות לחברות הקבוצה בעסקים מקומיים ועוד. "מאד חשוב לי להעביר את עצמי מהאון לין לאוף ליין כי אלה החיים בעצם. חשוב לי שבסופו של דבר ליצור את המעבר, את החברויות, את המפגשים. חשוב לי שמישהי תרגיש בנוח לפנות לנשים אחרות וברגע שנוצרת קרבה פיסית ופתיחות אפשר לקבל מזה הרבה יותר. עשיתי כמה ערבי נשים בסטודיו בעיר, בבתי קפה ועוד. זו האג'נדה וככה אני פועלת. אני מאד אוהבת את הקבוצה, מקבלת ממנה כוח וסיפוק. אני נהנית לשמוע סיפורים, זה התשלום שלי, הפידבקים החיובים. כשהשתחררתי מבית החולים, הייתי צריכה להכין אוכל, הייתי מבולבלת. היום יש מענה לכל הדברים האלה, יש יחד."

בין ערבי נשים המתוכננים בקרוב יתקיים מפגש/ הרצאה עם לילך שם טוב, אשה מעוררת השראה שאיבדה את שלושת ילדיה שנרצחו על ידי הגרוש שלה, והיום חובקת ילדה חדשה. עלות ההשתתפות בערה הזה, כמו בשאר הפעילויות שגלב מארגנת, היא רק עבור כיסוי ההוצאות. בשבוע שעבר היא אירגנה יריד מכירות חזרה לבית ספר בשיתוף עם אחת החנויות בעיר. "אני חיה בעיר ומאד חשוב לי מה שקורה פה. חשוב לי לתת במה לעסקים בעיר, לפרגן להם, בעיקר כשאת מכירה אותם ואת הסיפור האישי שלהם, אנשים מקסימים שעובדים קשה בשביל להתפרנס פה בעיר."

הקבוצה משמשת גם לעזרה למשפחות במצוקה בעיר וגם עולים בהם דיונים שעוסקים במקרים מורכבים." היתה אמא שפנתה אלי באופן אנונימי שהיא שומעת כבר הרבה זמן תינוק שלא מפסיק לבכות מדירה ששייכת למשפחתון סמוך. העלנו את זה כפוסט והתפתח דיון עם אמהות מהעיר איך כדאי לנהוג והאם צריך לפנות לרשויות. בסופו של דבר הנושא טופל" .

גבולות השיימינג

בימים אלה התקיימו דיונים סוערים בקבוצה בנושא פרסום של שמות גננות ועד כמה החשיפה גבל בשיימינג. "כשהתפרסמו השיבוצים לגנים החלו פוסטים רבים של אמהות שרצו לברר על הגן או הגננת שקיבלו לילדיהם. עלה הקונפליקט האם זה לגיטימי לבדוק מי זו הגננת, לרשום את השם שלה או שזה צריך להעשות מאחורי הקלעים. היו כמה פוסטים על הנושא הזה. למרות הדיון הסוער הזה, הוא התנהל בצורה תרבותית ומכבדת למרות שהיו בו דעות לכאן ולכאן. "

בעקבות העיסוק הרב בנושא השיבוצים לגנים ולמוסדות החינוך העלתה גלב לקבוצה את מחזיק תיק החינוך וסגן ראש העיר, מויש לוי, לשרשור שאלות ותשובות בנושא. "זה היה שיתוף פעולה מקסים" היא מספרת. "הוא נכנס לקבוצה ,והיתה היענות מדהימה. בעקבות הביקוש, קבענו עוד מפגש כזה ב- 24.8. זה משהו שרק ילך ויתרחב כי חשוב לי לענות על כל הצרכים של האמהות במקום אחד. "

גלב רואה את הצורך בקבוצה, דווקא פה במודיעין, כמשהו שרק הולך וגדל, והיא פועלת להגדלתה בשיא המרץ. "עכשיו כשמודיעין גדלה ומפתחת, חשוב בעיני שתהיה מודעות לקבוצה הזו. כל הזמן נבנות פה שכונות חדשות ומגיעים תושבים חדשים לעיר. הם לבד ולא מכירים פה אף אחד וחשוב שהאמהות יחבקו גם את האמהות החדשות. מודיעין זו אמנם עיר ויש פה הרבה תושבים, אבל עדיין יש פה תחושה של כפר. כל אחת מכירה את השניה, בין אם זה דרך הפייס או מכל מיני מסגרות. אין את זה בערים אחרות. הקבוצה פה היא ממש בית וכולן מוצאות את עצמן שם. זה משהו שאין בערים אחרות. היום, גם בזכות הקבוצה, יש הרבה

יאיר דנון