דיור מוגן
ביבס: "ההפרדה במקור היא בלוף אחד גדול"

ביבס: "ההפרדה במקור היא בלוף אחד גדול"

לאחר שנים שבהן שיכנעה אותנו העיריה להפריד את הפסולת הרטובה מהיבשה ואף חילקה לנו פחים מיוחדים לשם כך – ראש העיריה החליט להפסיק את העמדת הפנים: "הכל מגיע בסופו של דבר לאותו מקום בנגב, בו המדינה היתה צריכה להקים מערכת מיחזור אבל לא עשתה זאת". המשמעות – בקרוב ייגנז כל הפרוייקט, הפחים החומים ייאספו, והגלגל יוחזר לאחור. אלכס וינרב, לשעבר מחזיק תיק איכות הסביבה: "חבל מאוד. לקח הרבה שנים לחנך את הציבור". (צילום דובר העיריה)

לפני כמה שנים נקשה על דלת ביתנו עלמה צעירה שהציגה עצמה כעובדת המחלקת לאיכות הסביבה בעיר. היא אחזה במיכל פלסטיק חום והודיעה חגיגית שמעכשיו על המשפחה למחזר את הזבל שהיא מייצרת. הפח החום, כך היא הסבירה, ישמש אך ורק לפסולת רטובה. כלומר שאריות מזון וכיו"ב.

לא אלאה בסיפור הפח שעמד כאבן שאין לה הופכין. הוא היה קטן מדי ואם היינו משליכים לתוכו את הפסולת הרטובה, הייתי צריך "לרדת לשפוך זבל" ארבע חמש פעמים ביום. הפח גלה לחדר צדדי ואנחנו המשכנו להשתמש בפח הפלסטיק הגדול והישן ולהוריד זבל פעם ביום. אבל אז למדתי לראשונה שמודיעין נכנסת לעידן ה"הפרדה במקור". כלומר - הפרדת האשפה הביתית לסוגים שונים ולפחי זבל נפרדים בצבעים שונים: יבשה ורטובה, לניירות ולפלסטיק, ועוד.

העירייה השקיעה הרבה מאד משאבים בפרוייקט ההפרדה במקור, כולל מסע פירסום נרחב במשך מספר שנים והדגמה של דיילות ודיילים שעברו מבית לבית והסבירו במה מדובר. קשה לדעת כמה מתושבי העיר באמת מפרידים כיום אשפה וממיינים. בעירייה אומרים שהרבה מאד. ובהחלט - הפח החום שנועד לפסולת הרטובה עומד בגאון בחדר האשפה של הבניין ולצידו פח תכלת, ולידו פח ירוק, זה לקרטונים ולאשפה יבשה וזה לעיתונים. והתושבים, בחריצות והגינות – עומדים ומפרידים, עומדים וממיינים.

הפחים השכונתיים להפרדת בקבוקים, אריזות, מתכת וכו' – בינתיים נשארים (צילום: דובר העיריה)

מכאן (לפי פרסומים רבים) מסלול הנסיעה של אשפה ממודיעין מתנהל בערך כך: משאיות הזבל אוספות את האשפה על פי צבעיה מבתי התושבים. האשפה מועברת לחירייה אבל בניגוד לעבר לא מוטמנת שם ולא ממוחזרת. האשפה מועמסת על סמי טריילרים ומוסעת לאתר דודאים בדרום. שם מתבצעת הפרדה די שטחית כשרק חלק קטן למעשה ממוחזר, והשאר מוטמן באדמה.

כל זה עומד להשתנות. בקרוב נחזור להשליך את האשפה הרטובה והיבשה לפח אחד בלבד, לאחר שראש העיריה חיים ביבס החליט לבטל את פרוייקט מיחזור האשפה בעיר ולצאת מעניין ההפרדה במקור. לא יהיו עוד פחים מצבעים שונים, ושוב כל האשפה תרוכז בפח אחד גדול שיוצב בחדר האשפה של הבניין.

אנשי מקצוע מתנגדים כמובן לרעיון לבטל את ההפרדה במקור וטוענים כי מדובר בבכיה לדורות ועידוד הזיהום, של קרקע מים ואוויר, אבל לביבס יש תשובות מנומקות מאד למהלך. בעיקר הוא מפנה אצבע מאשימה למדינה, שלא עושה את חלקה בשרשרת המיחזור. "זה בלוף גדול מאד", הוא פוסק בשיחה שקיימנו עמו השבוע. "אין הפרדה במקור. כל העבודה שתושבי העיר משקיעים בהפרדת הפסולת לפחים בצבעים שונים, לא קיימת בתכלס'. בסוף כל האשפה נשפכת לאותו מקום ביחד והכל מתערבב אז מה עשינו בזה?"

אז מה, עובדים עלינו?

"אנחנו בעיר מפרידים את הפסולת לפי סוגיה, אבל בסוף הכל מגיע לחירייה ושם אוספים את האשפה ביחד ומסיעים אותה לאתר דודאים בדרום, שבו מטמינים את האשפה ומחייבים את העירייה בהיטל הטמנה שזה הרבה כסף".

ולמה לא ממחזרים?

"אין באמת מיחזור כי המדינה לא בנתה אפילו מתקן קצה אחד בדודאים שיקבל את האשפה ויפריד אותה לצרכי מיחזור. זאת פרט לבקבוקים, שזה כבר עניין של תאגיד שמרוויח מזה כסף ולכן בקבוקים כן ממחזרים כי על זה המדינה לא משלמת. כל שאר המיחזור פרט לבקבוקים זה רמאות אחת גדולה".

אבל העיר קיבלה תקציב להשתתפות בפרוייקט ההפרדה...

"ובינתיים אנחנו מפסידים כסף. במקום למחזר מטמינים את האשפה ואנחנו משלמים הרבה מאד כסף על כל טון אשפה שמוטמן. לכן הודעתי למשרד להגנת הסביבה שהעיר מודיעין לא תשתתף ברמאות הגדולה הזאת. נחזור לשיטה הישנה בלי הפרדה במקור".

במה הרמאות?

"המשרד להגנת הסביבה משלה את הציבור. אני לא סומך יותר על פקידי הממשלה והם האחרונים שיוכלו להטיף לי מוסר על ההחלטה לבטל את ההפרדה במקור, כי הם נכשלו בתפקידם".

איפה נכשלו?

"בכך שמה שהם ידעו לעשות זה להקים בחוק את הקרן הממשלתית לניקיון שגובה כספים עבור הטמנת הפסולת מרשויות מקומיות, ובעזרת כספיה היו צריכים להקים את מתקני המיחזור. אבל לא הוקם אף מתקן מיחזור וכל האשפה הולכת להטמנה. בקרן הצטברו כבר 1.3 מיליארד שקלים. זה כסף של רשויות מקומיות. אנחנו במודיעין משלמים הרבה כסף על הטמנת האשפה שלנו במקום למחזר אותה. אז מדוע העיר צריכה להפסיד כספים? היינו אמורים להרוויח כסף מתהליך ההפרדה ובמקום זה אנחנו מפסידים".

* * *

מודיעין ממחזרת פסולת כבר כמה שנים אבל האם התושבים יודעים בדיוק מה קורה לפסולת שטרחו לפזר בין הפחים בצבעים השונים? ומה קורה עם הפסולת בסוף הדרך? מודיעין התייחסה לנושא איכות הסביבה ולטיפול בפסולת כחלק מתפיסת עולמה ומתוך מטרה לשפר את חיי תושביה, כך לפחות טוענים בעירייה.

בשנת 2010 קיבלו ראש העיריה והמועצה החלטה ליישום תהליך הפרדת פסולת במקור לשני זרמים: זרם רטוב וזרם יבש, כשהפרויקט נהנה מתמיכת המשרד להגנת הסביבה. במעמד זה העיר התחייבה לעבור להפרדת אשפה מלאה בכל העיר תוך שלוש שנים.

המיזם החל לפעול בשנת 2011, כאשר משתתפים בו כמעט כל תושבי העיר, כעשרים אלף ויותר בתי אב, תושבי שכונות אבני חן, המגינים, הנביאים, הפרחים,הנחלים, ככרמים, משואה ומוריה ושכונת השבטים, שהצטרפה גם היא לאחרונה להפרדה.

הפרדת פסולת במקור הינה תהליך שבו מפרידים את הפסולת הביתית, לצורכי מיחזור, לשני זרמים עיקריים (באמצעות שני פחים): זרם רטוב המכיל את כל המרכיבים האורגניים, וזרם יבש המכיל את כל שאר המרכיבים. כדאי לציין כי עד לאחרונה בעירייה התגאו על שמודיעין היא העיר המובילה בארץ ביישום מהלך מהפכני זה.

נוסף על זרמים אלה מוצבים ברחבי העיר מיכלי מיחזור לנייר ולקרטון, וגם כלובים לאיסוף בקבוקים, מתקנים לסוללות ומיכלי בגדים. במהלך 2015/2016 הוכנסו לעיר גם פחים כתומים לאיסוף אריזות למיחזור.

אבל כיום, רוב הפסולת בישראל מוטמנת באדמה. התוצאה היא שפירוק הפסולת האורגנית מתבצע רק לאחר שנים רבות, תוך יצירת גזי חממה מזיקים. בניגוד לפסולת יבשה אותה ניתן להפריד בתחנות מעבר, פסולת אורגנית שלא מופרדת במקור (בבתי התושבים), לא ניתן להפריד בצורה מיטבית באתרי המיחזור, והיא – כאמור - מוטמנת באדמה. תפוח, לדוגמה, שמוטמן באדמה, מתפרק רק לאחר שנים וגורם לבזבוז קרקע, זיהום אוויר, זיהום קרקע וזיהום מי התהום אותם אנו שותים. אותו התפוח, כאשר הוא מופרד במקור, הופך בתוך מספר שבועות לקומפוסט ובכך לא רק שאינו מזהם, אלא מדשן את האדמה. ממטרד למשאב.

* * *

אלכס ויינרב, מי שהיה סגן ראש העיריה ומחזיק תיק איכות הסביבה כשהעיר נכנסה לעידן המיחזור, הוא כיום יועץ סביבתי בנושא לרשויות מקומיות. לדבריו, ביטול ההפרדה הוא "טעות גדולה מאד ונסיגה לאחור מבחינת העיר, זיהום הקרקע והמים וגם האוויר. כל אלה יימשכו ויתעצמו עוד יותר וחבל. אם ביבס יפסיק את המיחזור זו בכיה לדורות מבחינת הזיהום הסביבתי ונסיגה אחורנית של שנים בתחום איכות הסביבה. במידה ואכן מודיעין תחזור בה מהליך המיחזור, הרי ש-45% מהפסולת הרטובה תיזרק לפח הירוק שאליו נזרקים גם קרטונים ועוד דברים שמיועדים למיחזור ולא נוכל להשתמש שוב בקרטונים ובזכוכית ובעוד חומרים שניתן למחזר, כי קרטונים רטובים למשל אי אפשר כבר למחזר. לא חבל על זה?"

מדוע לדעתך ביבס עומד לבטל את ההפרדה במקור?

"זה הכל עניין של כסף. העיר משלמת על כל טון שמוטמן בדודאים כמאה וחמישים שקלים וזה הרבה ובנוסף משום שהממשלה הפסיקה לתקצב כעידוד עיריות שממחזרות ומפרידות במקור".

זה אומר שאנחנו באמת נסוגים אחורנית?

"כן. להחדיר את תודעת המיחזור ולחנך את התושבים למחזר ולהפריד פסולת לוקח הרבה זמן וצריך סבלנות רבה עד שהציבור מתרגל למיחזור ומבצע אותו. לכן אסור לותר ולהרים ידיים. הלוואי שביבס יתעשת ולא יבצע את מה שהוא עומד לבצע, כי זה ללכת כמה צעדים אחורה".

לפי ראש העיריה וגורמים נוספים, הפסולת המופרדת מהעיר מתערבבת חזרה באתר דודאים. זה לא מצדיק את הפסקת ההפרדה כאן?

"זה לא נכון. אני יודע שהפסולת שמועברת לדודאים הופכת בחלקה לקומפוסט ובחלקה משמשת להפקת גז מתאן וגם לחשמל, כך שלא כל מה שמגיע לשם בהכרח מוטמן באדמה".

בתחום האלקטרוניקה ממשיכים למחזר

בעוד שבתחום ההפרדה במקור של פסולת אשפה ביתית אנחנו בדרך לביטול התהליך וחזרה לאחור, בתחום מיחזור מוצרי אלקטרוניקה ישנים הכיוון הוא הפוך. ככל הנראה – כל זמן שבתמונה יש גוף מסחרי שעושה את העבודה, המיחזור גם מתבצע. במקרה זה מדובר בתאגיד "מא"י - מיחזור אלקטרוניקה לישראל".

הפסולת האלקטרונית היא כל מה שקשור לחשמל: מכשירים, מחשבים, סוללות, מטענים, כבלים, חלקי מחשב, מסכים וכו'. ב-26 בתי ספר יסודיים בעיר הוצבו מיכלי מיחזור שיאפשרו לתלמידים ולבני משפחותיהם להביא למיחזור ציוד חשמלי נישא/קטן (טוסטר, מגהץ או מטען חשמלי לדוגמה) וכן סוללות על סוגיהן. במקביל יבוצע מהלך הסברה בבתי הספר לחשיבות ההפרדה של הפסולת האלקטרונית.

העירייה הציבה גם שלושה מרכזי איסוף עירונים אליהם יוכלו התושבים להביא מכשירי חשמל למיחזור. מתקנים אלה מוצבים במשרדי מחלקת תשתיות במכבים (דרך הראשונים), בחווה האקולוגית ובחנייה הציבורית מאחורי בית הספר עירוני ב' (עמק יזרעאל 6).

יאיר דנון