אמה טרקסין
החמישיה ה(לא)סודית

החמישיה ה(לא)סודית

בשבת שעברה ערכו אנשי מרכז הצעירים "יודה" בפעם השנייה את אירוע "חומר מקומי". לצד דוכני האוכל קיבלו את הבמה כמה מוזיקאים צעירים תושבי העיר.מכיוון שהם סוללים את דרכם לאלבום בכורה, החלטנו לחשוף אותם לציבור כבר עכשיו.תזכרו את הכתבה הזו כשתפגשו אותם בקיסריה. בתמונה להקת מועצת הלול. צילום פרטי

גיא שמואל, בן 26 בנובמבר מתחיל ללמוד

באיזה גיל התחלת עם המוזיקה?

"התחלתי להיכנס לעולם המוזיקה בגיל 14 או 15. התחלתי כגיטריסט עד לגיל 18 ובמהלך השירות הצבאי התחלתי גם לכתוב כל מיני דברים. אז הם נשמעו לי עלובים, לא האמנתי בהם. למרות שכשאני מסתכל היום על אותם חומרים הם נראים לי בסך הכל באותה רמה כמו מה שכותב היום. פשוט לא הצלחתי לראות את זה באותה תקופה".

גיא שמואל. צילום פרטי

אחרי השירות הצבאי המריא שמואל לטיול המסורתי בהודו, נרשם ללימודים במכללה למוזיקה ופרש מהר. ארבע שנים הוא מעביר במלצרות וכעת הוא חוזר אל המוזיקה וכותב ומלחין.

לאיזה ז'אנר אפשר לשייך את המוזיקה שאתה עושה? ומי השפיע עליך?

"הרבה אנשים אומרים לי כל מיני דברים על הסגנון שלי, אבל אני חושב שאני עושה מוזיקה אלטרנטיבית. אפשר להגיד שאני משלב בין סלסולים לרדיוהד. עד גיל 15 הייתי שומע מוזיקה מזרחית די כבדה, טורקית וכאלה. אחר כך ראיתי הופעה של אביב גפן ומשם כבר התחלתי לנגן. אני מאוד אוהב את דודו טסה וכל מה שהוא עושה. אני גם מאוד מושפע מג'ון וויליאמס, שהלחין את המוזיקה ל'לב אמיץ' ול'שר הטבעות'. בכלל הלחנה לסרטים מאוד מעניינת אותי ואני מתחיל לעבוד בכיוון הזה".

יש חלומות על אולמות מלאים?

"החלומות שלי לעתיד קשורים למוזיקה, בוודאי, אבל אלו לא חלומות גרנדיוזיים. אני פשוט רוצה להיות מוזיקאי שעובד. אני יודע שזה קשה כאן בארץ וברור שאני רוצה להצליח, אבל בינתיים אני מרוצה גם מהופעות כמו זאת שהייתה לי בשבת ב'חומר מקומי' במודיעין".

תמר חמסי, בת עשרים

תמר נמצאת כיום על סף הוצאת האלבום הראשון שלה, שייקרא "אקרוסתיכון" ומדבר בעיקר על חוויית אהבה נכזבת מימי התיכון שלה. בינתיים היא מנסה לשלב בין עבודה על המוזיקה שלה לבין שירות קרבי כלוחמת בגדוד קרקל.

תמר חמסי. צילום פרטי

"אחרי התיכון עשיתי שנת שירות ואז התגייסתי לקרקל", היא מספרת. "לפעמים אני מרגישה שיש לי קצת זהות כפולה – לוחמת ומוזיקאית, אבל אני בחרתי להיות בקרבי. קשה לשלב את המוזיקה עם השגרה של שירות בקרבי, אבל יש גם מלא פלוסים לעניין. כשיש לי הופעות אז כל המחלקה מגיעה ואפילו בטירונות גיליתי שהמפקדים ששמרו אתי על דיסטנס הכירו את השירים שלי. הם אפילו היו שרים אותם לפעמים, שזה היה די מוזר".

מתי התחלת לעסוק במוזיקה?

"התחלתי בגיל מאוד צעיר, אולי כיתה ו'. התחלתי מגיטרה ותמיד כתבתי ושרתי. פעם הייתי שרה רק לעצמי כי התביישתי. בכיתה ט' הצטרפתי למגמת המוזיקה בעירוני א'. התחלתי שם כגיטריסטית ובכיתה י' הזמרת של המגמה עזבה. היינו חייבים זמרת שתחליף אותה ואז מישהו אמר 'רגע, את יודעת לשיר, לא?' עניתי שכן, קצת. התביישתי אבל בסוף איכשהו זה קרה שאני הפכתי לזמרת של המגמה ושרתי בכל מיני הרכבים מוזיקליים".

איזו מוזיקה את יוצרת? על אילו נושאים כותבת?

"באלבום שלי הבאתי שירים אקוסטיים שעשינו להם עיבודים עם כלים נוספים. חלק מהשירים הם רוקיסטיים ואחרים הם על גבול הקאנטרי. אני חושבת שאפשר להגדיר את המוזיקה שלי כרוק-פופ אקוסטי עם נגיעות קאנטרי. רוב השירים באלבום הראשון עוסקים באהבה נכזבת מימי התיכון. אני כותבת על מערכות יחסים וגם על סתם דברים שמעסיקים אותי ביום-יום".

מי השפיע עליך בדרך?

"קשה לי לענות על השאלה הזאת. ההשפעות האלו לא באות לידי ביטוי במוזיקה שלי במודע, אני לא חושבת עליהן כשיוצרת מוזיקה. רק בשנה שעברה התחלתי לשמוע מוזיקה ישראלית. איפה הילד, מוניקה סקס, אריק איינשטיין שתמיד כיף לשמוע ומאור כהן. בקיצור הכל שנות התשעים. אני לגמרי ילדת ניינטיז. אני שומעת גם זמרות כמו סם בראון, נטלי אימברוליה או סקאנק אנאנסי".

מתי ייצא האלבום שלך?

"בינתיים אפשר למצוא כמה שירים ממנו ביוטיוב ובסאונד קלאוד. נשאר לי לעשות רק תהליך שנקרא 'מאסטרינג' באולפן מקצועי ואז האלבום ייצא. יהיו בו עשרה שירים".

חלומות לעתיד?

"החלומות שלי בטח שקשורים למוזיקה. חשוב לי להיות חלק מתעשיית המוזיקה הישראלית. אני רוצה להביא לפה דברים חדשים שעוד לא נשמעו כאן. וכמובן שאני גם רוצה שיהיה לי קהל והופעות".

דור אבגי, בן 22, הרגע השתחרר מצה"ל

כמשוחרר טרי, דור עובד בימים אלה בשדה התעופה. את שירותו הצבאי העביר אבגי בנ"מ, כחובש קרבי בסוללות כיפת ברזל.

ממתי אתה במוזיקה?

"בגיל 14 התחלתי לנגן בגיטרה וקלידים. היום אני כותב, יוצר ומלחין. אני מגדיר את עצמי כפופ-רוק ישראלי. יש שיגידו שאני מזכיר את הסטייל של נתן גושן, לירן דנינו או עידן עמדי עם נגיעות אתניות. אני כותב על אהבה, על חיים ומשפחה. יש לי המון נושאים לכתיבה".

על אילו מוזיקאים גדלת?

"גדלתי על הרוק הקלאסי של שנות השבעים והשמונים. להקות כמו לד זפלין, אירוסמית וכולי. זאת הייתה נקודת המוצא שלי, אבל אני לגמרי מחובר למה שקורה פה בארץ. אני אוהב מוזיקה עם משמעות, דברים כמו שלמה ארצי".

לפני ארבע שנים קיבל אבגי טעימה קטנה מעולם המוזיקה הישראלי, על רבדיו הטובים והרעים, בעת שהשתתף בעונת הבכורה של התוכנית "אקס פקטור". "הייתי רק בן 18 וזה תרם לי הרבה ידע, גם בפן המסחרי של העניין. אמנם הודחתי כבר בשלב מחנה האימונים כך שזאת הייתה חוויה קצרצרה, אבל מעצימה וכיפית. נחשפתי ככה לתעשייה ולאנשים בה ועכשיו אני מנסה למצוא את מקומי, להתחיל להופיע".

אז מה החלום?

"כרגע אני עוד לא רואה את התמונה הגדולה, מה גם שכבר נכוויתי מאנשים כאלו ואחרים במהלך הדרך, כך שאני עם הרגליים על הקרקע. אבל ברור שהחלום הוא למלא את קיסריה ושיהיה לי קהל. בינתיים הכל זה צעדים קטנים בדרך לחלום".

ספיר אלמגור, בת 27, מורה

המבוגרת מבין המוזיקאים הצעירים של מודיעין היא ספיר אלמגור בת ה-27. בשנת הלימודים הקרובה היא תתחיל לחנך כיתת חינוך מיוחד בבית הספר היסודי דורות בעיר ובמקביל היא שרה עם ההרכב שלה "מועצת הלול". "אנחנו באמת מנגנים בתוך לול במבוא חורון", היא אומרת בחיוך.

ספיר אלמוג. צילום פרטי

ממתי את בעסקי המוזיקה?

"מאז ומתמיד, נראה לי. הייתה במקהלה ביסודי, אחר כך במה שנקרא היום סטודיו אקורד, למדתי במגמת המוזיקה בעירוני א' ושרתי בכל הטקסים. אחר כך שירתתי בחיל האוויר בקבע והייתה לנו שם להקה ששרתי בה. בדרך גם למדתי משחק ושרתי במחזות זמר. הספקתי לא מעט".

איזו מוזיקה אתם עושים ב"מועצת הלול"?

"אפשר להגיד שפופ-רוק, שירים מקוריים שאנחנו כתבנו והפסנתרנית המוכשרת שלנו הלחינה. הסטייל שלנו דומה להרכב ג'יין בורדו, למרות שחלק מהשירים הם יותר רוק עם גיטרות חשמליות".

מי השפיע עליך בדרך?

"קשה לענות. אני שומעת ממש הכל. אם עכשיו אפתח את הפלייליסט בטלפון שלי תמצא שם את עומר אדם, שלמה ארצי, עידן רייכל וגם את גזוז. כולם עושים שירים יפים, אבל אני שומעת בעיקר ישראלי".

מה החלום שלך?

"פעם רציתי להיות אסטרונאוטית כשאהיה גדולה, אבל זה לא תפס. יש לי המון חלומות. אני רוצה לפתוח מרכז לטיפול באמנויות בחינוך המיוחד, רוצה לעשות עוד דברים במוזיקה. אין לי חלום אחד. אני לא רוצה להיות רק משהו אחד, אפשר הכל, לא?"

הודיה בן שימול, בת 25

בן שימול נמצאת כרגע בביקור מולדת במודיעין, ממנה יצאה לפני מספר שנים ללימודים ב-MUSIC INSTITUTION בהוליווד שבלוס אנג'לס. "ידיד טוב שלי סיפר לי על המקום ואני מאוד רציתי ללמוד בארצות הברית. גם הסגנון שלי היה בלוז וג'אז והלימודים שם חשפו אותי לתרבויות אחרות וסגנונות אחרים של מוזיקה".

ממתי עוסקת במוזיקה?

"התחלתי בגיל מאוד צעיר. הייתי בלהקת 'ספיטפייר' פה במודיעין שמאוד הצליחה, אחר כך הייתי חלק מההרכב של סטודיו אקורד ותמיד שרתי בטקסים ואירועים. בשנים האחרונות לצד הלימודים אני עוסקת גם בתחום ההוראה, שאני מאוד מחוברת אליו".

הודיה בן שימול. צילום פרטי

את יוצרת חומרים משלך?

"אני כותבת ומלחינה חומרים משלי, כשהסגנון שלי הוא רית'ם אנד בלוז עם נגיעות של פופ. יש כמה הפתעות שאני מתכננת בקרוב אבל עדיף שלא לפרסם אותן עדיין. אפשר להגיד שאני מעורבת בכמה פרוייקטים חדשים שמשלבים גם חינוך והוראה וגם מוזיקה. 'מוזיקה ככלי ריפוי', אפשר להגדיר".

מה החלומות שלך?

"החלום הגדול שלי הוא לפתוח בית ספר שישלב חינוך ומוזיקה ויקרב לבבות של יהודים בישראל ובכל העולם. וגם לכבוש עוד פסגות, להופיע ולשמח כמה שיותר אנשים".

יאיר דנון