(new דיור מוגן 1.4.18
אז איפה הן, הבחורות ההן?

אז איפה הן, הבחורות ההן?

קבוצת הנשים של "עירוני מודיעין" הצליחה מעבר לכל הציפיות ובתוך שנתיים בלבד מיום הקמתה כבר זכתה באליפות הליגה הארצית. עד סוף החודש צריך המנהל המקצועי אריאל וינדר להחליט אם הקבוצה תעלה לליגה הארצית, וכאן מגיעה הבעייה: סגל קצר מדי, שאינו מתאים לשיתוף 11 שחקניות (בניגוד ל-8 עד כה). לכן הוא מפרסם כאן קריאה נרגשת: "בואו בהמוניכן! תהילה והצלחה מובטחות!". (צילום  "עירוני מודיעין")

"עשיתי עכשיו השתלמות בבית הנבחרות בשפיים, בתחום של כדורגל נשים, ערכו שם שבוע של שיתוף פעולה עם מאמנים גרמנים שפועלים בעולם הזה לא מאתמול. למדתי שם. זה לא שראיתי שיטות עבודה חדשניות כמו גישה אחרת. מבחינת אימונים לא נפלתי על משהו שלא הכרתי, אבל בהחלט היה מעניין לראות את הגישה, את שיתוף הפעולה של השחקניות עם המאמנים הגרמנים. לא מה הם מעבירים באימון כמו איך הם מעבירים את האימון".

הדברים באים מפיו של אריאל וינדר, מאמן כדורגל מזה 15 שנה, שלפני שנתיים נענה לקריאה להקים במודיעין קבוצת נשים וכבר אשתקד קטף את הפירות וזכה עם "עירוני מודיעין" באליפות היסטורית. אבל חוץ מקאדר של שתיים עשרה בנות בועטות, יש לו גם מעל לאלף ילדים על הכתפיים, בתפקידו כמנהל עתודת הליגה ובית הספר לכדורגל של עירוני מודיעין.

אריאל, פותחים שנה...

"מה זה פותחים... מעבר לקבוצת הנשים אני מטפל גם בבית הספר לכדורגל והעבודה בתקופה הזאת לא פשוטה. בזמן שאני מדבר בטלפון, ברמקול, אני שולח אסמס ביד אחת ועונה בוואטסאפ ביד השנייה. כמות הילדים שכבר עכשיו הצטרפו למערכת היא מדהימה, אבל כמובן שעם כל הקושי זה מרגש לקבל פידבק כזה. אם כמעט שליש מהקבוצות כבר סגורות לרישום, זה אומר שאנחנו עושים עבודה טובה לאורך השנים".

ילדים נשארים בחוץ?

"מחפשים אלטרנטיבות, במסגרת האפשרויות שיש. הזמן במגרש הוא מוגבל, מזיזים קבוצה משם לפה, פותחים עוד קבוצה, מרחיבים את הפעילות במוקדים, כן מנסים לתת מענה לכמה שיותר ילדים".

אז כל הקודם זוכה?

"כן, פחות או יותר. אל גם כל הקודם זוכה צריך לעשות בצורה הגיונית".

יכול להיות שהעניין הוא לאו דווקא העבודה הטובה שאתם עושים כמו העובדה שאתם האופציה היחידה?

"זה לא מדויק שאנחנו האופציה היחידה. המתחרים שלנו יכולים לבוא לאו דווקא מהכדורגל, הם יכולים לבוא מהחוגים האחרים. העיר עמוסה בחוגי ספורט לילדים. התחרות היא גם מול הכדורסל, שם עושים עבודה טובה מאד מול חוגים של אמנויות לחימה שעושים עבודה מצוינת והמספרים מדברים בעד עצמם. אנחנו יצרנו תפיסת עולם שהכדורגל הוא משהו מרכז, משהו מחנך, משהו מוביל, המאמנים מאד ותיקים, מאד מקצועיים, הילדים מאד מזדהים, אין תחלופה. ילדים נרשמים למאמן גם אם הוא לא קרוב למקום מגוריהם. נוצר מצב שהורים מבקשים לבוא למאמן כזה או אחר כי האח הגדול התאמן אצלו, כי המליצו לו עליו. זאת אומרת שנוצר מצב של אמון של ההורים במערכת, זה באמת יפה לראות".

אז אתם הולכים עם "מה שעובד" או שגם משנים דברים?

"אנחנו כל הזמן מחפשים להשתפר. מי שעומד במקום בכדורגל, כאילו הולך אחורה. למשל עד עכשיו אימנתי, היה לי מוקד פעילות שאימנתי בו, אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו הולכים לעשות השנה, זה שאני יוצא מהאימון עצמו ואני הופך להיות מנהל מקצועי בבתי הספר לכדורגל. זאת פונקציה שלא הייתה קיימת מעולם בעירוני מודיעין. זאת אומרת שאני מתכוון להגיע לאימונים עצמם, למגרשים עצמם, ובעצם להעביר אימוני העשרה תוך כדי האימונים עצמם. מה שנקרא - תגבור בתוך האימון עצמו. עשינו פיילוט בקיץ שתפס מאד טוב. התגובות היו מאד חיוביות מצד ההורים".

איך זה הולך?

"אני פשוט אעבור בין המוקדים במהלך האימונים ואוציא כל פעם קבוצה, שישה שבעה ילדים, שיקבלו אימון העשרה. עם ציוד יותר מתקדם, עם תרגילים שעדיין לא עשינו. דברים שאנחנו לא מספיקים להגיע אליהם כשעובדים מול קבוצה שלמה בת 21 שחקנים. בית הספר נתפס כמשהו יותר חברתי, פחות מקצועי, והמטרה פה היא להרים את הרמה המקצועית בגילאים האלה, בין כיתות ב' עד ו' בעיקר. גם ברמה השיווקית אני מאמין שזה יתרום".

* * *

עכשיו בוא נדבר על העניין המרכזי - קבוצת הנשים.

"בנושא הזה אנחנו בהתארגנות מחודשת. סיימנו את העונה שעברה בצורה מוצלחת מאד, חסרת תקדים אפילו. קבוצה ששנתיים משחקת כדורגל סיימה את העונה עם אליפות".

ועליתם ליגה...

"בגלל שאין מספיק קבוצות יש לנו בחירה אם לעלות ליגה. זאת לא חובה. עד לפני שבוע היינו במגמה של כן לעלות, אבל יש הבדל משמעותי מאד בין הליגה הארצית שבה אנחנו משחקים לליגה הלאומית, השנייה באיכותה בארץ. מבחינת העניין הכלכלי אני לא מאמין שתהיה בעיה. נשיג ספונסר, העירייה תתמוך קצת, נדע מה לעשות. הבעיה העיקרית היא בעיקר מקצועית. מבחינת הסגל אנחנו כרגע קצרים מדי. אם בליגה הארצית משחקים שמיניות, בליגה הלאומית זה כבר אחת עשרה מול אחת עשרה. אם יש לנו כרגע מסגרת של שתיים עשרה, ארבע עשרה בנות זמינות ומחויבות - זה לא מספיק".

המעבר משמונה לאחת עשרה בעייתי?

"אני מאמין שבקטע הזה יהיה בסדר. יש פה שחקניות שלומדות מהר. אז בשליש הראשון יהיה יותר קשה, אולי גם נקבל בראש. אבל עשיתי איזושהי בדיקה, גם עם קבוצות שמשחקות בליגה הזאת, וראו את הקבוצה שלנו משחקת. אמרו לי 'תשמע - אתם בהחלט יכולים להתברג. אולי לא כקבוצה שרצה לאליפות, אבל כן במרכז הטבלה עם קריצה לחלק העליון שלה'. אבל אנחנו באמת צריכים סגל רחב ואנחנו עושים מאמץ ניכר לנסות להרחיב ולגייס בנות חדשות, ככה שהשיחה הזאת עכשיו זה משהו שאולי יכול לעזור לנו".

מה קורה במקומות אחרים בליגות הנשים?

"ניקח לדוגמה את הפועל קטמון ירושלים, שמחזיקה שש קבוצות נשים בכל הגילאים, מעבר לקבוצה וחצי של בוגרות. לבאר שבע יש שתי קבוצות. קיוויתי מאד שהאליפות כן תיצור תהודה מסויימת ועשינו כל פעולה שאנחנו מבינים כדי לגייס בנות חדשות. תגובות יש, אבל בשטח זה עדיין לא קורה".

אתם עובדים במקביל עם מחלקת הנוער כדי לייצר שחקניות?

"זאת באמת אחת הבעיות הגדולות שלנו. אנחנו לא מצליחים כל כך לגייס דור צעיר של בנות. בלי כל קשר, יש פריבילגיה מסויימת, שבליגה הלאומית אפשר לשתף שחקניות מגיל שש עשרה וחצי, להבדיל מהליגה הארצית שבה ניתן לשתף שחקניות מעל לגיל עשרים בלבד. זאת כי מדובר בליגה שבמקור מיועדת לנשים בוגרות. אז יש פה עוד שכבת בנות לא מבוטלת שאפשר לשתף, ורוב הקבוצות בנויות באמת על שכבת הגיל הזאת, נגיד שש עשרה עד עשרים וחמש".

אין בעירוני מודיעין אף קבוצת נערות או ילדות?

"במחלקת הנוער אין קבוצת בנות. יש לי כן קבוצה בבית הספר לכדורגל, של ילדות בכיתות ד' עד ו'. כל שנה יש לנו קבוצה כזאת. המספרים אמנם לא גבוהים, אבל יש יציבות מסוימת. זה תחום שאנחנו קצת חלשים בו לצערי הרב, וזה יעד שהצבתי לעצמי בשנה הזאת. אין לי בעיה שתהיה כותרת או תת כותרת 'בית הספר לכדורגל של עירוני מודיעין פותח את שעריו לבנות'. למה אני אומר את זה? כי מתוך קבוצת הנשים שלי יש לי שלוש בנות שמסיימות השנה קורס שופטות ומאמנות במסגרת 'אתנה'. לא רק שהן תהיינה מאמנות בקרוב, הן תהיינה מאמנות מצטיינות. אני בהחלט מתכוון לשלב אותן בבית הספר לכדורגל. אחת מהן כבר אימנה אצלנו בשנה שעברה את קבוצת הבנות, והשתיים הנוספות ישתלבו גם הן. זה גם כן איזושהי אמירה מבחינתנו. האוכלוסייה היא חמישים אחוז נשים, הפוטנציאל קיים".

אפשר להגיד שלא עשיתם עד היום עבודה טובה בתחום הזה?

"אני מסכים לאמירה הזו. זה מקום שצריך להתלבש עליו. לכן אני מתכוון לגייס את הבנות האלה, שמסיימות את הקורס, כדי להפוך אותן לשגרירות הכדורגל שלנו בתור התחלה. עוד חזון למועד ואני מאמין שבנות יגיעו, אין סיבה שלא. אני רואה בערים אחרות, מקומות שמצליחים להביא בנות למגרש ואין סיבה שבמודיעין זה לא יקרה. צריך לרכז מאמץ עירוני ומחלקתי של הענף בדבר הזה. לתת אולי איזו אמירה שיווקית, אולי לשנות את הגישה. בנות שירדו למגרשים, שיהוו דוגמה. יש לנו אמא לשלושה ילדים שיודעת להראות נוכחות נשית על מגרש, צריך עוד. זה משהו שאני בהחלט מתכוון להילחם עליו. בוא נגיד ששני היעדים שלי לשנה הם אחד - בית הספר לכדורגל ושתיים - פיתוח השדרה הנשית במועדון, בבית הספר כדורגל ובכלל".

* * *

כשפתחתם את הקבוצה הבוגרת היו בנות שלא ראו כדור מימיהן. איך תוך שנתיים הפכתם לקבוצה אלופה?

"היום אנחנו במקום אחר לגמרי. קודם כל הגיעו שחקניות חדשות. שתיים, הופתעתי מהמחויבות והנחישות של הבנות. אני אישית הופתעתי. פתאום נדרשתי להתאים את האימונים לרמה אחרת. כל מי שראה את המשחקים שלנו שנה שעברה ראו משחק של בנות שמניעות כדור, שזזות כקבוצה, עושות תרגילים שעבדנו עליהם באימונים. כמו בכדורסל, אני אומר 'תרגיל שתיים' והן עושות את תרגיל שתיים וזה נגמר בגול. זה ביטוי לעבודה הקשה שלהן, להקשבה, כמה הרמה שלהן עלתה. קצב ההתקדמות הפתיע אותי, אני לא מכחיש. בעיני הן הרבה יותר מחויבות מבנים. זאת אולי אמירה, אבל ככה אני מרגיש. בקיץ האחרון הן המשיכו להתאמן כמעט בלי הפסקה. אמרתי להן 'תנו לי חופש חודש' והן המשיכו לשחק ולהתאמן בלעדי. התשוקה שלהן למשחק זה משהו שלא נתפס. וכשיש תשוקה אי אפשר שלא להשתפר. מצאתי את עצמי מתכונן לאימונים שלהן כמו שלא התכוננתי בליגה. לא יכולתי לחרפף ולא יכולתי לחרטט. אני חמש עשרה שנה במגרשים. אוצר התרגילים שיש לי בראש הוא עצום. יש לי ארסנל מפה ועד סין ואיתן לא הרשיתי לעצמי לזייף. הייתי יושב וקורא חומרים ורואה סרטונים ומחפש תרגילים של קבוצות".

השתלם.

"האליפות לא באה במתנה. מבחינה מקצועית הייתה שנה קשה מאד. הקבוצה הזאת ערה טלטלות קשות בחצי השנה האחרונה. השוערת הראשונה של הקבוצה, באמצע השנה נכנסה להריון. אין לי שלוש שוערות, יש לי אחת. שבועיים אחרי זה, שחקנית שהצטרפה אלינו שנה שערה, שחקנית מצוינת, עוגן מרכזי, הודיעה לי שהיא גם בהריון. לקחתי שחקנית שבאה מעולם הכדורעף, אישה מדהימה, ספורטאית בכל רמ"ח איבריה, אמרתי לה 'אני צריך אותך שוערת'. הכשרנו אותה שבועיים לפני משחקי הפלייאוף, נכנסה לשער, משחק העלייה לפלייאוף העליון, שברה את האצבע. לא הוציאה מילה מהפה. המשיכה לשחק עם אצבע מרוסקת. זו שחקנית כדורעף חופים שהייתה צריכה לקחת חלק במכבייה והייתה מועמדת אפילו למדליה".

נשמע כמו קטע מסרט...

"נסענו לקרית ים, משחק שאמור להכריע את האליפות, וצריכים שוערת חדשה. לקחתי שחקנית שלישית שאמרה לי 'אין מה לעשות - אני אהיה שוערת. עשתה הצגה בשער וניצחנו בקרית ים ועלינו לגמר. באותו לילה היא עזבה אותנו, ידענו את זה, טסה לארצות הברית פור גוד. במשחק הגמר בהרצליה עליתי עם שוערת רביעית, שבחיים לא הייתה שוערת. חיילת בקבע שבאה לאימון פעם בשבועיים שלושה. אז במשחק הגמר של האליפות הארצית היינו עם שוערת רביעית, שלושה משחקי פלייאוף, כל פעם שוערת אחרת. במשחקים כאלה, זה מאד משמעותי".

אולי העובדה שהתגברתם על חיסרון של שוערת פעם אחר פעם מעידה על היריבות?

"ממש לא. זה מעיד רק על הנחישות וכוח הרצון של הקבוצה שלי. היה לנו קרבות מאד קשים. אף משחק לא נגמר בשמונה אפס, הכל צמוד. הבקענו הרבה שערים וספגנו מעט. אבל באופן כללי לא היו לנו משחקים של פערים, שהצלחנו לברוח בתוצאה. בטח לא בפלייאוף העליון".

היריבות הופתעו?

"הופתעו מהנחישות, מהנעת הכדור. כשראו אותנו בנות מליגה לאומית הן אמרו 'בכיף אתן יכולות לשחק בליגה השנייה'. באותם ימי השתלמות שעשיתי ישבתי לדבר עם המאמנות בליגה מעלינו וגם הן אמרו לי 'אתם יכולים לעשות את זה'. זה מה שהכניס לי את הדרייב בכלל לחשוב על האפשרות של לעלות ליגה".

אז אתם עולים ליגה או לא?

"עד סוף החודש נצטרך לקבל החלטה. ברמה האישית אני מאד רוצה לקדם את הקבוצה. אני חושב שזה ייתן לנו דחיפה מאד גדולה. אני מקווה שהראיון הזה יעזור להביא עוד בנות אלינו".

יאיר דנון