רמי לוי
"הגעתי למקום שלי"

"הגעתי למקום שלי"

הגברים קיבלו אותה יפה, הנשים מפרגנות, הנוסעים מעצימים אותה, ומצבה הכלכלי השתפר. כך נראים חייה של נהגת האוטובוס ורד ארבל, שקמה כל בוקר עם חיוך ענקי לנוסעים שלה בקו מודיעין תל-אביב. צילום אינגריד מולר 

יום חמישי בבוקר. קו 111 יוצא מהתחנה המרכזית החדשה של מודיעין לכיוון תל אביב. ליד ההגה יושבת נהגת חייכנית ומאירת פנים. היא מברכת כל נוסע בברכת בוקר טוב, ונראה שהנוסעים מעט מופתעים: מעט מהברכה, יותר מהעובדה שליד ההגה יושבת נהגת. אבל ורד ארבל תושבת מודיעין, ונהגת חברת קווים בשנה האחרונה, כבר התרגלה לזה: לתגובות הנוסעים, ולתמונות הסלפי שמבקשים לעשות איתה מידי יום, ומרוב סיפוק בעבודתה עם אנשים גם פתחה קבוצה בפייסבוק המדווחת על עומסי התנועה. 

"מצאתי את הייעוד שלי בחיים" פותחת ורד ארבל בחיוך רחב את הראיון איתה "את לא יודעת איזה אושר זה. לפגוש אנשים כל בוקר, לעזור להם, לדבר איתם, סוף סוף הגעתי למקום שהייתי צריכה להיות בו" אומרת ארבל שבשנה האחרונה החלה לעבוד כנהגת אוטובוס בעיר. השינוי הזה בחייה מגיע לאחר שנים רבות בהן עבדה באינספור עבודות, והתמודדה עם משברים אישיים.

מסתפקת במועט

ארבל (49), גרושה ואם לשתי בנות, נולדה בתל אביב אך את רוב ילדותה בילתה בירושלים. היא גדלה במשפחה בת שמונה נפשות, ויש לה אחות תאומה. "היתה לי ילדות שמחה" היא מספרת "גדלנו בבית חם, כל מה שרצינו קיבלנו, כמובן במסגרת התקציב שהיה." התקציב היה דל. המשפחה גרה בדירת שני חדרים בשכונת קטמון, כשכל המשפחה ישנה בחדר שינה אחד. החיים האלה היא מסבירה לימדו אותה להעריך את הקיים. "היה לנו כיף, היינו חברים טובים, שיחקנו המון יחד בחוץ, עם השכנים והחברים. זה לא היה קל אבל זה מה שהיה, אז למדתי להסתפק במועט. היום אני אומרת תודה על כל מה שיש לי ולא מצפה לא להתעשר".

ורד ארבל."סוף סוף הגעתי למקום שהייתי צריכה להיות בו"

כשגדלה עברה המשפחה לשכונת נווה יעקב בירושלים. "קיבלנו הרבה חום ואהבה והתחושה תמיד היתה שלא החסירו מאיתנו דבר".  בתיכון היא למדה בפנימיה חקלאית, אליה עברה עם אחותה התאומה. "היה לנו קשה לעזוב את הבית אבל זו היתה תקופה יפה, נהנינו שם עם החברים, עבדנו ברפת, בגידולי שדה, במשתלה, מה לא."  בשנת 1986 היא התגיסה לחיל האויר ושירתה בבי"ס חצרים כפקידה של מפקד טייסת.

במשך השנים עבדה ארבל בעבודות רבות ומגוונות, החל ממחסנאות, דרך פקידות, איפור ועוד.  בשנת 1995 נישאה, אך הנישואים עלו על השרטון די מהר לאחר מכן. "אחרי כמה שנים המצב הכלכלי התדרדר ועמו מערכת היחסים בינינו. חוויתי אלימות מילולית, פיזית ונפשית".

תקופה כלכלית קשה

במהלך השנים נולדו שתי בנותיה רז וגל ולאחר שבע שנות נישואים קשות, אזרה אומץ והגישה בקשה לגירושים, שהיו לא פשוטים. היא מצאה את עצמה מגדלת ילדה בת שנתיים וילדה בת שש במצב כלכלי קשה. "היה לי מאד קשה, עבדתי בהמון עבודות, תמיד דאגתי שתהיה לי משכורת שבה אוכל לפרנס אותן, והשתדלתי גם אני, כמו בבית שבו אני גדלתי, לא להחסיר מהן דבר. עד היום הבנות שלי לא דורשות ממני כלום והגדולה עובדת קשה ורוצה לעזור לי".

הצורך לפרנס את בנותיה והמצב הכלכלי גבה את מחירו. לתקופות מסוימות עברו ארבל ובנותיה להתגורר אצל הוריה והיו תקופות ששכרו דירת שני חדרים.

"אני מתארת לעצמי שיש הרבה נשים שהיו רוצות ללמוד את המקצוע הזה, אבל מתביישות בגלל התדמית" 

לפני שנה וחצי, בעקבות שיחה עם אחותה התאומה, החליטה ארבל לשנות את המצב. "אחותי התאומה, עשתה הסבה לפני ארבע שנים ומאז היא נהגת אוטובוס בירושלים. היא הפנתה אותי למודעה בעיתון וסיפרה לי שהתנאים הם מצוינים ושהשכר טוב מאד. החלטתי שאני מנסה את זה." אחרי שהגישה בקשה למשרד התחבורה ועברה את כל המבחנים, החלה ללמוד שלוש פעמים בשבוע לימודים עיוניים. "כל התלמידים האחרים היו גברים מלבד אשה אחת שלמדה כדי להוציא רשיון למונית, אבל הגברים קיבלו אותי יפה, היו הוגנים, לא עשו לי הנחות ולאחר הרבה השקעה, עברתי את כל המבחנים".  

האישה היחידה בקורס

לאחר עוד כ- 40 שיעורים של למידה מעשית של נהיגה באוטובוס, עברה ארבל טסט ראשון וקיבלה את הרשיון המיוחל, האשה היחידה בקורס. " אני חושבת שצריך אומץ כאשה ללכת למסלול שאני הלכתי אליו. אני מתארת לעצמי שיש הרבה נשים שהיו רוצות ללמוד את המקצוע הזה, אבל מתביישות בגלל התדמית שיש לנהגי אוטובוס. זה נראה תפקיד קשוח ואולי נשים פוחדות שהן עדינות מדי בשבילו. לא יודעות אם הן מסוגלות לזה." 

יום לאחר קבלת רישיון הנהיגה, התקשרו אליה מחברת 'קווים' שתגיע למשרד לקבלת הכשרה בחברה וקבלת קו. ארבל הרגישה בבית בחברה, שמימנה את הלימודים, ומדגישה את ההשקעה והקבלה שלה שם. "יש מדריך שמלווה אותך בהתחלה, מלמד אותך את הקווים. הייתי לוקחת את האוטו הפרטי אחרי העבודה ומתרגלת את הקווים שוב ושוב כדי להיות מוכנה."

איך מרגישים בפעם הראשונה על יד ההגה?

" ברור שהיה קצת מלחיץ, בפעם הראשונה לבד, יש קצת חששות אבל זה עבר די מהר. באופן מוזר זה הרגיש לי מיד חלק ממני, לא פחדתי. אני זוכרת שישבתי שם, חייכתי לעצמי, אני נהגת אוטובוס, פשוט לא להאמין".  את תחילת העבודה צלחה מלבד מקרה אחד שזכור לה במיוחד. "בחודש הראשון נהגתי בקו 8 " היא מספרת " ועוד נסעתי יחסית לאט כי רציתי לוודא שאני עושה את הקו נכון ולא מתבלבת בדרך. במהלך הנסיעה אשה אחת, יחסית צעירה, התחילה להמריד את הנוסעים וכעסה שאני נוסעת לאט ושייקח הרבה מדי זמן עד שנגיע. הסברתי לה שאני נהגת חדשה ושאם הנהיגה שלי לא מתאימה, היא מוזמנת לרדת בתחנה ולקחת אוטובוס אחר. אמרתי לכל הנוסעים שהם יכולים לבחור, או לנסוע איתי בקצב שלי או לרדת. הם שתקו. "

על כסא הפסיכולוג

הנוסעים בקו לתל אביב החלו אט אט להכיר את ארבל, ונראה שהתפתח שם קשר אמיתי. אנשים מתיישבים לידה, מדברים איתה, מתחילים לספר לה את צרותיהם והיא נענית בשמחה.

עם אחותה התאומה. גם היא נהגת אוטובוס

" התחלתי להכיר את תושבי העיר והתאהבתי בהם.  הם מקסימים, סבלניים ומחמיאים. התגובות שאני מקבלת הם רק חיוביות". את התגובות החמות ביותר מקבלת ארבל מנשים. "הן הכי מתלהבות, מפרגנות, מבקשות להצטלם איתי, ונהנות לנסוע עם נהגת. אבל גם גברים אומרים 'איזה כיף, פעם ראשונה שאני נוסע עם נהגת', אומרים לי תמיד תודה שיורדים, היה כיף לנסוע איתך. אנשים משווים בין הנהגים ומחמיאים.  אומרים לי שיש לי אינטליגנציה רגשית ושמרגישים את העדינות והסבלנות שלי על הכביש.

יש לידי כסא שאני קוראת לו כסא הפסיכולוג, אנשים מדברים איתי, משתפים אותי בסיפורים שלהם גם אם רעים וגם אם הם טובים וזו הרגשה טובה. לפני העבודה לא הכרתי כל כך הרבה אנשים והיום אני מרגישה שאני עוזרת להמון אנשים. זו תחושה טובה כל כך שאנשים בוחרים לשתף אותך בחיים שלהם. זה נותן לי תחושה של חשיבות, אני מרגישה שהם מעצימים אותי כשהם מדברים איתי  וזה משמח אותי מאד,  הם גורמים לי להרגיש מיוחדת, בפעם הראשונה בחיים שלי". ארבל מקפידה להיות קרובה לנוסעים, לרדת כשצריך ולעזור לאשה עם עגלה, לקשיש ולאחרים שעולים לאוטובוס שלה. "אין לי שום בעיה שהנוסעים האחרים יחכו. אני תמיד ארד ואעזור לכל אחד שצריך עזרה בקו שלי."   

מה קורה כשחרדים למשל עולים לאוטובוס?

 " ההם נותנים לי כסף ביד ואין להם שום בעיה עם זה. אני מקבלת כל אחד מהם בחיוך ובשמחה וזה כנראה עובר הלאה ".

יש חשש מפיגועים?

"אני לא יכולה להגיד לך שאין לי את החשש הזה, הוא קיים. אבל אני מנסה להיות אופטימית, להזכיר לעצמי כל הזמן שהפועלים הערבים שעולים לאוטובוס עוברים בידוק לפני שהם מגיעים לתחנה במחסומים אז אני מקבלת אותם יפה ומקווה לטוב."

זה עושה סדר בעיר

לפני כמה ימים נפתחה התחנה המרכזית החדשה בעיר ומהלך שינוי הקווים מעורר סערה גדולה. תושבים רבים מתמרמרים על שינויי הקויום ועל העובדה שהאוטובוסים מגיעים לתחנה המרכזית וכבר פחות ליד הבתים. ארבל מבינה אותם, אבל מברכת בהחלט על המהלך. "מבחינתי יום פתיחת התחנה היה יום חג. מאד התרגשתי בפתיחה של התחנה החדשה. זה צעד מבורך בתכנון העיר, שיש לנו עכשיו סדר וארגון בתחנה. לפני הפתיחה, היינו עושים סיבובים ברחובות עד התחנה הסופית, יושבים לאכול בתוך תא המטען. כיום יש תחנה מרכזית מסודרת שנהגים יכולים לשבת ברווחה בהפסקה. מבחינת הנוסעים, גם לפני התחנה היו  תלונות על קווים, למה הם ארוכים? למה הם לא עוצרים פה? אני מבינה את הנוסעים. קשה להם עם השינוי. הם היו רגילים לתחנה מתחת לבית, עכשיו הם צריכים לקחת עוד קו, ויש לזה גם משמעות של זמן וגם לפעמים משמעות כלכלית, אבל ככה זה בכל עיר נורמלית וזה עושה הרבה יותר סדר בעיר. " 

בהשוואה לתל אביב, ארבל מברכת את התשתיות בעיר ומסבירה שלעבוד בעיר הרבה יותר קל מערים אחרות. "בתל אביב התשתיות הרבה פחות מושקעות, יש המון רוכבי אופניים ואפנועים וזה לא מקל על העבודה. התחנה המרכזית בת"א היא ללא ספק מדינה אחרת, את רואה שם את כל מוכי הגורל וזה לא פשוט. "

מדווחת לכם מהשטח

לפני כשמונה חודשים ובעקבות הצורך של ארבל להתחבר לעיר,  היא פתחה קבוצה בפייסבוק הנקראת 'מודיעין מרכז'. בקבוצה יש כיום 2,600 איש ומטרתה לעדכן בכל מה שקשור בתחבורה הציבורית ובכלל. ארבל מעלה פוסטים על תאונות, פקקים, מפגעים ועוד. "אנשים פונים אלי בפרטי כל הזמן עם שאלות איפה נמצא הקו הזה ומתחיל מתחיל הקו ההוא. אני מדווחת בזמן אמת אם יש כבישים חסומים ומישהו כתב לי פעם שאני יותר טובה מגלגל"צ." גם פה, ארבל נהנית מהקשר האישי עם התושבים וקוראת בשקיקה את הפוסטים שאנשים מעלים על העיר.

ארבל עובדת 12 שעות ביום מבחירה, ומרגישה שהעבודה שינתה את חייה. מצבה הכלכלי השתפר מאד והיא הצליחה לשכור דירה גדולה ומרווחת עבורה ועבור הבנות.  "אני רוצה לעבוד 12 שעות, נהנית מכל שניה, יש לי הפסקות, אני לא מתעייפת ותמיד יש לי אנרגיות באוטובוס. אני מחייכת לעצמי כל יום בבוקר, קמה עם פרפרים בבטן לעבודה. וזה לא מובן מאליו. הייתי במקומות מאד נמוכים בחיים. פעם הייתי מוזנחת, היום יש לי סיבה להשקיע בעצמי ואני יכולה. "

"יש לידי כסא שאני קוראת לו כסא הפסיכולוג"

לפני שלושה חודשים קיבלה ארבל תעודת נהגת מצטיינת בחברת קווים. מבחינתה, אין יותר סיפוק מזה.  " אני מאושרת , כי אני מרגישה שמצאתי  את הייעוד שלי. מצאתי את הדרך לחייים יותר טובים. הכל לטובה , כל מה שקורה זה לטובה, היה רע וקשה בדרך, אבל בסוף הכל היה לטובתי. אני חיה את הפנטזיה, סוף סוף אחרי 48 שנה, הגעתי למקום שלי הנכון בזכות עבודה קשה והרבה מכשולים בדרך . בחיים שלנו אנחנו צריכים להתמודד עם דברים קשים אבל בסופו של דבר נגיע לפסגה. צריך לזכור את זה , שהקשיים הם כנראה בלתי נמנעים בשביל להגיע למה שאנחנו רוצים. "

 11:00 בבוקר, קו 111 יוצא ממודיעין לתל-אביב, לעוד יום. על ההגה נהגת מאופרת, מחייכת חיוך רחב ומברכת כל נוסע בברכת בוקר טוב מאושרת, נדירה כל כך בנוף היומיומי שלנו כאן. 

עיריית מודיעין - כללי