דיור מוגן 2
"כשאימצנו אותם הצלנו גם את עצמנו מבדידות"

"כשאימצנו אותם הצלנו גם את עצמנו מבדידות"

כשהבינו בני הזוג פול וחגית לייבה כי הם אינם יכולים להביא ילדים לעולם – הבחירה שלהם היתה פשוטה: לאמץ פעוטות דווקא ממקומות קשים על פני הגלובוס. כך הגיעו למשפחתם ולמודיעין תאיר (22, ילידת בולגריה), תומר (20, בן שבט המאיה מגואטמלה) נועם (ילד רוסיה). בשיחה עם תומר האמצעי הוא מגלה כיצד נולד בג'ונגלים כ"ג'פרי אוזולדו". ומספר על כוונתו לעשות "טיול שורשים" במולדתו מיד לאחר השחרור מצה"ל. צילום פרטי

"שלושת ילדי המאומצים גדלו בבית ציוני חם ותמיד הם ידעו שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו קודם כל מה אנחנו יכולים לתרום למדינה לפני שנשאל מה המדינה צריכה לתת לנו", כך אומרת חגית לייבה ממודיעין, שהיא ובעלה פול לא הצליחו להביא ילדים לעולם – ולכן יצאו אל העולם וחזרו עם ילדים שאימצו בגואטמלה, רוסיה ובולגריה. "הלכנו לאימוץ חו"ל כי היינו כבר מבוגרים", היא מספרת. "אני בת 29 ופול בן 33. הבנו שבאימוץ בארץ צריך לחכות שש שנים ולא רצינו לחכות".

וכל השלושה לא ממדינות מערביות, אפשר אפילו לומר על גבול העולם השלישי...

"נכון, אבל זה היה גם להציל את עצמנו מבדידות. רצינו להיות הורים והזמן לא פעל לטובתנו. בבית שלנו אין סודות ולכן הילדים מגיל צעיר מאד ידעו שהם מאומצים".

איך היה תהליך הגיור שלהם?

"די פשוט כי גיירנו אותם בגיל שנתיים וחצי בערך. זה אומר שהבת רק הוטבלה במקווה והבנים עברו ברית מילה, כמובן בהרדמה בבית חולים, וטבילה במקווה. לא היה צריך שום אקט של לימוד ומכיוון שאנחנו משפחה דתית אז לא עלתה גם השאלה של מגורים באווירה דתית".

איך הם הוטבלו במקווה?

"זה היה בנוכחות שלושה רבנים, במקווה נשים רגיל. אני נכנסתי עם הילד לתוך המים, הורדתי את הילד פנימה עד שהמים כיסו את כולו, החזקתי אותו מהגב תחת בית השחי ואז תפסתי אותו אחרי שניה והוצאתי אותו מהמים וזהו - הוא הפך ליהודי".

תהליך קצרצר.

"כן. יש רק חובה אחת והיא שבגיל בר מצווה או בת מצווה ההורים חייבים לספר לילד שהוא מאומץ ושעבר גיור. הרבנים מתירים לומר זאת בדרך אגב ולא לעשות מזה דרמה. צריך פשוט לציין את זה, אבל אם הילד קובל על כך, אזי הוא חייב לעבור מחדש גיור והפעם גיור מחמיר יותר".

ואתם כמובן גיליתם להם שהם מאומצים...

"כן ודאי. הבית שלנו פתוח והסיפור גלוי ועל השולחן".

הילדים התעניינו בהורים הביולוגיים שלהם?

"חלקם. תאיר נסעה לבולגריה לפגוש את אמה הביולוגית. נועם הקטן לא רוצה. תומר, אחרי הצבא, רוצה לנסוע לגואטמלה לחפש את בני המשפחה שלו".

תומר נראה ממש כמו אינדיאני. זה הפריע לו?

"בילדות כן. בבית הספר לפעמים הציקו לו בגלל צבע עורו. החברה בישראל לא נותנת לו לשכוח את מוצאו. שואלים אותו מאיפה הוא והוא היה צריך להתמודד עם דברים ושאלות ועם ילדים שהציקו לו".

ומה הסברתם לו על כך?

"חינכנו את כולם שכל בני האדם שווים, גם אם הם שונים. הסברנו להם שיש אנשים מסוגים שונים. יש דתיים ויש חילוניים, יש הומואים ויש לסביות ויש נשואים ויש גרושים, ושאנחנו מכבדים כל אדם באשר הוא. אני חושבת שההצקות האלה בילדות חישלו את תומר. הוא למד לנגן בגיטרה, למד ציור ונלחם להגיע לשיריון למרות שהיתה לו אסטמה כשהיה צעיר. גם תאיר, שלמדה באולפנה בירושלים, נלחמה בכל העולם כדי להתגייס לצבא במקום לשירות לאומי. היא עשתה צבא ואנחנו גאים בה".

האב פול והבן תומר. אחרי הצבא טיול שורשים לאיתור המשפחה הביולוגית (צילום פרטי)

איך הגעתם למודיעין?

"אנחנו כאן 18 שנים. לפני כן גרנו באלוני הבשן שברמת הגולן ולשם הגיעו הילדים. המקום הוא יישוב דתי ובכוונה עברנו למודיעין כדי להראות להם שיש עוד סוגי אנשים ורצינו שהם יחיו בחברה מגוונת וילמדו לכבד את האחרים".

* * *

כאמור – שלושת ילדיהם המאומצים של בני הזוג לייבה מייצגים נקודות שונות על הגלובוס: תאיר הבכורה נולדה בבולגריה. תומר הוא אינדיאני שנולד בג'ונגלים של גואטמלה. נועם נולד ברוסיה. "הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים הוא שנמסרתי לאימוץ ושהורי הביולוגיים לא יכלו מסיבות כלכליות להחזיק אותי", מספר לנו השבוע תומר – חייל בשריון בדרגת רב"ט (בינתיים). "אם לא הייתי מתגלגל כך לאימוץ ומגיע לישראל, מי יודע אם הייתי בכלל בחיים היום".

כמעט עשרים שנה אחרי שאומץ והפך לישראלי כתינוק בן שבעה חודשים, התיישבנו לשיחה ששזורות בה אמונות דתיות, מחשבות פילוסופיות על תפקיד המשפחה, על התרומה למדינה ובעיקר על המשמעות של להיות מאומץ כיליד תרבות זרה.

מה אתה זוכר כילד מאומץ?

"יש לי רק תמונה אחת דהויה של הורי ואחי הביולוגים. הורי הם בני שבט המאיה והיו להם כבר הרבה ילדים, בערך עשרה. אני נולדתי בשם 'ג'פרי אוזולדו' וקרוב לוודאי שהייתי נטל כלכלי על המשפחה, שגם כך בקושי התפרנסה. בשלב מסויים הם מסרו אותי לאומנה".

ומה קרה אז?

"הורי פול וחגית פנו בישראל לבית המשפט וקיבלו אישור לאמץ בחו"ל. הם הגיעו לגואטמלה ואימצו אותי. בגיל שבעה חודשים 'עליתי' לישראל והפכתי לישראלי לכל דבר".

מה זכור לך מהמפגש עם המשפחה החדשה?

"אחותי הגדולה תאיר, שהיא כיום בת 22, כבר היתה אז בת שנתיים. שנה אחרי שאני הגעתי הורי אימצו את נועם שהביאו מרוסיה. נועם בן 19 ומוכר כיום בצה"ל כספורטאי מצטיין בענף הג'ודו ואנחנו מאד גאים בו".

איך היו הקשרים עם האחים החדשים שלך?

"בגילאים כאלה אין הבדלי תרבות או שפה. גדלתי כמובן לתוך השפה העברית וכך גם הם, כך שמגיל ילדות אנחנו ישראלים וכמו אחים ביולוגיים לכל דבר".

משהו נשאר לך כאינדיאני משבט המאיה?

"לצערי כמובן שלא. בגיל שבעה חודשים אתה לא יכול לזכור כלום. הכל כמובן מסיפורים ששמעו הורי המאמצים ממשפחת האומנה שממנה הם קיבלו אותי".

והיום, בדיעבד, אתה כועס על הוריך הביולוגים שמסרו אותך?

"ממש לא. הם לא עשו את זה מתוך רוע לב או מרצון להיפטר ממני. להיפך. אני מאמין שהם רצו את טובתי כי הם ידעו שלא יוכלו לפרנס אותי, כי גם ככה היה להם קשה מאד. אז האומנה ואחר כך האימוץ היו דרך למצוא לי חיים יותר טובים. כך אני מאמין ורוצה לחשוב".

זה לא ממש שחור ולבן והתמונה איננה ברורה עד הסוף...

"ברור שלא. השאלה מה באמת קרה שם ממשיכה להטריד אותי גם היום, האם באמת הם מסרו אותי על רקע הקשיים הכלכליים כמו שסיפרו לי או שהיה משהו אחר. אני מרגיש שאני רוצה לדעת את האמת ואני חייב לסגור את הפינה הזאת אצלי בלב ובנפש".

המחשבה הזאת הטרידה אותך במשך השנים?

"ודאי. כשהייתי קטן ולא הבנתי בדיוק מה עברתי הייתי שואל את עצמי כל פעם 'מה אני עושה כאן בישראל?', 'למה הגעתי לכאן בכלל?', 'איך הגעתי לכאן?', האם זה הגורל שאלוהים ייעד אותו עבורי?"

איך עברה הילדות שלך?

"לא היתה פשוטה. היו לי בעיות שפה. גם היום אגב עדיין יש לי בעיות בשפה העברית, אבל התקופה שהייתי ילד לא היתה פשוטה".

ומה אתה עושה עם זה?

"אני מנסה לשכנע את עצמי שבסך הכל היה לי מזל גדול שהגעתי לכאן, כי אני יודע ששם בג'ונגל לא היה לי סיכוי של ממש לשרוד. לכן אני אומר תודה להורי המאמצים ולאלוהים כל יום שהביאו אותי לישראל".

ובכל זאת אתה רוצה לחזור לשם...

"כן. בראש שלי זה יהיה הדבר הראשון שאני אעשה אחרי השיחרור בעוד כשנה. לקחת את עצמי לגואטמלה ולחפש את בני השבט ואת המשפחה הביולוגית שלי".

מה אתה חושב על המסע הזה?

"אני כבר כמה שנים מעביר בראש את התמונות ואת המראות של מה שאראה שם. אני יודע שלא הכל יהיה נעים ויפה למראה, שאני אראה חיים קשים, אנשים עניים, בכלל אזור קשה למחיה, משפחות מרובות ילדים... לא תמונה הכי אופטימית".

זה מפחיד אותך?

"לא, כי אני רוצה לראות את בני משפחתי ההיא ואת בני השבט שלי".

ומה תאמר להם?

"אני אומר להם תודה גדולה על כך שמסרו אותי לאימוץ ואספר להם על המשפחה הנפלאה שאימצה אותי ועל מדינת ישראל ואגיד להם שמצאתי חיים טובים יותר".

 

* * *

משפחת ליבא בהרכב מלא (צילום פרטי)

איך היה המעבר שלך ליהדות?

"התגיירתי רשמית בגיל שלוש, אז לא היו לי בעיות בתחום הזה. גדלתי במשפחה דתית ולכן זה בא באופן טבעי. היום אני יודע שאלוהים הוא האמיתי, והדת היהודית היא האמונה השלמה ביותר וכך אני מרגיש".

ואתה משייך את מה שעבר עליך גם לעניין הדתי ולגורל?

"אני מרגיש שמה שקרה לי קרה בגלל רצון האלוהים שאני אגיע לכאן. ככה אלוהים רצה".

וההחלטה להתגייס, איך היא קשורה?

"הרצון שלי להתגייס ולעשות שירות קרבי ומשמעותי נובעת הרבה מהעניין שאני מרגיש שאני מחזיר טובה למדינת ישראל, שהעניקה לי בעצם סיכוי לחיים טובים יותר ולמשפחה נפלאה. הבנתי את זה כבר בצבא לאחר הגיוס שלי. לכן, לפעמים כשקשה לי בצבא כמו לכל חייל אחר, אני תמיד חושב שאני עושה משהו טוב למען המדינה שקלטה אותי וזה עוזר לי לא להישבר".

ספר על הוריך...

"הם אנשים נפלאים שרק חושבים כל הזמן איך לעזור לאחרים וזה בא לידי ביטוי בעבודה שלהם. אבא שליט פול עובד בחברת 'לקט ישראל' שאוספת מוצרי מזון בכל העולם עבור נזקקים בכל מיני מקומות. אמי חגית עובדת בנט"ל שהוא אירגון נפגעי טראומה לאומי, ועוזרת בנוסף לילדים במצוקה ולנרקומנים, לכל המסכנים שנמצאים בחברה שלנו".

למה לדעתך הם אימצו דווקא ילדים מחו"ל ולא תינוקות ישראלים או יהודים?

"כי כנראה התינוקות ממקומות כמו רוסיה או בולגריה או גואטמלה נמצאים במצב קשה יותר מהתינוקות בישראל".

מה אתה יודע על בני המאיה?

"קראתי הרבה ואני די מכיר את ההיסטוריה של השבט. זה אחד השבטים האינדיאנים המפוארים ביותר שקיימים, עם תרבות והיסטוריה עשירים מאד. בני המאיה חיים כבר אלפי שנים באזור שכיום נמצאות בו המדינות מכסיקו, ניקרגואה, הונדורס, קולומביה, גואטמלה ואחרות. כל מרכז אמריקה היה בשליטתם. הם היו מומחים גדולים מאד באסטרונומיה וידעו לחשב את מועדי ליקוי הירח וליקוי החמה ברמת דיוק גבוהה מאד. אגב לפי החישובים שלהם קץ העולם היה אמור לבוא בשנת 2012, אז בזה הם דווקא פיספסו את התחזית".

והם היו גם מומחים גדולים בזהב...

"נכון מאוד. הם היו מומחים למתכות יקרות ועסקו הרבה בזהב ובכסף עד שהספרדים שכבשו את דרום אמריקה גזלו את רכושם. בני המאיה קראו למתכת הכסף 'דמעות הירח' ולזהב 'זיעת השמש' וכך הם חיברו בין שני התחומים החזקים שלהם: האסטרונומיה והמתכות היקרות. אגב - הם היו גם לוחמים מעולים והשתתפו בהרבה מלחמות, עד שהממלכה שלהם התפרקה ועד היום לא מבינים מדוע בדיוק".

* * *

איך השירות הצבאי שלך כאן?

"אני מרגיש מצויין. הגעתי לגדוד 9 בשריון שהוא גדוד אדיר. כולם חברים, אנשים נפלאים. הגדוד עם הרבה מורשת קרב שלמדתי וקראתי, שעבר קרבות קשים מאד במלחמות ויש על מה להתגאות להיות שייך אליו".

רצית להיות מפקד בשיריון?

"רציתי מאד. הייתי בדרך לצאת לקצונה אבל במהלך אימון היתה תאונה ואיש צוות נפצע אז שלחו אותי במקומו להשלים את הצוות בקו ועבר זמן המבדקים, כך שהחמצתי את קורס הקצינים. עכשיו אני כבר שנה לפני השיחרור ואין לי פז"ם מספיק לקורס קצינים. הצטערתי מאד אבל התנחמתי בעובדה שהגעתי לגדוד 9 הנהדר".

בסופו של דבר איך אתה מרגיש יותר - ג'פרי אוזולדו או תומר לייבה?

"ברור שתומר דוד לייבה. ג'פרי אוזולדו כבר לא קיים יותר עבורי".

יאיר דנון