דיור מוגן 2
שתדע כל אם יהודייה

שתדע כל אם יהודייה

200 נשים, אמהות, יהודיות מכל העולם השתתפו במסע מקומי שתכליתו לקרב אותן לציונות, ולהכרת ארץ ישראל האחרת. רויטל שיינקופף ממודיעין חזרה עם רשמים והמון עוצמה נשית. צילום אינגריד מולר

את רויטל שיינקופף פגשתי בבית קפה בעיר ביום האחרון של החופש הגדול. הסיבה: לאחרונה היא חזרה ממסע מרתק של "מומנטום" - פרויקט ציוני של ארגון JWRP שהביא עד כה לישראל 11 אלף אמהות יהודיות מ-26 מדינות ברחבי העולם, שחלקן מעולם לא ביקרו בארץ הקודש. אחת מהמטרות של המסע היא להעצים נשים יהודיות, תוך הכרה ביכולתן לשנות את העולם דרך היכרות עם הערכים היהודיים. "פגשתי במסע נשים מכל העולם שהמכנה המשותף שלנו היה שכולנו אמהות, ובסופו של יום כולנו רוצות את אותם דברים לילדנו לבני הזוג שלנו ולעצמנו. המסע היה עבורי חלון לעולם היהדות דרך עיניהן של נשים שלא מכירות עולם זה, והתרגשותן מטקס הדלקת נרות שבת, הפרשת חלה, טבילה במקווה ועוד."

ילדות בפנימיה

כששיינקופף מדברת על המסע הנשי שחוותה עיניה בורקות מאושר. אבל לפני שנצלול אל המסע אני מבקשת ממנה שתספר לי קצת על עצמה.

שיינקופף (42) תושבת מודיעין, נשואה לנחום, מהנדס בתעשייה האווירית ואם לשלושה (17,6,3) נולדה באילת, אבל בכיתה ב' עברה לדימונה בעקבות משפחתה של אמה. "אני זוכרת את דימונה כמקום קטן שהיה כיף לגדול בו, סוג של בועה, בשונה מהתקופה באילת, פתאום היינו מוקפים במשפחה ובבני דודים." בכיתה ט' בעקבות המלצה של מחנך הכיתה שלה דאז, החליטה לעזוב את הפריפריה ולעבור לגור בפנימיית 'כרמית' בעיר הגדולה ירושלים, וזאת למרות התנגדותם הנחרצת של הוריה, "הייתי בת 15 בכיתה ט', ורציתי ללמוד משהו קצת שונה. התעניינתי באומנות ובתיכון בדימונה לא היתה מגמת אומנות. היה לי מחנך כיתה שהאמין בי ודירבן אותי לקום ולעזוב את דימונה. הוא נטע בי ביטחון שאצליח יותר במקום אחר. תחילה הורי התנגדו מאוד ואמרו לי שזה לא בשבילי. לבסוף הם הסכימו שאסע, והיו בטוחים שתוך מספר ימים אחזור הביתה. אני מנגד הייתי חייבת להוכיח להם שהם טועים וכך היה: נשארתי בפנימייה 4 שנים ונהנתי מאוד. הפכתי לילדה עצמאית וסקרנית.

איך הרגשת בפנימייה?

"באתי מבית מסורתי עם קידוש בערב שישי, ופתאום פגשתי ילדים מבתים חילוניים וגיליתי עולמות חדשים,העיניים נפתחו לי. למדתי בתיכון סליגסברג בירושלים במגמה עיונית והיו לי חברים גם מבית הספר וגם מהפנימייה. זו היתה תקופה נפלאה מלאה בחוויות." בהמשך התגייסה לצבא למסלול ייעודי לקצונה, שירתה במשך 24 שנה בתפקידי משאבי אנוש בחיל המודיעין והשתחררה בדרגת רב סרן בגיל 42. במקביל לשירות, בין השנים 1997-2000 למדה רויטל מנהל עסקים בשלוחה של אוניברסיטת לטביה בארץ.

מדוע החלטת לפרוש לפני גיל 45 שהוא גיל הפרישה של הנשים?

"יצא חוק חדש לגבי גיל הפרישה שאשה יכולה לפרוש כבר בגיל 42, ויחד עם יציאת החוק הודיעו לי שאני צריכה לפרוש. תחילה הרגשתי מתוסכלת ידעתי שיש לי עוד הרבה מה לתרום, בראש ידעתי שאני פורשת רק בעוד 3 שנים וזה הגיע לי בהפתעה. אני מאמינה שאין בחיים 'במקרה' והדברים היו צריכים לקרות. בדיעבד אני מודה על הפרישה והעיתוי היה עבורי מושלם מבחינת הבית והמשפחה. היה לי פתאום המון זמן עם הילדים. אחרי שנים שנשאבתי לעבודה הבנתי פתאום שלא היה לי זמן לעצמי, בתוך מרוץ החיים של עבודה בית וזוגיות. היום, במבט לאחור אני יודעת שהודעת הפרישה המוקדמת היתה עבורי אחת המתנות הכי טובות שקיבלתי בחיים."

אם תרצו אין זו אגדה

בדצמבר 2016 שיינקופף פרשה מצה"ל בדרגת רב סרן. "ידעתי שבשלב הראשון אני מתמסרת כל כולי למשפחה. נכנסתי למטבח והתחלתי לבשל יותר, עד כה מי שהיה אחראי על הבישולים בבית היה נחום בעלי. מימשתי חלום והוצאתי את הילדים מהצהרונים וביליתי המון זמן עם הילדים. ואז ישבתי עם עצמי ועשיתי סוג של בדק בית ושאלתי את עצמי: 'מה אני אוהבת לעשות?'. חיפשתי אצלי מה הכשרון הכי גדול שלי ובמקביל רציתי מאוד לתרום לחברה. עם הפרישה היתה חסרה לי הנתינה, בתחום של משאבי אנוש את כל הזמן עוזרת לאנשים ולהרגשה הזו הכי התגעגעתי."

רויטל שיינקופף. "בפן האישי זה חידד את מה שכבר הרגשתי וידעתי על הכוח הנשי והעוצמה שלו"

לגמרי לא במקרה על כרטיס הביקור של שיינקופף כ'יועצת עסקית ומרצה בכירה' מופיע המשפט: "אם תרצו אין זו אגדה" ובצידו השמאלי מופיעה תמונתו של הרצל חוזה המדינה. כבר בחופשת הפרישה היא החלה להתנדב בתיכון ברנקו וייס במודיעין. "רציתי לעבוד עם נוער להעביר להם שיעורי העצמה ולתת להם כלים להתמודד עם החיים. בדיעבד הצורך בברנקו היה במתן שיעורי תגבור לבגרות בהיסטוריה. מצאתי את עצמי מעבירה לנוער הרצאות בנושא ציונות ודיברתי איתם על הרצל ועל מפעלו להקמת המדינה. להפתעתי לאט לאט גדל מספר הילדים שהגיע לתגבורים שלי, ולבסוף תוך מספר חודשים החבר'ה עברו את הבגרות בהצלחה. קיבלתי מהילדים פרגון גדול וזה העצים אותי בצורה מדהימה." בעיניים בורקות ונוצצות רויטל מוסיפה: "בהרצאות דיברתי המון על הרצל והבנתי עד כמה נושא הציונות מדבר אלי, והרגשתי שליחות עצומה להעביר זאת לנוער."

מסע של אמהות

כיצד נולד הרעיון לצאת למסע של נשים יהודיות מכל העולם?"

"האמת שלגמרי במקרה, אבל כמו שכבר אמרתי אצלי שום דבר כנראה לא קורה במקרה. חברה ממודיעין חזרה ממסע של "מומנטום" והמליצה לי בחום לצאת. ניגשתי למיונים שהיו ברובם באנגלית, מתוך 20 נשים שהיו במיונים הודיעו לנו שלמסע הקרוב יוכלו לצאת רק שלוש. הייתי סקפטית לגבי המיונים, היו שם נשים עם אנגלית טובה יותר משלי. למחרת בבוקר קיבלתי טלפון והודיעו לי שעברתי את המיונים, הופתעתי מאוד ומיד ידעתי שאני יוצאת למסע."

'מומנטום' הוא פרויקט ציוני של ארגון: JWRP jewish women's renaissance project)) ושל משרד התפוצות שהביא לישראל עד כה 11 אלף אמהות יהודיות שמעולם לא ביקרו בארץ הקודש. מדובר במסע מסובסד בן שמונה ימים בישראל בו הנשים מבקרות בנקודות חשובות בארץ. מקומות כמו: בניין ה"סיטי הול" בת"א בניין הכרזת העצמאות. יד ושם, הכותל, מצדה, צפת ועוד. התנאי ליציאה למסע הוא להיות אמא יהודיה לילדים עד גיל 18. "במסע שיצאתי אליו היו 200 נשים מכל העולם, וסה"כ 12 ישראליות שכולן חילוניות (למעט מדריכה אחת דתייה). לכל אוטובוס הצטרפו 2 או 3 נשים ישראליות. אלה היו 8 ימים מרתקים של העצמה נשית. את מטיילת עם אוטובוס תיירים ומגיעה לכל מיני מקומות בארץ. סיפורה של מדינת ישראל מועבר בצורה מרגשת באמצעות הרצאות מרתקות של נשים בלבד. עברנו שיעורי העצמה נשית, עסקנו בקשר עם הילדים ודיברנו על כך שלעיתים מרוב מטלות הבית אנחנו שוכחות את העיקר שזה הילדים עצמם. דיברנו על היחסים שבינו לבינה על זוגיות. המסע עוסק בשלושה מוטיבים מרכזיים: נשים, יהדות, וציונות. הרעיון במסע לקרב את הנשים היהודיות לציונות ולארץ ישראל. במילים אחרות להכיר להן את ישראל האחרת לא זו שמוצגת לעיתים מעבר לים על המרקע."

איזה אירוע יוצא דופן את זוכרת מהמסע?

"וואו היו הרבה, במסע דיווררו לי את המדינה ובהרבה מקרים מצאתי את עצמי בוכה רק מלשמוע את המנון התקווה. כחלק מהמסע יש התעסקות בתרומה ונתינה לקהילה, זכור לי מקרה אחד מרגש במיוחד שביקרנו ב"בית של סוזן" בירושלים.זהו בית שהוקם ע"י עמותה המספקת סביבה תומכת ויצירתית לנוער במצבי סיכון בגילאי 16-18. הנוער שותף מלא ליצירת חפצי אומנות מקורית בעבודת יד כגון תכשיטים ועוד. ה"בית של סוזן" מהווה מפעל תעסוקתי המעניק אפשרות יציאה מהמעגל בו הם היו לדרך חדשה וחיובית. הביקור בבית והמפגש עם הנוער היו מרגשים ומעצימים, כל הבנות קנו מהתכשיטים שהיו שם וזו היתה חוויה מדהימה."

בלי תלונות

במהלך השיחה רויטל משחקת עם צמיד שהיא עונדת על היד, לפתע היא מורידה אותו ומסבירה לי בגאווה : "זה צמיד שקיבלנו במסע ושימי לב מה כתוב עליו: don’t blame and don’t complain" ".

במהלך המסע כל פעם שמישהי הרגישה שהיא מאשימה או מתלוננת היא היתה צריכה להעביר את הצמיד יד ולחשוב על המעשה. אני נשארתי עם הצמיד על היד ואימצתי את העניין. המוטו שלי הוא הודיה – אם תודה על הקיים ייפתח לך צוהר לשפע."

היתה אישה שהשאירה עליך חותם מיוחד?

"במסע את פוגשת נשים מדהימות, המדריכה הישראלית שלי היתה דמות מעוררת הערצה. אשה דתייה אמא ל- 10 ילדים עו"ד במקצועה, במהלך המסע למדתי להכיר אותה ולהתקרב אליה ולראות דרכה את הדת בעיניים אחרות. בזכות הכוח הנשי את זוכה להכיר נשים שעברו מסע חיים לא פשוט וללמוד להתחבר אליהן ללא שיפוטיות. לי בפן האישי זה חידד את מה שכבר הרגשתי וידעתי על הכוח הנשי והעוצמה שלו. את מגלה פתאום סביבך שיש כל כך הרבה נשים בעולם שתורמות ונותנות וזה מחמם לך את הלב."

"יצאת למסע של 8 ימים באמצע החופש הגדול כששלושה ילדים נשארו בבית, איך עושים את זה?"

"נחום בעלי פרגן מאוד ותמך ולצידו גם בתי הבכורה בת ה- 17, הם מילאו את מקומי נאמנה. היו רגעים לא קלים במהלך המסע, רגעים בהם התגעגעתי למשפחה. במהלך היום אסור להשתמש בפלאפונים רק בלילה אפשרו לנו, יחד עם זאת זו היתה חוויה מדהימה קיבלתי במתנה קבוצת נשים שנכנסה לי עמוק ללב. כשאת חוזרת ממסע מסוג זה את מרגישה צורך להמשיך להיות בקשר. אחת הנשים ממודיעין שחזרה מהמסע פתחה קבוצה בפייס שנקראת "אמהות עם מהות" על מנת ליצור המשכיות למסע, מטרת הקבוצה להמשיך לתרום לקהילה כקבוצת נשים שהן אמהות מכל העולם."

חוויה מעצימה לאמהות. צילום פרטי

בימים אלה עוסקת רויטל במתן ייעוץ עסקי לנשים "כיום אני בשלבים מתקדמים של הקמת העסק שכל תכליתו זה העצמת נשים. הייעוץ ניתן לנשים שנמצאות באמצע החיים ורוצות להחליף מקצוע, נשים שרוצות לפתוח עסק ואין להן אמונה וכוח בעצמן. אני מדריכה ומעצימה נשים בכל מיני נקודות בעבודה. נשים עצמאיות לא תמיד מבינות שמה שעובר עליהן בחיי היומיום משפיע בצורה אוטומטית על ההצלחה שלהן בעסק. במידה ואשה לא דואגת לעצמה ולמאגרי האנרגייה שלה והופכת לעייפה ושחוקה, העסק שלה יראה בהתאם לכך וגם ההצלחות. אני מתבוננת באשה פנימה ומראה לה איך היא יכולה וצריכה לטפל בעצמה לפני העסק, המשפחה, הזוגיות ורק אז הכל ישגשג אצלה. אני מאמינה שנשים מאוד כשרוניות ועוצמתיות הן יודעות לעשות הרבה דברים במקביל. גיליתי שהרבה פעמים נשים לא מאמינות בעצמן וביכולות שלהן. אני דוגלת בכך שאשה צריכה לעסוק בכשרון שהיא בורכה בו ומשם גם תגיע הפרנסה שלה." במקביל לבניית העסק הפרטי שלה רויטל ממשיכה להתנדב ב"בית של סוזן" במתן ייעוץ עסקי, ולוקחת חלק פעיל בפרויקט של מתנ"ס סחלבים בעיר בקורס למנהיגות חברתית ליצירת קהילה בעיר.

 

 

יאיר דנון