עושה שריר. ועוד אחד
ביבס חינוך 2.8.18
עושה שריר. ועוד אחד

עושה שריר. ועוד אחד

סגנית אלופת אירופה הטרייה בג'ודו עד גיל 21 היא גילי שריר, המתאמנת כבר שנים תחת אייל בכר במועדון "מיטב" במודיעין. היא מתקשה לזכור מה המיקום שלה בעולם ("כנראה שביעית") אבל זוכרת היטב את המספר 2020 . זו השנה שתיערך האולימפיאדה בטוקיו והיא בדיוק תיכנס לקטגוריה של הבוגרות. בתמונה גילי שריר עם המדלייה. צילום פרטי

אמרו מעתה: גילי שריר - סגנית אלופת אירופה עד גיל 21". שמפניה אסור לה לקנות, גם בטריילר לסרט "ברונו" ביוטיוב אסור לה לצפות. עוד לא בת 18, אבל כבר סגנית אלופת אירופה עד גיל 21.

מיטב לוחמות היבשת הלבנה עד גיל 21 התקבצו בסלובניה. גילי, 63 ק"ג, נראית פחות, אולי גם כי היא קטנה בשנתיים מרובן, אבל עשתה לכולן בית ספר לג'ודו, ליתר דיוק "מיטב מודיעין". הג'ודאית מהמועדון המקומי, באימונו של אייל בכר, ערכה חמישה קרבות וחתמה על ארבעה איפונים, שלושה מהם בקרקע ("ריתוקים, חניקות, בריחים, הכל מהכל"). היחידה שיכלה לה הייתה אלופת אירופה המכהנת מהולנד, שרשמה לעצמה ריפיט רגע לפני שהיא עולה לבוגרות.

"יצאתי קצת מאוכזבת כי הגעתי לגמר והמקום הראשון כבר היה ממש קרוב", היא מספרת. "מצד שני אני שמחה שהגעתי לפודיום ועבדתי מאד קשה כדי להגיע מוכנה כמה שיותר לתחרות הזאת".

ציפית למדליה?

"כן, ציפיתי למדליה. בארבע תחרויות סבב, ששימשו הכנה לתחרות הזאת, שהיא בעצם תחרות מטרה, לקחתי שלוש מדליות, אבל זה ג'ודו, ואי אפשר לדעת מה יקרה ביום נתון".

* * *

בגישה שלא מסתפקת במקום השני היא מזנקת עם "אג'ימה" למסע שלא מן הנמנע כי אחת התחנות בו תהיה טוקיו. 2020. עם כל הכבוד לירדן ג'רבי, ויש כבוד. זאת בדיוק תהיה השנה שבה גילי שריר תעלה לקטגורית בוגרות.

"טוקיו זה מאד רחוק, יש הרבה דברים בדרך, אי אפשר לדעת מה יהיה, אני במשקל מאד עמוס, ויש הרבה בנות חזקות בארץ, וירדן כמובן, ואני עוד נחשבת די צעירה. אי אפשר לדעת, אבל תמיד טוב לחלום. בזמן טוקיו אני אהיה שנה ראשונה בבוגרות. טוב, היו אנשים שעשו את זה בגיל צעיר"...

יש לך דירוג עולמי?

"נראה לי שאני שביעית בעולם. באירופה אני חמישית".

* * *

נראה לה שהיא שביעית בעולם, וזאת לא הפעם היחידה בראיון שהיא מתקשה עם המספרים. "גם באליפות ישראל האחרונה התחריתי עד גיל 21, לקחתי מקום ראשון", היא מספרת. "בעצם אני אלופת ישראל כבר חמש שנים, משהו כזה. אולי שש בעצם. או שבע".

אין בעיה. היא תנצח, אנחנו נספור. את הדרך למודיעין מביתה שבמושב מזור (חבל מודיעין) היא עושה כבר עשר שנים. זה אמנם קרוב פיזית, אבל מסתבר שבברוטו מדובר על שעה וחצי כל כיוון, "רכבות ועניינים ואוטובוסים".

מדובר בחיה נדירה, תופעה חד פעמית. אם היא לא הייתה צריכה לטוס כל שני וחמישי לתחרות בינלאומית, מדענים היו שמחים להניח עליה את היד. מקובל להניח שתופעת הנדידה אופיינית לספורטאים, אך ורק החוצה ממודיעין. ככל הנראה תוצאה של הכוח הדוחף שפועל מאבן הפינה שהונחה בעיר לפני כעשרים שנה. פתאום לגלות שיש ספורטאית שעושה שמיניות באוויר כדי להגיע לכאן? ההיגיון יקבל בסבירות גבוהה יותר בננה חגורה חומה.

"התחלתי ג'ודו במושב שלי, במזור, בגיל חמש, אצל ניר מעתוק, ואז כבר נהיה קטן עליי, לא היו לי יריבים מתאימים. הגעתי למודיעין, שמעתי על המקום והתרשמתי. ראיתי שהמאמן אייל בכר טוב, שהחניכים טובים. באתי ממושב ופתאום זה מועדון של עיר, הרבה יותר ילדים, הרמה הייתה מאד גבוהה, התלהבתי ועברתי למיטב מודיעין, שמבחינתי לפחות, הוא מועדון בין הטובים בארץ".

למה ג'ודו?

"במושב היה לנו ג'ודו או התעמלות, זה מה שהיה. אחי הגדול היה בג'ודו, אז הלכתי אחריו ונדלקתי".

כיסח אותך?

"אח שלי היה מציק לי הרבה, היה מפיל אותי, מנסה עליי תרגילים. אבל עכשיו אנחנו עושים קרבות, ואני מנצחת".

* * *

הלו"ז של גילי, חייבים להודות, די צפוף. שלושה אימונים בשבוע במודיעין, שבעה אימונים בשבוע בוינגייט, במסגרת הנבחרת הלאומית, סך הכל ממוצע של כמעט שני אימונים ביום, פעמיים שלוש היא בחדר כושר מרימה משקולות, ולא מכבר היא סיימה קורס מדריכות כדי לעמוד בראש קבוצת הבנות של מיטב מודיעין, לילדות בכיתות ג' עד ה', שנפתחת ממש השנה. 

"קודם היה הרבה יותר צפוף, בית ספר, ללמוד נהיגה, צבא ועניינים, עכשיו תקופה רגועה".

הסתדרת?

"הצלחתי לשלב בין לימודים וג'ודו, בבית הספר מקיף יהוד מאד עזרו לי, נתנו לי להבריז קצת, להשלים, לעשות מבחנים בתאריכים שאני יכולה, שיעורים פרטניים, בסוף זה הצליח. יש לי רק מילים חמות על בית הספר הזה. הם עדיין עוקבים אחרי ושמחים בהצלחה שלי. שלחו לי הודעות אחרי שזכיתי בכסף עכשיו, פירגנו".

לא תחכי שתפרשי לפני שאת מתחילה לאמן?

"אני שמחה לאמן במקביל, אני מרגישה שזה תורם לי. כשאת מאמנת את רואה דברים שאולי את לא רואה מתוך המזרון, בתור ספורטאית. וחוץ מזה, באמת, אני אוהבת את זה, זה כיף לי".

* * *

ברור כשמש, מדובר בספורטאית מצטיינת. עכשיו נשאר שהאיש עם המדים יחתום על המסמכים הרלבנטיים ויאללה לאליפות העולם עם מדליה מול העיניים. עוד חודש, קרואטיה, מומלץ להמשיך לעקוב. צה"ל בטח ישלחו סקאוט. אולי היפנים גם ירשמו אותה בפנקס.

"התרגיל האהוב עליי נקרא 'מורוטה סויונגה'. אני נמוכה יחסית, אז אני בעצם תופסת את היריבה שלי מלמטה ונכנסת מתחתיה, נופלת על הברכיים והופכת אותה מלמטה. זה התרגיל שגם אורי ששון מאד אוהב. אל תגלה ליריבות שלי"...

את רוב הקרבות באליפות אירופה ניצחת על הקרקע דווקא...

"עכשיו הכניסו לנו לנבחרת מאמנת יפנית, טנקה, שמאד העשירה אותנו בקרקע. בזכות החוקה החדשה הרבה יותר קל לנצח בקרקע מאשר בעמידה, אז צריך לנצל את ההזדמנות. בעמידה השופטים מעדיפים לתת וואזארי, בקרקע - אם היריב נכנע - זה איפון. הרבה יותר חד משמעי ואין יותר מדי מקום לפרשנויות".

שלא תשברי למישהי יד...

"כבר שברתי".

די...

"היא לא דפקה, לא הסכימה להיכנע. זה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי בחיים. היא לא צעקה, כלום. הרגשתי את היד שלה נשברת אבל לא יכולתי לעשות כלום. היא לא נכנעה ואני לא יכולתי לוותר, היא המשיכה אז אני המשכתי. השופט החזיר אותנו לעמידה ואחר כך חנקתי אותה והיא סוף סוף נכנעה. היא הייתה קשוחה מאד. לא עזר לה".

אל מי את נושאת עיניים?

"ירדן ג'רבי. היא גם ספורטאית מדהימה והיא גם בן אדם מדהים. היא מאד עוזרת לי, מסבירה לי באימונים, מתקנת. בעולם? יש את אבה היפני, ספורטאי פשוט מדהים".

אייל בכר?

"אייל הוא מאמן מדהים שנותן את הנשמה. שואל, בודק, מתקשר, דוחף. אני רוצה שנעשה ככה, וככה. המועדון, כל הצוות, והילדים, הכל באמת מדהים. אין פה ספורטאים בוגרים שהמשיכו לרמות הכי גבוהות, כולם בסוף מתגייסים לצבא. אבל חוץ ממני יש פה דור בעיר שיכול להגיע רחוק, ילדים שעכשיו פורצים. העתיד ורוד".

 

יאיר דנון