קופיקט
הדרך לאקזיט מתחילה במוסך

הדרך לאקזיט מתחילה במוסך

מאז הפך חיל החימוש להייטקי שינה השירות בו את פניו .לצד החלק הקרבי ומגע הגריז בסדנאות צמחו מקצועות הנדסיים, שרבים מהלומדים אותם ממשיכים איתם לאזרחות.אל"מ אלי בוקובזה ממודיעין – קצין הלוגיסטיקה והטכנולוגיה של פיקוד מרכז – מסביר איך זה עובד. צילום דובר צה"ל

פעם קראו להם "חימושניקים": הם היו מכונאי רכב, חשמלאים, טכנאי צריח בטנקים ועסקו בעוד שלל מקצועות מגוונים שעניינם הרבה גריז, שמן מכונות, ידיים מלוכלכות והרבה עבודה שחורה. גם היום הם עוסקים בחלק מהמקצועות האלה, אבל הטכנולוגיה המתקדמת והמיחשוב שהשתלט גם על צה"ל הקפיצו את אנשי חיל החימוש והיום כשהם נקראים כבר אנשי "חיל הטכנולוגיה והאחזקה". יש ביניהם לא מעט הנדסאים, טכנאים, אופטיקאים וכאלה שעברו השתלמויות מקצועיות ברמת הטכניון ומעלה.

אחד מהם הוא אל"מ אלי בוקובזה ממודיעין - מפקד הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של פיקוד המרכז. בוקובזה בן ה-44 החל את דרכו בצה"ל כמכונאי טנקים בגדוד, ולאחר שעבר קורס קצינים החל במסלול הקצונה כקצין החימוש במספר יחידות, משם דילג לתפקיד קצין החימוש החטיבתי של הנח״ל והשתתף באופן פעיל במלחמת לבנון השנייה, כשעסק בחילוץ טנקים פגועים תחת אש.

לאחר המלחמה עבר בוקובזה לתפקידי לוגיסטיקה באוגדה 162, עבר את מבצע "צוק איתן" כסגן מפקד הלוגיסטיקה בפיקוד דרום ומזה כשנה וחצי הוא משמש כמפקד הטכנולוגיה והאחזקה הפיקודי של פיקוד מרכז. במהלך הקדנציה הנוכחית שלו בפיקוד קידם בוקובזה את השינוי המהותי בתפיסת החימוש לחשיבה של טכנולוגיה ואחזקה, "שמשמעותה היא שבעצם היום אנחנו מכניסים טכנולוגיות מתקדמות לעבודה היום-יומית שלנו. זה כבר לא החימוש שאתה הכרת בצבא. היום אלה טכנאים והנדסאים שעושים את העבודה, כמו בהייטק".

* * *

במסגרת שינוי התפיסה הופקד בידיו של בוקבוזה הפיילוט היוקרתי של החיל שנקרא "אחזקה אחרת״. לאחר שפיילוט זה הצליח מאד בפיקוד מרכז הוחלט בצה"ל להטמיע אותו בכל יחידות ופיקודי חיל הטכנולוגיה והאחזקה, והמשמעות כאמור היתה שינוי תפיסה מהותי בצורת העבודה ובשיטות העבודה של החיל "שקפץ קדימה מבחינת הפיתוח וצורת העבודה".

מה היה השינוי ש"אחזקה אחרת" הכניס לצבא?

"השינוי בא לידי ביטוי בעיקר במחשבה של איך לחסוך. בכל דבר: בחומרים, בשעות עבודה, בצורת העבודה, בתחזוקה, באחסנה, בכל מה שקשור לציודים שאנחנו אחראים להם ובהכנסת אלמנטים מתקדמים לעבודה שלנו בתחום הטכנולוגי, שרץ מהר קדימה וכל הזמן צריך לשפר אותו ולהתקדם".

מה משמעות התפקיד שלך?

"תפקיד המטל״פ (מפקד טכנולוגיה ואחזקה פיקודי – י.ג) הוא תפקיד מורכב ולא פשוט, כי בעצם הוא אחראי על כל האחזקה בפיקוד. החל מכלי הרכב הצבאיים הממוגנים שיש בגזרה, ויש הרבה כאלה כמו ה'דוד' וה'זאב', דרך המשאיות ועד לאחזקת כלי הנשק המתקדמים והמורכבים, דרך האופטיקה המדוייקת – משקפות, כוונות כלי הנשק ועוד. זה תפקיד שתחום האחריות בו רחב מאוד. אני נמצא בין סדנאות ועד למעבדות המתקדמות שיש לנו בחיל".

פעם היינו רגילים שלחיל החימוש יש סדנאות שהן בעצם מוסכים.

"נכון. גם היום יש סדנאות כמובן כי צריך לתקן ולתחזק כלי רכב, אבל היום יש לנו הרבה מעבדות, שם עובדים אנשי המקצוע בפיתוח ובעוד תחומים. זה ההייטק במלוא עוצמתו".

אבל יחד עם זאת אתה צריך להילחם על כל צעיר לפני גיוס והוא עדיין יעדיף את הצנחנים על חיל הלוגיסטיקה.

"נכון, אבל היום התמונה שונה כבר. אלינו מגיעים בוגרי מסלולי לימוד טכנולוגים שסיימו כיתות י"ג ו- י"ד, וגם כאלה שיש להם הכשרה כהנדסאים או טכנאים. הם כבר יודעים את מסלול הקידום המקצועי שלהם וגם אם הם לא ימשיכו אחר כך בקבע, אז מבחינתי המשק האזרחי הרוויח טכנאי, הנדסאי או אופטיקאי מקצועי טוב".

אתה בא מתחום הטכנולוגיה והמלחמה בעצם עוברת לידך. מהיכן שואבים את המוטיווציה להמשיך?

"אני יודע שכדי שנוכל לנצח במלחמה וכדי שהמח"ט יוכל לתפעל את הכוחות, צריך אותנו. בלי הלוגיסטיקה והטכנולוגיה שלנו, הכוחות לא יזוזו. אני מטמיע את זה כל רגע וכל יום לחיילים. זה קשה אבל הנה דוגמה: השבוע היה מבצע ובבוקר החיילים חזרו והקצין הטכנולוגיה של היחידה סיפר לי על המבצע, שבאמצע הלילה רכב 'זאב' נכנס לשיפוע צד והיו צריכים לחלצו מהכפר לפני אור יום. כי באור יום זה כבר הפרות סדר אבנים ובקת"בים. כשהם הצליחו לחלץ לפני שהכפר התעורר, זה הסיפוק. החבר'ה יודעים שהם היום חלק מהכוח הלוחם".

איך אתה מצליח לחבר אותם לזה?

"זה לא פשוט, כי כיום יש את סוג הלחימה הנוכחי שהוא לא בעצימות של מלחמת יום כיפור אלא כמו 'צוק איתן' או 'לבנון השניה'. אבל הם יותר בשטח כלוחמים ממש. אנחנו מרגישים היום חלק מהכוח הלוחם כי החיילים שלי ביחידות של פיקוד מרכז יוצאים בלילות למבצעים עם הכוחות הלוחמים".

בשביל מה בעצם?

"גם לעבודת חילוץ של כלים שנתקעו בשטח וגם למשימות כמו טיפול במחרטות הנשק של הפלסטינים".

כלומר?

"בשטחים יש מחרטות שבהם המחבלים מייצרים אמל"ח ונשק מאולתר. אקדחים, תת-מקלעים בסגנון 'קרלו' וכדומה. מי שמטפל במחרטות האלה, שתופסים אותן בפשיטות הלילה של צה"ל, אלה האנשים שלי. הם מתמחים בתחום ויודעים איך לפרק מחרטות כאלה ואיך להעמיס אותן ולקחת אותן החוצה מהכפר. כשאנחנו תופסים ומפרקים מחרטה כזאת זה סיפוק אדיר לחיילים שלי".

למה צריך אנשי טכנולוגיה כדי לפרק מחרטה?

"כי אלה מכונות גדולות ומורכבות שבדרך כלל מוסלקות במקומות מסתור. אנחנו חייבים לפרק אותן בזהירות כדי לא לגרום להן נזק".

למה? מה אכפת לנו שהן ייהרסו?

"אנחנו חיים במדינת חוק והמחרטות האלה הן מוצג משפטי לכל דבר. יש תמיד מצב שמישהו יעתור לבית המשפט וזה יורה לצבא להחזיר את המחרטה לבעליה. אז כדי להימנע מתביעת נזיקין אזרחית על הרס מחרטה, האנשים שלי מפרקים אותן בזהירות רבה ומעמיסים אותן בצורה מקצועית בלי נזקים".

* * *

בעבר היה שיוך של חיל השימוש לחיילים שמגיעים ממשפחות קשות יום. זה עדיין המצב?

"יש לנו חיילים מאוכלוסיות רבות. יש לנו גם לא מעט חיילים עם בעיות ועם קשיים. ובשביל זה יש לנו פרוייקט שנקרא 'רואים רחוק'. אלה חבר'ה שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי. איתרנו אותם ויש לנו היום שבעה כאלה שהם אופטיקאים אצלנו. הם מתקנים מכשירים אופטיים כמו כוונות נשק, משקפות ועוד. מבחינתנו הם חיילים לכל דבר. חיילנו אותם לצה"ל עם מספר אישי וכל סממן אחר. אחד מהם ייכנס עוד מעט לשירות קבע אצלנו. מבחינתי זו שליחות, כי האנשים האלה היו עלולים בקלות למצוא את עצמם מחוץ לכל מסגרת, בטח שלא בצבא".

חששת כשפגשת אותם בפעם הראשונה?

"זה לא היה תהליך פשוט, אבל זה התבשל תקופה ולבסוף נכנסנו לזה. חברנו לעמותת 'רואים רחוק' שעוזרת בתהליך החיול שלהם לצבא. בשלב ראשון הם היו מתנדבים ולפני חצי שנה עשינו להם טקס השבעה שבו הם נשבעו לתנ"ך כמו כל חייל. אחד מהם קיבל אות הצטיינות של קצין טכנולוגיה ראשי".

אילו עוד חיילים מיוחדים יש היום אצלכם?

"יש לנו גם חיילים עם מגבלות גופניות שהם על תקן מתנדבים. הם באים בבוקר ועובדים את מכסת השעות שלהם וחוזרים הביתה. אלה הקצוות והמקרים הקיצוניים. יש לנו באמצע גם לא מעט חיילים עם בעיות כלכליות וסוציו-אקונומיות ואנחנו יודעים ונערכים לתת לכל מי שצריך סיוע בתחומים רבים. עמותת החיל שלנו היא הזרוע הביצועית לסיוע לחיילים האלה".

איך נראה סיוע כזה?

"למשל חייל בודד דיבר עם המפקד החיל ואמר לו בראיון 'אני מתגעגע להורים שלי באוקראינה'. המפקד דיבר עם מי שצריך, גייס את העמותה ובתוך כמה ימים סודרו כל פרטי החופשה המיוחדת וכרטיס טיסה. החייל נסע לראות את ההורים באוקראינה. וזה לא מקרה יחיד, יש לנו הרבה מקרים כאלה".

בחיל מקצועי ומבוסס טכנולוגיה כמו שלכם, הנגדים הם היסוד האיתן והמוביל מקצועית. איך מתמודדים אצלכם עם המשיכה לאזרחות ולמשכורות בתעשייה האזרחית?

"זה לא קל, אבל ראשית אני חייב לציין שהרמטכ"ל ביצע רפורמה עמוקה שבמרכזה שיפור תנאי השכר של נגדים בצה"ל. היום משכורות הנגדים לא כל כך נמוכות כמו שחשבו. דבר שני – אנחנו בחיל מקדמים מאד מקצועית את הנגדים ובכלל את אנשי המקצוע".

במה למשל?

"יש לנו תוכנית שנקראת 'אופיר לנגדים' שמאפשרת מלימודי תואר ראשון ועד לימודי תעודה מקצועיים לנגדים בחיל. בכלל, בתחום הידע המקצועי אנחנו משקיעים המון. שלחנו משלחות של נגדים לקורסים בחו"ל, כמו נגדים שעוסקים בכלים כבדים כטרקטורים ודחפורים שנסעו לחברת 'קטרפילר' בספרד ללמוד בקורס מיוחד. שלחנו נגדים לקבל הסמכה בגרמניה לתואר 'מאסטר' (אמן מקצועי – י.ג) בתחום הרכב. אלו טכנולוגיות חדשות שנרכשות ומקדמות את האנשים מבחינה מקצועית גם לאזרחות".

ומה עם החיילים הסדירים?

"יש לנו מסלול שנקרא 'מקצוע לחיים', שבמסגרתו אנחנו מאפשרים לחיילים לפני השחרור ללמוד מקצוע שמתאים לאזרחות, על חשבוננו, אצלנו בחיל. במקרה היום נגמר קורס של מפתחי אפליקציות. זה לא קשור לעבודה הצבאית שלהם אלא צ'ופר לאזרחות. זה גם כלי לגיוס חיילים לחיל, כי הם שומעים ורואים את הדברים האלה".

* * *

על מה הגאווה שלך במיוחד?

"על זה שהחיילים שלנו הם ראש גדול בחשיבה. אני למשל מחייב כל נגד אצלי לשים בתיבת ההתייעלות שלנו הצעת ייעול אחת בשנה לפחות ולא תאמין כמה דברים נפלאים יצאו מזה. או למשל טכנאים שלנו בגדודים. היו הרבה מקרים שמכונאי טנקים או חשמלאי צריח ב'מרכבה 4' הציע לבצע שינוי מסויים על סמך ניסיונו בשטח. אחר כך המהנדסים ישבו ותיכננו את השינוי שהגיע מהשטח. זה סיפוק אדיר בשבילי ובשביל החיילים שלי"

קצת זיכרונות ממלחמות או מבצעים?

"טבילת אש ראשונה שלי היתה במלחמת לבנון השניה, ואז הבנתי בעצם אתה משמעות של מה זו מלחמה. היה מקרה של חילוץ כלים תחת אש, בלילה מסויים בגזרה המרכזית בלבנון. הייתי אז בחטיבת הנח"ל ויצאתי עם צוות לחלץ שלושה טנקים שנתקעו קרוב לגדר הגבול בלבנון. אחד הטנקים התהפך. הגעתי למקום על דחפור ענק וכמה טנקים והתחילו לירות עלינו מכל הכיוונים. זה היה לילה ארוך אבל לא היתה ברירה אלא לחלץ את הטנקים תחת אש. בסוף סיימנו את המלאכה כשהכוח מסביב ירה חזרה לעבר המחבלים ואנחנו קושרים את הטנקים וגוררים אותם חזרה לעבר הקווים שלנו".

מה הלאה?

"בעוד כשמונה חודשים אלך לפקד על אגד תחזוקה ארצי שיהיו בו חמישה גדודים וזה מאתגר מאד. ואחר כך? אלוהים גדול".

 

 

יאיר דנון