מחנך ושר
ביבס חינוך 2.8.18
מחנך ושר

מחנך ושר

בחור בן 25, דתי, מחנך, זמר ומלחין. לכאורה שילוב כמעט בלתי אפשרי, אבל כזה הוא משה נריה כורסיה שבגילו הצעיר כבר הוציא אלבום בכורה תוך כדי שהוא מחנך את כיתה ז' בישיבת "לפיד" במודיעין. צילום אינגריד מולר

גם אם תכריזו על עצמכם כאנשים שנקיים ביותר מדעות קדומות, בוודאי האסוציאציה הראשונה לזמר היא לא תהיה בחור בן 25 עם כיפה על הראש, שהוא גם מורה ומחנך.

אבל משה נריה כורסיה מנוף איילון, המלמד בישיבה במודיעין הוא בדיוק כזה: זמר, מלחין ומחנך - הרבה מעבר למה שמצופה מבחור בגילו מבחינת תובנות, ניסיון חיים וכוח רצון.

משפחה חינוכית

כורסיה הוא בן חמישי למשפחה בת עשרה ילדים ואם שמו מוכר לחלקכם זה בגלל שאביו, הרב אשר כורסיה הוא ראש אולפנת בני עקיבא מודיעין. כרוסיה נולד בכפר פינס, התחנך במוסדות לימוד של שעלבים ולאחר מכן בישיבת ההסדר קרני שומרון. הוא התגייס לגבעתי וחזר ללמוד בישיבה. "הבית משדר חינוך מגיל אפס", מספר כורסיה. "חלק מהאחים עוסקים בתחומים שמשיקים לחינוך. למדתי חינוך ברחובות. מאוד משך אותי נוער נושר, נוער במצוקה. החלום שלי בישיבה היה להיות מחנך".

אין הרבה בני נוער שזהו חלומם...

"רציתי להיות אותו אדם שמחבק ותומך כפי שהילדים צריכים. לא תמיד לילדים יש אוזן קשבת בבית. אני לא תמיד הרגשתי בנוח לפתוח עם ההורים שלי נושאים שונים. בגיל ההתבגרות אתה מתחיל לגלות עולם פנימי, מגלה את עצמך. רציתי להיות זה שמכוון ותומך".

כורסיה. "חולם על במות גדולות" (צילום אינגריד מולר)

כורסיה אכן הגשים את החלום כשהתחיל לעבוד כמחנך של כיתה ז' בישיבת "לפיד" בשנה שעברה.

חששת קצת?

"כמובן. בכל זאת אני צעיר וחשבתי איך אמצא את עצמי בחדר המורים מול אנשים מבוגרים ממני או מול הורים שעברו את הגיל שלי מזמן. ביום הראשון מתקיימות בישיבה שיחות עם ההורים. זאת חוויה חזקה לעמוד מול הורים ולדבר אתם על הילד שלהם. ההורים שיתפו אותי בנושאים שונים שקשורים לילדים שלהם. לעמוד מול הורה בן 45 ולדבר על הילד שלו זה לא פשוט. הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול. חינוך ילדים זה לגמרי עניין מורכב. זאת הייתה טבילת אש מעצימה".

השראה ממייקל ג'קסון

הפתוס של כורסיה מדבק. הוא מביע את משנתו בבהירות שמתאימה לאיש חינוך ותיק וניכר שהוא נגוע בחיידק החינוך הכל כך נדיר בימינו.

איש צעיר בן 25 בחדר מורים. מצאת את עצמך?

"זה היה מדהים. נוצרה כימיה מהתחלה. הם שיתפו על הדברים שלהם ואני על שלי ולא הייתה שום בעיה. יש לנו עולם משותף שזה הילדים והחינוך".

למרות גילו הצעיר, כורסיה יודע היטב להגיע לילדים ולשלב תחושה של אמפתיה ואוזן קשבת עם משמעת שכל כך חשובה לדבריו. "בתחילת כל שיעור הם עומדים 20 שניות ולא זזים. אם זזים, אני לוקח להם מההפסקה. המשמעת בתחילת השיעור משפיעה על כל השיעור והיחס שלהם ללימוד. ההורים רואים שטוב להם בכיתה. אני אומר להם שהכי חשוב שיהיה להם טוב, שלפני שהם לומדים ומתפללים, חשוב שירגישו טוב. והבסיס לזה הוא משמעת. כולנו בעצם צמאים לגבולות. למדתי שמה שחשוב זה המסר. הגיל פחות משחק תפקיד. הגיל מאבד משמעות אם אתה מאמין שאתה יודע מה אתה עושה ומכוון לטוב".

בעודי תוהה למה הדברים האלו מצליחים בעיקר במערכת החינוך הדתית, מספר כורסיה על אהבתו השנייה – המוזיקה: "מגיל חמש אני זוכר את עצמי יושב עם ווקמן ומריץ שוב ושוב את השיר של מייקל ג'קסון "heal the world" וחולם להופיע על במות".

"בלילות אני הולך להקליט, בימים מלמד ומסיים את התואר שלי בחינוך". צילום שירה הלל

את הטקסטים לשירים הוא כותב בעצמו, והוא מספר כי הכתיבה התחילה להתגבש אצלו עוד בכיתה ב': "היינו כותבים כל בוקר במחברת. ממש חיכיתי לזה כי מאוד אהבתי להוציא את הדימיון שלי החוצה. עם הזמן התחלתי לכתוב מכתבים לקב"ה. הייתי משתף אותו בקשיים שלי וזה היה רק שלי מולו. הדברים האלו עזרו לי מאוד לפתח את הכתיבה. לאט לאט צברתי מחברות".

עם הבמה התחיל כורסיה לנהל רומן בסוף התיכון כשהיה "רב פורים" בסוף ההכתרה. "התפקיד שלי היה להצחיק את הקהל. זאת הייתה למעשה הפעם הראשונה שהרגשתי מה זה להיות על הבמה. נהניתי מזה מאוד, מתשומת הלב, ממחיאות הכפיים".

אחרי שסיים י"ב הבין מהו המשך דרכו: "ידעתי שאני רוצה ללמוד תורה. לעצור את החיים שליח ולשאול שאלות. למדתי כמה שנים טובות. שני ההורים שלי לומדים תורה. אמא שלי גם מלמדת על מודעות עצמית לפי התורה. אני תמיד אומר שיש לי אבא, אמא ואלוקים".

סינגלים וכתבות

כורסיה קיבל תמיד תמיכה מלאה מהבית ומשתף בכנות: "ההורים שלי מאוד סומכים עלינו. הם נוהגים על פי הגישה 'חנוך את הנער על פי דרכו'. כשהייתי בישיבה היה לי קל יותר להקפיד פחות על דברים קטנים. שם אתה מרגיש מוגן, בטוח, אתה לא בלחץ על התפילות במניין. כשיצאתי מהמקום הזה, פתאום היה לי כל הזמן ספר ביד. הקפדתי ממש על התפילות. אני שמח על המקום הזה שמאפשר לשחרר ולתת לאנשים לעשות דברים על פי דרכם ולא כאילו מישהו מלמעלה עומד ואומר 'ככה אני רוצה שזה יהיה'". בגיל 19 הוא למד בישיבה: "הכל התכנס לי. לא היו לי כל כך חיי חברה. כל היום הייתי בבית המדרש. חייב להודות שהיה לי מאוד קשה. הכתיבה הפכה להיות משהו שאין לו מקום פתאום כי היו לי דברים אחרים ולא הצלחתי להוציא את זה לפועל. זאת הייתה שנה מאוד קשה. לכן הבנתי שאני לא צריך לכבות את זה, אלא להנמיך".

בשנה השנייה בישיבה הקים כורסיה הרכב והתחיל להופיע באירועים. זאת הייתה בעצם פעם ראשונה שנפגשתי עם עולם מוזיקלי מקצועי. אבל אחרי שנתיים התגייסתי לגבעתי וכתבתי רק בסופי שבוע ובעיקר פרוזה. לא היה לי זמן לכתוב. אחרי השחרור חזרתי לישיבה והמשכנו להופיע".

איך הגעת לאלבום?

"אחרי שסיימתי את הישיבה, החלטתי שאני רוצה להוציא אלבום ולהופיע. נפגשתי עם יעקב אסרף, המנהל המוזיקלי של חנן בן ארי. הוא עזר לי להכיר את העולם הזה, שמע את החומרים שלי. הוא למעשה האב המוזיקלי שלי. התחלתי לחפש מפיק מוזיקלי. כך הגעתי לראובן חיון ואתו התחלתי לעבוד על האלבום. מפיק ואומן זה לפעמים מתנגש וחשוב לנסות למצוא את האמצע, זה דורש לא מעט ויתורים".

הסינגל הראשון של כורסיה "אותך מבקש" יצא לפני כשנה והושמע ברשת ג, רדיו ללא הפסקה וגלי צה"ל. תוך מספר ימים הוא צבר מספר לא מבוטל של צפיות ביוטיוב. את המלים המרגשות של השירים ניתן לפרש ככמיהה לאהבה בין אם בין גבר לאישה, בין אם בין אדם לדרך מסוימת, לרוח, לאמת. גם הסינגלים שיצאו אחריו קיבלו ביקורות טובות וזכו להאזנות רבות ביוטיוב. באותה תקופה התפרסמו עליו כתבות בידיעות אחרונות ומעריב. "עבדתי עם יחצ"נים. האמנתי שהחומרים טובים, שמרגישים אמת. בלילות אני הולך להקליט, בימים מלמד ומסיים את התואר שלי בחינוך".

איך התייחסו לזה בישיבה?

"הם היו מדהימים, נתנו לי יד חופשית, פירגנו, קנו אלבומים לצוות והזמינו את ההופעה לישיבה. התלמידים היו מאוד מעורבים. הם שמעו כל שיר שיצא וחוו דעה".

אותם תלמידים שעומדים בלי תזוזה בתחילת השיעור כחלק מהמשמעת בישיבה, מאוד מעורבים בעשייה המוזיקלית של המחונך שלהם: "את שיר הנושא של האלבום 'יותר מדי' עשינו ביחד בטיול. שרנו את זה כל המסלול כדי לא לשכוח את המלים והמנגינה. למעשה אני יכול להגיד שהגשמתי שני חלומות בשנה אחת: החינוך והמוזיקה".

לאיזה שיר מהאלבום אתה הכי מתחבר?

"זו שאלה קשה. כל שיר מעורר בי משהו עמוק, תקופה אחרת בחיים ורגשות עזים. לאחרונה 'יותר מדי' שזה שיר הנושא של האלבום תופס אותי חזק מאוד. זה אחד הטקסטים היותר אישיים שלי. חשבתי המון אם להכניס אותו, ובסוף זהו שם האלבום. וזו תחושה שעוטפת אותי לאחרונה, הרצון שמנקר בי יותר מדי להכל, הצורך להירגע".

התלמידים בקהל

ספר קצת על ההופעות שלך.

"מדובר בהופעה של שעה עם ארבעה נגנים, בה אני מבצע את השירים של האלבום וגם קאברים. היו שתי הופעות השקה בתל אביב. חלק מהתלמידים ישבו בשורה הראשונה. חשבתי על עצמי באותם רגעים 'אי המחנך שלהם. איך משלבים את זה עם היותם חלק מהקהל'". הופעה נוספת התקיימה בבית שמש עם ישי ריבו ועוד הופעה בישיבה עצמה. כורסיה הופיע בפסטיבל בבית שמש יחד עם אריאל זילבר כשבקהל 7000 איש. "המפיקים הופתעו לראות שהקהל מכיר את המלים והאריכו את זמן הופעה", הוא מספר. הדיסק יצא לפני חודש ונמכרו כבר 1000 עותקים.

מה אתה מרגיש כשאתה על הבמה?

"מרגיש בטוח. שליו. יש תמיד 'פרפרים', אבל זה לא רגש שמשתק אותי. מרגיש לי נכון, שזה המקום שלי. ממלא אותי באדרנלין וסיפוק.

"לפעמים קצת מביך לראות פוסטרים שלך תלויים", אומר כורסיה בחיוך. "אבל לפעמים, דווקא כשאתה תולה את הפוסטרים בעצמך, אתה מרגיש שאתה עושה דרך אמיתית, עושה הכל בעצמי. מכיתה ז' התחלתי לעבוד כשוטף כלים בגן אירועים מארבע אחר הצהריים ולפעמים עד שבע בבוקר, מילצרתי, שטפתי בתי כנסת, הכל כדי לחסוך כסף. כשחברים שלי טסו אחרי הצבא למזרח, זה היה ברור שלי זה לא יקרה כי אני חייב להוציא את האלבום. כשאתה עושה ויתורים כנראה שזה למען משהו טוב, ששווה את זה".

איך מתקבל עניין הזמר במגזר הדתי?

"התופעה הזאת התגברה בייחוד מאז ישי ריבו שניפץ את תקרת הזכוכית של הזמר הדתי, למרות שגם לפניו היו זמרים דתיים. במגזר שלנו יש סדרי עדיפויות שונים. ישי היה האומן הדתי הראשון שמכירים אותו בכל מקום. כשרואים כיפה אצל זמר זה עושה משהו, לפעמים תחושת זרות. האומנים האלה נתנו להאמין שזה יכול לקרות. אם אלחין פסוק תהילים זה יהיה קשה להיכנס למיינסטרים, אבל בכל זאת משהו נפתח בתרבות היהודית. אנשים מרגישים בנוח להוציא את הפחדים וההתלבטויות שלהם מול אלוקים. זה פתאום יכול לצאת החוצה באמצעות שירים. כל האלבום הוא כזה. למרות זאת, תחנות דתיות לא ששות להשמיע את השירים האלה כי הם עלולים להתפרש כשירים שנכתבו לאישה. בתחנות הכלליות אתה בין הפטיש לסדן, תמיד מחפשים את המשמעות הנסתרת בשיר".

"תחנות דתיות לא ששות להשמיע את השירים האלה". צילום אינגריד מולר

כשמקשיבים לשירים של כורסיה מבינים על מה הוא מדבר. לכל שיר ניתן לתת פרשנות שמתאימה לאוזני המאזין: לחלק יישמעו השירים כאילו הם שירי אהבה, למרות שהכוונה הייתה לתורה ולאמונה. כך למשל השיר "אותך מבקש" הוא שיר אהבה לכל דבר ומוקדש לתורה ולקרבה עם הקב"ה. בשנים האחרונות ישנה תופעה של זמרים דתיים המבצעים שירים שלא מזכירים פסוקים מהתנ"ך או את המקורות ויחד עם זאת מייחסים משמעות מיוחדת למלים שתמיד ניתנות לפרשנות.

איזה מוזיקה שמעת בבית? על מה גדלת?

"בבית שמעו מוזיקה חסידית ומוזיקה ישראלית ישנה וטובה. אברהם פריד ויעקב שוואקי למול חווה אלברשטיין ואריק אינשטיין. באותה תקופה עוד היה הבדל משמעותי בין מוזיקה 'יהודית' למוזיקה 'ישראלית'. היום הפערים מצטמצמים וזה הודות לפריחה היפייפיה של המוזיקה היהודית. אם פעם מוזיקה יהודית הייתה להלחין פסוקים, היום זה עולמות פנימיים של האמן עצמו, על ההתמודדות שלו, על אהבות ואכזבות, כמו כל שיר ישראלי קלאסי. אני שמעתי מה ששמעו והעזתי גם לשמוע מוזיקה לועזית, בתקופתי בבית שלי זה לא תמיד היה מקובל, הרבה מייקל ג'קסון, רוק, פופ והשילוב בין השניים".

מעבר להיבט האומנותי של הראיון עם כורסיה ולחשיפה לאלבום מיוחד ומרגש, השיחה אתו הבהירה לי דבר אחד: הוא קורץ מחומר של מצליחנים, של אנשים שמגשימים חלומות, שהנחישות היא חלק טבעי ממסלול חייהם.

מה היעד הבא?

"החלום הגדול הוא להצליח בגדול בעולם המוזיקה ולשלב בד בבד את עולם החינוך, אלו שני חלומות שלי והלוואי ואגשים את שניהם לאורך כל הדרך במינונים כאלו או אחרים. חולם על במות גדולות, חולם לגעת באנשים, להעיר לבבות. כמובן להמשיך ולייצור מוזיקה ולהוציא אותה החוצה, החשק לאלבום הבא כבר מקונן בי חזק. אני מנסה להרגיע אותו כי צריך להתפקס, עכשיו המיקוד הוא על הופעות ולצאת החוצה עם האלבום הנוכחי".

 

יאיר דנון