(new דיור מוגן 1.4.18
אבי גבאי במודיעין: "אני אהיה ראש הממשלה הבא"

אבי גבאי במודיעין: "אני אהיה ראש הממשלה הבא"

יו"ר העבודה אבי גבאי נתן אמש (מוצ"ש) הופעה פומבית ראשונה במודיעין בה דיבר על הפוליטיקה ועל הדרך שלו ללשכת ראש הממשלה. היו גם הבטחות להעלאת שכר המורים, דיבורים על היפרדות מוחלטת מהפלסטינים עם קריצה חזקה ימינה, כלכלה חזקה, בעיות דיור של זוגות הצעירים, ותשובה לכל המקטרגים שטוענים שאין לו ניסיון בביטחון. צילום יהודה גולן

אולי הסקרנות, אולי השיעמום של מוצ"ש במודיעין, ואולי באמת הרוח החדשה שמנסה להביא יו"ר העבודה החדש אבי גבאי, כל אלה הריצו לאולמי האחוזה בעינב כשלוש מאות איש, שמילאו את האולם בציפיה דרוכה לשמוע את דברי היו"ר החדש, שיבטיח להם עתיד ורוד יותר מאשר "ההנהגה הקיימת" כפי שגבאי מתעקש לכנות את נתניהו, שבמשך כל הערב לא נקב בשמו אבל דאג להצהיר כמה וכמה פעמים ש"אני אהיה ראש הממשלה הבא".

 באוויר מתחילים להריח את מערכת הבחירות הבאה. גבאי הגיע למודיעין בז'קט כהה וחולצה לבנה פתוחה סטייל רבין ופרס בכנסי המפלגה. כיאה לכוכב עולה, גם את גבאי חיממו להקות חימום הפעם היתה זו ח"כ סתיו שפיר ואחריה אילן בן סעדון סגן ראש העיר ועוד אחד ריצ'רד, שהוא אחד מראשי מטה משהו של המפלגה שנודד עם גבאי בכל סניפיה ומלהיב את הקהל.

אחרי  ההקדמות של סתיו שפיר שהבטיחה שינוי של ממש ושל אילן בן סעדון (בעיקר תודות לכמעט כל פעילי המפלגה במודיעין על אירגון הערב), לקח גבאי את המיקרופון ליד. תכל'ס, האיש די מרשים בדבריו. רהוט, מלא בטחון, יודע להתבטא ומציג משנה סדורה, טוב לא ברמה של ביבי או יאיר לפיד, אבל יכול לתת פייט לא רע בטח לבוז'י הרצוג.

כיאה ליו"ר מפלגה שמגיע לאחד ממעוזיה (בכל זאת מודיעין הצביעה עבודה בבחירות האחרונות), פתח גבאי במחמאה: "מודיעין היא עיר מאד חשובה לנו, זו עיר של עובדים, גרים כאן אנשים שהם מעמד הביניים האמיתי, המשפחות העובדות ולנו העיר מודיעין חשובה מאד", גבאי סחט את גל מחיאות הכפיים הראשון שלו (והיו כמה גלים כאלה במהלך הערב) והמשיך: "אני באמת מאמין שאנחנו על עברי פי פחת", בום! – גבאי הנחית את מכת המחץ והסביר: "ההורים שלנו, הסבים והסבתות בנו את המדינה ומה אנחנו עושים? כלומר ההנהגה הקיימת? – אנחנו מפרקים אותה".

גבאי שניצל את מה שמתרחש בתקשורת בימים האחרונים ובעיקר את נאום החמוצים של נתניהו ניגש ישר לבעיה המרכזית של עם ישראל (לדעתו) והיא חוסר האחדות בעם: "אנחנו נטפל בעניין המרכזי וזה אחדות ואחדות ואחדות, לא מה שכולם מסבירים לנו על ההם וההם ואנחנו, למה אתה ראש הממשלה מדבר ככה? זה טוב לך? זה שווה לנו? בסוף בסוף נצטרך לטפל באחדות ולא להסביר למה החרדים לא בסדר, ולמה הערבים לא בסדר. אני לא מאמין בזה.

80%-90% מעם ישראל מאמין בשלושה דברים בסיסיים: הראשון הוא בטחון. ואני אומר לכם שאין אדם שחי כאן שמשלה את עצמו שהוא חי באזור ללא סכנה. כולם מבינים שבביטחון אין פשרות, אז אומרים לי 'אין לך ניסיון בביטחון' ואני אומר, יש לי ניסיון בביטחון יותר מאשר לשר הביטחון. כי ביטחון זה גם האחדות הפנימית שלנו והחוזק החברתי. פעם שרי הביטחון כמו רבין בזמנו הפחידו את האוייב והיום שרי הביטחון מפחידים את העם, ולמה? כדי לצבור כח פוליטי".

"הדבר השני שרוב העם מאמין בו היא דרך פוליטית ברורה" אמר גבאי תוך כדי שהוא מבין שגם בעיר כמו מודיעין, הוא חייב איכשהו לתת את הקריצה לכיוון הימני של המפה, אחרת העבודה והמחנה הציוני בכלל לא יצליח להתרומם. וגבאי ידע לעשות את שיעורי הבית: " היום אף אחד במדינה לא יודע לאן אנחנו הולכים מבחינה מדינית? לא הימין הקיצוני ולא השמאל. ואני אומר חד משמעית: אנחנו רוצים ללכת להיפרדות מהפלסטינים. אני לא רוצה כאן מאות אלפי פלסטינים", גבאי הצהיר והוסיף "ואני מאמין בזכות קיומנו המלאה על כל שטחי ארץ ישראל, ושהיא כולה שלנו",  "אבל זה שכל ארץ ישראל שלנו, זה לא אומר שאנחנו צריכים לבנות ולגור בכולה היום" .

גבאי נתן כמה שניות לקהל לעכל את הבשורה "יש לי הרבה מאד ניסיון במו"מ, ובחיים לא אמרתי בתקשורת מה אני מתכוון להשיג במו"מ, אבל אני יכול לומר כאן שאני בעד שתי מדינות לשני עמים, ואני נגד זכות השיבה ובעד ריבונות מאה בירושלים. ואני מאמין שבסופו של דבר שני הצדדים יכולים להתכנס להסכם, אבל רק הסכם שיהיה טוב לנו. ולכן כשאני אהיה ראש הממשלה וזה יקרה, אני לא אבנה מחוץ לגושי ההתיישבות, נפסיק כל בניה מחוץ לגושים, לא בכל מחיר להגיע לפתרון, אבל אנחנו חייבים לנסות".

הדבר השלישי עליו דיבר היה על הכלכלה הצומחת. גבאי לא התאפק והכניס את אשתו "מורה ורכזת שכבה בבית ספר" למשוואה הפוליטית כשבישר "אני אעלה את שכר המורים במדינת ישראל, ואני יודע מה זה אומר, כי אשתי מורה, כולנו רוצים כלכלה צומחת ושיהיה טוב לכולם, אבל כיום כל הצמיחה שהיתה במדינת ישראל בשנת 2016 היתה בגלל הגידול במספר המכוניות על הכבישים, עם ישראל קנה רכבים חדשים ומכאן באה הצמיחה, אבל זו לא צמיחה כלכלית של תעשייה אלא רק הפקקים צמחו על הכבישים. את השאר שחקו, בעיקר את החקלאים שהם האנשים הכי עצובים במדינת ישראל, ואת התעשייה וגם כמובן את הצעירים ואני שואל: איך צעיר שבגיל 18 מוכן למות למען המדינה במלחמה ומסכן את חייו, איך אותו צעיר בגיל 25 עוזב את הארץ כשהוא מיואש לגמרי? איך? מה עשינו? לקחנו לו את הדבר הכי נורא בעולם והוא האמון. לקחנו לו את האמון במדינה שלו".

מכאן היתה הדרך קצרה לנושא החם של יוקר המחיה ועלות הדיור בישראל. "באתי ממשפחה של שמונה אחים, אצלנו אין ירושות, לא היה כלום. אבל אני אחרי השיחרור ידעתי שאתחיל לעבוד ותוך כמה שנים אקח משכנתא ואסתדר. והיום? מי יכול לקנות כאן דירה? אם ההורים לא נותנים חצי מיליון שקלים כהון ראשוני, אי אפשר לקנות כאן דירה ולמה? כי לא בונים, חונקים את שוק הדיור, במקום לקחת מתחמים ולתת לקבלן אחד לבנות במסות, מתחילים במכרזים ואז קבלן אחד בונה והשני מתחיל בעוד חצי שנה והשלישי בעוד שנה. וקבלן שזכה במגרש נתקל בבירוקרטיה והמגרש עומד ריק, בגלל בירוקרטיה חמש שנים והריבית מוסיפה כבר עוד מיליונים, ועל מי הקבלן יגלגל את העלות הנוספת הזאת? כמובן שעל קוני הדירות וככה זה עובד. לכן צריך כאן בניה ציבורית מסיבית"

בסוף קינח גבאי בחינוך ובסיפור על אשתו "אני רואה מה קורה למורים. אשתי מורה ורכזת שכבה ואני אומר לכם שאני מתכוון להעלות את שכר המורים כשאהיה ראש ממשלה ואני אהיה ראש הממשלה" שוב סחט גבאי גל מחיאות כפיים והזכיר לתושבי מודיעין שהוא יהיה ראש ממשלה. מישהו רק צריך לספר על התוכנית הזאת לביבי ולביתן.

יאיר דנון