דיור מוגן
היומנים הוויזואלים של רקפת ברגר

היומנים הוויזואלים של רקפת ברגר

יום אחד יצאה רקפת ברגר מלפיד לחפש רקפות נוספות. זה נגמר במפגש נשים בבן שמן שלכולן קוראים רקפת ושאחת מהן פתחה בפניה את עולם היומנים הוויזואלים. ברגר, הייטקיסטית לשעבר, נדלקה על הרעיון ומאז הכל היסטוריה. צילום: אינגריד מולר

על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה "יומן"? האסוציאציות יכולות לנוע בין הפגישות ביומן המשרדי או האירועים שמכניסים לטלפון הנייד, למחברת יפה עם כריכה מרופדת, שמות של כותבי יומנים מפורסמים או אפילו שידורי החדשות "יומן השבוע". לפני כמה שבועות שמעתי מחברה ממודיעין שהיא השתתפה בסדנה ל"יומנים ויזואלים" בישוב לפיד. בשבילי זאת היתה הזדמנות לברר עם מורת הסדנה רקפת ברגר מה זה בכלל, ואיך (במקרה שלה) היא עברה מלב תעשיית ההייטק לעיסוקה הנוכחי כמעבירה סדנאות לכתיבת "יומן ויזואלי".

אנשים עם ברק בעיניים

רקפת ברגר (45), נולדה בירושלים בשכונת סנהדריה הישנה לעמליה וציון שושני-לוי. בגיל 13 עברו הוריה לקיבוץ למשמר דוד ואחרי זה להרצליה. יש לה עוד ארבע אחיות ואח. לאביה המנוח היה בית דפוס. היא שירתה כמשק"ית הוראה בצבא ואחרי השירות נסעה לארצות הברית ועבדה כאו -פר באזור ניו יורק. כשחזרה לארץ התחילה ללמוד לתואר אבל לא אהבה את המסגרת האקדמית ועזבה. "כמו את בית הספר שלא אהבתי, גם אל המסגרת של הלימודים באוניברסיטה לא ממש התחברתי ואז בגיל 24 הגעתי לחברת קומברס. ושם התחילו בעצם החיים", היא מחייכת. "פגשתי אנשים שאוהבים לעבוד והמון שעות ביום. ראיתי תשוקה שלא ראיתי במערכות אחרות. במיוחד אז ב- 1995 אנשים היו עם ברק בעיניים. היו אז 500 עובדים בחברה. מבחינתי ההתחלה בקומברס הייתה 'נקודת לידה'. אני מכנה כמה נקודות בחיים כנקודות מפנה כאלה - אז גם הכרתי את בעלי, גבור, מעצב תעשייתי. עבדנו אפילו 14 שעות ביום תוך שאיפה לרצינות ודיוק, העמקה ולמדידה עצמאית. התחלתי בתור מזכירה ואז עברתי לעבוד בניהול תצורה. הצטיינתי בעבודתי וזו הייתה תקופה עם הרבה הזדמנויות הדלתות היו פתוחות אז טיפסתי מהר מאוד למעלה. בשלב מסוים הייתי ראש צוות ואפילו קיבלתי מתנה מיוחדת של עובדת מצטיינת: שבועיים באוורסט!. טיפסתי עד גובה 4200 וזה היה מבחינתי הישג. אני, שהרגשתי שבבית הספר לא נתנו לי לפרוח, מצאתי מקום שבו יכולתי להמריא.

הייתי בתפקיד ניהולי אבל לא תמיד היה לי קל כי בחלק מההחלטות אתה לא יכול להתחשב באנשים מצאתי עצמי לעיתים בקונפליקט בין להגיע למטרות ויעדים לבין להקשיב לאנשים".

מתי התחלת להתבונן החוצה מעבר לעולם ההייטק?

"בשלב מסוים, אחרי שתמר נולדה (לברגר שני ילדים תמר בת ה- 15, וחנוך בן 12 י.ב), הורדתי יום בשבוע ולמדתי תוך כדי עבודה בהייטק לימודים של התפתחות אישית, טיפול ורוח. למדתי שיטות ריפוי. עניין אותי ללמוד על עצמי ועל העולם מנקודות מבט שונות. לא קונבנציונליות. כשחנוך נולד עזבתי את קומברס ואחרי שנה ביקשו ממני לחזור ליום בשבוע. יום בשבוע היה משהו שאיפשר לי הרבה וזה היה מאוד נוח ככה עבדתי שש שנים. לפני כמה שנים עזבתי לגמרי".

לחזור קצת לילדות

איך הגעת דווקא ליומנים ויזואליים?

"היה בוקר אחד שבו קמתי עם המשפט הזה: "יצאתי לחפש רקפות". ניסיתי לחשוב למה ומה המשפט הזה בעצם אומר ואז עלה בי הרעיון לעשות מפגש של הנשים שקוראים להן רקפת כאן ביער בן שמן. החלטתי שהמשפט הזה הוא לא רק משפט סתמי והחלטתי לזרום איתו חיפשתי עוד רקפות כלומר נשים ששמן רקפת. מצאתי את הרקפות בדקתי מי הן מה הן עושות. לאט לאט הגעתי ל-60 רקפות דרך הפייסבוק וגוגל. ראיתי שיש הרבה רקפות שמתעסקות עם אמנות וכתיבה. קראתי עליהן. בפייסבוק כמובן קלטו את העניין שלי בשם רקפת ואז ראיתי מישהי בשם רקפת הדר שמעבירה קורסים על יומנים ויזואלים. נרשמתי לקורס שלה. מאז אני כבר לומדת אצלה, כבר שנה רביעית, ואחרי שנה התחלנו לעבוד ביחד. עזרתי לה להקים בית ספר כי זה היה החלום שלה. בית ספר למסעות יצירתיים באזור בנימינה. מלמדים בו את שיטת היומן הוויזואלי. מתודה שהייתה קיימת ושהיא פיתחה. בשלב מסוים היא גם ביקשה ממני ללמד שם. זה היה בדיוק בתקופה שעזבתי את ההייטק. מינואר השנה אני כל כולי ביומני האומנות".

מה זה בדיוק יומן ויזואלי?

"זה יומן שאתה יוצר אותו ממש מאפס. ממש תופרים את היומן. אני בוחרת את הגודל את העובי את כמות הדפים, הרוחב החוט שאתפור איתו את היומן שלי. ואז, אחרי שאני תופרת אני עובדת על דפי היומן שלי עם טכניקות וחומרים שאני משלבת ביחד: צבעים מסוגים שונים, ניירות עיתונים, דיו צבעי עפרון טושים מכחולים הדבקה של חומרים שקיות תה עלים. בדפים אפשר לשלב גם כתיבה אישית. אני יכולה להתחיל בכתיבת רצף (כתיבה שהיא אינטואיטיבית, זורמת מהראש לדף) או שירים וסיפורים. "בלק אאוט פואטרי", לקחת שיר ולצמצם אותו, מחשבות, חלומות, הכל מותר! המשתתפים בוחרים עם איזה חומר לעבוד. גם אם אני מלמדת טכניקה מסוימת במפגש משתתף יכול להחליט שהוא עושה משהו אחר. כל הרעיון זה לגשת דרך החומרים והטכניקות לכל מיני רבדים פנימיים ולהביע את עצמך בצורה שאפילו כותב היומן לא ידע על עצמו.

רקפת ברגר. "אוהבת לראות אנשים מגשימים חלומות".צילום אינגריד מולר

זה קצת כמו לחזור לילדות. זה לשבת ליד שולחן שמלא בחומרים ובצבעים וכלי כתיבה ומתחילים לגזור ולהדביק צובעים וכותבים ובסוף המפגש יש לך דף שיכול להיות שרק בסוף, או אפילו כמה ימים אחרי אבין את מה שעשיתי. למה בחרתי דווקא צבע מסוים או חומר מסוים. בסוף המפגש מסבירים איך עבדתי. לא מדברים הרבה אבל ככל שעובדים יותר וההיכרות עם המשתתפים האחרים גדלה השיתופים מתחילים להיות יותר עמוקים. אני לא בעד לדבר הרבה תוך כדי עבודה כי המילים מחזירות אותנו לקוגניציה".

מה המשמעות של המושג "יומן" עבורך?

"היומן שהשפיע עלי ביותר הוא "אני כריסטיאנה פ" שקראתי בנעורי. וגם: מאז שאני יודעת לכתוב כתבתי יומנים כרונולוגיים. אבל בגיל עשרים לראשונה כתבתי יומן תהליכי. כשעבדתי בניו יורק התבוננתי בזוגות שפגשתי. ושמתי לב לכל מיני תופעות וכתבתי את זה. שם לראשונה הבנתי שאני יכולה לעבור תהליך דרך יומן. למדתי הרבה על זוגות. לא פתרתי את חידת הזוגיות אבל למדתי. זה עניין אותי כי ראיתי הרבה דפוסים שונים של יחסי זוגיות. כתבתי לעצמי רשמים. בשנים מאוחרות יותר היה לי יומן חלומות ובגיל ארבעים, כמתנת יום הולדת לעצמי, הוצאתי את "האומץ לחלום" יומן כתיבה מונחת לנשים. יש חמישה שערים שעובדים דרכם ובכל שער קורה משהו אחר. דרך הכתיבה מתחילים לעשות שינוי. כבר שנים שאני מקדישה עשר דקות לכתיבה ביום. גם בשנים בהייטק, הייתי מגיעה לעבודה וקודם כל כותבת עשר דקות ואז מתחילה את היום".

באיזה מובן לדעתך עבודה על דפי יומן יכולה להביא לשינוי פנימי?

"אני יכולה להגיד על עצמי שהעבודה החופשית עם חומרים עם הבנה העמוקה שהכל מותר וכל דבר שאני אעשה ייצא טוב הוציאה אותי מהמקום של מנהלת הפרויקטים שמתכננת הכל לפרטי פרטים מראש ורוב היום עסוקה בלצפות תקלות. היומן לימד אותי גמישות, יכולת להכיל גם את ההפתעות בדרך. בעבר הדיוק היה לי מאוד חשוב. פה למדתי שאני יכולה להיות לא מדויקת ואני מגיעה למקומות שלא חשבתי שאגיע."

פרח לב הזהב

השינוי המקצועי הגדול שעשתה ברגר מלהיות שכירה בתעשיית ההייטק לעצמאית שעוסקת ביצירה וברוח הוביל לדבריה גם לחיבור מסוים בין שני העולמות - כי היא עדיין חשה עצמה שייכת גם לגמרי לעולם הטכנולוגי: "מה שקרה מעניין: הרבה שנים התפרנסתי מהייטק זה עזר לי לממן את הלימודים שלי ועכשיו הכובע התהפך והסדנאות זו הפרנסה שאני נהנית ממנה ואילו ההתנדבות קשורה לתחום הטכנולוגי: ולפני שנה יצאתי למיזם חינוכי טכנולוגי שנקרא "פרח לב הזהב" דרך משרד החינוך. המיזם רוצה לקדם תכנית לימודים אישית לתלמידים על פי תחומי העניין שלהם במסגרת בית ספר. זה חלום מאוד ישן שלי מאז שמסגרות בית הספר לא היו לי טובות. היצירה עזרה לי להיזכר בזה. השנה היא שנת ניסוי בפרויקט, אנחנו מראיינים תלמידים, בבית הספר היסודי כאן בלפיד שומעים איך הם היו רוצים ללמוד ומחפשים להם תכניות ומנסים להביא לבית הספר. ההתפתחות של "פרח לב הזהב" זה מערכת ממוחשבת שבונה תכנית אישית לתלמיד לפי הנטיות שלו. למשל תלמיד אומר שהוא אוהב גננות. המערכת תלמד מי הוא, מה היכולות שלו, ואיפה הוא צריך לעמוד ביחס לגיל שלו והיא תחפש לו לפי הפרופיל האישי שלו דרך לשלב בין גננות לשאר המקצועות. אני מאמינה שברגע שמסתכלים בעיניים למי שרוצה ומנסים לחפש לו את מה שהוא רוצה נגיע לנקודה שגם הוא יקבל וגם יגיע לאן שהוא צריך. התכנית ממומנת על ידי חממו"פ של משרד החינוך -כרגע במעגל קטן של מספר תלמידים. זה בעצם עדיין בשלב המחקר. מתקדמים צעד צעד כדי להבין לא רק אם זה עובד אלא איך אפשר יהיה לעשות את זה טוב. אני מאמינה שמערכת החינוך מחפשת את המושג חליפת למידה אישית. זה נהיה ביטוי שמשתמשים בו בשנתיים האחרונות המטרה להתאים טוב יותר למידה לכל תלמיד ותלמיד לרעיון הזה יש חלק טכנולוגי שמאוד מדבר אלי ואני שמחה שאני יכולה עכשיו לתרום מזמני ומהידע שצברתי בהייטק".

הרבה אנשים עושים בתקופה הזו (אחרי החגים) החלטות לגבי השנה שהתחילה. מה התובנות שלך לגבי תכנונים שנתיים?

"במערכות מידע תפקידי היה ניהול פרויקטים. אני עוסקת בתכנונים. מאז שהגעתי ליומנים אני הרבה פחות מתכננת. פעם הכל היה מתוכן מבחינת זמנים חלומות יעדים תקציב. עם היומנים למדתי להרגיע את זה. כי כשהכל מתוכנן, לא שמים להפתעות קטנות בדרך שיכולות להוביל למסע אחר. עדיין יש לי נקודות תכנון. יש לי זמן בבוקר שבו אני עוברת על מה אני צריכה לעשות היום. איך ייראה השבוע שלי? הזמן הוא המשאב הכי יקר. גם יש לי כמה נקודות לאורך השנה שהן בעיני כמו תחילת שנה. למשל פסח כמו היום הולדת שלי. ביום ההולדת שלי אני מסתכלת מה קרה לי השנה מה אני רוצה לעשות בשנה הבאה .פעם הייתי כותבת את זה. הייתי עושה ממש תכנונים. היום אני פחות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בדף ביומן. אני אוהבת לראות אנשים מגשימים חלומות. אני לא אומרת שזה קורה עם יומני האומנות אבל אני רואה אנשים שאחרי עבודה על היומן יוצאים שמחים ועם רצון לעשות דברים. אנשים לפעמים מגיעים עם חלומות ליצור. גם אני לא נגעתי בחומרי יצירה עד שנים. אבל אז תוך כדי עבודה משהו נפתח. דברים ששמענו בילדות כמו אין לך דווקא כשרון לאומנות או הוא 'לא יודע לצייר' פתאום נראים אחרת, עם חדוות יצירה שיוצאת".

ספרי על החיבור שלך למקום שאת גרה בו.

"הגענו ללפיד לפני תשע שנים מגדרה הגענו בגלל הבית ספר האנתרופוסופי בבן שמן. מבחינתנו אנחנו גרים במרכז העולם! קרוב להכל אבל בכפר ליד היער. אנשים כאן מקסימים. יש כאן גם שקט וגם תחושה של קרבה לעיר".

את לא מתגעגעת להייטק?

"לא. אני אוהבת את האנשים בהייטק את החדוות יצירה התלהבות. אבל אם משהו הפריע לי שהעבודה לאורך שעות ארוכות שורפת את המוח. אם היומנים היו נכנסים להייטק בזמן שאתה שורף את המוח במחשבה לפתור בעיות אתה הולך ועובד ביומן זה היה מביא ליצירתיות. כשהיו לי פרויקטים לחוצים הייתי לפעמים תופרת ורוקמת סימניות עכשיו אני מבינה כמה זה עזר לי להתמודד עם הלחץ".

מה עוד את אוהבת לעשות?

"לכתוב. אני כותבת סיפורים. אני אוהבת להתנדב. התנדבתי בעמותת "פעמונים" כמעט חמש שנים בחנות יד שניה, בספריה. בבית ספר. אני אוהבת לשיר וגם לשטוף כלים!"

לסיום מבררת עם רקפת מה יש לה לומר לאנשים שחוששים לעשות שינוי מקצועי כמו זה שעשתה. לא קל להחליט לעזוב פרנסה בטוחה וללכת אחרי נטיית הלב. מה יש לך לומר לאנשים שרוצים אבל חוששים?

"הייתי מציעה להם לחשוב קודם איך החלום ייראה מה אני רוצה? מה מונע ממני להגשים אותו? ואז לנסות לפרק את החסמים לאט לאט. לתפיסתי, אין דבר כזה שאי אפשר לעשות משהו. זה הדבר היחידי שיכול להוציא אותי משלוותי כי אני מאמינה שתמיד יש דרך. יושבים מול דף כותבים מה האפשרויות שעומדות. כמה אתה צריך בחודש? כמה אתה יכול להצטמצם אולי אני יכול לעבוד במשהו אחרי שהוא פחות תובעני. אני תמיד אומרת לעצמי שאני עושה ניסוי של חצי שנה. אחרי שרשמתי את כל הבעיות ואיך אפשר לפתור אותן, אם אני עדיין רוצה את זה אני אעשה ניסוי של חצי שנה ומקסימום אחזור למה שהיה קודם. לא אמרתי לעצמי זה לכל החיים אלא לחצי שנה. ואם אני רואה שזה עובד אני ממשיכה. מה שגיליתי. זה עובד. בדרך כלל הדלתות נפתחות. כמו שסיפרתי, אחרי שילדתי את הבן שלי וחשבתי שאני בעצם רוצה לעזוב את הייטק כדי להיות יותר עם הילדים באו אלי עם ההצעה של יום בשבוע. זה בכלל לא היה משהו שחשבתי שהוא אפשרי ומסתבר שכן. אבל זה נכון שדרוש אומץ אני נהנית כרגע מאוד של מה שאני עושה. לאפשר לאנשים ללכת בדרך שלהם כדי להגשים חלומות. הדרך חשובה לא פחות מהיעד".

יאיר דנון