דיור מוגן 2
תיכוניסטים וגם סטודנטים

תיכוניסטים וגם סטודנטים

מה עושה מי שמסיים את הבגרות במתמטיקה (חמש יחידות) בכיתה ח' ואחר כך משעמם לו בכיתה? לאן פונה תלמיד כיתה י' שבית הספר כבר לא מאתגר אותו? וכיצד משפיעה השתתפות באולימפיאדת הפיזיקה העולמית על השירות בצה"ל? שלושה צעירים ממודיעין – שהגיעו לאוניברסיטה כבר בימי התיכון – מסבירים איך זה עובד

מסלול ההתבגרות של הצעירים הישראלים קבוע מראש. זה מתחיל בסיום הלימודים בתיכון וקבלת תעודת בגרות, אחר כך שירות בצבא, הטיול שאחרי ומיד לאוניברסיטה בדרך אל התואר הנכסף ומשם היישר אל שוק התעסוקה הישראלי.

מיקי מנדלסון. צילום פרטי

את השאלה האם המסלול הזה טוב או לא נשאיר לכתבה אחרת, כי הפעם אנו עוסקים באלה שהחליטו להקדים את הכל בכמה שנים ולהוסיף ללימודי התיכון שלהם גם מסגרת אקדמית. כשחבריהם לבית הספר עושים חיים בשעות הפנאי, הם קודם כל משלימים את חובותיהם לאוניברסיטה ורק אחר כך יוצאים לבלות.

נועם יערי בן ה-16 וחצי הוא אחד מהם. יערי, תלמיד כיתת י"א בתיכון עירוני ב' במגמת פיזיקה ומדעי המחשב, הוא גם סטודנט שנה ג' לתואר ראשון במתמטיקה עיונית באוניברסיטת בר אילן. למה עיונית? "גם אני לא ידעתי שבאוניברסיטה לימודי המתמטיקה מתחלקים לעיונית ושימושית. ביום יום שניהם לא ממש שימושיים, אבל עיונית מעניין אותי יותר ולכן בחרתי בזה".

את לימודיו באילן החל יערי כבר בסיומה של כיתה ח'. בעוד חבריו לספסל הלימודים טרודים עדיין בטרדות גיל הנעורים הוא כבר צלל עמוק אל עולם האקדמיה. "בשנים הקודמות למדתי יומיים בשבוע באוניברסיטה, למרות שיכולתי ללמוד יותר ולסיים את התואר מהר יותר. התוכנית הזו של בר אילן מיועדת לתלמידי בית ספר עם מסלול של שלוש שנים. מתחילים בכיתה ח' ואת הבגרות עושים כבר בכיתה י' ולאחר מכן ממשיכים לעוד שנתיים של לימודים ומתגייסים עם תואר".

הדרך לשלב בין החובות לבית הספר לבין הלימודים באוניברסיטה עוברת, כך מספר יערי, גם בעזרתם של מורי בית הספר. "בשנתיים הראשונות הלימודים באוניברסיטה היו בשעות אחר הצהריים, אבל השנה הם מתקיימים גם בבקרים. קורה שאני מפסיד ימים שלמים בבית הספר אבל הם מאוד מפרגנים ועוזרים עד כמה שאפשר, משתדלים לפתור את כל הבעיות שנוצרות".

נועם יערי (צילום פרטי)

ליערי יש "ראש מתימטי" באופן שאי אפשר לטעות בו. את מבחן הבגרות במתמטיקה ברמה של 5 יחידות הוא עשה כבר בכיתה ח'. בלתי נתפש למי שהמבחן הזה הילך עליו אימים בכיתה י"ב.

"תמיד הייתי מתקדם יותר במתמטיקה משאר התלמידים", הוא מספר. "כשהייתי בכיתה א' כבר נתנו לי ללמוד מהחוברת חשבון של כיתות ד'. בכיתה ב' כבר שילבו אותי בשיעורי מתמטיקה עם כיתות ה' ואיכשהו זה התגלגל לכך שכשהייתי בכיתה ו' כבר התחלתי ללמוד בתוכנית של בר אילן".

ואיך היה ללמוד עם מבוגרים ממך כבר מגיל כל כך צעיר?

"אני זוכר את עצמי בכיתה ב' נכנס לכיתה עם התלמידים מכיתה ה' והרגשתי כל כך קטן לידם. איכשהו זה הסתדר, אולי כי הייתי איתם רק בשיעורי מתמטיקה ולא בכל היום, כך שזה עבר בסדר".

איזה תגובות אתה מקבל מתלמידים בגילך?

"בסך הכל מתלהבים ומפרגנים לי, אבל זה דרש הרבה מאוד השקעה. לא ביום אחד קמתי וניגשתי לבגרות. השקעתי בלימודים המון שעות במשך השנים, עם הרבה מאוד עזרה ותמיכה מהמשפחה והמורים שלי".

הסטודנט הצעיר יערי מספר כי הוא לא מרגיש שהוא מפספס משהו כאשר הוא מקדיש את זמנו ללימודים אקדמיים במקום לבלות כמו בני גילו. "בגדול, ברור שאי אפשר להספיק הכל. יש לי הרבה חברים, רובם מבר אילן ומבוגרים ממני. חלקם גם גרים בערים אחרות. אני משתדל להספיק כמה שיותר, לנהל את הזמן טוב יותר ולפספס כמה שפחות, אבל ברור שאי אפשר להיות בהכל. אז אני צופה הרבה בכדורגל, אבל על חשבון שעות שינה. אבל בסך הכל אני לא מרגיש שאני מפספס משהו".

על העתיד הרחוק הוא עדיין לא ממש חושב, למרות שדי ברור שילמד לתואר שני במתמטיקה. בינתיים הגיוס לצה"ל קרוב ורלוונטי יותר: "המדיניות של הצבא היא שאם יש לך כבר חמישים אחוז מהתואר, אז אתה מקבל דחיית שירות של שנה כדי לסיים אותו. זה מה שאני אעשה ואשמח אחר כך להגיע לתפקידים טובים בצבא. צריך להודות ששירות ביחידה קרבית פחות ינצל את הכשרונות שלי, את הראש שלי".

דנה זיידמן. צילום פרטי

* * *

 

מי שכבר סיימה את לימודיה בתיכון, ונמצאת כרגע בדחיית שירות בת שנה, היא דנה זיידמן בת ה-18. היא למדה בתיכון המדעי "עתיד" בלוד, הייתה חלק מהנבחרת הישראלית שהשתתפה באולימפיאדת הפיזיקה האסייתית וגם הבינלאומית, וכעת היא סטודנטית לתואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב.

"התחלתי עם זה בכיתה ט'", מספרת זיידמן. "בתיכון הייתי בכיתת מחוננים ובשלב מסוים אמרו לנו שכל תלמיד חייב לבחור לעצמו איזושהי העשרה מחוץ למסגרת בית הספר. אני הלכתי לתוכנית 'מדעני העתיד'. באותו שלב עוד לא הייתי סגורה אם פיזיקה זה התחום שמעניין אותי, אבל באתי בכל זאת להיבחן".

"מדעני העתיד" הוא שם כולל למסגרת בה מספר תוכניות וזו שבה השתתפה זיידמן נקראה "אודיסיאה". היא מספרת: "זו תוכנית בתוך 'מדעני העתיד' שבה תלמידי כיתות ט' מצטרפים לנוער שוחר מדע ומשם מתקדמים לרמה אקדמית בתחומים כמו פיזיקה, מדעי המחשב, סייבר, ביומד ועוד. בהתחלה לא היית סגורה מה אני רוצה ומה יש להם להציע לי, אבל הלכתי להיבחן והתאהבתי בזה".

הלימודים באוניברסיטה במקביל ללימודים בתיכון היו לא פשוטים עבור זיידמן. "כרגע אני סטודנטית במעמד מיוחד באוניברסיטת תל אביב. הלימודים היו די אינטנסיביים, כשלמדנו לפחות שלוש פעמים בשבוע. איך מוצאים את הזמן? מוצאים. כמובן שזה דורש ממך לעשות בחירות מסויימות. למשל, הציונים שלי בבית הספר מן הסתם לא היו גבוהים כמו שיכלו להיות".

איך קיבלו את זה בבית הספר?

"בסך הכל בבית הספר די תמכו. נגיד, אתה אומר למורה שאתה לומד באוניברסיטה ומבקש שיוותר לך על שיעורי הבית, אז הם באמת מוותרים. גם בית הספר שבו למדתי מכיל הרבה מאוד תלמידים מצטיינים ככה שהם די הכירו את העניין".

כמו יערי כך גם זיידמן מצאה את עצמה לומדת יחד עם תלמידים מבוגרים ממנה באופן משמעותי. "בשנתיים הראשונות למדתי בתוכנית שבה היו רק בני נוער כמוני, אפילו שבסיום הקורסים נבחנו יחד עם הסטודנטים הרגילים. אחר כך כבר השתלבנו יחד איתם והאמת שלא הרגשתי יותר מדי את הפרשי הגילאים. הייתה לנו חבורה משלנו וגם הסטודנטים המבוגרים יותר בסך הכל קיבלו אותנו מאוד יפה, עזרו לנו והיו נחמדים".

בסיום שנת הלימודים האקדמית תתגייס זיידמן לצה"ל. התפקיד בו תשרת עדיין לא ידוע. "יש לצה"ל מסלול שנקרא 'אקדמיזציה' שהוא קצת דומה לעתודה האקדמית", היא מסבירה, "אבל מיועד למי שהתחיל את התואר עוד לפני. אני מניחה שאתגייס לצה"ל ואשרת בתפקידים דומים לאלו שעתודאים מקבלים אחרי סיום התואר".

ומה אחר כך? חלומות לעתיד?

"העתיד עוד רחוק לי. ברור שיש לי כיוון כללי ואני מניחה אלמד ואעסוק במשהו שקשור למדעים ולפיזיקה, אבל אני לא שוללת כלום והכל עדיין פתוח".

* * *

מי שעושה מסלול דומה אך מעט שונה מיערי וזיידמן, וגם הספיק לעבוד בחברת סטארט אפ בעודו תלמיד תיכון, הוא מיקי מנדלסון-מינץ בן ה-18. הוא למד בתיכון מו"ר במגמת פיזיקה והנדסת תוכנה ולאחר שסיים את הבגרות במתמטיקה (בסוף כיתה י') החל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. "פניתי לפתוחה והתקבלתי על תקן תלמיד תיכון מצטיין לתואר ראשון במדעי המחשב", הוא מבאר.

למה בעצם רצית לעבור לאקדמיה בגיל כל כך צעיר?

"האמת שהלימודים בבית הספר לא היו מספקים בשבילי, לא מאתגרים מספיק בהרבה תחומים בהם אני מתעניין. הרגשתי שלא מאתגרים אותי מספיק, מה גם שאחת השאיפות שלי היא להיות חלק מהעולם האקדמי. ללמד, לחקור. אני גם שואף לעשות דוקטורט".

למה בחרת דווקא באוניברסיטה הפתוחה?

"המטרה שלי הייתה להגיע ללימודים בטכניון ובזמן התיכון זו לא הייתה אפשרות ריאלית. קשה מדי להגיע לחיפה ברכבת ולשלב את זה עם הלימודים בבית הספר. זה לא ריאלי. הלימודים בפתוחה היו במסגרת תוכנית 'אפיק מעבר' שאחריה אפשר לעבור לאחת האוניברסיטאות הגדולות. בסוף י"ב התקבלתי לעתודה האקדמית והיות אני לומד בטכניון הנדסת תוכנה וגר במעונות. קיבלתי דחיית שירות של ארבע שנים ואחר כך אתגייס כקצין עתודאי לאחת מהיחידות הטכנולוגיות".

כבר בתיכון התחיל מיקי לעבוד בחברת סטארט אפ. "זה היה לקראת סוף כיתה י"א, לפני שנה וחצי, וזו חברה שאני איתה מיום הקמתה. בעצם מדובר על שירות דומה לאפליקציה של 'אובר', רק בתחום האוכל. האפליקציה שלנו מקשרת בין בשלנים ביתיים למי שרוצה לקנות אוכל ביתי נגיש ולקבל אותו עד הבית".

איך הגעת בעצם לחברה כתלמיד תיכון?

"זה התחיל מרעיון של היזם שהעסיק את מי שהיה שותף שלי כשהשתתפנו בכל מיני האקתונים. כל התיכון מאוד התעניינתי בתכנות והכרתי שותפים לתחום. הם חיפשו מישהו שיודע לתכנת לאייפון ופנו אלי. השותף שלי הוא היום מנהל הפעילויות של החברה ואני מנהל את כל תחום הפיתוח כטכנולוג ראשי".

כבר יצאתם לשוק עם האפליקציה?

"התחלנו פיילוט באזור תל אביב בשת"פ עם 'גט טקסי' בתור חברת השליחויות שלנו. לפני חודש קיבלנו השקעה של מאתיים אלף שקל ובינתיים זה עובד בסדר. כרגע אנחנו מחפשים עוד השקעות כדי להתרחב ויש עוד הרבה עבודת שיווק ועבודה על התוכנה לעשות".

 

יאיר דנון