דיור מוגן 2
כיצד גילתה דזי מי-דן שהיא לא לבד בעולם?

כיצד גילתה דזי מי-דן שהיא לא לבד בעולם?

דזי (דזירה) מי-דן, מצאה עצמה במסע מרתק אל נבכי אילן היוחסין של משפחתה וגילתה עשרות בני משפחה ביבשות שונות. כך הבינה שהיא לא בת למשפחה קטנה כמו שחשבה אלא צאצאית לשבט גדול שמוצאו העיקרי מכפר קטן באוקראינה הנקרא בעברית יפה-נהר. זה נגמר במפגש בינלאומי בביתה במכבים. צילום: אינגריד מולר

חקר הגנאולוגיה (אילן היוחסין המשפחתי) דומה לעיתים להשלכת חלוק נחל אל תוך אגם שקט. עוד ועוד מעגלים נוצרים ואם תתמיד בו: מי יודע לאילו עומקים תגיע ואילו מעגלים ימשיכו להיפתח בפניך? מי שהתחיל במסע הזה, גילה לעיתים שהוא נשאב לעוד ועוד גילויים מרתקים. רובנו התבקשנו להכין "עבודת שורשים" בבית הספר, לרוב בכיתה ז' אבל בדרך כלל החקר בעבודות האלו מגיע לכל היותר לסבא וסבתא רבא. אבל אצל דזי (דזירה) מי-דן, תושבת מכבים, זה נגמר אחרת, אחרי שמצאה את עצמה בשנה האחרונה במסע מרתק אל נבכי ההיסטוריה המשפחתית שלה.

זה התחיל בקופסא

ביתם הנעים והמזמין של דזי ומשי מי-דן (בני 57) במכבים מקושט ביצירות רבות מעשה ידיהם, חלקן יצירות משותפות "דזי פיסלה ואני צבעתי" שניהם מציירים. משי פרש לא מזמן משירות המדינה ולדזי היה 15 שנה דוכן בנחלת בנימין שם מכרה את יצירותיה, רבות מהם מחומרים ממוחזרים. הם הורים לשלוש בנות בוגרות. היו מראשוני התושבים במודיעין ולפני תשע שנים עברו למכבים. בתווך היו בשליחויות רבות באמריקה הלטינית ובאירופה. הם בני אותה כיתה מהתיכון בירושלים. זוג ותיק.

דזי נולדה בעיר מנדוסה שבארגנטינה (על הגבול עם צ'ילה) ועלתה עם הוריה ושלושת אחיה ב- 1971 כשהייתה בת עשר. אביה החליט לעשות עלייה מתוך ציונות טהורה כך היא מספרת. נחום הורביץ, אביה, היה בעל יקב ופרנסה טובה במנדוסה ולמרות זאת סביב גיל חמישים החליטו הוריה לעלות עם ילדיהם לארץ ולהתחיל למעשה מבראשית.

"עלינו למרכז קליטה בבאר שבע. ידענו שרוב המשפחה נשארה בארגנטינה ואין לנו כמעט קרובי משפחה כאן. אבא הקים את אחת הפיצריות הראשונות בארץ "פיצה פפי". ב- 1975 עברנו לירושלים, שם היה להורי יקב. לאמא קראו חאוויירה הורביץ, שם שנולד בעצם מטעות של פקיד רישום ארגנטינאי שלא הבין שהוריה קראו לה חוה -רחל. הלכתי לתיכון אורט נביאים ושם הכרתי את משי. למדתי במגמת אדריכלות בזמן שבבית הספר הזה כמעט לא למדו בנות. אחרי הצבא למדתי הוראה. הורי נפטרו לצערי לפני שנים. בגלל השליחויות הרבות שלנו בחו"ל לא כל כך יכולתי לפתח רצף תעסוקתי כשכירה אבל עבדתי קצת כגננת ואני בעיקר יוצרת בבית."

איך את, ואז גם משי מתחילים בחקר אילן היוחסין?

  • שנה הצטרפנו למסע לפולין עם קבוצה וזו הייתה חוויה מטלטלת שהאירה הרבה מחשבות ורצון להתחיל לחקור מאיפה באנו. הגענו לקרקוב ויש שם בית כנסת על שם הורביץ. זה עורר אצלי משהו. כשחזרנו החלטתי לפתוח קופסא שאמא שלי, שנפטרה לפני חמש עשרה שנה, העבירה אלי למשמר. קופסת קרטון גדולה עם כל הניירות שעוסקים בתולדות המשפחה. שנים לא פתחתי אותה אבל אחרי הנסיעה לפולין התחלתי לבדוק את הניירות שהיו בה, חלקם כתובים ביידיש בכתב יד קשה לפיענוח. היו בקופסא הזו תולדות המשפחה של אבא הורביץ. מפה לשם, מניירות שהצלחתי לפענח, התחילו להתקשר כל מיני דברים נפגשתי עם שתי בנות דודות: אריאלה הורביץ ולאורה רודמינסקי הורביץ שעלו מארגנטינה בשנים האחרונות. ישבנו ביחד. בעצם לא הכרתי אותן קודם אבל דיברנו ערב שלם כאילו שגדלנו ביחד. היה בינינו חיבור מידי. והתחלנו לשאול שאלות. אחת מהן הציעה לפנות לפייסבוק. החלטנו לפתוח כדי למצוא עוד הורביצים מהמשפחה. זה היה כמו לפתוח תיבת קסמים. בני דודים הביאו עוד ועוד בני דודים שלא הכרנו. אנשים התחילו להעלות תמונות ותעודות, לשאול שאלות. ראינו שיש הרבה סקרנות. משי גם התחיל לחפש את השורשים של אמא שלו "שלא ידענו למעשה מאיפה אביה הגיע לארץ ". לאחר נבירה בארכיונים ובמוזאונים משי גילה שהוא דור שביעי בארץ מצד אמו: "בנוסף גילינו שסבתו שושנה (רוזה) גבאי לבית צרפתי הייתה מהמייסדים של מושב הר טוב ליד בית שמש. היא יוצאת בולגריה."

זכרונות צפים

המחלקה לגנאלוגיה (שבספריה הלאומית בקמפוס ספרא שבגבעת רם), עזרה להם מספרת דזי וגם המסע לפולין העיר אצלם רצון עז להעמיק ולגלות עוד ועוד. תחילת החקר המשפחתי הזכיר לה זיכרון ילדות ממרכז הקליטה בבאר שבע ממש בסמוך לעלייתם ארצה: "אבא שלי היה מיודד מאוד עם מנהל סניף הסוכנות היהודית בבאר שבע. אותו ידיד סיפר לאבא שלי שנתקל בעולה מאוקראינה ששם משפחתו גורביץ ושדומה לאבא שלי שני טיפות מים! וגם מזכיר אותו מאוד באופי. שניכם עקשנים מאוד הוא אמר לאבא שלי... אבא שלי הסתקרן. הוא לקח אותי איתו והלכנו לדירתו של אותו עולה. כל מה שאני זוכרת שהייתה התרגשות גדולה הסתבר שהיה באמת קשר משפחתי. שכחתי מהסיפור הזה במשך שנים. קראו לבחור הזה יורי והוא סיפר לאבא שלי שהוא בא מכפר שנקרא "יפינגאר" שהוא בעצם שיבוש של השם בעברית יפה- נהר. זה בעצם היה המקום היחיד ברוסיה שהיה לו שם עברי. גם סבא שלי הגיע לארגנטינה מהכפר הזה. הזיכרון על יורי הוביל אותנו לגילוי חדש. דיברתי עם אחי והוא אמר 'במקרה יש לי טלפון של בת דודה של יורי שגרה באופקים ושמה מילה'. התקשרתי והצגתי את עצמי כביתו של נחום הורביץ והיא התרגשה ואמרה שבעצם לא הבינה לאן נעלמנו כל השנים הללו. נפגשנו איתם ומסתבר שהדפים ביידיש שמצאתי בקופסה נכתבו על ידי אמא שלה שכתבה ופרטה את כל תולדות המשפחה. החלפנו תמונות והמפגש עם מילה חיבר בין שני קצוות של המשפחה שהתפזרה ביבשות שונות".

דזי מי - דן.  מסע קטן שהוביל לגילוי גדול (צילום אינגריד מולר)

דזי מספרת שהטכנולוגיה עזרה מאוד לאתר עוד ועוד ענפים: "הגענו לשמות של כשמונה מאות אנשים משבט הורביץ. יש מקומות שהגענו למבוי סתום. אנחנו יודעים שהייתה עוד משפחה שהגיעה עם הסבא לארגנטינה שהיו בני דודים או דודים ואנחנו לא יודעים עליהם כלום. אנחנו עדיין מחפשים חלק מהם. מהענף שהגיע לארץ יש כאלה שלא היה להם קשר לאף אחד מהענפים בחו"ל.

במהלך השנה האחרונה היא ושתי בנות הדוד שעלו לארץ נמצאות בקשר יומיומי פועלות ממש כצוות פעולה בכל הנוגע לאיתור בני המשפחה. דזי היא זו שעושה את הטלפון הראשוני ובודקת. אריאלה אחראית על הארכיון אוספת את הדברים ומתרגמת ולאורה אחראית לתעד את הסיפורים כדי אולי ללקט אותם לספר.

  • "באותו מפגש באופקים עם מילה ראיתי את נחום אח של מילה הוא דמה דמיון מדהים לאבא של דזי. דודתה של מילה היא סופה בת התשעים והיא האחרונה שחיה ביפה נהר ועדיין בחיים ומכירה את הסיפור של העיר בתקופה מלחמת העולם השנייה".

דזי בהתרגשות מציגה בפניי כתבה שהתפרסמה במעריב ב 1977 העוסקת כולה בכפר יפה –נהר שנמחק למעשה. רוב היהודים שנמצאו בו עם כניסת הגרמנים נלקחו לבורות הריגה ונורו. הכתבה מספרת שרק אבן מצבה קטנה מספרת על הרצח הנורא.

מלבד הענף הרוסי והארגנטינאי של משפחת הורביץ הם הגיעו גם לבני משפחה שהתיישבו בקיבוץ ניר עם משנות החמישים. בקופסה שאמא של דזי השאירה היו גם פתקים עם טלפונים בבואנוס איירס ודרכם הגענו לעוד בני דודים."

לא הכל ברשתות החברתיות

דזי ומשי מספרים שבעוד שהרשתות החברתיות עוזרות פלאים להגעה לעוד בני משפחה וליצירת פורום שבו אפשר לשוחח ולהחליף מידע - הרבה מהקשר הראשוני נוצר דווקא ב low tech המון פתקים עם מספרי טלפון. הענף מרוסיה הקפיד במיוחד לשמור על ניירות ותמונות עם הקדשות. בשנה האחרונה הסתבר להם שיש כמה מכונים בארץ ששומרים חומרים ארכיונים למשל מהתקופה העות'מנית שאפשר למצוא בעזרתם פרטים על משפחות, ובנוסף לספריה הלאומית גם במכון הציוני העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה ועוד.

עוד מספרת דזי על משפחתה כי לפני המלחמה בני משפחת גורביץ היו נוהגים להתכנס בחודשי הקיץ ביפה-נהר ונהגו להתעדכן בחדשות של המשפחה מי נולד מי התחתן מי נפטר. היו עשרה אחים אחד מהם סבא שלה. עד שנת 1961 עד שסבה נפטר היו תכתובות והחלפת תמונות בין מי שנשאר ברוסיה ובין ארגנטינה. לאחרונה היא קיבלה ספר תפילה שהיה שייך לסבה שהביא איתו מאוקראינה ספר שהודפס ב 1880, והיה ליד מיטתו עד יום מותו.

איך השפיע עליך הפרויקט של החקר המשפחתי?

"זה פעל בכל מיני רבדים. כשנפגשתי בפעם הראשונה עם המשפחה שמצאנו בקיבוץ הם אמרו לי שהם היו כמו ענפים של עץ שתלויים באוויר ואתם הבאתם את השורשים פתאום אנחנו מבינים מאיפה אנחנו באים. אנשים מודים לי ולבנות הדוד שלי על כך שאנחנו מתעדות ומשתפות. הדהים אותי אילו קווים משותפים מצאתי עם אנשים שלא ידעתי על קיומם אבל משהו מחבר ביננו. גדלתי לבד ופתאום אני פוגשת אנשים שלא נפגשתי איתם מעולם אבל נוצר קשר במהירות. יש כנראה משהו בלתי מוסבר בכימיה המידית שנוצרת עם בני משפחה. קשה להסביר את האנרגיות והחום שפרצו מאנשים שאיתרנו ובאנו לפגוש. בת דוד מארגנטינה שאלה למשל בקבוצת הפייסבוק למי יש תלתלים? והקבוצה העלתה המון תמונות של תלתלים מסתבר שכמוני, יש הרבה מתולתלים! גילינו גם שהרבה בני משפחה האריכו ימים".

ואז יזמת גם מפגש?

דזי. "לפני כמה זמן נודע לנו שיורי, שהלכתי לפגוש בזמנו עם אבא שלי בבאר שבע מגיע לארץ. הוא היגר כבר לפני שנים לארה"ב והוא פיזיקאי בכיר במיקרוסופט. הוא תכנן להגיע לארץ לבקר את אחותו סופה שהיא בת תשעים. הצעתי שנקיים מפגש אצלנו במכבים והגיעו 60 איש גם מחו"ל מפראג וברצלונה."

המפגש הבין דורי בביתה של מי-דן במכבים ( צילום פרטי)

משי: " אני חושב שמה שאנחנו היום זה מה שאנחנו נושאים איתנו לאורך הדורות. אמא שלי שנולדה בעיר העתיקה בירושלים ומצאנו רישומים מהתקופה העותמנית איפה הם גרו. ככל שאני אמשיך בחקר אני אגלה עוד דברים ואני מתכוון להמשיך. תמיד יש סיפור והיו דורות שלא סיפרו הרבה. דברים נשארו תלויים באוויר אולי כי חשבו שזה לא מעניין. סקרנות בסוף מביאה לתוצאות שאי אפשר לשער מראש והיא מביאה לשאלות ותשובות. לזכור את מי שלא פה. אני רוצה לנסוע בקרוב לסופיה וליצור קשר לארכיונים שם" .

כמעט לפני שאנחנו נפרדים אני מגלה שיש להם אוסף ינשופים מרשים מאוד ושדזי מטפלת באהבה בחתולי רחוב חולים שמגיעים אליה. "זו הדרך הצנועה שלי לעזור לחסרי ישע" היא אומרת. "יש קהילה שלמה במודיעין של אנשים שעוזרים לחתולים. זו חיה עם נפש ענקית" היא אומרת. "אל תסלקו חתולי רחוב תנו להם מים תנו להם אוכל. על חתולים יש לעיתים דעה רווחת לא נכונה. הם נאמנים והם מחזירים אהבה, הם נקשרים".

לסיום הם מבקשים את קוראי הכתבה ליצור עימם קשר במידה והם מכירים מישהו שמוצא משפחתו מהכפר efingar והוא משבט הורוביץ / גורביץ או ממשפחת צרפתי מהר טוב (משפחתו של משי).

יאיר דנון