הום סטייל 17.5.18
הודיה אסולין, שנפצעה בפיגוע ב-2001 ולא קמה מתרדמת – הלכה לעולמה

הודיה אסולין, שנפצעה בפיגוע ב-2001 ולא קמה מתרדמת – הלכה לעולמה

שש וחצי שנים של ייסורים עברו על המשפחה ממבוא חורון, שהוריה לימדו ומלמדים במודיעין . בחודשים האחרונים שהתה ליד מיטתה הדס מזרחי – אלמנתו של קצין המשטרה שנרצח בפיגוע בגוש עציון. צילום פרטי

הודיה (אודליה) אסולין, ממושב מבוא חורון הסמוך לעיר, הלכה לעולמה לאחר שש וחצי שנים של סבל וייסורים שנגרמו מפציעתה בפיגוע בשנת 2011 בירושלים. בת עשרים היתה במותה. אביה של הודיה הוא הרב אליהו אסולין, המלמד בישיבת "לפיד" במודיעין. אמה מיכל לימדה שנים רבות בבית הספר "משואת נריה".

הודיה היתה ליד בנייני האומה בירושלים כאשר מטען רב עצמה שהניח מחבל בתחנת אוטובוס התפוצץ. בפיגוע נהרגה תיירת ונפצעו 68 בני אדם נוספים, בהם גם הודיה, שהיתה אז בת 14 ועשתה דרכה חזרה מהאולפנה שבה למדה בירושלים לביתה במבוא חורון. מאז הפיגוע נותרה הודיה חסרת הכרה עד מותה.

בראיון לערוץ 7 סיפרה אמה מיכל לפני מספר שנים כי "חברותיה מאולפנת תהילה בירושלים התארגנו והקימו דוכנים ליד קבר רחל ובכותל המערבי וחילקו פליירים הקוראים להתפלל להחלמתה. הודיה היא לא מקרה פרטי שלנו למרות שהיא הבת שלנו שגידלנו. היא שליחה של עם ישראל שבגופה ספגה מהלומה גדולה אנחנו עכשיו צריכים להיות שליחים שלה".

הדס מזרחי ממודיעין, אלמנתו של קצין המשטרה ברוך מזרחי שנהרג בפיגוע בערב פסח בנסיעה עם בני משפחתו לקריית ארבע, סעדה את הודיה בחודשים האחרונים וישבה ליד מיטתה. מזרחי סיפרה כי "נקשרתי אליה מאד בחודשים האלה שישבתי ליד מיטתה. הייתי מגיעה בימי רביעי אליהם הביתה במבוא חורון ויושבת ליד הודיה, התפללתי לידה, שרתי לה וסיפרתי לה סיפורים ואני מרגישה שזה עזר לה. היא הגיבה לי וחשתי באמת שהיא מבינה מה שאני אומרת לה. נהגתי להחזיק בידה וליטפתי את ידה וכשדיברתי אליה היא ענתה לי בדרכה שלה בעזרת נקישות בלשון, כך אני מאמינה שהיא הבינה מה אמרתי לה והתפללה יחד איתי. למרות שהיא היתה למעשה צמח, הרגשתי שהיא כלואה בגוף שלה".

לאחר הלוויה כתבה הדס מזרחי להוריה של הודיה: "הלב מדמם וכואב עם האבידה הקשה בלכתה של הודיה נחמה הי"ד בתכם האהובה. במשך שש וחצי שנים נדדתם בין תקוה לייאוש, זכיתי לראות הורים מסורים ואוהבים אשר עושים כל שביכולתם להתמודד עם האסון הנורא. במשך החודשים האחרונים זכיתי להתנדב ולפגוש את הודיה נחמה בכל שבועיים, אך לצערי לא זכיתי להכיר את הודיה נחמה הי"ד בזמן עירות. מההיכרות אתכם ומהסיפורים הרבים למדתי על הילדה המדהימה שלכם ועל האבידה הגדולה של עם ישראל ושל העולם כולו עם לכתה. בוכה אתכם ומאמצת אתכם חזק לליבי 'ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל פני כל פנים'".

יאיר דנון