דיור מוגן 2
ניגון של שלום

ניגון של שלום

הוא ניגן על קלרינט בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, הקים וניצח על תזמורות והרכבים שונים בארץ ובעולם, אבל לפרנסתו נאלץ לעסוק בתחום החקלאות * "כמעט בלתי אפשרי להתפרנס כמוזיקאי בארץ" אומר שלומי רב-הון משילת, המנצח בימים אלו על קונצרטים שיזם לנגנים יהודים וערבים. צילום אינגריד מולר

"החיים שלי הם שילוב מתמיד של ביולוגיה ומוסיקה", אומר שלומי רב-הון, (65), תושב שילת, נשוי ואב לשלושה. הוא נולד וגדל בפתח תקווה, הקטן מבין ארבעה אחים, בשכונה כפרית לגמרי של העיר. השילוב בין התחומים החל כבר משם. "הילדות שלנו עברה בכפר" הוא מספר "החקלאות והטבע היו חלק מאיתנו כמו המוסיקה. אבא שלי אמנם ניגן מעט אבל הפטיפון ניגן אצלנו כל הזמן וכולנו למדנו נגינה."

ילדות מוזיקלית

רב-הון החל ללמוד חלילית בכיתה ב' ושנתיים אחר כך כבר עבר לקלרינט והצטרף לתזמורת כלי נשיפה שהוקמה ביישוב. בגיל 11 הצטרף עם חבריו לתזמורת מועצת פועלי פתח-תקווה. "כל הנגנים האחרים היו בני שישים ומעלה וחבר שלי ואני היינו ילדים. אבל היינו נגנים רציניים. אני זוכר את ההתרגשות מהדברים הקטנים שילדים מתרגשים מהם - הכמיהה לכך שבהפסקה יתנו לנו כוס תה או בקבוק טמפו או אורנג'דה". כשהיה בן 12, עזר כבר למנצח בניצוח על התזמורת. " הייתי ילד רציני. הוא היה איש מבוגר, ביקש עזרה ואני שמחתי לעשות את זה. באותה שנה גם לימדתי תלמידים תמורת 50 לירות לחודש מעיריית פתח תקווה. היינו ברמה מאד גבוהה ונחשבנו לאחת התזמורות הגבוהות בארץ. " הוא נזכר. בניגוד למקובל בימינו, רב-הון מסביר שההתקדמות לא נבעה מלחץ או דחיפה מצד ההורים. "הרצינות שלי היתה מההתחלה מתוך הנאה ומעולם ללא שום דחיפה בכוח מהבית. ניגנתי כל בוקר משש וחצי בבוקר עד שבע וחצי, ככה כולם ניגנו, זה היה ההווי אז. אני חושב שזה נבע גם מהמורים. אלה היו מורים שהיית מסתכל עליהם ומיד מקבל השראה, למדנו שם מוסיקה אמיתית". בתיכון למד במגמה ביולוגית כמו רוב חבריו ובמקביל ניגן בתזמורת הגדנ"ע. לקראת סיום התיכון, כבר הקים הרכב של חמישה קלרינטים כתחביב."זה היה כיף. היינו טובים וזכינו במלגות ובמקומות ראשונים בארץ". הוא מספר.

ילד בפילהרמונית

בצבא למד רב-הון במסגרת העתודה תואר ראשון ושני בניצוח וקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה. ולאחר מכן שירת כחובש. במהלך השירות הצבאי, בשנת 1976, התקבל לתזמורת הפילהרמונית הישראלית, תחילה כנגן מחליף ובהמשך כקבוע. "זו היתה תקופה מדהימה", הוא נזכר, "הפילהרמונית באותה תקופה נחשבה לאחת משלוש התזמורות הטובות בעולם. אני הייתי ילד והיו שם אנשים שהייתי יכול להיות הנכד שלהם. היו קונצרטים לא מעטים שבהם שיקשקתי מהתרגשות, לא היה לי נסיון, אבל הם קיבלו אותי בצורה מאד יפה, תמכו ועזרו לי מאד." במקביל ניגן גם בתזמורת של רשות השידור בחיפה. בשנת 83' התחתן רב-הון עם רינת, אותה הכיר דרך חבר משותף. השניים גרו בקראון ובעקבות מפגש אקראי עם מורה למוסיקה שגרה בשילת, עברו לפני 29 שנה ליישוב.

שלומי בר-הון. "ברוב העולם המערבי המוסיקה הקלאסית מסובסדת". צילום אינגריד מולר

עם השנים, ניסה רב-הון להתקבל לתפקידי ניצוח שונים בתזמורות שונות בארץ ובחו"ל אך ללא הצלחה ממשית. הוא הקים תזמורות בגרמניה, ניצח על אחרות ברחבי אירופה, אך לא הרגיש שמצליח להתברג בעמדות ניצוח משמעותיות. הוא עבד קשה, הגיע למצב שנרדם בעמידה במהלך ניצוח על קונצרט, אך לא ויתר. עם זאת, לדבריו, הבין לאורך הדרך שלא כדאי לבנות על מוסיקה כמקצוע עיקרי. הקש ששבר את גב הגמל היו דווקא ילדיו.

"פעם אחת, ניגנתי בתזמורת חיפה. כדי להגיע בזמן לקונצרט רחוק היינו צריכים לצאת מהבית בארבע בבוקר. חיפשתי בכל מקום את הקלרינט שלי ולא מצאתי אותו. התברר שהילדים החביאו לי אותו. הם אמרו שיחזירו לי אותו בתנאי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני מנגן בקונצרטים. גם להם היתה קשה העבודה האינטנסיבית במוסיקה. באותו ערב החלטתי שהמוסיקה נשארת בגדר תחביב."

יהודים וערבים

בשנת 1992 סיים רב הון תואר ראשון בחקלאות והחל לעבוד לפרנסתו כתזונאי עופות, תחום בו עבד במשך 15 שנים. לאחר מכן עבר לטיפול בבעלי חיים, במקביל לניצוח על תזמורות והרכבים שונים. כיום הוא עובד בטיפול בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים לפני חמש שנים הקים הרכב ייחודי בארץ שנקרא מקהלת קלרינטים. מדובר באנסמבל של עשרים ושניים קלרניטים מכל הסוגים והגדלים. ההרכב כולו פועל בהתנדבות מלאה. יתרה על כך, הנגנים משלמים על ההוצאות. הוא גם הקים הרכב של כלי נשיפה וכלי מיתר, לו קרא כנונית. ההרכב הופיע בקונצרטים בשילת ובלפיד וקיבל תגובות טובות.

בשנה האחרונה הגה רב הון רעיון לשלב נגנים ערבים ויהודים בקונצרטים של אנסמבל הקלרניטים שלו. "בשילת יש לנו יחסים מאד קרובים עם השכנים מהכפר הערבי נעלין. כשהילדים היו קטנים הם היו קוראים לשכנים דודים ויש לנו חברים מאד טובים שם. בעקבות הקשרים העמוקים האלה, חשבתי לאחרונה לארח סולנים ערבים באנסמבל שלנו. פניתי לתזמורת בלוד והמנצח שלהם נתן לי שמות של שני סולנים, ערבים נוצרים, פסנתרן וחצוצרן. כשפניתי אליהם ציפיתי שיביאו מוסיקה ערבית מקורית כדי שאעבד אותה. להפתעתי הם הציעו יצירות של מוצרט ושוברט. העבודה איתם היא מרתקת כי אני זוכה להכיר סגנונות וואריאציות חדשות. זה מרתק. "

ספר לי על העבודה המשותפת.

"עם הפסנתרן ערכנו יותר חזרות משותפות מאשר עם החצוצרן עד כה, כך שהספקנו קצת יותר ליצור קשרים עימו. מההתחלה הנגנים שלנו נפעמו מרמת המקצועיות ונותרו המומים מהאיכות המוסיקלית שלו. גם הוא נותר המום מההקרנה המוסיקלית של סאונד כזה של קלרניטים יחד. הוא מקצוען לכל דבר וזו חוויה לעבוד יחד. מתוך העבודה המשותפת נוצרה חברות לכל דבר, יש חיבוקים וצחוקים וחוש הומור וזו אוירה מצוינת. מתוך הקשר הזה הייתי עם אחת הנגניות, הקיץ בחתונה שלו בלוד. זו היתה חוויה של חתונה ערבית אחרת, לבבית וחמה מעל ומעבר. במובן הזה אני חושב שאפשר להגיד שהמוסיקה הצליחה לקרב את הלבבות. ישבנו יחד ערבים, נוצרים ויהודים בשולחן ואף אחד לא הרגיש בהבדל. זו היתה חויה נהדרת.

 

יאיר דנון