אמה טרקסין
לנשים שצריכות יותר

לנשים שצריכות יותר

בשעה ש"מאמאנט" ממשיכה להיות הפלטפורמה החובבנית של משחק הכדורשת, "ליגת הכדורשת" מכוונת לאלו שרוצות להשקיע יותר, אבל גם לרוץ יותר ברחבי הארץ מטורניר לטורניר • הקפטניות של הקבוצה המקצוענית מסבירות למה זה כדאי להן

קלרה גרגורי בל מאוניברסיטת ניוקומב המציאה משחק דמוי כדורעף ב-1895, אבל בישראל הוא תפס רק מאה שנים אחר כך. מה שכן - תפס חזק. הכדורשת כבר מזמן התפשט כאן כמו פנסיונרים בסאונה. ממשחק חברתי לאמהות בלבד הוא הפך לענף תחרותי חוצה גיל. אם בליגת "מאמאנט" הוגבלה ההשתתפות לנשים פלוס אחד לפחות, הרי שאיגוד הכדורשת (שקיבל את הכרתו ממינהל הספורט כאיגוד רשמי רק ב-2016) כבר פתח את הדלת לכל דורשת.

לא מכבר נערך בעיר אירוע של ליגת הכדורשת מטעם "מאמאנט" שהסעיר רוחות, כאשר במקביל פועלת בעיר גם ליגה מטעם איגוד הכדורשת הארצי. כדי להשאיר את חובבות הספורט מבולבלות. בשורה התחתונה, מסתבר שיש שתי ליגות במודיעין. באחת משחקות המשתתפות כדורשת, בשנייה, ובכן, גם. כדי למצוא את ההבדלים חובה כנראה לנבור באותיות הקטנות. אבל אם האותיות הללו ורודות, אפשר להניח והאיגוד מעורב.

"במרץ יתקיים טורניר הדגל של האיגוד, באילת" מספרת קרן סרילן, קפטנית קבוצת הכרמים שמשחקת בליגת הכדורשת העירונית. כלומר, מטעם האיגוד. "ארבעה ימים של טירוף חושים. העיר נצבעת בוורוד. 150 קבוצות שיורדות לאילת לשחק כדורשת".

למה ורוד?

"זה הצבע שהאיגוד בחר".

מנציחים את הסטריאוטיפ!

"זה לא משהו שצובע אותנו ביום יום".

בדיקה קטנה מעלה שאכן, איגוד הכדורשת בחר כסמליל דמות אישה מגישה על רקע ורוד, בעוד האתר כולו צבוע בצבע שעד לאמצע המאה העשרים עוד נחשב בכלל לגברי. שיעור היסטוריה בצד: בכל מה שקשור לשיעור באזרחות, כנראה שהכדורשת הוא מקרה מעניין, ובמיוחד במודיעין. כך, שחקניות "לורדיס" (קבוצה המשחקת בליגה הלאומית של איגוד הכדורשת, מהבכירות בארץ) לא הורשו לקחת חלק כנציגות מודיעין במכביה האחרונה מאחר והן לא משחקות במסגרת הליגה העירונית, אף על פי שהן תושבות העיר לכל דבר ועניין. מבחינה איכותית כנראה שהיה להן מקום, ואף מקום של כבוד, אבל מבחינה אחרת לא. בחינה שאין אלא להניח שלא נבחנה כראוי.

"אני לא רואה טעם בהקמת ליגת כדורשת נוספת, ודיברנו עם חיים ביבס על העניין הזה", מסבירה סרילן. "הצענו שקבוצות ליגת מאמאנט יצטרפו אלינו, אבל הן בחרו שלא".

אני באמת מתקשה לעמוד על ההבדלים בין הליגות.

"אנחנו היינו בהתחלה מאמאנט, עברנו לשחק דרך עמותת סחלבים והשנה עברנו לאיגוד הכדורשת. מבחינתנו זה יותר מאורגן ומוסדר כרגע. מאמאנט זה משהו אחר, יותר לאמהות, משהו בית ספרי כזה. אמהות מאותו בית ספר פותחות קבוצה. ברגע שהילדים שלך כבר לא בבית הספר את כבר לא יכולה להיות בקבוצה, משהו כזה".

דלית אייזיק לויתן, קפטנית קבוצת הלביאות המשחקת במסגרת העירונית, כלומר, מטעם האיגוד, גם היא שועלה ותיקה. או במקרה שלה, לביאה ותיקה. הלביאות, בנוסף לפעילותן בליגה המקומית, משחקות גם בליגה בראש העין.

"הכדורשת במודיעין פועל כבר תשע עשר שנים, השנה בשיתוף האיגוד. אנחנו מתכננים להגדיל את הליגה. לערוך אירוע פתיחה שיהיה כנראה בפברואר, כדי לצרף בנות נוספות לשיגעון הכדורשת שבעצם כבר משגע את כל הארץ. ולא רק בארץ. הייתי ברומניה לפני שנתיים בטורניר כדורשת בשיתוף האיגוד, בבורקרשט".

כדורשת זה עסק חברתי או תחרותי?

קרן: "גם וגם".

דלית: "תחרותי".

דלית: "זה התחיל כחברתי..."

קרן: "זה מאד חברתי, בתוך הקבוצות. בין הקבוצות יש תחרות ספורטיבית, מפרגנת, בריאה. אנחנו נפגשות ומשחקות ביחד, הקבוצות מתערבבות".

דלית: "יש ליגות. זה מקצועי. רוצי להיות כמה שיותר גבוה. אנחנו מתאמנות, לא מחפפות. האימונים, אנחנו לוקחות מאד ברצינות. יש את השאיפה הזאת להיות יותר טובות, כל אימון אפילו. זה בא לידי ביטוי. גם במשחקים.  כל זה תחת המעטה החברתי של חברויות, יציאות משותפות".

מה זה אומר להיות קפטנית?

קרן ודלית: "אוהוהוהו".

דלית: "השנה בגלל שהפכנו לעצמאיות, השתחררנו מסחלבים, אנחנו מנהלות את הקבוצה באופן עצמאי. מנהלות תקציב, הרוב על קפטניות, מול המתנ"ס, כי אנחנו שוכרות אולם, מול המאמן, כי אנחנו מביאות מאמן, ומול הליגות שאנחנו משחקות בהן. זה העניינים הלוגיסטיים. מעבר לזה, אתה כקפטן צריך להחזיק את הקבוצה, למשוך אותה למעלה, לדאוג שהכל מתוקתק, להרים מוטיבציה. להחזיק את הקבוצה, זה תפקיד של קפטן. לא קל, אבל מאד מספק".

כדורשת זה עסק חברתי או תחרותי?

קרן: "גם וגם".

דלית: "תחרותי".

דלית: "זה התחיל כחברתי..."

קרן: "זה מאד חברתי, בתוך הקבוצות. בין הקבוצות יש תחרות ספורטיבית, מפרגנת, בריאה. אנחנו נפגשות ומשחקות ביחד, הקבוצות מתערבבות".

דלית: "יש ליגות. זה מקצועי. רוצי להיות כמה שיותר גבוה. אנחנו מתאמנות, לא מחפפות. האימונים, אנחנו לוקחות מאד ברצינות. יש את השאיפה הזאת להיות יותר טובות, כל אימון אפילו. זה בא לידי ביטוי. גם במשחקים.  כל זה תחת המעטה החברתי של חברויות, יציאות משותפות".

למה הכדורשת תפס כל כך?

קרן: "זה חלק מהעניין של לעשות ספורט. כשהתחלנו היינו שלוש ארבע קבוצות, זה כיף, זה ממכר, עובדה. היום אנחנו פי שלוש קבוצות. כדי להיכנס פנימה לא צריך ידע מוקדם, צריך בגדול לא לפחד מכדור. בגלל זה אנחנו מאמינות שיצטרפו עוד".

איך המשפחות מתייחסות לזה?

דלית: "זה הפך להיות ספורט משפחתי. בעלי קנה לי ליום הולדת רשת ניידת. אתמול היה חופש. שתי הבנות שלי לקחו את הרשת לעמק החולה, כולם שיחקו כדורשת. בין משחקים, בהפסקות המשחקים, הילדים עולים, משחקים".

קרן: "כולם יודעים יש את הכדורשת. הבן שלי משגע אותי לפעמים: אמא את לא מפספסת את האימון, אין מצב".

דלית: "הבנות מכירות את הקבוצות, יודעות מה המצב שלנו בטבלה, מתי אנחנו חייבות לנצח. זה כבר מזמן לא במקום של סתם חוג. מי שבתוך העניינים מבין שזה משהו שזה משהו שהוא כן מקצועי. צריך להבין, זה לא מחניים. זה לא להעביר את הכדור מעבר לרשת. יש תרגילים, יש טקטיקה, אסטרטגיה, הנחתות. צריך לראות כדי להבין".

קרן: "אנחנו לוקחים מאמנים בין הטובים בארץ. יש שהגיעו מהתחום של הכדורעף. יש שהבינו את הצורך ועשו קורס מאמני כדורשת במיוחד".

יש פציעות...

דלית: "יש פציעות, כן. יש לי חברה עם אצבע שבורה, עוד אחת עם רגל שבורה. אבל שלא ישתמע שזה משהו נפוץ. זה במינורי, זה קיים, כמו בכל ספורט".

בימים הראשונים, כשכדור ורשת עדיין לא התחברו באופן קליט כל כך, יצאו לדרך שלוש קבוצות והיו מקרים שהיה צורך לקרוא לעוברות אורח כדי להשלים מניין למשחק. היום פועלות בליגה כבר עשר קבוצות, בנות עשר, שתיים עשרה, ואפילו חמש עשרה שחקניות, בחשבון פשוט זה יוצא מעל למאה ועשרים שחקניות שדבק בהן החיידק. לא כולל את שחקניות המאמנט, כמובן. אבל קרן ודנית ממש לא מסתפקות בזה ויש להן חלום. להגדיל את כמות הקבוצות ולהרחיב את המעגל. השבוע נערך בעיר טורניר חנוכה המסורתי, כלומר, מטעם האיגוד. שמונה קבוצות, מעל למאה שחקניות, משפחות הצטופפו באולם עירוני ג' ובנים של עסקו בטראש טוק בסגנון "אמא שלי מבשלת טוב יותר". להנחתה.

דלית: "היה טורניר דינמי, מאד פאן, עם מוזיקה, הרבה מצב רוח טוב, קבוצות מאד טובות, מיקס של קבוצות ממודיעין ומחוצה לה". בסוף, מי שזכתה הייתה דווקא הפיטבולית מקרית עקרון.

קרן: "היה לנו טורניר חנוכה בשבת, טורניר מעולה, הגיעו קבוצות גם מחוץ למודיעין. אנחנו רוצים לתת במה, לעשות פרסום, כדי שיצטרפו אלינו אפילו עוד בנות. בפברואר מתוכנן ערב רשמי של האיגוד"

רגע, איזו קבוצה זכתה בטורניר?

קרן: "קבוצת פיטבול. מקרית עקרון".

קבוצה מבחוץ? כאן על אדמת מודיעין? מחדל!

קרן: "אנחנו מפרגנות. הן היו טובות. אולי אם הלביאות היו משתתפות התוצאה הייתה אחרת"

דלית: "לא יכולנו. מחויבויות חנוכה"

קרן: "אבל המאמנת שלהן, מי אלכסיד, היא ממודיעין".

יאיר דנון