לחיות עם הזיכרון
ביבס חינוך 2.8.18
לחיות עם הזיכרון

לחיות עם הזיכרון

שמונה שנים לאחר ששכלה את בנה אורן, בתאונת הירי שהחרידה את רעות, יוצאת סיגלית מזרחי למסע הרצאות שבו היא חושפת את דרכה האישית ואת דרך המשפחה להתגבר על האסון ולהמשיך הלאה

שמונה שנים לאחר מותו הטראגי של אורן - בנה הבכור שנורה בשוגג ברעות בידי חברו חודש בלבד לפני בר המצווה - יוצאת כעת סיגלית מזרחי למסע הרצאות בנושא, שחלק מההכנסותיו ייתרמו לילדים בסיכון. הסבב ייפתח ביום שלישי הבא (9/1) בבית יד לבנים במודיעין.

בחודש מרץ 2009 בילה אורן מזרחי בביתו של חבר ברעות. בשלב כלשהו ביקש החבר להראות לאורן וחבריו את אקדחו של אביו, דבר שהסתיים בפליטת כדור ממנו נהרג אורן. שמונה שנים עברו מאז האסון הכבד שפקד את המשפחה ואת היישוב, שנים בהן הספיקו אייל וסיגלית, הוריו של אורן, לקום על הרגליים ולהמשיך בחיים ואף להביא לעולם את עידו הקטן. מספר שנים לאחר מכן נוספו למשפחה התמודדויות נוספות ולא פשוטות, עם פציעתה של בתם בתאונת סקי ופציעת הבן בתאונת דרכים. מתוך כל האירועים האלו הגיע השלב הבא בחייהם, בו הם מתכוונים להנציח את זכרו של בנם בסדרת הרצאות שתעביר סיגלית, במטרה להעביר את המסר שלהם ולמנוע ממשפחה נוספת להתמודד עם אסון דומה. מלבד המסר אותו הם מבקשים להעביר על חשיבות השימוש הנכון בנשק, אפשר להגיד שהמטרה העיקרית של בני הזוג מזרחי הוא להעביר מסר של בחירה בחיים, על כל הקושי שהם יכולים להביא עימם.

סיגלית: "אנחנו מדברים על מסע הנצחה לאורן דרך הרצאות, כדי לדבר על ההתמודדות שלנו כמשפחה והבחירה שבחרנו. בחרנו לחיות, וגם בחרנו שהילדים שלנו יחיו ויחיו נכון. תמיד יש את האפשרות להישאר במקומות מאוד חשוכים, זה גם מאוד נוח ויותר קל באיזושהי צורה".

מה היה בעצם הטריגר לרעיון לצאת בהרצאות?

"ההרצאה התחילה להתגבש כבר לפני יותר משנה, כשהרגשתי צורך מאוד חזק לדבר על אורן, להנציח אותו. הרגשתי שיש בי מספיק כוחות כדי לדבר על כל מה שקרה ומה שסבב את האירוע. הרגשתי גם שבתוך כל עניין ההנצחה יש הזדמנות להביא את עצמי ואת סיפור ההתמודדות שלי, לא רק לספר על אורן אלא בכלל על האפשרות לקום ולחיות חיים מלאים גם לאחר אירוע כזה. איך ניתן בכל זאת לשמוח ולצחוק ולשמור על המשפחה".

את ההרצאות מייעדים בני הזוג למגזר הציבורי וגם הפרטי. בינתיים נערכו שני "טסטים". "אנשים יצאו מאוד נרגשים משתי ההרצאות שעשיתי", מספרת סיגלית. "נרגשים מעצם הסיפור, שמן הסתם אי אפשר להישאר אדישים אליו, אבל גם מהמסר שאני מביאה. זה מסר של שמחה ותקווה, של אפשרות להתמודד עם מצבים כאלו באשר הם".

מהי הדרך להתמודד עם שכול מבלי לשקוע לתוכו?

"במצב כזה העניין הוא לא רק לבחור בחיים אלא לבחור לחיות. אתה יכול לקום ולתפקד ולחייך אבל מבפנים להיקרע. עברתי כמה וכמה טיפולים ובתוך כל זה הבנתי שאני זו שעוזרת לעצמי. לכל אחד יש את הכוחות, את היכולת לקום ולחייך ולתקשר עם העולם מתוך הכרה שאתה באמת רוצה לחיות חיים טובים".

מה עושה את ההבדל בין הורה שכול ששוקע לאחר שקם וחי?

"אין מונפול על האבל. זה מאוד אישי ואני לא יכולה להגיד לאף אחד 'תעשו כמוני'. אני כן יכולה להגיד לאחרים למצוא את הכוחות שיש בהם, להיעזר בסביבה. מיד לאחר השבעה על אורן פיתחתי את כל סממני האבל – הסתגרות, דיכאון, שינה. עד שהבנתי שאם אני ממשיכה בצורה הזאת אני אאבד את בעלי והילדים. זו הייתה תובנה שבאה ממני, הבנתי שיש לי אפשרות לחיות חיים רוחניים עם אורן או חיים גשמיים עם המשפחה שלי. חשבתי מי צריך אותי יותר והתשובה הייתה ברורה".

יאיר דנון