(newsדיור מוגן 10.7.19
כוח מתפרץ

כוח מתפרץ

אחרי שנים של פלירטוט עם הגירסה האמריקנית של "כדורגל" הפוטבול מתנחל במודיעין באופן רשמי • קבוצת החובבים שהחלה לפעול בפארק הדגים קיבלה מאמן מוסמך וצמחה לארבעים גורילות מקומיות וצעירות, שמתכננות לטרוף את הליגה • אמיר בלוך, מייסד ואחד משני הצ'יפים, מסביר מדוע ההפסד 52:6 לקריית אונו הוא דבר חשוב, שיבנה את הקבוצה מבחינה מנטלית

(צילום: פרטי)

אחרי שהכדורסל כשל והכדורגל סרח, מגיע ניסיון חדש לשים את מודיעין על המפה. לפחות בכל מה שקשור לעולם משחקי הכדור. אמנם מדובר בעולם קטן למדי, אפילו אם כוללים בו הדיפת כדור ברזל, ובכל זאת - מדובר בעולם פופולרי במיוחד. אפילו אם כוללים בו הדיפת כדור ברזל.

קבוצת "להבות מודיעין" קמה מגבעולי הדשא של פארק הדגים, עת שיחקו בו קבוצה של משוגעים לדבר. הדבר הזה נקרא פוטבול, וצריך כנראה להיות באמת משוגע כדי לשחק בו. בוודאי לאור החוזרים האחרונים שיצאו בנושא, שעניינם זוטות כגון נזק מוחי.

זוטות אלו לא מדירות שינה מעיניו של אמיר בלוך למשל, צ'יף הקבוצה החדשה שממתין לגיוס. מצד שני, גם החוזרים העוסקים בחיילים לא מתחייבים לרפואה שלמה.

"תמיד אהבתי פוטבול", הוא מספר. "אני זוכר בכיתה ב', הייתי אצל סבתא שלי, זיפזפתי בטלוויזיה בין הערוצים, ראיתי שחקן שמדמם מהעין ויורד מהמגרש. מאז אני רוצה לשחק את המשחק הזה".

תסלח לי, אבל זה לא נשמע כמו זיכרון מתוק...

"זה הכוח שיש במשחק. הקטע של הלהתפרץ. לתוך מישהו. לתוך שורה של אנשים אם צריך. להביא את כל הכוח שלך בבת אחת. זה האדרנלין של זה".

יש ג'ודו, היאבקות בסגנון יווני רומי, MMA...

"זה קבוצתי גם. אתה לא לבד אף פעם. יש כאן משפחה, הקבוצה שלך היא המשפחה שלך".

עבר הרבה זמן מאז שאמיר בלוך ראה שחקן שמדמם מהעין ויורד מהמגרש ועד שזכה לטעום מטעמו המשכר של המשחק ללא תיווך מסך. כלומר, מכיתה ב' הוא המתין בסבלנות, סבלנות לא אופיינית, אפשר להגיד, כשמדובר במישהו שמחכה להתפרץ על שורה של אנשים. אבל הסבלנות השתלמה, וכשהיה בן 16 לערך הוא נתקל בכיתתו בפלאייר בסגנון 'אם אין לך אומץ, אל תבוא'.

"לא הייתה לי הזדמנות לעשות פוטבול עד שגיא נדל הביא את זה לעיר. הוא עבר בכיתות וחילק פלאיירים. בהתחלה לא חשבתי שזה רציני, אחר כך שמעתי מחבר שכן, הם באמת משחקים. בפארק הדגים, מגרש מלא בורות, לא מאוזן, בלי מגנים, על החיים ועל המוות. אז באתי".

לא עבר חודש ובלוך נפצע. על פניו, אמיר הוא לא מסוג האנשים שנפצעים בקלות. או בכלל. 1.90 מטר, 120 ק"ג, כשהאצבע הקטנה שלו ברגל נתקעת בשולחן, השולחן מקלל. למעשה, האצבע הקטנה שלו ברגל, גדולה מהאצבע הגדולה ברוב הרגליים. לרוע מזלו, הוא קרע את הגיד בכתף עקב נחיתה לא טובה במגרש החתחתים. הוא נדרש לניתוח ששלח אותו למנוחה כפויה ולא קצרה. החלום וקרעו. אבל מהם כמה חודשים, לעומת השנים שהמתין בהן? והפעם, הוא ידע, יש לו סיבה טובה  להחלים.

"קרעתי את הגיד, אבל המשכתי להגיע לאימונים. כבר אז אמרנו שאנחנו רוצים ליצור משהו גדול יותר. רצינו להקים קבוצה. מאפס. אני, אייל כהן ואיתי פלג, היו לנו דיבורים עם העירייה בנוגע לאופציות העומדות בפנינו. חיפשנו ספונסרים באופן עצמאי, והעירייה הרימה את הכפפה והביאה לנו את אביתר כהן, אז שחקן מזכרת בתיה, עם תעודת מאמן. זה היה חלק מהתנאים להקמת קבוצה, בן אדם עם תעודת מאמן".

יש לו עם מה לעבוד?

"באפריל היה האימון הראשון שלנו, במגרש החדש בליגד. בהתחלה עבדנו בעיקר על כושר. הרמה שלנו לא עמדה בתנאים הנדרשים. ביולי רק התחלנו לעבוד על טכניקות בפוטבול. במקביל לאימונים, אני ואייל כהן עברנו בבתי ספר וניסינו לגייס אנשים, ושחקנים נענו לקריאה. מקבוצה של ארבעה חמישה, אנחנו היום ארבעים. אביתר הוא המאמן הראשי, יש לנו מאמנת התקפה, אורנה בלאנק, שהביאה את הטאג פוטבול למודיעין, מאמן הגנה, אייל כהן. היום אנחנו מתאמנים עם ביטוח, עם ציוד, הכל. נרשמנו לליגה, החלום שלנו התגשם".

"להבות מודיעין" היא מחווה ללפיד הבוער שמופיע בלוגו העיר. למען הסדר הטוב, חובה להודות, לעומת קריית אונו וולבס, מדובר בשירה. את האחרונה פגשה הקבוצה המקומית לחגיגות משחקה הרשמי הראשון אי פעם. אירוע אירוע, אבל מול יריבה שהתייצבה לכאן במטרה לקלקל אותו.

קריית אונו סיימה אשתקד במקום השלישי בליגה, כלומר, לא קוטלת קנים. מן הסתם היא הגיעה למגרש החדש בפארק הטכנולוגי בערב שבת זחוחה ובטוחה בעצמה. הסיפור הקלאסי של דוד מול גוליית. הגם שמבחינה טכנית, ממדי השחקנים, למשל, אפשר היה להתבלבל ולחשוב שמדובר בסיפור של גוליית מול גוליית. למעשה, גולייתים מול גולייתים.

הסיפור הקלאסי קיבל תפנית אלטרנטיבית, שבה דוד פגע עם האבן בברך של גוליית וגרם לו לשריטה קלה, וגוליית מחץ אותו ברגלו בתשובה. בתרגום למספרים זה יוצא, בקירוב, 6:52. לגוליית. כלומר לחברים מקריית אונו.

"זה היה המשחק הראשון שלנו, קבוצה חדשה, מול השלישית בארץ, הפסדנו חמישים ושתיים שש, משהו כזה, אבל אני גאה מאד בשש הזה, זה להגיד שאנחנו פה על המפה. יהיו עוד הרבה משחקים ויש לנו זמן להשתפר".

מתי המשחק הבא?

"ב-13.1 יש את המשחק הבא, שוב, בשמונה בערב, נגד הגורילות ממזכרת בתיה".

זה לא באמת נותן לכם הרבה זמן להשתפר...

"אחרי המשחק הבא יהיה עוד משחק. ואחריו עוד אחד. צריך סבלנות ונחישות, יש לנו את שניהם. כולם יודעים את החוקים, זאת כבר נקודת פתיחה טובה... הכי חשוב, מעל הכל, שיש קבוצה, השאר יבוא עם הזמן".

מעניין שבלוך, כאמור, 1.90 על 120, מכנה את הקבוצה ממזכרת בתיה בשם התואר "גורילות". הדמיון מפליג לחבר'ה 2.10 קילומטר על 150 טון מסודרים במשושה, חבר'ה שלידם בלוך אמור להיראות כמו בייבי גורילה, או אפילו עלה בייבי. אם הוא צריך להרים את הראש למעלה כדי להסתכל ליריבים בעיניים, מה יגיד הקווטרבק שלו? כנראה משהו בסגנון 'תגן עליי!'. הוא ינסה, בעיקר בגלל שזה אכן תפקידו בכוח, להגן על הקווטרבק שלו, בנוסף, כמובן, לתפקידו כצ'יף הקבוצה.

"אני סנטר. יש את השורה של האנשים הגדולים באמצע, אני באמצע שלה. אני זורק את הכדור אחורה ומגן על הקווטרבק".

ואתה גם צ'יף.

"יש מאמן ראשי, ויש מאמני הגנה והתקפה. אחריהם יש את הצ'יפים, הם כמו קפטנים, שחקנים מובילים, שמשקפים את המצב של הקבוצה למאמנים, ואני ביניהם. אחרינו יש את הקפטנים, קפטן התקפה הגנה וכו'".

הקמתם קבוצת נוער, מה עם קבוצת בוגרים?

"זאת המטרה הבאה. נכון לעכשיו, חשוב לנו לשמור על מה שבנינו. אני מתגייס במרץ, הרבה שחקנים שלנו היום לומדים בכיתה י"ב, והם גם אמורים להתגייס. זאת אומרת שבשנה הבאה אנחנו נהיה חייבים למצוא הרבה שחקנים חדשים. אנחנו מתאמנים במגרש השמשוני משמונה עד אחת עשרה בימי שלישי ובימי שבת במגרש בליגד בין שבע וחצי לעשר וחצי. מי שאין לו אומץ, שלא יבוא".

מכללת די בי איי