ביבס סוכות 20.9.18
התחילו ישר בקאמבק

התחילו ישר בקאמבק

ההרכב המקומי "הפרעות קצב" היה יכול להיות כמו כל להקה של בני 40-50 שמגשימים חלום ילדות וחוזרים לגיטרה ולדיסטורשן • אבל כאן מדובר בחבר'ה שחלקם לא ידע לנגן עד לפני כמה שנים • במנהיג שהחליט לממן על חשבונו הקמת חדר חזרות בתיכון מקומי כדי שיהיה איפה להתאמן • ובהצלחה בלתי צפויה שכוללת כבר הופעות בפסטיבלים • ויש להם גם זמר שסבא שלו היה המורה למוזיקה של מתי כספי

(צילומים: אינגריד מולר)

זה קורה בסרטים הוליוודים, בסדרות דרמה וגם כאן במודיעין: חבורת גברים, כולם בשנות הארבעים והחמישים לחייהם, מקימה להקה. במסגרת הגשמת חלום ישן כמובן. להרכב שלנו, אותו נכיר מיד, קוראים "הפרעות קצב". ובשונה מהרכבי "אינדי" שכונתיים רגילים, הלהקה הזו מכוונת קצת יותר גבוה. מה שעוד שונה בהם הוא עובדה מפתיעה: רובם החלו ללמוד לנגן רק בשנים האחרונות.

על ההרכב המיוחד שמענו משניים מחבריו: איתן דן (47) וגדי לוי (48). הראשון הוא נגן אקורדיון וקלידים ומנהל ההרכב. השני הוא הזמר, שבכלל בא מתחום התיאטרון. מה שבטוח – יצא מזה ראיון משעשע מתובל בבדיחות פרטיות בין השניים והעלאת זכרונות.

גלגולו של הרכב חובבים

כשהקימו את ההרכב הם לא חלמו להופיע בפסטיבל "צלילי סתיו" בעיר או במועדונים. אבל האהבה הענקית למוזיקה וההתמדה שמתלווה לה הוכיחו את עצמן.

אנו פוגשים את דן ולוי בחדר החזרות המושקע בו הם נפגשים מדי יום רביעי למספר שעות יחד עם שאר חברי ההרכב. החדר הוקם על ידי דן לפני כשנה לאחר ש"התגלגלו", לדבריו, בכל חדרי החזרות האפשריים במודיעין.

דן הוא איש הייטק בעשר השנים האחרונות. לפני כן שירת בקבע והשתחרר בדרגת סגן אלוף. "כל החיים חלמתי לעסוק במוזיקה", פותח דן. "הספקתי לעשות ארבעה תארים, אבל למרות החלום, מעולם לא ממש נגעתי במוזיקה. בצבא הקצב היה מאוד אינטנסיבי, הרבה נסיעות לחו"ל, זה שאב אותי".

אז מה קרה פתאום?

"סיימתי לכבוש את מה שתכננתי וחלמתי – פרנסה, נסיעות לחו"ל, היתי בכל העולם. לפני כשנתיים וחצי אמא שלי קנתה לי כרטיס לפסטיבל אבו גוש. ראיתי שם בחור מנגן באקורדיון ואמרתי לאשתי שזה מה שאני רוצה לעשות. הלכתי וקניתי אקורדיון ונרשמתי לשיעורי נגינה. זאת היתה פעם ראשונה שלמדתי מוזיקה".

דן התחיל לנגן ועם הזמן חשב לפתח את זה יותר. "בעשר השנים האחרונות אני רוכב על אופניים בקבוצה מאוד מגובשת. אחד החברים, חנן נופר, אמר לי תוך כדי רכיבה שהוא רוצה ללמוד לנגן על תופים. חנן מנהל בכיר בבנק הפועלים ולמרות זאת מצא זמן והתחיל ללמוד לנגן. המחשבה הראשונה היתה להקים הרכב. אמרתי לו 'שנה מהיום נופיע באוסליבן'. צחק עלי".

גם דורון לב הצטרף להרכב בהמשך להיכרותו עם דן. "נפגשנו על מנת להקים פורום של אנשי רכש", נזכר דן. "הוא סיפר לי שהתחיל ללמוד לנגן על גיטרה בס. בשמחה צירפתי אותו להרכב והינו בשלב זה שלושה - אני, חנן ודורון".

באותה תקופה הצטרף להרכב המשולש בחור נוסף, גיטריסט, והם שכרו חדר חזרות במבנה של סחלבים, אבל אחרי זמן קצר הוא פרש.

"אחר כך חיפשנו זמר", מספר דן. "כך הגענו לגדי לוי".

"ואני בדיוק היתי בהרכב אחר", מוסיף לוי.

גדי, איך הרומן שלך עם המוזיקה התחיל?

"אני זוכר מוזיקה מגיל אפס. אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא מגיל שמונה – אני שוכב במיטה ושומע את מצעד הפזמונים. הכרתי את כל הלהקות. בגיל 16 נסעתי לאנגליה וקניתי כל דבר אפשרי שקשור לפינק פלויד. אפילו דיסק של פס-קול של סרט בו הופיע אחד השירים שלהם. למדתי לנגן על פסנתר במשך ארבע שנים".

"איתן מפקס אותנו"

יתכן שהגנים המוזיקלים הגיעו ללוי מסבו שהיה מורה לפסנתר. "הוא לימד את מתי כספי", מספר לוי. "לסבא שלי היה קונסרבטוריון בנהריה. לפעמים כספי מזכיר אותו בראיונות. כשהייתי בהופעה שלו לפני מספר חודשים הפגישו בינינו מאחורי הקלעים וסיפרו לו שאני הנכד שלו. למשפחתי היה קשר טוב עם הוריו עד שנפטרו בשנים האחרונות. יצא לי אפילו להיות בלוויה של אביו בקיבוץ חניתה".

"אחרי הצבא למדתי משחק בניסן נתיב", ממשיך לוי. "שם למדתי קצת פיתוח קול והתחלתי לשחק. כבר עשרים שנה אני מתמחה בדיבוב ובמאי של דיבובים. בנוסף, אני מלמד במגמת המשחק של תיכון עירוני ד' בעיר. תמיד אמרתי לעצמי שאעשה משהו שקשור למוזיקה וזה לא קרה. כך עברו עשרים שנה".

ואז הגעת ל"הפרעות קצב".

"כן. בשנים האחרונות היתי בהרבה הרכבים. אבל ב'הפרעות קצב' יש את איתן שמפקס אותנו, נותן את כל כולו להרכב ואנחנו באותו ראש. אני חושב שזה חשוב שזה יהיה מקצועי ורציני על מנת להגיע לתוצאות. כשיש ציוד טוב וחבר'ה טובים זה מצליח".

דן: "במשך שנתיים הינו ארבעה, פעם בשבוע נפגשים ולא משנה מה. אם לא נפגשנו אז כנראה קרה משהו קיצוני. אני חושב שמה שהחזיק את ההרכב הזה זאת המחויבות. התמדה יכולה לפצות על מקצועיות".

התחלתם להופיע?

"כן, יצא לנו להופיע כבר מספר פעמים", משיב דן. "בפעם הראשונה הופענו בבית של חנן, אחר כך בבת מצווה של הבת של גדי, בענבה לפני הקרנת משחקי המונדיאל ובפסטיבל 'צלילי סתיו'".

דן משועשע לגמרי מסיפור ההופעה בענבה: "במסגרת הרכיבה על אופניים עברנו דרך פארק ענבה וראינו שמסדרים את הבמה להקרנה מסתבר שלקראת הקרנה של משחקי המונדיאל. התעניינתי ושאלתי אם יש מצב שנופיע לפני ההקרנה. נענינו בחיוב וכך קרה שהופענו בפני מאות אנשים שהריעו לנו. מאז אחת לחודשיים אנחנו מופיעים בשמבזולה בעיר".

חדר משלנו

ההרכב "הפרעות קצב" מנה עד לא מזמן שישה חברים, כשהשישית היא בעצם חברה – גלית שמש. "חיפשתי נגן חצוצרה", משחזר דן. "יצא לי להכיר את גלית שניגנה בהרכב קלאסי והיא אמרה שהיא מוכנה. כך היא הצטרפה להרכב והיתה אתנו במשך שנתיים. לאחרונה החלטתי להעלות הילוך ולהתכונן לקראת מופעים וגלית החליטה שזאת מחויבות גדולה מדי ולצערנו פרשה".

"הגיטריסט שלנו הוא יוסי לוי והוא אחד הנגנים המחוננים שיש", מסכימים השניים.

"הכרתי את יוסי כשהיה בן 16", מספר לוי. "הוא גדל בירוחם וניגן על גיטרה. הכרתי אותו כי שירתתי בגרעין נח"ל לעיירות פיתוח והתחלנו לנגן ביחד בעיקר שירים של פורטיס וסחרוב. בגיל 17 הוא כבר הלחין שירים. מאז נשארנו בקשר ולפני כמה שנים הקמנו הרכב קטן של קטעי הומור, סאטירה ושירים. אני זוכר שביום של הפיגוע בקו 18 בירושלים הינו צריכים להופיע בערב ומאחר והמופע שלנו הומוריסטי ישבנו ברגע האחרון והחלטנו על רשימת שירים וביצענו אותם. לכן טבעי היה שכשחיפשנו גיטריסט פנינו אליו".

"לא הינו בטוחים שיסכים והינו מוכנים לנסוע עד תל אביב כדי שינגן אתנו", מוסיף דן, "אבל הוא התאהב בהרכב ובאנשים והחליט להצטרף. יוסי הוא מורה למוזיקה ומלמד בפנימיה. אצלו מוזיקה היא גם פרנסה. הוא לגמרי העלה אותנו ברמה".

"הוא מעיר לאנשים על הנגינה וזה משדרג אותנו", מציין לוי ודן מוסיף "כשהוא עושה קטעי נגינה סולו באמצע השיר אנחנו ממש הופכים להיות הצל שלו".

"הפרעות קצב" סבלו בהתחלה גם מהפרעות מיקום. "עד לפני כשנה התגלגלנו בין חדרי חזרות בעיר, הינו בכל אולפן אפשרי באזור. גם בגג האדום עשינו חזרות בין הרכבים של נערים צעירים, אבל חיפשנו משהו יותר רציני. רצינו חדר משלנו. הייתי מוכן לממן אותו".

אז איך זה קרה?

"ערב אחד ישבתי עם חברים וחברה של אשתי, שהיא סגנית מנהלת בעירוני ה', הציעה לי להיפגש עם המנהלת ואכן עשיתי זאת. הבטחתי לה שאעשה חדר מוזיקה מצוין שישמש גם את בית הספר. הקמתי את החדר בעצמי וציידתי אותו בכלי נגינה וקירות אקוסטיים. יש כאן ציוד מטורף", מתגאה דן.

החבר'ה של "הפרעות קצב" נפגשים כאמור פעם בשבוע לשלוש – ארבע שעות. "אנחנו מביאים בירות, יין וקצת כיבוד" הם מספרים ולוי מציין בחיוך "בין היתר איתן מבשל בירה ואנחנו שותים רק את הבירה שלו".

"אפילו העכברים אוהבים את המוזיקה שלנו" משועשעים השניים ומראים לי מלכודת סמוכה לקיר. "אנחנו תופסים אותם ומשחררים בחוץ, אבל כנראה שקרוב מדי כי הם חוזרים".

תבלין הרוקנרול

השניים מציינים שבעקבות ההרכב התפתחו קשרי חברות בין חבריו. "החזרות הן אירוע סמי חברתי אבל אנחנו עובדים ברצינות", אומרים השניים. "אנחנו נפגשים כל המשפחות והילדים ויש בינינו קשרים מצוינים. הפכנו להיות סוג של משפחה קטנה".

"חייבת להיות הרמוניה בין חברי ההרכב", מציין לוי. "הכל מתחיל ונגמר בזה שזה חייב להיות מהנה. כולנו אנשים שהרוקנרול בנשמה שלנו וזה מאוד מחבר בינינו".

איך אתם בוחרים שירים?

דן: "אנחנו נפגשים פעם בשלושה חודשים, מעלים שירים ביוטיוב ובוחרים על ידי הצבעה. על עשרת הנבחרים אנחנו עובדים. אנחנו כרגע עומדים בדיוק לפני מפגש כזה של בחירת שירים. הקהל אוהב את השירים כי הושקעה הרבה מחשבה בבחירתם ויש עליהם קונצנזוס. אנחנו גם משתדרגים בציוד והכסף מההופעות נועד לכסות את ההשקעות".

איך הגעתם לשם המיוחד של ההרכב?

"עברנו כל מיני שמות. במשך זמן קצר קראנו לעצמנו 'נטולי חרטה'. 'הפרעות קצב' מצביע גם על זה שכולנו למעשה על הפרעות קשב ומדי פעם גם הפרעות קצב", צוחקים השניים.

כולכם שבנות הארבעים והחמשיים לחייכם. מה זה אומר להקים הרכב בגיל כזה?

"זה מחזיר אותנו אחורה לגיל צעיר יותר. אנחנו נפגשים פעם בשבוע, אבל זה מכניס לחיים את תבלין הרוקנרול ויש לזה השפעה נרחבת. המשפחות של כולנו מאוד תומכות, לא מפספסים אף הופעה. זה משפיע על האנרגיה בכל התחומים. כשאנחנו כאן, בחדר החזרות אנחנו מתאוששים, מתעודדים ועובדים".

לכל חברי ההרכב ילדים גדולים, מתבגרים וחלקם חיילים. השניים מספרים שהבנות שלהם חברות עוד לפני הקמת ההרכב. "לאחרונה הן נפגשו מחדש באחת ההופעות וחידשו את הקשר", מספר דן ואילו לוי מוסיף "בהתחלה הייתה חשדנות מצד הילדים. הבן הגדול שלי מאוד סקפטי. הזמנתי אותם להופעה והוא מאוד נהנה. זאת בדיוק המוזיקה שהוא אוהב. ילדים לא מפרגנים סתם. הם גאים בזה".

דן: "התופים שייכים לבן שלי שניגן בגיל 16. בזכות חדר המוזיקה עכשיו הוא חזר לתופף. הפרגון של המשפחה מאוד עוזר. הם יודעים שימי רביעי הם קדושים. גם את הנסיעות מהעבודה אני מסדר לפי לוח הזמנים של החזרות. אני מתייחס להרכב כניהול לכל דבר. משאיר לזה זמן ומופתע כל פעם לגלות שגם הסביבה מכבדת את זה גם. אני יודע שבעוד ארבע – חמש שנים נהיה במקום שלא נצטרך לבחור. אני ממש מכוון לשם".

להופיע במסיבת סילבסטר

ניכר בהחלט שיש דינמיקה מצוינת בין השניים. הם מספרים בהרבה הומור וצוחקים על "ההופעה שכמעט הופענו": "גדי התקשר אלי ואמר שמתקיים בקיבוץ נחשון סיום מירוץ כלשהו", מספר דן. "הצלחנו לסדר הופעה שם, באנו, הרמנו את הציוד וסידרנו. התחלנו לעשות שיר ראשון לבאלאנס ואז הגיע מישהו והעיר לנו שאנחנו עושים רעש בקיבוץ. ביקשו שנעשה שירים שקטים. הסברנו להם שאנחנו להקת רוק ושירים שקטים לא כל כך באים בחשבון. בסוף לא הופענו שם. נסענו אלי ושרנו בסלון".

מה דעתכם על תוכניות הריאליטי בתחום המוזיקה?

דן: "זה נראה אולי זוהר מבחוץ, אבל יש הרבה לכלוך. לדעתי הם בוחרים להשאיר את הקוריוזים, לא תמיד קשור לכישרון שלהם. המוזיקה לא תמיד בעדיפות ראשונה".

באחרונה הופיע ההרכב בפסטיבל "צלילי סתיו" במודיעין. דן, המנהל הבלתי נלאה של ההרכב, פנה לאלון שמידט מנהל מחלקת תרבות בעיריית מודיעין והציע להשתתף. "העירייה פירגנה לנו וכך יצא שהופענו בפסטיבל בהופעה מאוד מוצלחת. בהופעה היה גם אלעד שמעונוביץ מחזיק תיק הצעירים שמאוד התלהב ובעקבות ההופעה פנו אלינו שנופיע במסיבת סילבסטר גדולה ואנחנו מאוד שמחים ומתרגשים" (הראיון התקיים לפני המסיבה – ל.ס.כ.).

השניים הם לגמרי "לוקאל פטריוטים": "כולנו גרים במודיעין וחלקנו עובדים פה", מספר לוי. "אנחנו רוצים לפתח את התרבות הזאת דווקא בעיר שלנו, רוצים לגדול ולהופיע כאן. גם ההופעה ב'צלילי סתיו' היתה מאותה סיבה. הציעו לנו עכשיו להופיע ביום העצמאות. העשיה העירונית היא חלק משמעותי מבחינתי".

מה החלום שלכם?

"להפוך להרכב עם חומר מקורי משלו. לכן אנחנו רוצים להופיע כמה שיותר. החברים הבינו שצריך להתחייב על מנת שנוכל להשיג את היעד שלנו".

יאיר דנון