תצעקו חזק עד שהוא יברח
ביבס חינוך 2.8.18
תצעקו חזק עד שהוא יברח

תצעקו חזק עד שהוא יברח

תושבי מודיעין שפוגשים בצבועים בגינות ציבוריות ובפארק ענבה נמצאים במילכוד: לעיריה אין כלים להתמודד עם החיה שמוגדרת כ"טורף" • ברשות הטבע והגנים אוסרים על מגע משום שמדובר בחיה מוגנת •איש המקצוע שהגיע השבוע בדחיפות לרעות מצביע על הבעייה העיקרית: מזון נגיש שנמצא בחוץ, ובמיוחד מזון לחתולים • וגם מציע פיתרון: להפחיד את הצבוע כך שלא ירצה לחזור

(צילום: אימג' בנק)

מודיעין מוקפת בשטחי טבע פתוחים המהווים בית גידול למגוון רחב במיוחד של חיות בר, כולל טורפים דוגמת תנים, שועלים וצבועים ובעלי חיים מסוכנים אחרים כמו חזירי בר. עם התפשטות הבנייה במודיעין ותחילת העבודות להקמת השכונות החדשות נופים וציפורים הולכות חיות הבר ונדחקות משטחי המחייה שלהן, דבר הפוגע קשות בזמינות מקורות המזון עבורן. כתוצאה מכך מתרבים בשנים האחרונות הדיווחים על חיות בר כמו צבועים, שועלים ותנים המחפשים את מזונם במקומות שונים בפאתי העיר כמו פארק ענבה ואף בתוך העיר עצמה. בשבועות האחרונים נראה שלהקת הצבועים חיה בשולי העיר עושה עוד ועוד "ביקורים" בפארקים וגינות כדי לחפש מזון. מפגשים כאלה תועדו בפארק ענבה ובשבוע החולף ממש בלב רעות (רחוב תאנה).

עמית או טורף?

מיהו אותו טורף גדול המשוטט ברחובות מודיעין ועד כמה הוא מסוכן? שמו הרשמי הוא "צבוע מפוספס" והוא שונה מה"צבוע הנקוד" המצוי באפריקה ומוכר מסרטי נשיונל ג'יאוגרפיק. בישראל קיימים על פי ההערכות כמה מאות פרטים, אותם ניתן למצוא בעיקר בשטחים שאינם מיושבים, למעט פסגות החרמון ושטחי חולות נודדים.

משקלו של צבוע מפוספס זכר בוגר הוא כ-40 קילוגרמים (בדומה לכלב גדול), ובמקרים יוצאי דופן אף למעלה מ-50 קילוגרמים. הנקבות קטנות יותר ושוקלות 30 ק"ג או פחות. אורך גופם הוא בערך מטר ואורך הזנב כשליש מאורך גופם. גובהם נע בין 65-80 סנטימטרים.

הנחה רווחת גורסת שהצבוע המפוספס ניזון בעיקר מנבלות, אך הצבועים הם למעשה "אוכלי כל" ומגדרים רשמית כ"טורפים". בארץ היו מספר תצפיות של צבועים שצדו בין השאר צבי, בכר גמלים, גורי כלבים, חתולים ועוד. הצבוע יאכל בעת הצורך גם יצורים קטנים כמו מכרסמים, לטאות, צבים ואף חרקים כגון חגבים. צבועים ניזונים גם ממזון צמחי, בעיקר פירות מתוקים כמו ענבים, תמרים, מלונים ועוד. ממבט ראשון הצבוע נראה דומה לכלב, אך החלק הקדמי של הגוף גדול וחסון מחלקו האחורי ועמוד השדרה נוטה באלכסון כלפי מעלה בכיוון הראש. הכוח והמהירות שבה הוא יכול לפצח עצמות מאפשרות לצבוע גם לגנוב חלקי טרף מטורפים גדולים ממנו. לעיתים רחוקות, סביב תחנות האכלה בישראל בהם מונחים פגרים לנשרים, ניתן לצפות בכמה צבועים בוגרים יחדיו. אולם נדיר מאוד לצפות בשטח ביותר מצבוע בודד.

לצבוע בארץ ישראל יש היסטוריה ארוכה של השמצות ואמונות תפלות, בעיקר במגזר הערבי בו ה"דבע"  נחשב עד היום לחיה שיש להרגה. בשנים האחרונות צצו ביוטיוב לא מעט סרטונים בהם נראים פלסטינים שהורגים צבועים שהתקרבו לאזורי המגורים שלהם.

לא להרוג - לגרש

רמת הסכנה האמיתית הנשקפת מצבועים לא ממש משנה מנקודת מבטו של תושב מודיעין, משום שמדובר בחיה מפחידה לכל הדעות. מפגש של צבוע עם ילדים קטנים (ו/או בעלי חיות מחמד) עלול להסתיים באסון גם אם הצבוע לא יבקש לטרוף את הילד או הכלבלב. מנקודת מבטו של התושב – האיזור העירוני אמור להיות מוגן ונקי מנוכחות של בעל חיים המוגדר כ"טורף".

הבעייה היא שבמדינת ישראל אין כיום שום גורם שמקבל על עצמו את האחריות להגן על תושבים מפני חיות טרף, כולל בתחומים אורבניים. פנינו לעיריית מודיעין בניסיון להבין האם בכוונתה לפעול בעניין ונענינו כי אין בסמכות העירייה ללכוד את הצבוע. מדובר על חיית בר מוגנת שהטיפול בה הוא באחריות רשות הטבע והגנים.

פנינו לרשות הטבע והגנים וקיבלנו מהם את התשובה הבאה: "צבוע הוא מין מוגן. שטח הטריטוריה שלו הוא עשרות קילומטרים, לכן אין טעם בהעברתו למקום אחר. לכידתו מורכבת ועלולה לגרום לפגיעה בו. הצבוע אינו פוגע בבני אדם ואינו מזיק בשום דרך לאדם או לרכושו. יש להתעלם מנוכחותו ולהתרחק ממנו. הצבוע אוכל פגרים ואינו טורף. הוא מסייע לסניטציה של בע"ח שמתו בשטח הפתוח ולכן חיוני למערכת האקולוגית".

התקשינו להבין כיצד רשות הטבע והגנים קובעת שהצבוע אינו "טורף" כאשר מבחינה זואולוגית זו הגדרתו בדיוק. למזלה של רשות הטבע והגנים היא הניחה לנו לדבר ישירות עם יריב מליחי – עובד ברשות המוגדר כ"אקולוג מחוז המרכז". תפסנו אותו לשיחה בדיוק כאשר סייר ברעות ובחן את העקבות שהותיר אחריו הצבוע האחרון שנצפה. "אנחנו יודעים בוודאות שיש פרט אחד באזור רעות, שניים בכפר רות ושניים נוספים בצד המערבי של נחל ענבה", הוא אמר לנו מייד.

מליחי מספר כי האזור העוטף את מודיעין היה מאז ומתמיד "שטח צבועים" קלאסי. "זה אזור של שיפולי הגבעות, לא חולי ולא הררי מדי עבורם. בנוסף, מאז ומתמיד הייתה התיישבות בני אדם באזור, כך שהצבועים ניזונו גם מפגרי הצאן שגידלו. אנחנו לא מופתעים שיש כאן צבועים, כאשר עכשיו אנחנו מנסים לברר מה מושך אותם פנימה לתוך מודיעין בשנים האחרונות".

התשובה לשאלה הזו לא ברורה. חיפוש אחר מזון?

"כן. אנחנו דוחקים אותם מחוץ לשטחי המחייה והמזון הטבעיים שלהם עם התפשטות הבנייה במודיעין. מניסיון העבר אנחנו יודעים שבמקרים כאלה חלק מהם בורחים ומתרחקים מהאזור ואילו אחרים נכנסים פנימה. אלה שנכנסים פנימה לתוך היישובים לא יישארו בסביבה אם לא יהיו שם מקורות מזון".

ואם מבטלים את הנגישות למזון הבעייה נעלמת?

"לא תמיד. אנחנו מכירים צבועים שהורחקו בתוך שבועיים-שלושה חזרו ממרחק של עשרות קילומטרים. היה לנו מקרה של צבוע שנלכד במרכז הארץ והורחק לצפון ים המלח. שמנו עליו משדר ובתוך מספר שבועות הוא חזר עד לאיזור ראש העין".

עד כמה בעצם קיימת סכנה, למשל במקרה בו צבוע רעב יפגוש ילד קטן?

"נכון שמעולם לא תועדה תקיפת בן אדם בידי צבוע בישראל, אבל האפשרות הזו לא מופרכת. מדובר על חיית בר ואני כאן כדי שמקרה כזה לא יקרה".

אתה חושב שהצבוע שחדר לרעות מגיע מכפר רות?

"כן. גיליתי שיש ברעות הרבה אנשים שמאכילים חתולים, ממש יש ערימות של אוכל לחתולים בכמה מקומות ביישוב וזה מקור מזון בשבילו. הצבוע הוא ממש אוכל כל. בשלב הראשון אנחנו מתכוונים לפנות לעירייה כדי לנסות ולצמצם את התופעה הזאת. בשלב השני אנחנו מתכוונים להציב מצלמות ומלכודות בוואדי שמאחורי פארק המים ברעות בניסיון ללכוד אותו, מה שיכול לקחת כמה חודשים משום שמדובר בחיה מאוד חכמה".

וכשתלכדו אותו, מה בעצם הטעם בזה אם הוא יכול לחזור?

"אנחנו יודעים שהוא יכול לחזור, אבל מה שאנחנו מנסים לעשות במקרה כזה הוא ליצור לצבוע טראומה בלכידה. אנחנו משתמשים ברעשים חזקים כמו נפצים ונביחות כלבים ברגעים שבהם הוא מתעורר מההרדמה, כך שיווצר אצלו פחד ממשי להתקרב לאיזור שוב. אנחנו חושבים שזה ימנע ממנו לחזור".

יאיר דנון