ביבס22.10.18
דרושים תלמידים

דרושים תלמידים

לא פחות משמונה בתי ספר במודיעין נאבקים על שימור מספר התלמידים בהם, לנוכח השינויים הדמוגרפיים בשכונה שלהם • עונת הרישום שהחלה בימים אלה היא למעשה "עונת השיווק" • המנהלים וההורים משלבים ידיים כדי למצוא לכל בית ספר כזה צביון ייחודי  ואטרקטיבי

בימים אלה נכנסים במערכת החינוך העירונית במודיעין ל"ימי הרישום" למוסדות החינוך לשנת הלימודים הבאה. בתוך בתי הספר עצמם כבר עסוקים ב"עונת גיוס התלמידים".

מדובר על ריטואל חדש יחסית החוזר על עצמו מדי שנה במהלך השנים האחרונות, בו נאלצים בתי הספר בעיר המתמודדים עם ירידה במספר התלמידים לצאת ולשווק את עצמם בכוחות עצמם בניסיון לגייס תלמידים חדשים. זאת באמצעות "ימים פתוחים" ופרסום במדיות השונות. על הרקע לסיטואציה הנוכחית כבר הרחבנו בעבר בראיונות עם ראש מינהל החינוך בעירייה בתיה שוכן ועם מויש לוי, מחזיק תיק החינוך במועצה, שסיפרו על הבעיה הדמוגרפית שמאפיינת את מודיעין: חלק מהשכונות "מתבגרות", עובדה המביאה לכך שבתי הספר היסודיים באותן שכונות סובלות ממיעוט בתלמידים.

כך למשל רק בקיץ האחרון התחוללו מיני דרמות סביב הבעיה הדמוגרפית והשלכותיה, כאשר הורי "ניצנים" איימו בהשבתת הלימודים והורי "היובל" יצאו להפגין מול בניין העירייה במחאה על הכוונה להפעיל השנה רק כיתת חטיבה צעירה אחת בבית הספר ולסגור את השנייה.

השנה, במקביל ל"עונת הגיוס", מתקשרת לסיטואציה גם כוונת העירייה (אותה פרסמנו לפני כחצי שנה) להפעיל את תוכנית "מרחבי חינוך", שבה מלבד הפיכת כל בתי הספר היסודיים בעיר לפתוחים לרישום על-אזורי, יקבל כל אחד מהם גם זהות מובהקת משלו. כמו מה שנעשה ב"מעוז המכבים", שנפתח לרישום מכל רחבי העיר ובו התמקדו בתחום הסביבתי והצליחו לייצב את בית הספר ולהגדיל את מספר התלמידים בו.

שוחחנו השבוע עם כמה ממנהלות וראשי הנהגות ההורים בבתי ספר יסודיים בעיר, שסיפרו על מאמצי הגיוס ועל תחילת התהליך שיביא בסופו של דבר לבחירת צביון ייחודי לכל אחד ואחד מהם, בניסיון למשוך אליו עוד תלמידים ולמנוע מצבים שקרו בעבר כמו סגירת כיתות.

ההורים מגייסים כסף

אחד מבתי הספר שסובלים מ"התבגרות" השכונה בה הוא ממוקם הוא בית הספר עמית ברעות. רועי קונפינו, חבר בהנהגת ההורים, מדווח על המצב: "אני חושב שמצבנו הוא די טוב, ביחס לבתי ספר אחרים ולאפשרות למצוא פתרון לבעיה. כיום יש אצלנו 45 תלמידים בשכבה, במצב יציב יחסית, אבל אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו יחסרו לנו כמה תלמידים ולא נוכל לפתוח שתי כיתות בכל שכבה. היציבות הזו שישנה היום היא לא בריאה. אנחנו רוצים כיתות גדולות יותר מ-22-23 תלמידים בכיתה וצריך להקדים תרופה למכה".

למה בעצם נדרשת מעורבות של ההורים בעניין?

"אני חושב שזה אלף בי"ת כהורה להיות מעורב במה שקורה בבתי הספר של הילדים. מה גם שהנהלת בית הספר שלנו מאפשרת את המעורבות הזו ומשתפת אותנו ההורים וכך קל יותר להזיז דברים ולהניע תהליכים. לטעמי זו סיטואציה בריאה".

בין היתר, מתבטאת השנה המעורבות ההורית בנעשה בעמית בפיתוח הצביון הייחודי שיגבש לעצמו בית הספר. כרגע על הפרק הענקת צביון מדעי-טכנולוגי לבית הספר, כאשר ההורים יוצאים כעת במסע גיוס תרומות ומקווים לגייס מאתיים אלף שקל להקמת "מרחב טכנולוגי" בבית הספר. קונפינו: "המיתוג כבית ספר עם צביון טכנולוגי הגיע מזיוה המנהלת (זיוה בביאן), שיצרה קשר עם בית ספר בראשון לציון שבו יש תכנית ייחודית בנושא טכנולוגיה. התכנית הזו יושמה שם ועכשיו הם 'מייצאים' אותה גם לבתי ספר אחרים. זיווה הובילה מהלך של אימוץ התכנית הזו, עם ההתאמות הנדרשות, הביאה את העניין מול ההורים יחד מויש לוי מהעירייה והוחלט לתמוך בהצעה".

מה זה אומר "ביה"ס יסודי עם צביון טכנולוגי"?

"הכוונה במונח טכנולוגי הוא לכל מה שמיוצר בידי אדם, החל ממזון וביגוד, דרך כלי עבודה ועד לסייבר ורובוטיקה. הצביון הטכנולוגי יכול לבוא לידי ביטוי אפילו דרך לימודי נגרות. לא מדובר על צביון טכנולוגי במובן שכל תלמיד ילמד מעכשיו שמונה שעות ביום של לימודי סייבר, אלא על משהו שיתאים יותר לכלל התלמידים. זה גם מתחבר לאופי של תיכון מו"ר שאנחנו מזינים אותו. אנחנו רוצים להקים בבית הספר 'מרחב טכנולוגי' שבו יתקיימו בעצם כל תהליכי הלמידה. כעת אנחנו מתחילים לפנות אל עמותות שונות וגופים פרטיים כדי לגייס את הסכום הדרוש לכך, שעומד על מאתיים אלף שקל, לטובת ההקמה, התחזוקה וקניית הציוד".

"כל תלמיד הוא משאב"

"זה לא אנחנו בבית הספר שמגייסים, אלא ההורים עצמם שיצאו למסע גיוס תלמידים", מספרת ורד אלבו, מנהלת בית הספר היסודי דורות מזה שמונה שנים.

ובכל זאת, זה מצב חדש וקצת אבסורדי שבתי ספר יוצאים למסע גיוס, לא?

"נכון. יש איזשהו דיסוננס, אבל העולם משתנה. ככה העולם עובד היום וברגע שזה התחיל אי אפשר להישאר מאחור. זאת למרות שאנחנו 'משגררים' את הפעילות שלנו באופן שוטף לאורך כל השנה באמצעות ניוזלטר להורים, עמוד הפייסבוק שלנו וכולי".

אפשר לומר שאתם חיים עם חשש קבוע מהמשך הקיטון במספר התלמידים?

"קיים חשש, כן. השנה הצטמצמנו במעבר לשנה הנוכחית ופתחנו רק גן אחד במקום שניים כפי שהיה תמיד. זה עניין משמעותי משום שכל תלמיד הוא משאב. פחות תלמידים זה אומר משאבים שמדלדלים וזה לטובת הילדים בלבד".

איפה אתם עומדים בעניין פיתוח הצביון הייחודי של בית הספר?

"זה תהליך שממש עכשיו רק מתחיל, עם מפגשי הכרויות שנערכו למנהלי בתי הספר עם העירייה ומשרד החינוך. אנחנו נכנסים לתהליך במטרה להגדיר את הייחודיות שלנו, במקביל לכך שזה ממילא קורה אצלנו במהלך השנים האחרונות. כבר ארבע שנים שאנחנו מכניסים לבית הספר את כל דרכי הלמידה החדשניות, כמו למידה מבוססת פרויקטים, למידה בחברותא ועוד".

את מרגישה שנוסף לך תפקיד של סוכנת מכירות?

"אנחנו לא עובדים בשיטה הזו כדי לקדם מכירות, אלא מכיוון שצריך להתקדם. השיטה של מורה שעומד מול ילד כבר פחות רלוונטית. כל המידע נמצא בהישג ידו של הילד בכיס ובסלולרי. תיתן לילד מחשב היום והוא כבר יסתדר לבד".

עד כמה ההורים מעורבים בתהליך?

"אנחנו נמצאים ממש בתחילתו של התהליך, אבל אני מניחה שנערב את ההורים משלב מסויים. קהילת ההורים מאוד מעורבת בנעשה בבית הספר 'דורות'".

תחרות על כל תלמיד

גם בבית הספר היובל מרגישים כמובן את הסיטואציה הנוכחית, ומקבלים את התהליך הזה בברכה. "התהליך הזה נעשה באופן מאוד מאוזן ומבוקר על ידי הרשות", מספרת רונית רביזאדה, מנהלת בית הספר. "זה מתבצע בתהליך של למידה לכל המנהלים שנפתחו להם אזורי הרישום. לגבי גיוס התלמידים, זה למעשה לא שונה מכל מה שנעשה עד עכשיו, פשוט כעת הפרסום מרווח לאזורי רישום של היו זמינים לנו קודם לכן".

הדרישה הזו למצוא את הצביון הייחודי שלכם, היא מלחיצה?

"זה נכון שהתהליך יכול להיות מלחיץ ולצאת מפרופורציות. מנהלים יכולים למצוא את עצמם במצב של לחץ לגייס תלמידים מכל מקום, אבל החשיבה בעירייה עצמה היא לסייע ולעשות את זה בצורה מבוקרת. אני לא מרגישה לחץ היסטרי ולא נוסף לי עוד תפקיד של פרסומאית. אני כן מרגישה שזה תהליך של צמחיה ושאנחנו נמצאים בתקופת התפתחות".

עד כמה מאמצי הגיוס נושאים פרי?

"אני יכולה לומר שקיימת התעניינות רבה בבית הספר והגענו לשכונות שבהן לא הכירו את דורות ועכשיו מתעניינים בו. אני מברכת על התהליך הזה שמתבצע בשיתוף פעולה עם הנהגת ההורים. הם שותפים גם לשיח על פיתוח הצביון הייחודי".

עד כמה מורגשת התחרות בין בתי הספר על כל ילד?

"התחרות תמיד קיימת, אבל היא בריאה ומכבדת. לא רומסת ופוגעת. כל בתי הספר בעיר הם טובים ובין המנהלים והצוותים החינוכיים יש פרגון הדדי. מה גם שכולם יודעים שזה תהליך שקורה במדינה כולה ויש לגיטימציה ללכת ולפתח את ערוצים חדשים".

יש לכם כבר כיוון לאותו צביון ייחודי לבית הספר?

"אני חושבת שהצביון שלנו הוא כבר מדעי-טכנולוגי, כבר מרצף ילדי הגן. אנחנו מקדמים את מקצועות המדעים המדוייקים ובין היתר מה שייחודי אצלנו הוא קידום בנות לתחומים האלה. בכל שנה אנחנו רואים עלייה מאוד גדולה במספר הבנות שנכנסות לתחום. יש לנו קורסי בחירה, כאשר כל ילד יכול לבחור שני קורסים, כמו למשל 'בישול מתמטי' שבו לומדים מתמטיקה דרך אפייה".

"השמינייה" של שוכן-אורבוך

לפני כחצי שנה שוחחנו עם בכירי מערכת החינוך העירונית, שהסבירו אז את המצב. שוכן-אורבוך אמרה: "בגדול יש שתי אפשרויות: הראשונה והכי פשוטה עבורנו היא לקחת את כל רשימת התלמידים ולנתב אותם מי הולך לכאן ומי לשם, ככה שיהיו לי את החמישים תלמידים בכל שכבה בכל בית ספר והכל יהיה מסודר. זה ייצור מצב בו תלמידים יגורו בצד אחד של העיר ויצטרכו ללכת ללמוד בבית ספר בצד השני שלה בכפיה. והרבה הורים מן הסתם לא יסכימו לזה ולכן אנחנו לא הולכים בדרך הזאת. מכאן בא הרעיון של מרחבי החינוך, מפני שהרעיון הוא ללכת בדרך כזו שתאפשר להורים מרצונם ומבחירה שלהם לשלוח את הילדים לבתי ספר אחרים מחוץ לשכונה שלהם".

לא קצת אופטימי להניח שההורים יוותרו על הנוחות של בית ספר קרוב בשכונת המגורים?

מויש לוי: "קודם כל זה הוכח כאפשרי. אם אנחנו מסתכלים על הדוגמה של מעוז המכבים. אם שם, כשיש רק עשרים ילדים בשנתון וכבר כמה שנים נמצאים שם עם שתי כיתות טובות, למרות שהבית ספר הוא הכי רחוק ופחות נוח להגיע אליו, אז זה אפשרי. המטרה היא לתת איזשהו פיתרון. יכולנו להגיד שבשכונה יש מעט ילדים - אז בואו נאחד או נסגור. נגיע לשם רק אם נראה ששום דבר אחר לא הצליח. המטרה שלנו היא להשאיר את בתי הספר בתוך השכונות. אנחנו משקיעים בהם לא מעט כסף. אם נצליח בתוך התהליך הזה להביא ילדים מחוץ לשכונות האלו, ממקומות בהם יש יותר ילדים, מה טוב. הצלחנו לבסס ולתת להם קיום לאורך זמן".

שוחחנו השבוע שוב עם בתיה שוכן-אורבוך, ראש מינהל החינוך בעירייה, שסיפרה על אותם בתי ספר הנמצאים בלב הבעיה הדמוגרפית. "יש לנו את 'השמינייה', כך אני מכנה אותם, שהם היובל, אופק, דורות, מעוז המכבים, ניתנים, עמית, נתיב זבולון ועידנים. לכל השמונה הרחבנו את אזורי הרישום השנה. הם לא פתוחים גם לילדי שכונות אחרות שמתמודדות עם אותן בעיות, כדי שלא ייקחו תלמידים אחד על חשבון השני".

כאמור, מנהלי שמונת בתי הספר האלה כבר החלו בהנחיית העירייה את התהליך, הכולל גם עצות מעשיות. שוכן אורבוך: "עשינו להם מפגש מקדים ביחד עם נציגי משרד החינוך, בו הוסברו להם נושאים כמו איך לשווק את בית הספר? לאיזה קהל יעד לפנות וכולי".

נשמע שמנהלי בתי הספר הפכו גם לסוכני מכירות..

"לא, לא סוכני מכירות אבל אנחנו נמצאים בעולם שבו אתה צריך לספר מי אתה ומה אתה עושה. תושב בשכונת הכרמים למשל, יכיר את בתי הספר בשכונה שלו אבל הוא לא יידע מה נעשה בבתי ספר בשכונות אחרות. לכן יש את הימים הפתוחים, כי מה יותר טוב ממראה עיניים? זה גם לא ממש חדש, מפני שכבר עשינו דברים דומים עם מעוז המכבים שבכל שנה קיים ימים פתוחים".

כעת, בעוד תכנית "מרחבי החינוך" מתחילה להתגלגל לאיטה, ניתן רק לחכות עד לתום עונת הרישום כדי לדעת האם מאמצי הגיוס והרחבת אזורי הרישום אכן הביאה איתה בשורה חדשה לאותם בתי ספר ששוכן-אורבוך מכנה "השמינייה".

יאיר דנון