הום סטייל 17.5.18
המרגל שמתח אותי

המרגל שמתח אותי

זה התחיל כמתיחת טוויטר שבה שון עיני ממודיעין הציג את עצמו כדובר המוסד, והפך במהירות לתופעה עולמית • הפרינציפ: פארודיה בלתי נפסקת על נטיית העולם הערבי לראות בארגון הביון הישראלי סוג של גיבור-על עם כוחות בלתי אנושיים 

עיני הוא בן 38, נשוי ואב לשתי בנות שעלה לישראל מקנדה בשנת 2010. במקצועו הוא רואה חשבון וכיום עוסק בניהול פרויקטים בתחום התוכנה. הוא בן להורים ישראלים שירדו מהארץ ולכן כמעט ולא ניתן למצוא אצלו מבטא אנגלוסקסי. לישראל הוא חזר גם בגלל מזג האוויר. "נולדתי וגדלתי בעיר ויניפג שבקנדה", הוא מסביר. "כשסיימתי את הלימודים הייתי בצומת בחיים. הייתי רווק ולא סבלתי את הקור בעיר הזאת. מינוס 40, אי אפשר לחיות ככה. התלבטתי אם לעבור לעיר חמה יותר בקנדה או לעבור לארץ ואחרי הלימודים נסעתי לחודש וביליתי עם המשפחה שלי בישראל. הם שכנעו אותי לעשות עלייה. הגעתי לחולון, אחר כך הכרתי את אשתי ועברנו למודיעין".

בספטמבר 2016 פתח עיני את עמוד הטוויטר המדובר. "מה גרם לי לפתוח את העמוד? היה איזה פעיל מוסלמי (אשגר בוחרי, אחד מחבריו המייסדים של ארגון "הוועדה ליחסי ציבור מוסלמיים בבריטניה") שהעלה פוסט בו הוא סיפר איך קם בבוקר וגילה שפרצו לו לדירה וגנבו לו נעל אחת. הוא האשים את המוסד בזה והוא היה כל כך רציני עד שההאשטאג 'המוסד גנב לי את הנעל' הפך לויראלי. אנשים באמת חושבים שזה נכון הדברים האלה, שיש למוסד את הזמן לפרוץ לדירות ולגנוב נעליים. באותה תקופה היו עוד כתבות. כמו במצרים שם אמרו שיש כרישים שתוקפים תיירים בחוף והאשימו את המוסד בזה, שהמוסד שלח את הכרישים לחופי מצרים. גם בלבנון, בכל פעם שאיזו ציפור או נשר נופלים מהשמיים ויש להם טבעת מעקב של אוניברסיטת תל אביב, אז זה 'המוסד שלחו לנו מרגלים'. הם לוקחים את זה כל כך ברצינות שזה גרם לי לחשוב שצריך להמציא איזו דמות פיקטיבית שכאילו עושה את הדברים האלה. איזה ארגון ביון שיש לו זמן ותקציב להשתלט על מזג אוויר, לגנוב נעליים ולאמן כרישים".

לאחר אותה מחשבה עשה עיני מעשה ופתח את עמוד הטוויטר המתחזה להיות זה של ארגון הביון הישראלי (וזה המקום לציין שלמוסד, כמובן, אין בכלל חשבון טוויטר). לאט לאט החל לצבור עוקבים, עם ציוצים כמו "לסמסונג נוט 7 יש נטייה להתפוצץ. אנחנו לא רוצים להשוויץ, אבל יש לנו את הטכנולוגיה הזאת מאז שנת 1972" (ציוץ שהביא לו תגובה משגריר ישראל בדרום אפריקה, שכתב: "לכאורה"). ציוץ אחר ופופולארי שהעלה עיני התייחס לתאונת עבודה של אחד מפעילי החמאס ברצועת עזה, שירה בעצמו בשוגג. עיני/המוסד שיתפו את הידיעה בעניין והוסיפו: "בדיוק כמו שתכננו".

אבל את הפריצה הגדולה, זו שגם הביאה לו סיקור תקשורתי ברחבי העולם, הוא חייב דווקא לפעילה אנטי-ישראלית בשם לינדה סרסור. אותה אמריקאית-פלסטינית צייצה בטוויטר: "נמחקו לי כל הודעות הטקסט באייפון. מישהו יודע למה זה קרה?". מי ששיתף מחדש את הציוץ שלה הוא כמובן עיני/המוסד, שענה לה במילה אחת: "כן". מאוחר יותר אף הוסיף: "לינדה, הטעות הראשונה שעשית היא שקנית אייפון" והוסיף צילום מסך של ציוץ מהעבר של סרסור בו הגדירה את חברת "אפל" (יצרנית האייפון) כ"חברה ציונית". ברשתות החברתיות כמו ברשתות החברתיות, הפך המענה של עיני/המוסד לויראלי עם אלפי לייקים ושיתופים, כתבות באתרי חדשות וכו'.

סרסור ענתה לך?

"כן, היא חסמה אותי. זו הייתה התגובה שלה. הציוץ הזה קיבל ים של אזכורים בבלוגים בעולם, ממש אינספור. אפילו הכתירו אותו כ'ציוץ במילה אחת הכי טוב אבר'. אגב, זה היה סתם רגע לפני השינה כשאני כבר במיטה עם הטלפון".

איך אתה מוצא את קורבנות הלעג שלך? אתה עוקב אחרי אנשים ספציפים?

"אני לא עוקב אחריהם בעצמי, פשוט מה שמתגלגל בטוויטר. אני עוקב אחרי עמודי חדשות. אני עוקב בכל פעם רק אחרי בן אדם אחד. זה התחיל מההוא שגנבו לו נעל, אחר כך אחמדיניג'ד וכרגע זו מיה חליפה (כוכבת פורנו האמריקאית-לבנונית). לא יודע למה, אולי זה סתם מצחיק אותי שאנשים יראו 'המוסד עוקב עכשיו אחרי מיה חליפה'".

למי הצקת לאחרונה?

"יש בלוגר יהודי אנטי-ישראלי בשם ריצ'ארד סילברסטיין (בלוגר פוליטי אמריקאי). יש לו אובססיה כלשהי עם החשבון שלי וכל פעם הוא עושה 'ריטוויט' לציוצים שלי ותמיד יש לו משהו טיפשי לומר. רק לאחרונה, אחרי שהזמרת לורד ביטלה את ההופעה שלה בישראל. בדקתי ומצאתי ציטוט שלה שהיא רוצה להיות ליאונרד כהן. אמרתי אוקי, הלכתי והעלתי ציוץ: 'את לעולם לא תהיי ליאונרד כהן' וצירפתי תמונה שלו שהוא שר מול החיילים במלחמת יום כיפור. ואז סילבסרטיין, אחרי חודש, הגיב לי: 'לעולם לא תמצא תמונה של ליאונרד כהן שר מול חיילים אחרי 1967. אני מאתגר אותך'. עניתי לו שהתמונה הזו היא מ-1973".

אלו תגובות אתה מקבל?

"זה הפך להיות משהו גדול והתגובות של אנשים פשוט אדירות. יש כאלה שתופסים את זה ומפיצים הלאה. מי מגיב לי? גם כל אותם ההייטרים שונאי ישראל. אף פעם לא חסמתי אף אחד בחשבון שלי, גם בגלל שאני כן רוצה לראות את כל אותם הייטרים. זה החומר שלי. זה תמיד מצחיק שהם חושבים שזה באמת המוסד שמגיב פה בטוויטר. יש לי עוקבים עיתונאים וכולי, ששולחים לי הודעות שהחשבון שלי גאוני. התחלתי לקבל פידבק מאוד חיובי על העניין. בהתחלה חששתי שאני עושה אולי משהו לא בסדר, אבל לא קיבלתי עד היום פידבק לא טוב מאנשים הנכונים. כנראה שאני עושה משהו טוב".

אז כל אלו שמתייחסים אליך ברצינות, יש להם בעיה בהבנת הנקרא או שלאנטי-ישראליים אין חוש הומור?

"גם וגם. אני תמיד צוחק שלאנטי ישראלים אין חוש הומור. קחו את זה כבדיחה. אני הופך משהו שלילי לחיובי, שאנשים יכולים לראות את הצד המצחיק שבכל העניין, בהתנגשות בין ישראלים לערבים. זה תחום לא מצחיק, אבל חייבים לראות את מה שכן מצחיק בזה. מבחינתי זו הסברה בדרך מקורית, זה משהו שלא עושים הרבה. אני מכיר כמה בלוגים באנגלית שעושים פארודיה לכל עניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל אני לקחתי את זה לטוויטר. אני פחות טוב בלכתוב כתבות ארוכות, אני טוב יותר בלחשוב על בדיחה קצרה ולצייץ את זה".

את מי בא לך להטריל ועוד לא יצא?

"וואו, יש לא מעט שדורשים את זה, אבל על הכוונת שלי נמצא כל מי שעולה לכותרות. לפני שבועיים הגבתי לחבר קונגרס בארצות הברית, שהוא אנטישמי ואיש הימין הקיצוני. יש לו תמיד ציוצים די גזעניים. מישהו הגיב על ציוץ שלו, אחד הגזענים שלו, שאמר 'אני שולח את הציוץ שלך למוסד' ותייג אותי. לאותו חבר קונגרס יש לא מעט עוקבים והוא הגיב בהתלהבות לזה. בסוף כולם צחקו עליו שהוא חושב שהעמוד שלי הוא אמיתי. זה הגיע אפילו לעיתונאים מפורסמים בארצות הברית שהגיבו לו שהעמוד שלי הוא לא באמת של המוסד. בדרך כלל אני פשוט לוקח את הבנאדם שכרגע נמצא בכותרות ורלוונטי. אשמח להטריל את אחמדינאג'ד, רוחאני, ומנהיגים בארצות האלה. יש כל מיני, אבל אני גם לא רוצה לתת להם יותר מדי תשומת לב. זה דיסוננס, אני יודע. אבל צריך לחכות להזדמנות הטובה. אני בעד איכות ולא כמות. אני לא מחפש, הם באים אלי".

הסברת שחלק מהעניין, מלבד הצחוקים, הוא הסברה פרו ישראלית. ממתי התחלת עם זה?

"התחלתי עם זה קצת לפני שעליתי לישראל. כשהייתי בקנדה החדשות שלי היו בערוץ C.B.C. בזמנו בכל פעם שהיה משהו על ישראל הייתי רואה את התגובות של אנשים ולא יכולתי להבין איך הם  אומרים כאלה דברים על ישראל. לא הבנתי את זה כי הייתי שם ולא פה בארץ. בהתחלה הייתי בשוק, באמת הם חושבים ככה? אז הייתי חייב להיכנס לדיונים, להעלות פוסטים. אחרי שעליתי לישראל פתחתי את הטוויטר, התחילו להכיר אותי ואת החשבון שלי, הוזמנתי לחבור אל  stand with us (ארגון ישראלי העוסק בהסברה בעולם). תמיד השתדלתי להיות מצחיק בתגובות שלי. זה תופס טוב יותר כשזה מצחיק, זוכרים יותר. אין הרי טעם להתכתש ולריב עם אנשים. אני חושב שלעולם לא תצליח לשכנע מישהו אנטי ישראלי באמצעות תגובות באינטרנט. עוד לא היה אף אנטי ישראלי שהפך לפרו ישראלי בעקבות דיון בפייסבוק, אז למה לנסות? הרי לא אשכנע אף אחד אז לפחות אעשה משהו מצחיק, שיחשבו עליו ויזכרו אותו".

לאחר שעיני ועמוד הטוויטר שלו כבר הפכו ללהיט הוא נאלץ לשנות את שמו דווקא עכשיו. "שיניתי את השם והלוגו. לא רציתי להסתבך עם המוסד, למרות שלא קיבלתי מהם שום תגובה. אפילו לא כשהגשתי מועמדות לתפקיד של רואה חשבון אצלם. מה שכן קיבלתי, זה שהורידו לי את דפי הפייסבוק האישי ושל המוסד. 24 שעות חסמו אותי, כנראה כי מישהו התלונן שאני מתחזה למוסד. שלחו לי הודעה שאם רוצה את הדף בחזרה, אז אני חייב לשנות את השם ל'לא רשמי'. אז כבר שיניתי גם את הלוגו. עכשיו כבר יותר ברור שאני לא המוסד האמיתי".

אם הזכרנו בתחילת הכתבה את העידן בו הרשתות החברתיות משתלטות על חיינו, הרי שכך גם עם האופן בו אנשים ממנפים את אותה הצלחה וירטואלית ומתרגמים אותה לכסף. גם עיני לא נשאר מאחור בתחום הזה: "החלטתי לעשות משהו מצחיק שאני יכול למכור. אנשים חושבים שכל מישהו שהוא פרו ישראלי מקבל כסף מהמוסד, אנשים באמת מאמינים בזה. שאין מצב שמישהו יהיה פרו ישראלי מיוזמתו. ככה הם תופסים את המילה הסברה. אז לפני שבוע פתחתי חנות אינטרנטית עם דברים מצחיקים, מכוס קפה עם סמל המוסד או הכיתוב 'אני שותה קפה ציוני', דרך טי שרט עם תמונה של כריש וכיתוב 'מאמן כרישים מוסמך מטעם המוסד' ועד למגן לאייפון עם הכיתוב 'אייפון זה יוצר מחומרים ציוניים'".

יאיר דנון