האוויר מלא נביחות של תודה

שלומית דותן
2018-03-18 00:00:00
2018-03-18 00:00:00

אירית טנהנגל משילת היא כנראה פעילת זכויות בעלי החיים הכי עקשנית שלא שמעתם עליה • חוות הכלבים שהקימה, ללא כוונות רווח, פועלת מתרומות ומצילה ממוות הולכי על-ארבע שמתחילים חיים חדשים במשפחות מאמצות

ב"חוות החיות של סופי" במושב בית עוזיאל משקמים כלבים נטושים ונותנים תחליף אוהב לבית חם עד למציאת בית אמיתי. צוות החווה דואג לשדך לכל משפחה את הכלב המתאים לה ביותר.

הדבר הראשון שהפתיע אותי כשעמדתי מול השלט בכניסה ל"חוות החיות של סופי" היה השקט. בשונה ממכלאות וממקומות הסגר אחרים לכלבים, שכל מי שמתקרב אליהם שומע כבר מרחוק נביחות מחרישות אוזניים, השקט בכניסה למתחם המרווח והמטופח היה ממש יוצא דופן.

את פני קיבלו אירית טנהנגל, ממקימי החווה, ואלברטו אובלה, שמנהל אותה בעזרת צוות של עובדים ומתנדבים. נלוותה אליהם כלבת האסקי סיבירי יפהפיה בשם ליסה – כלבתו הפרטית של אלברטו, ש"עובדת" איתו בחווה ועוזרת בקליטה ובחיברות של הכלבים החדשים. "כשיש כלב תוקפני שהשתתף בקרבות אי אפשר לשים אותו ביחד עם כלבים אחרים, אני מחזיק אותו שבוע בבידוד כדי להכיר אותו ולראות מה המצב ואז אני מפגיש אותו עם ליסה והיא 'שוברת את הקרח'", הוא מסביר. "הגיע אלינו כלב שנשך בכל פעם שנגעו לו באוכל והיום הוא יושב בשקט ומחכה שיביאו לו את האוכל. הוא הכיר את ליסה ולמד לשחק איתה, היא יודעת איך להתקרב לכלבים ואני יודע שאם יש בעייה היא יושבת ומסתכלת עליי כדי שאבוא".

״חוות החיות של סופי״ הוקמה בשנת 2015. סופי, כלבתם של בני הזוג אניה קולגוב ואורי אלטר, שותפיה של אירית להקמת החווה, הייתה כלבת קרבות ואורי הציל אותה. היא הגיעה לשיבה טובה והלכה לעולמה לאחרונה בגיל שש עשרה. החווה היא עמותה ללא כוונת רווח, "אין הכנסות, רק השקעת כספים". המטרה המוצהרת היא לחולל שינוי ביחס לבעלי החיים ובאופן הצלתם בארץ. "ראינו שכשמצילים כלבים ומכניסים אותם למכלאות זה לא פתרון טוב. אצלנו אין מדובר בעוד בית מחסה, לא עוד עמותה ולא עוד הסגר".

אירית טנהנגל, שעוזרת ותורמת לבעלי חיים מזה שנים רבות, מגדלת בביתה שבשילת שבעה כלבים ומאכילה עוד כעשרים חתולים בחצר. במשך שנים רבות היא התגוררה  בהולנד, לשם נסעה בעקבות בעלה שנפטר מסרטן לפני כשנה. יש לה שני ילדים, יונתן ודניאל. היא מספרת: "אמיר, מנהל בית החולים הווטרינרי בבית דגן, הכיר ביני ובין אורי, שהוא איש הייטק ומתגורר באודים, והחלטנו לעשות משהו יחד. אני פועלת בעולם העסקים ומפיקה אמנים בעולם. יש לי חברה בלונדון עם שותפים מחו"ל ומשרדים בלונדון ובניו יורק. עבדתי שנים רבות בחו"ל והפקתי שירים ללהקת 'סקורפיונס' וגם את אירוע העשור למרכז פרס לשלום. אני מכירה אנשים ויש לי תורמים שעוזרים לנו בחווה. אנחנו משלמים משכורת לשמונה עובדים, ביניהם אלברטו המנהל ותיאו מנהל הכספים. האהבה לבעלי החיים היא המהות שלי. זה אושר, החווה היא עסק שהרווח היחיד בו הוא הסיפוק. אני מעורבת במופעים גדולים בעולם, אבל אם אני שומעת מאלברטו שהיה אימוץ – זה מה שעושה לי את היום. אני לא מסוגלת לראות כלבים סובלים, וגם אם אני נמצאת בקונצרט גדול בחו"ל כשיש טלפון מאלברטו אני תמיד יוצאת לענות".

אלברטו אובלה, שאירית מכנה אותו "הלוחש לכלבים", הוא בן שלושים ושלוש, נשוי ואב לילדה ומתגורר באורנית. הוא עלה לארץ לפני שבע שנים מפטגוניה שבארגנטינה. "כלבים הם האהבה שלי. עבדתי בפנסיון כלבים ורציתי להמשיך בזה וכך הגעתי לאירית. אני אמנם נוסע בכל יום ארבעים דקות לכל כיוון אבל כשראיתי כמה עזרה צריך כאן וכמה אני לומד נשארתי. כדי לעבוד עם כלב אתה צריך ש'יהיה לך את זה'  והטיולים היומיים עם הכלבים בחוץ הם בשבילי תרפיה".

אובלה למד וקיבל טיפים מפנסיון ותיק בכפר טרומן. "כל כלב שמגיע לכאן עובר שיקום ואילוף. לעיתים אנחנו גם מביאים למשפחות המאמצות מאמן צמוד כדי שהכלב יוכל להסתגל לבית. הגיעו אלינו כלבים עם טראומות קשות, כמו כלבה שהייתה משלשלת מכל רעש קטן, והיום לאחר ששוקמה היא מאומצת בהצלחה". לדבריו – הכלבים בחווה כולם מעוקרים ומסורסים, מחוסנים, יפים ומטופחים ומטופלים נגד קרציות.

אירית ואלברטו הכניסו אותי לחווה, שם ראיתי חצרות רחבות ידיים שנראות ממש כמו גינות כלבים. התאים, שבמכלאות המוכרות לכולנו נראים תמיד מעוררי רחמים, הם רחבי ידיים ומטופחים ובעיקר נקיים. את ההשראה לעיצוב המקום קיבלו מה"דוג סיטי" בנבדה, המתמחה בכך. אירית ואלברטו מתייחסים לכל כלב כמו לילד. כל תא הוא בגודל של שמונה עשר מטרים, חציו חצר קטנה שבה הכלבים יכולים לשחק וחציו מבנה ובו מיטות עם מזרונים לשניים או לשלושה כלבים שמתגוררים בו, מהתקרה תלוי תנור חימום ויש גם אוורור ומתזי מים בקיץ. מקצת מן הכלבים לבושים בבגדים נגד הקור. אירית מספרת שתקציב החימום בלבד הוא עשרת אלפים שקלים בחודש.

כיום יש עשרים תאים כאלה המשמשים שישים כלבים. יש כוונה לבנות עוד שלושים תאים ברגע שיגויס הסכום הדרוש. מחירו של כל תא הוא כעשרים וחמישה אלף שקלים. הכלבים נמצאים בגינות המשחק שעות רבות ביום ומידי פעם הם גם יוצאים בתורנות לטיול ארוך בשדות המקיפים את החווה. בנוסף יש גם "תאי שיקום" המיועדים לכלבים חדשים שלא ברור מה מצבם. הכלבים נמצאים בתאים אלו כשבוע עד שמתברר איך צריך לטפל בהם. כלבים חדשים שוהים בדרך כלל לבד בתא, אך יש אפשרות למעבר בין התאים. ליד התאים יש גינות ובהן מאלפים את הכלבים החדשים ומכינים אותם למגורים עם כלב נוסף. "אני בודק את הכלב ולומד אותו וגם מנסה לחזק אותו. יש כעת חמישים וחמישה כלבים בתאים הקטנים, צריך לבדוק אם הם לא רבים ואיך הם מסתדררים בגינה. כשהם מוכנים הם עוברים לתאים הגדולים יותר", אומר אלברטו.

העובדים בחווה עוברים הכשרה של שלושה שבועות, בכל משמרת יש שני עובדים ומתנדבים מתקבלים בברכה. לכלבים יש סדר יום קבוע, אלברטו מגיע בשבע בבוקר ועושה סיבוב "בוקר טוב". אחר כך הכלבים משחקים בגינות בשני סבבים במשך שלוש שעות כשבינתיים מנקים להם את התאים, למרות שהם די נקיים כי הדיירים רגילים לעשות את צרכיהם בחוץ. אחרי ארוחת צהריים ומנוחה הם יוצאים שוב לשחק בגינות עד חמש וחצי ואז נכנסים לתאים עד הבוקר.

"ההתחלה הייתה קשה ומזעזעת", מספרת אירית. "קיבלתי טלפון ממשרד החקלאות והגענו לכאן. היתה פה בעבר כלביה. מצאנו במקום מאה ועשרים כלבים קטטוניים, קשורים ומורעבים, לא האכילו אותם כדי שלא יעשו צרכים ולא ילכלכו. חלקם היו מתים, גוויות של כלבים שניסו לברוח היו תלויות על הגדר. כשהגענו לכאן בפעם הראשונה היה פה ריח של מוות. אף אחד לא רצה לבוא הנה אבל הצלחנו לגייס תרומות של מאה וחמישים אלף שקל לשיקום. הבאנו חברה ששיטחה כאן את כל השטח ופינתה את הגופות של הכלבים הקשורים. השקענו שני מיליון שקל שגייסנו מתרומות. שיקמנו את הכלבים שניתן היה לשקם במאות אלפי שקלים, גייסתי קבלן ובנינו את החווה". אירית מספרת על בלו ובגירה שנמצאו קשורים "הם היו טורפים, מורעבים שאיבדו צלם אנוש. כיום אלברטו הביא את הכלבים למצב כזה שהם משחקים יחד בחצרות".

לאחר שנים בהם אירית ואורי עזרו ותרמו באופן אישי להצלת חיות הם הגיעו למסקנה שצריך לעשות מהלך אסטרטגי עקבי ורחב. "החווה מובילה שינוי גישה לגבי מעורבות של הקהילה ושל אנשים פרטיים ופועלת להשרשת תודעה של חמלה ומחויבות רגשית ומעשית לטיפול בבעלי חיים ולגידולם". מייסדי החווה מתכננים לפעול למיסוד זכויותיהם של בעלי החיים בארץ.

העמותה מבקשת לשנות את המצב בו ממיתים אלפי כלבים בריאים בשנה בהליכים אכזריים באמצעות מבט חדשני והוליסטי על הבעיה. לשם כך היא פועלת בשלוש דרכים: 1. הקטנת היצע הכלבים ע״י עידוד סירוס ועיקור, שימוש בחקיקה קיימת וכן קידום חקיקה חדשה בנושא. 2. טיפול בכלבים נטושים. כיום יש בחווה כמאה ועשרים כלבים שהגיעו במצב קשה. בשנה וחצי האחרונה, מאז הקמתה, ניצלו יותר ממאתיים וחמישים  כלבים, והיא פועלת בשיתוף פעולה עם עמותות אחרות ומסייעת בקליטת כלבים שיועדו להמתה. בחווה נצבר ידע ייחודי בבניית תאים וחצרות משחק, טיפול רפואי ושיקום. עם הכלבים, שחלקם הגדול מגיע לאחר התעללות, נעשית עבודה מקדימה ועמוקה של הכרת הכלב ואופיו תוך טיפוח הביטחון הפיסי והנפשי שלו כדי לוודא שהוא מוכן לאימוץ ואינו חרדתי. 3. הגדלת ההיצע של הבתים המאמצים: הפעלת מערך חינוכי להגדלת המודעות לערך של אימוץ וגידול בעלי-חיים. בחווה יש תהליך של הכרת המשפחה המאמצת והתאמת הכלב למשפחה כדי למצוא ״שידוך" נכון וקשר ארוך טווח שימנע פגיעה נוספת בכלב והחזרות.

אירית: "פעמים רבות יש למאמצים פנטזיה לגבי הכלב ויש לבדוק את התאמתה למציאות, כדי למנוע מצב שבו, למשל, אב המשפחה רוצה כלב אקטיבי כי הוא חולם על כלב שירוץ איתו בשדות אך בפועל הכלב נמצא כל היום בבית עם האישה והילדים והם זקוקים לכלב רגוע". על מנת למצוא את הזיווג האידיאלי דורשים בחווה שכל בני המשפחה יכירו את הכלב ויביעו רצון לאמץ וכן שיגיעו לשלושה ביקורים עד לאימוץ. בהמשך נחתם חוזה מפורט ובו המאמץ מתחייב לטפל בכלב במסירות ולדווח לחווה מיידית על כל בעיה המתעוררת בגידולו. עם מעבר הכלב למשפחתו המאמצת מתבצע ליווי מסודר עד לקליטתו המלאה של הכלב. אירית מתגאה בכך שמתוך למעלה ממאה אימוצים רק שני כלבים הוחזרו לחווה, נתון יוצא דופן סטטיסטית ביחס לכל מקום אחר. יש לה חלום: להשריש בילדים את האהבה לבעלי חיים. "נתינה לבעל חיים זו נתינה נטו, זו מצווה. יש לנו מה ללמוד מבעלי החיים, חיות בטבע טורפות רק כדי לשרוד ולא מעבר לזה, ובניגוד לבני אדם הן לא חמדניות".

בפסח מתוכנן להתקיים בחווה אירוע אימוץ גדול בהשתתפות כוכבי ילדים שיפיק שי יוכלמן. אירית: "חשוב לנו שיבואו לאמץ כי למרות שהתנאים כאן טובים ואנחנו דואגים לרווחת הכלבים זה לא כמו בית. אני רוצה שיבואו אנשים עם כוונות טובות, שכל המשפחה תבוא ותאמץ ביחד".

אלברטו מספר שבאימוצים הראשונים היה לו ממש קשה להיפרד מן הכלבים "אבל אז אתה מבין שעשית משהו טוב עבור הכלב. נכון שאצלנו יש תנאים מאד טובים ורווחה לכלבים אבל בכל זאת זה לא משפחה".

ימי האימוץ מתקיימים בכל שישי ושבת בשעות 10-16 בכניסה למושב בית עוזיאל.

כתבות נוספות

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

"עמית סוסנה היא השראה"

לאחר שהתראיינה לעיתון ניו יורק טיימס וסיפרה כיצד נפגעה מינית בידי מחבלי חמאס בשבי בעזה, הגיבו הבוקר משפחות החטופים

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

לעיר העתיד דרוש חזון סביבתי

גדעון בכר מעמותת "תושבים משפיעים במודיעין" מסביר מה צריך לעשות כדי להציל את הטבע המדהים העוטף את מודיעין מתוכניות פיתוח עתידיות: ממעבר עילי לבעלי חיים, דרך הקמת אגמון קבוע באזור שבין העיר למכבים, ועד להגנה על השטחים הפתוחים שבמערב

המשך קריאה »

להשאיר את טומי

מאז פרוץ המלחמה מביא עימו לעבודה המאבטח בנתיב זבולון, תושב העוטף, את כלבו שחרד מהדי הפיצוצים בעזה. מאז הפך הכלב לאטרקציה, עד שהגיעה ההוראה שאוסרת על כניסתו למתחם. העירייה: "הנושא בבדיקה"

המשך קריאה »