דיור מוגן 16.12.18
על הדבש ועל העוקץ

על הדבש ועל העוקץ

הסיפור של נעמי שמר מתובל בשיריה ומשתלב היטב באירועי חגיגות שנות השבעים למדינה. לכו על זה!

(צילום: ז'ראר אלון)

ההצגה המוסיקלית "סימני דרך", משרטטת קווים לדמותה של הפזמונאית והמשוררת נעמי שמר, בארבע תקופות סוערות ומשמעותיות בחייה. שנות העשרים - תחילת הקריירה שלה בקיבוץ כנרת והמעבר לתל-אביב. שנות הארבעים – תקופה של פריחה מקצועית ואישית. שמר מקבלת מעמד של משוררת לאומית, מחוזרת ומאוהבת. שנות החמישים - תקופה בה גדל הניכור בין הימין לשמאל על רקע מלחמת יום הכיפורים, הסכם השלום, ופינוי סיני - שמר שלא פחדה לחשוף את דעותיה הימניות, יצאה נגד הזרם, דבר שערער את מעמדה כ"משוררת ממלכתית" וחשף אותה לביקורות מצד אנשי ציבור ואמנים. והתקופה האחרונה לחייה – תקופה מייסרת בה התמודדה עם מחלה קשה ועם פרשת גניבת הלחן של "ירושלים של זהב".

את המחזמר, המשלב את שיריה, כתבו אורן יעקובי וגיורא יהלום, וביים משה קפטן, ואת דמותה מגלמות לא פחות מארבע שחקניות/זמרות: רוני דלומי, רויטל זלצמן, דפנה דקל וגילה אלמגור, מה שמשחרר את הבמאי מהעברת הסיפור ברצף כרונולוגי ומאפשר דילוגים מתקופה לתקופה, ומפגשים של ארבע השמריות בו זמנית. נחמד!

באווירת חגיגות שנות השבעים הבאות עלינו לטובה, אין ספק שהמחזה נופל על קרקע פוריה. שמר ושיריה הם סמל לישראליות. ולהיות ימני זה בטח ובטח השחור החדש. את דעותיה הפוליטיות שמר קנתה  עוד בימי מלחמת השחרור בה איבדה כמה מחבריה לקיבוץ, והיא לא היססה להשמיע את השקפותיה הימניות, בתקופה בה הימין היה מיעוט נרדף. כן רבותיי ההיסטוריה חוזרת, הגלגל מתגלגל, והרמז למה שקורה היום לאנשי תרבות שמאלנים, הוא עבה. צא ולמד! 

ההצגה בסך הכל עושה את העבודה. מסכת חייה של המשוררת שהוציאה תחת ידיה מאות שירים שנחקקו לעד בתרבותנו, מועברת בצורה מהנה וממצה. כיף לשמוע את השירים, שחלק גדול מהם לא מזוהים עם שמר (גם השכנים מאחורי ומלפניי לא ידעו),  ולמרות זאת נדמה כי דמותה נצבעה בעיקר בגוונים של אפור: עצב וכאב, רצינות ושמרנות, שלא תמיד מתיישבים עם לא מעט משיריה השמחים והעליזים. הרומן הסודי שלה עם עלם הצעיר ממנה בשנים, הוא אולי הפרט הצהבהב היחיד שמציג פן שובבי בדמותה.

בין השחקנים הרבים שעושים עבודה מקצועית וטובה בולטת רוני דלומי, שגם יודעת דבר או שניים על משחק (מבית הספר הנחשק "עלובי החיים"). היא מרגשת ונוגעת, וכשהיא פותחת את הגרון אז החגיגה מושלמת.  לצידה מרגשים דפנה דקל, רויטל זלצמן, טל מוסרי, גילה אלמגור וריקי בלוך שמביאים מניסיונם מקצועיות לבמה.

ורק קטנה לסיום: בסוף המחזה, אחרי שהשחקנים קדים לקהל, הם פוצחים בלקט משיריה של שמר, כמעין סוג של הדרן סכריני. זה מה זה לא לעניין. זה לא עושה לכם ולהצגה טוב. תרדו מזה.  

סימני דרך – סיפורה של נעמי שמר

מאת: גיורא יהלום, אורן יעקובי, בימוי: משה קפטן. משתתפים: רוני דלומי, רויטל זלצמן, דפנה דקל, גילה אלמגור/ סנדרה שדה , דב רייזר, שמעון כהן, טל מוסרי, תובל שפיר, ירין סביון. הפקה תיאטרון הבימה.

יאיר דנון