(new)מחלקים באמצע עמוד הבית
לקפוץ אל הלא נודע

לקפוץ אל הלא נודע

האסון בנחל צפית הזניק למקום גם את נורית כהן ממודיעין – האישה היחידה בישראל שהמתהדרת בתואר "צוללנית ביחידת החילוץ של זק"א" • בשגרת היום-יום היא עובדת סוציאלית ואם במשרה מלאה • ובקרוב היא תהיה גם חובשת-נהגת במד"א • הכל כמובן בהתנדבות

האסון בנחל צפית בו נהרגו עשרה תלמידי מכינה קדם צבאית הותיר מדינה שלמה בהלם. בין התלמידים שהשתתפו בטיול ונקלעו לשיטפון היו גם שני תלמיד תיכון מו"ר, שלמרבה המזל לא נפגעו.

מי שהייתה שם באותם רגעים בהם כוחות החילוץ ניסו לאתר את הנעדרים היא נורית כהן ממודיעין, עובדת סוציאלית וצוללנית מתנדבת ב"חוד החנית" - יחידת החילוץ של זק"א. כך תיארה כהן את אירועי אותו יום: "לקראת השעה 15:00 קבוצת הוואטסאפ המבצעית מתחילה לזמזם. משהו קרה. בתחילה אנחנו מקבלים ידיעה על אוטובוס מלא תלמידים נסחף בזרם. כל מי שיכול לצאת לאירוע מתפקד. בהמשך מקבלים ידיעה על שישה נעדרים. הדיווח הבא כבר כולל שני הרוגים וחמישה נעדרים. לאחר חצי שעה מקבלים דיווח מחבר ביחידה הנמצא באילת שהאירוע הסתיים. אני שואלת 'ודאי שהסתיים?' והתשובה לא מאחרת לבא ממפקד היחידה: 'האירוע לא הסתיים. חמישה עדיין נעדרים'. אנשים מתחילים להתארגן ויוצאים לדרך..."

מה בעצם עבר עליכם בזירת האירוע?

"הגענו לשם כשאנחנו אמורים להיות בכוננות למקרה שיוחלט להכניס אותנו לפעולה. כשהגענו לזירה עוד לא היה ברור מה המצב ואם מצאו את כל הגופות. היה שם מאגר מים בסמוך שחשבו שאולי אחת הגופות הגיעה אליו. חשבו שאנחנו נבצע צלילה במאגר אבל בסוף הוחלט לחכות למחרת, גם בגלל החשיכה ומזג האוויר וגם בגלל החשש ממוקשים שנסחפו באזור".

איזו תחושה הייתה באזור האסון?

"הייתה שם דריכות מאוד גבוהה, הרבה מאוד מתח באוויר. אתה רואה את האמבולנסים שמתחילים לפנות את הגופות ומבין לאט-לאט איפה אתה נמצא. גם ראינו את הזרימה שהייתה בעוצמה מאוד חזקה. היו שם המון תקשורת וצלמים ואווירה מתוחה מאוד. גם הייתה בנו ציפיה, כי אתה מגיע לזירה במחשבה שתיכנס ותצלול".

יש גם פחד במחשבה שאולי עוד מעט תצטרכי להיכנס לתוך אותה זרימת מים עוצמתית?

"קודם כל יש כלל שהבטיחות קודמת לכל. אף אחד לא ייקח אחריות להכניס מישהו למקום שלא בטוח שהוא ייצא ממנו. לכן גם לא היה מדובר שנצלול בזרם עצמו אלא יותר לכיוון מאגר המים הסמוך. המחלצים הראשונים גם נכנסו למים, אבל זה היה עם כל האבטוחים. היו שם גם את 669 שירדו ממסוק כדי לחפש את הנערים. אני לא חושבת שיש מקום לפחד כשאתה בא למקום כזה. רק אחר כך אתה מתחיל לחשוב על מה שהיה שם. כשאתה נמצא בפנים אתה מאוד משימתי. יודע למה באת ואתה מגוייס".

את הדרך חזרה למודיעין תיארה כהן כך: "האדרנלין עדין בטורים גבוהים. אנחנו עוצרים בקפה קפה בדימונה. החברה יושבים לאכול. אני רוצה בעיקר הביתה. מאוחר יותר חשבתי, איזה דיסוננס בין פירטי האירוע לבין ההתנהלות שלנו. אבל זה דרכו של עולם. אלו הן ההגנות שיש לנו על מנת שנוכל לתפקד בשעת דחק. אין מקום לרגשות. אין מקום לצער. לא מדברים על זה. חברת גברים. יושבים, צוחקים מספרים סיפורי גבורה מאירועים שונים. אנחנו ממשיכים בדרכנו צפונה מדימונה הביתה. חבר מסמס לי שאירוע כזה אינו קל לעיכול, שאם אני רוצה חברה אני תמיד מוזמנת אליהם לקפה.

"אני מרגישה שהעייפות נוחתת עלי. אני בביתי, חולמת: אני באוטו עם שלושת בנותי. אנחנו יוצאות מדימונה. מגיעות לקטע כביש מוצף. הנסיעה קשה. המכונית לפני מצליחה לעבור ואני מתחילה לנסוע. פתאום מגיע גל וסוחף את האוטו איתו, אין לי שליטה, אנחנו נסחפות במורד הזרם אשר הולך ומתחזק. מפלונים מפלונים. הרכב נסחף ואנחנו לא יודעות כיצד כל זה יגמר, עוד מדרגה ועוד מפלון, האוטו מסתובב סחור סחור. בסוף הוא נתקע בקיר לפני מפל גבוה. אנחנו יוצאות מהאוטו. לא מאמינות שלא קרה לנו כלום".

וכשחוזרים הביתה ומתחילים לעבד את האירוע ולמחרת צריך לקום לעבודה ולילדים, איך עושים את המעבר הזה?

"זה באמת משהו קצת מטורף. אני הרגשתי שאני בתוך הסיפור והיה לי צורך לדבר על זה. אתה יודע, אנשים בדרך חזרה שמים מוזיקה ברדיו ואתה לא מבין איך העולם לא עצר. זה כזה דבר עצום שלא ברור איך הכל ממשיך להסתובב כרגיל. באותה שבת הייתי אמורה לשאת דבר תורה בבית הכנסת. התחלתי לדבר על פרשת השבוע ובאמצע הפסקתי ואמרתי לקהל שאני חייבת לדבר על האסון הזה, שאי אפשר להמשיך כאילו זה לא קרה. אנשים פשוט היו מרותקים כשהקראתי דברים שכתבתי באותו יום שחזרתי הביתה. אירוע כזה נוגע בכולנו, כולנו הורים ועסוקים בחרדה הזאת שאתה שולח את הילד להתחיל את החיים ומקווה שרק יהיה לו טוב".

איך הגעת להיות צוללנית בזק"א?

"אני כבר שנה שלישית ביחידה. הגעתי אליה דרך ידיד שידע שאני מדריכת צלילה ותיקה והעולם הזה קרוב ללבי. מפאת חיי ההורות והמרחק מהים לא כל כך יצא לי לצלול בשנים האחרונות. הוא אמר לי שיש יחידת צוללנים בזק"א ושאבוא לראות. בכל פעם שהייתה איזו הזנקה אז היו מצרפים אותי וככה התחלתי להגיע לאירועים. עם הזמן ראו שאני רצינית ומוכנה לקפוץ לכל הזנקה. אחר כך עברתי קורס שלהם, עם מבחני מיון שונים, ולאחרונה הייתי בקורס ועכשיו אני חלק מהיחידה".

מה בדיוק עושה היחידה הזו?

"אפשר לומר כי עבודתם של צוללני זק"א, אולי בניגוד לחברי יחידות חילוץ אחרות, היא לאתר גופות. כך היה במקרה בו שלושה צעירים טבעו בכנרת בקיץ שעבר וגם הפעם. בדרך כלל אנחנו מקווים שאפשר יהיה למצוא מישהו בחיים, אבל כן, הרבה פעמים אנחנו מחפשים את המתים כדי לכבד אותם ולהביא לקבורת ישראל".

מה מביא אדם מהיישוב להשתתף בהתנדבות בפעילות קשה מבחינה רגשית שכזו?

"כשאתה מבין את החשיבות של העניין ומישהו צריך לעשות את זה. זק"א עושים עבודה מצויינת וכולנו ברמה ביצועית מאוד מאוד גבוהה. זו שליחות רצינית מאוד. אני יכולה להגיד שבמקביל אני גם עושה קורס במד"א ומקווה עוד מעט להפוך לחובשת-נהגת בהתנדבות".   

מכללת די בי איי