לשיר לכס הקדוש
ביבס חינוך 2.8.18
לשיר לכס הקדוש

לשיר לכס הקדוש

שני ישראלים בלבד זכו לשיר אישית לאפיפיור ואחת מהם היא נירי בועזסון ממודיעין (השנייה היא אחינעם ניני) • זמרת האופרה המקצועית, שהשבוע ניתן יהיה לפגוש אותה גם בגמר "כוכבי הבמה" של מודיעין, מסבירה מדוע אין לה שום רצון ועניין להגיע ללהקה צבאית • וגם מה החלום הכי גדול שלה בחיים: לאמץ ילד מרקע קשה ולתת לו הזדמנות לגדול כמוה

היא אמנם רק בת שבע עשרה, אבל הספיקה כבר לעשות מה שמעטים מאיתנו יספיקו בכל חייהם. היא שרה לאפיפיור, הופיעה בפאבים ברומא, שרה דואטים עם זמרות גדולות והשתתפה במופעי אופרה גדולים במצדה.

נירי בועזסון ממודיעין, הבכורה למשפחה בת שלושה ילדים, היא זמרת אופרה. היא שרה מאז שהיא זוכרת את עצמה, רוצה לשיר על עוד הרבה במות, אבל יש לה עוד הרבה שאיפות. היא אידאליסטית, חדורת ערכים, ושואפת לתרום לעולם.

 "כשנולדתי ההורים שלי רצו לקרוא לי ניר", היא מספרת, "אבל אז סבתא שלי הגיעה עם נומרולוגית שטענה שזה לא שם מתאים לבת אז זה הפך לנירי". היא נולדה וגדלה כאן מלבד כמה שנים בהן שהתה עם משפחתה בשליחות בארה"ב, כשאביה למד ב MIT. כישרון השירה שלה התגלה כבר כשהיתה בכיתה א'. "כשהייתי בת שבע הורי שמו לב שאני מאד אוהבת לשיר ושלחו אותי לשיר במקהלת אנקור הצעירה בקונסבטוריון של האקדמיה למוזיקה בירושלים. היו מסיעים אותי לשם פעמיים בשבוע אחה"צ ומכיתה ד' כבר נסעתי באוטובוס לבד".

כבר בשנה הראשונה שלה במקהלה השתתפה בועזסון בפרויקטים גדולים, ובינהם הופעה עם דוד דאור במצדה. "תדמייני ילדה בכיתה ב' ישנה עם המקהלה באכסניה במצדה ומופיעה בלילה מאוחר, זה היה גדול". בכיתה ה' המקהלה כבר השתתפה באופרות שונות במצדה.  בכיתה ו' היא הצטרפה למקהלת אנקור הבוגרת והמנצחת הבהירה לה שכדאי לה ללמוד באקדמיה. את חטיבת הביניים היא התחילה כבר באקדמיה למוזיקה בירושלים שם היא לומדת עד היום. "זו חוויה מדהימה", היא אומרת. "אבל גם לא פשוטה. זה אומר לקום בחמש וחצי כל בוקר, בשש וחצי לעלות על אוטובוס ולחזור הביתה כל יום בין ארבע אחה"צ לשבע בערב . אבל זה גם אומר להשתתף בפרויקטים גדולים מאד שזה כיף מאד. הופענו באופרות כמו כארמן, כרמינה בורנה עם הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה. מקהלת אנקור הבוגרת היא מקהלת הבית של יד ושם. זה אומר שכל פעם שמגיעה אישיות בכירה לארץ יש טקס באוהל יזכור ואנחנו פותחים את הטקס עם השיר 'אלי אלי'".

במסגרת הטקסים האלה היא הופיעה עם המקהלה מול רבים ממנהיגי העולם: ממלך סוואזילנד ועד הקנצלרית אנגלה מרקל, הנשיאים בוש ואובמה, האפיפיור ועוד. בועזסון מספרת על ההופעות כדבר שבשגרה וכשאני מתפלאת היא עונה: "כן, אלה דברים גדולים אבל אני לא מהמתרגשים, תמיד הייתי עושה דברים לבד, מספרים לי על הופעה ואני כזה 'אה, קול, מגניב' . אם אני מתרגשת אז זה ממש ברגע לפני ההופעה או אחרי".

על הספה עם האפיפיור

ההופעה הכי גדולה של בועזסון היתה בקיץ האחרון כשהיא הוזמנה לשיר מול האפיפיור. "בין כיתה י' לי"א השתתפתי בסמינר עם נוער מכל העולם בירושלים.  הגענו אליו לגמרי במקרה כשמורה שלי נכנסה לכיתה ואמרה שיש סמינר, ארבעה ימים בחינם במלון בירושלים. לא בדיוק הבנו במה מדובר אבל נשמע מגניב אז הלכנו עשרה חברה מהשכבה שלי". בדיעבר הסתבר שמדובר בסמינר בינלאומי שממומן ע"י הוותיקן ופועל כבר כמה שנים באמריקה הלטינית במטרה לקדם חברות נכשלות. זו היתה הפעם הראשונה שהסמינר התקיים בירושלים במטרה לקדם  מנהיגות ושלום דרך תקשורת בין יהודים וערבים בהשתתפות נוער מכל העולם. הסמינר סוקר ע"י תקשורת בינלאומית רבה ובועזסון מצאה את עצמה מגויסת למטרה.

מה למדת בסמינר?

"יש אנשים בארץ שחושבים שכל העולם חי בשקט ורק לנו יש את הסכסכוך שלנו, אבל בסמינר יצאנו מהבועה והבנו שיש מלחמות אזרחים ודברים קשים מאד שקורים בעולם. היה איתנו נער מקונגו שסיפר שערב אחד הוא יצא מהבית ללא תעודת זהות עליו והשוטרים כיוונו לו רובה לראש.  היו שם חברה מארגנטינה שסיפרו שיש להם בעיה קשה של התאבדויות בני נוער. פגשתי פלסטינים שגרים שעה ממני ולא יצא לי לראות אותם בחיים. זו תרבות כל-כך שונה משלי אבל קרובה אלי פיסית".

הסמינר הסתיים ובועזסון חזרה ללימודים עד שיום אחד התקשרה אליה מורתה ואמרה שבעקבות הסמינר היא ועוד בחור פלסטיני הוזמנו לטוס לרומא כדי להיפגש עם האפיפיור ולשתף עימו את חוויותיהם מהסמינר. היא מספרת: "זה היה בהתראה קצרה מאוד, של ארבעה ימים, בהם קנינו מהר בגדים והתארגנו למפגש".

ואיך היה?

"המפגש עם האפיפיור היה מקסים. בתחילה כולנו למדנו מילים של שיר בספרדית ושרנו לו אותו יחד. הוא היה מאד ישיר ונעים ולא רשמי. הוא חיבק אחד אחד ולחץ את הידיים לכולם. הטקס כולו סוקר בתקשורת ואז המנחה אמרה שהגיע תורנו, של הבחור הפלסטיני ושלי, לספר לו איך היה הסמינר בארץ. סיפרנו לו והוא היה קשוב מאד. אחר כך התחלתי לשיר".

איזה שיר שרת?

"התבקש לשיר את 'אווה מריה' אבל רציתי משהו בעברית כי בכל זאת ייצגתי את ישראל.  התייעצתי עם המנהלת של המקהלה והחלטנו שאשיר את 'ואולי' של רחל, שמתקשר לנצרות בגלל הכנרת".

נורא מרגש, לא?

"הוא היה כזה חמוד, יש לו חיוך מקסים והוא באמת התעניין והקשיב אז כששרתי ממש לא התרגשתי. לפני כן נתתי לו תיקיה כחולה כזו עם מילות השיר שתירגמנו לפני זה לאיטלקית. הוא חייך, הביע כזו קרבה, הסתכל ישר לתוך העינים אז שרתי לו. לא נלחצתי והייתי רגועה לגמרי. כשסיימתי לשיר הזמינו את שנינו לשתול יחד איתו עץ זית, הוא הרים כף של בוץ וממש שתל אותו יחד איתנו. זה היה ממש כיף. רק כשיצאנו זה היכה בי , הוא לחץ לי את היד, שרתי הרגע לאיש מחשובי בעולם. אני חושבת שעד שעליתי לבמה לא עיכלתי עד הסוף".

ואיך הגיבו האנשים האחרים לשיר?

"אנשים התרגשו מאוד מהשיר. בכו. זה היה מרגש לראות את זה. לאחר האירוע ניגשו אלי כתבים מהארץ שאמרו לי שריגשתי והבאתי כבוד. צילמו אותי ואני חושבת שאז התחלתי לקלוט".

תפסתי ראש על הבר

באותו ערב יצאה בועזסון עם בני הנוער האחרים לטייל ברומא. הם חיפשו מקום לאכול והגיעו לבר שבו היתה גם במת הופעות. בועזסון החליטה לנסות את מזלה. "ראיתי שם חבר'ה שמנגנים, ניגשתי אליהם ושאלתי אם אני יכולה לעלות לשיר איתם. רצתי מהר למלון, החלפתי בגדים מהפגישה עם האפיפיור, חזרתי מהר ועליתי לבמה. הופעתי איתם, אילתרתי וזה היה ממש ממש קול. הייתי באטרף, כולם החמיאו וממש נהניתי. אני חושבת שלאורך כל הנסיעה הזו הייתי בגישה של לנצל את הנסיעה הזו שתקרה פעם אחת בחיים ולעשות מה שבא לי. בערב התקשרתי לאמא שלי שחיכתה בקוצר רוח לשמוע איך היה עם האפיפיור ואמרתי לה 'אמא, הופעתי פה בבר ברומא', היא אמרה שסדרי העדיפויות שלי קצת התבלבלו, אבל כל היום הזה היה פשוט מטורף".

איך היו התגובות כאן כשחזרת?

"מעורבות. מצד אחד התחיל כאן באזז ענק. היה ראיון בטלוויזיה, החברים האמיתיים מאד מאד פירגנו. בכל זאת, עשיתי משהו שרק אחינועם ניני מהארץ עשתה לפני. אבל היו חבר'ה מהשכבה שהיו איתי בסמינר ושראו בעין לא יפה את הדיבור על הנסיעה. זה היה מובן שלא כולם יפרגנו".

מה הקשר המוזיקלי שלך עם מודיעין? במה זה מתבטא?

"בקיץ של כיתה ט' הגעתי לבית עם הגג האדום והתחלתי להכיר חברים. מוזיקאים יכולים להיות קרירים לפעמים. אז מבית הספר בירושלים יש לי שלושה ארבעה חברים טובים ופה במודיעין זו החבורה שלי. בשנה שעברה במסגרת ההופעות בגג האדום הקמתי להקה שקראו לה 'אני ההוא והזה' עם חבר'ה מקומיים. הופענו שם וסידרתי לנו הופעה במתחם התחנה בירושלים ובכנסים של משרד החינוך".

בינתיים גם גילתה אותה אלון שמידט, מנהל אגף התרבות בעיריה, והחל לשלב אותה במופעים שונים בעיר. בשנה שעברה היא הופיעה עם עילי בוטנר וילדי החוץ בפארק הדגים ולפני כחודש, בערב יום הזיכרון, שרה בערב  שירי לוחמים  עם שלומית אהרון. וגם קיבלה סולואים: "שרתי שם את 'מה אברך' ואת 'שיר הרעות'. זה היה מטורף".

עם איזו זמר או זמרת היית רוצה לשיר?

"אני חולמת לשיר עם אלאניס מוריסט. היא מגניבה ויש לה וויב, אחת כזו שתגיד תמיד מה שבא לה. גם רותי נבון, ששרה פה לאחרונה, נשמעה בדיוק כמו שנשמעה לפני שלושים שנה. עם נשים כאלה שיש להן מנוע מטורף. גם עם מזי כהן הייתי מאד שמחה לשיר".

בועזסון בהחלט בדרך לשם. ביום העצמאות האחרון היא הופיעה בבמה במכבים יחד עם נוער מודיעין וביום חמישי הקרוב (10 במאי) תופיע במופע הגמר של תחרות "כוכבי הבמה" בעיר. מדובר בתחרות שמאורנת על-ידי מחלקת הנוער והצעירים בעיריה ובמסגרתה נערכו אודישנים להרכבי נוער וזמרים/ות מכיתות ט'-י"א. בין השופטים היה הראפר EZ  ובועזסון נבחרה לעלות לחמישית הגמר.

נראה אותך בדברים כמו "הכוכב הבא" ו"כוכב נולד"? 

"זו עוד התנסות, אני לא פוסלת , אבל זה מאד מסוכן וריסקי בעיני. יש שם הרבה אנשים מוכשרים ובגלל שהם לא הגיעו לשלישית הגמר אף אחד לא זוכר אותם. זו נפילה חדה בעיני שקשה לעלות ממנה, אבל אולי, יום אחד, מי יודע".

לא צריכה להקה צבאית

היא אמורה להתגייס בקיץ הבא ובאופן מפתיע היא לא שואפת לשרת בלהקה צבאית. " אני לא רוצה להקה צבאית ולא להיות מוזיקאית מצטיינת. אני לומדת מוזיקה קלאסית כבר שנים ושרה אופרה כבר הרבה זמן. ברור שאמשיך לשיר אבל אני רוצה קצת הפסקה מהלימודים. אני רוצה מאד להתקבל לתפקיד חברתי כמו דובר צה"ל או גלי צה"ל או קשרי חוץ. מעניין אותי מאד לעשות עבודה עם האו"ם שגם יאפשר לי להמשיך ללמוד ולהופיע, אבל גם יאפשר לי לתרום ולהיות מעורבת בעשייה. אני אוהבת פוליטיקה, לעסוק בשסעים חברתיים וחושבת שאני יודעת כבר איפה אני ממוקמת במפה הפוליטית.  ההורים שלי תמיד חינכו אותי להיות מוערבת ומודעת, ואני חושבת שבזכותם ובזכות החינוך שלהם אני אוהבת בני אדם, מכבדת דעות הפוכות משלי ומקפידה לאהוב את כל האנשים כי זה חשוב בעיני".

וכשתהיי גדולה - פוליטיקה או אופרה?

"לא פוליטיקה ולא אופרה. אני רוצה להיות זמרת מקצועית אבל אני גם מאד רוצה לעסוק במשהו חברתי.  לא יודעת עדיין אם זה יהיה חינוך או פסיכולוגיה, אבל הסמינר הזה עורר בי את הצורך לצאת מהבועה ולהשפיע. אני יודעת שלא אצליח לפתור את בעיית הרעב העולמי, אבל אני רוצה להיות מודעת ולהשפיע איכשהו.  אני חולמת לאמץ ילד שיש לו פחות סיכויים שיאמצו אותו. לא בלונדיני עם עיניים כחולות שכולם ירצו. אני גדלתי בבית טוב וחשוב לי לאפשר ילדות כזו גם לילד עם עם נקודת פתיחה פחות טובה".  

יאיר דנון