מחלקים
כאן הסוללה אף פעם לא נגמרת

כאן הסוללה אף פעם לא נגמרת

שחף חיימוביץ', מנהל מרכז ההעשרה של בית הספר יזמ"ה, מחזיר לחיים את משחקי הקופסה של פעם • דווקא בגלל שהעולם הופך ליותר ויותר דיגיטלי • ודווקא משום שאין תחליף לדברים שנוגעים בהם בידיים ממש

העולם שלנו דיגיטלי יותר מאי פעם. בעולם כזה חיינו מתנהלים אחרת, כשהשינוי מתפרש על פני שלל רבדים מגוונים. החל מהדרך בה אנו מתקשרים עם אחרים ועד להשפעות הטכנולוגיה על בריאותנו.

בעולם כזה, בו רבדים רבים שהיו חלק מחיינו בעבר כבר נעלמו, מפתיע לגלות כי חלק מאותם "דברים של פעם" עדיין איתנו. כך למשל קורה כעת לתחום משחקי הקופסה. אם אנו מסתכלים על ילדינו ועל הדור הצעיר סביר להניח שלא פספסנו את העובדה כי המסכים למיניהם גוזלים את מרבית זמנם, בעוד שאנו כילדים הקדשנו זמן רב בהרבה לאותם משחקי קופסה - אלה שהיו אז אחת מאפשרויות הבילוי היחידות עבורנו.

שחף חיימוביץ ממודיעין הוא איש חינוך המנהל את מרכז ההעשרה של בית הספר יזמ"ה בעיר. הוא גם אדם שמתעניין מאוד במשחקי קופסה, מתמחה בו ובאחרונה גם מפתח בו יוזמות מסחריות. חיימוביץ' מעיד כי למרות כל הדיגיטליות שבעולם – ואולי דווקא בגלל זה – משחקי הקופסה חווים כעת עדנה מחודשת.

איך התחיל העיסוק שלך במשחקי קופסה?

"עבדתי בזמנו בבית הספר לחינוך מיוחד 'גוונים', בו צריך לפעמים לספק תכנים קצת שונים שמתאימים לאוכלוסייה הזו. מתוך הניסיון שלי כילד ידעתי שמתוך משחק אפשר ללמוד המון. משחק זה משהו מאוד חברתי ומגבש. החלטתי לנסות את זה שם בבית הספר. קיבלתי תקציב קטן והתחלתי להריץ משחקים פשוטים וההתלהבות הייתה מאוד גדולה. זה הפך למשהו קבוע, עם שעות במערכת וקבוצות ספיציפיות של ילדים והתחלתי להדריך אותם במשחקי קופסה".

ממה התחלתם?

בהתחלה התחלנו ממונופול והמשחקים הפשוטים שהיו בארץ. עכשיו יש גיוון הרבה יותר גדול, אבל בזמנו המבחר היה מאוד מצומצם. אחר כך התחלתי לעבוד במרכז ההעשרה בתור מדריך, הכנסתי כחוג את משחקי הקופסה ליוזמ"ה ואחר כך התחלתי לחפש באי.ביי ואמאזון דברים יותר מיוחדים. לפני שנתיים נחשפתי לקבוצה בפייסבוק שעוסקת במשחקי קופסה. גיליתי שיש חנויות מקצועיות בחו"ל, וגם אחת כזו בארץ, ונחשפתי לזה באופן מקצועי".

איך התקבל העניין אצל הילדים, שהיום הם דיגיטליים יותר מתמיד?

"חשוב לי לציין שהילדים של היום הרבה יותר אלימים מאיך שאנחנו היינו. בעיות נפתרות בידיים מאוד במהירות. לכן טוב שיש מרחב מוגן בו האנרגיות יורדות. הם מתקשרים כך בצורה מדהימה. לכל משחק יש גם כללים מאוד ברורים, מה שנותן לילדים את המסגרת איך להתנהג במרחב הזה. זה עידן אחר היום. הסמכות ההורית ירדה, למורים מאוד קשה. ולכן המשחק שבו יש חוקים מאוד ברורים וזמן קצוב נותן לי את הכלים החינוכיים הכי טובים. ניהול משאבים, תקשורת, כישורי חיים, לכל משחק יש עולם קטן בפני עצמו".

ילדים היום פחות משחקים במשחקי קופסה מאשר פעם?

"ודאי. יש אמנם משחקי קופסה בכל בית, אבל השאלה היא כמה מקום נותנים להם. בדרך כלל זה מסתכם בכך שלפעמים בימי שישי משחקים מונופול או רמיקוב או משהו כזה. החשיפה לעולם שקיים היום, בעיקר בחו"ל, היא מאוד מזערית פה בארץ. ושוב, גם הזמן שעומד לרשות ההורים לשבת עם הילדים הוא הרבה יותר מועט מפעם. זה בעצם מה שאני עושה, אני מנגיש משחקי קופסה לילדים. אני לא עושה משהו חדש".

ויש להם רתיעה מסויימת מלשחק ב"משחקים של פעם"?

"ממש לא, כשהם באים בהתחלה הם לא ממש מבינים מה אני רוצה מהם, אבל ברגע שהם נחשפים אתה רואה את הברק בעיניים ואת ההתלהבות. זה פשוט מדהים. כל משחק חדש שהם נחשפים אליו הם ישר שואלים "איפה אפשר לקנות אותו" ואני מקבל טלפונים מההורים".

מה השתנה בתחום בעשורים האחרונים?

"המון, באמת. יש בחו"ל כנסים בינלאומיים מדי שנה עם המון חברות שמשקיעות בפיתוח משחקים חדשים, אם זה מכניקות חדשות או הנראות של המשחק. בעבר המשחקים היו מאוד פשוטים עם אלמנטים מאוד מינימליסטים. היום משחקים מורכבים וצבעוניים ויש מעצבים גרפיים שמתמחים במשחקי קופסה. אתה פותח משחק והצבעוניות והנראות שלו מוציאות לילדים את העיניים ועושות להם חשק לשחק".

והנושאים של המשחקים?

"כן, גם פה הייתה התפתחות בתימות של המשחקים. יש היום למשל משחק על מצרים העתיקה, משחק של התמודדות עם מחלות שמיועד לבני נוער שצריכים להשתלט על מגיפה. יש המון משחקים קבוצתיים של קבוצה נגד קבוצה ובכלל, המון המון אינטרקציה".

אילו עוד פעילויות אתה עושה מלבד העבודה ביזמ"ה?

"השנה התחלתי עם פיתוח של תוכנית תל"ן לבתי הספר, במיועדת לכיתות היסודי וחטיבות הביניים. כבר התחלתנו לעבוד בכיתת המחוננים בבית הספר אמי"ת בנים, שם הגיבו לזה בצורה מדהימה. ביזמ"ה התחלנו לעבוד על זה עם כיתות ד',ה', ו' ובשנה הבאה זה יהיה כבר משהו קבוע במערכת. כנראה שאפילו נפתח חדר משחקי קופסה, אליו ילדים שקצת קשה להם יוכלו לצאת מהשיעור ולהגיע למרחב הרגוע והמוגן ומשם להמשיך הלאה. במקביל, במהלך השנה האחרונה התחלנו לעשות ערבי קופסה למבוגרים. פה בבית הספר בימי חמישי בערב".

ואיך ההיענות לזה?

"ההיענות מעולה. המבוגרים משחקים בכל מיני משחקי הדור החדש, כשברגע שמבוגרים משחקים בהם אז המהלכים והאינטרקציה שונים לגמרי. מונופול זה כבר 'מוקצה' אצלנו, אבל יש משחקי שפה ומשחקי מסיבות, בהם משתתפים 12 אנשים בו זמנית. זה צורך שקיים גם למבוגרים וההורים היום, שצריכים משהו אחר אליו יוכלו לבוא ולהכיר אנשים שלא דרך האפליקציה. זה ממש כיף. תוך כדי החוגים גם אני בעצמי נחשפתי לתחום, עד אז רק הדרכתי ולא שיחקתי. היום כבר נחשפתי לקבוצות של המשחקים ומה שנקרא, נדבקתי בחיידק".

משחקי קופסה היום הם בעצם סוג של תרבות נגד לעולם הדיגיטלי בו אנו חיים?

"בהחלט. זה לא רק העניין הדיגיטלי אלא גם העניין האנטי סוציאלי, כשאנשים כבר לא מדברים זה עם זה פנים אל פנים. משחקי קופסה מאפשרים לאנשים ולבוא ולהכיר, לעצור את אורח החיים המטורף שלנו, לפגוש אנשים חדשים ועל הדרך ליהנות. זו דרך בילוי חדשה".

נשמע חזרנו לימים שההורים היו משחקים רמיקוב עם החברים בליל שישי.

"לגמרי, רק שעכשיו האתגר הרבה יותר גדול. המשחקים מציעים אתגר מחשבתי וחברתי הרבה יותר גדול. וגם האתגר שלי הוא להקים את ההורים מהטלפון. מי שמגיע תמיד נדלק על זה".

תן לנו כמה המלצות למשחקים חדשים שהם לא מונופול.

"אתן המלצות למשחקים שניתן להשיג בקלות בארץ, בסטימצקי וחנויות הספרים והמשחקים. המשחק הראשון נקרא 'שם-קוד' והוא משחק קבוצתי שבו כל ראש צוות מנסה להעביר לחבריו כמה שיותר מילים במילה אחת עם מכנה משותף. המשחק השני הוא מאוד מוכר ונקרא 'דיקסיט': הוא מיועד לעד 12 שחקנים, שכל אחד בתורו בוחר קלף שהאחרים לא רואים. הוא אומר מילה או מספר כשהאחרים צריכים בסוף לנחש על איזה קלף הוא דיבר. עוד משחק, הפעם למבוגרים, הוא האהוב עלי ביותר – 'סנצ'ורי דרך התבלינים'. זה משחק מדהים שבו אתה בעצם סוחר בתבלינים בדרך התבלינים ההיסטורית, כשהמנצח, 'הסוחר הממולח ביותר', הוא מי שביצע הכי הרבה עיסקאות מכירה".

יאיר דנון