(new)ויקטורי
תקועים על קו הזינוק

תקועים על קו הזינוק

מודיעין מפוצצת באנשים שעוסקים בפעילות ספורטיבית, אך אינה מצטיינת במסגרות המקצועיות • אפילו הקבוצה שהכי הצליחה השנה מכבי מכבים רעות בכדורסל חוזרת לליגה הארצית, שבה כבר הייתה לפני כמה שנים

א': שקיעה נוגה

הנה כי כן, השמש שוקעת בעצלתיים על עונת ספורט נוספת בעיר העתיד. אבל ההווה חשוך עוד בטרם ירד עלינו הליל. אם אף אחד לא יודע מהו ספורט, כיצד נצטיין בו? עם כל הכבוד לבחורינו המצויינים המתגודדים בנקודות התאספות לאורך שביל סובב מודיעין. כולל בחורינו המצויינים על אופניים. רובם, מן הראוי להתעכב על כך, אינם עוסקים בספורט. במקרה הטוב הם עוסקים בפעילות ספורטיבית. ניתן להתפלפל בנושא סמנטית, רעיונית, עניינית, מעשית ועוד כהנה וכהנה. את הבלבול, אגב, ניצלו משרדי ספורט למיניהם, כדי לטעון שהם מבצעים את עבודתם נאמנה. "תראו כמה משתתפים הגיעו למרוץ אמו!" הם מספרים. רק באותיות הקטנות, הדורשות זכוכית מגדלת, או שמא מיקרוסקופ, אפשר להבחין שבמקומות הראשון, השני והשלישי זכו קנייתי, אתיופי ושוודי. במרוצים רבים אף טורחים לציין בגאווה ובסימן קריאה, שפסח מעל הראשונים, את האיש שהגיע למקום הראשון! כלומר, בין הישראלים.

אבל אם מזקקים את הספורט למרכיבו העיקרי, אפשר למצוא בו, מעל לכל, את הניצחון. ובעניין הזה בדיוק, מודיעין לוקה בחסר. על המגרש, היא בעיקר מפסידה. הכוונה במגרש היא לכל סוגי המגרש, כולל פרקט, לצורך הבהרה. בצד הרע, הספורט במודיעין בשפל. בצד הטוב, לא מדובר בשפל חסר תקדים. כאמור, לא בגלל שהתקדמנו כאן או משהו. אלא בגלל שתמיד היינו בנקודה הזאת. או לפחות כך נדמה.

ב': מירי, פתחי הארנק

הדוגמה המתבקשת היא כמובן קבוצת הכדורסל של מכבי מכבים. הקבוצה, שאחרי שנתיים כואבות בסחלה של ביצת הכדורסל הישראלית השכילה להעפיל שתי ליגות בשנתיים האחרונות (כדי להתייצב בעונה הבאה בליגה הארצית) בעצם לא עשתה שום דבר חדש. היא כבר הייתה שם, בליגה הארצית. כן, כן, ממש כך. המכבים הקולעים שיחקו בליגה השלישית בישראל, אך מפאת תקציבם הצנוע נאלצו להתפרק מנכסיהם. רק לפני כארבע שנים הקים המועדון לחיים את המחלקה הבוגרת מחדש, והנה, הוא שוב באותה נקודה. אז לצד ההישג הנהדר, של נמרוד כהן, מאמן הקבוצה, ושחקניו האמיצים, אין באמת משהו שאמור לגרום לנו להאמין שהפעם זה יהיה אחרת. אולי משרד הספורט ירים את הכפפה, במקום להתעסק באותיות הקטנות, ויסייע ככל הניתן לקבוצה שכבר עשתה חצי דרך, לעשות עוד רבע אחד קטנטן. באמת. לא צריך ליגת העל, נסתפק בליגה הלאומית. ליגה עם אוהדים, עם עניין, מסוקרת, משודרת, מלהיבה. קחו אותנו לשם ונפרגן לאלעד שמעונוביץ', לחנן דנציגר ולאפסנאי. תשלחו רשימת תודות מסודרת ונפרסם אותה מילה במילה. אבל קחו אותנו לשם. תנסו לפחות.

ג': מדשדשים בדשא

עירוני מודיעין הבועטת היא סוג של ניסיון. אם כי, לא מוצלח במיוחד. לפחות בינתיים. הקבוצה, שהחלה את דרכה בליגה ג', זכתה באליפות והעפילה לליגה ב', במה ששכנעו אותנו להאמין, ההתחלה של סיפור הצלחה. בינתיים קבוצת הכדורגל העירונית מדשדשת בליגה ב' שנים ארוכות מאז אותה התחלה, ותפנית חדשה בעלילה, אין. כלומר, דמויות נכנסות ויוצאות, אבל כולן מתבררות כחסרות משמעות.

שבעה מאמנים עברו בסך, שחקנים, כנראה, פי עשרה, שני יושבי ראש התחלפו, איש המשק שילם את המחיר, אולי על חולצה לא נקייה. העונה האחרונה שברה שיא באומללותה. כאשר מאמן שמונה בראשיתה, פוטר בתוך חודש, ומי שהחליף אותו היה המאמן שפוטר קודם לכן כדי לפנות מקום למאמן שפוטר בתוך חודש. נאמר עליו אז שהייתה תחושת מיצוי. אלא שתחושת המיצוי הגיעה למיצויה. ובין המיצוי לרצוי, נשארנו עם הבלוי. אחרי שעלה חשש באשר לגורלה, עירוני מודיעין התייצבה ומנעה מאיתנו אפילו את קרבות התחתית המותחים והמדממים, בדרך למקום השביעי חסר המשמעות. חלקו של משרד הספורט בפארסה קיים, למרבה הצער לא מקבלים נקודות על רצון טוב. בייחוד כשלא ברור כמה טוב הוא. או טוב למי.

ד': מהי עוצמה?

עוצמה מודיעין בכדורסל, כמו מכבי מכבים, ובניגוד לעירוני מודיעין, עשתה את הרוב לבד. ואולי השתיים הללו שלחו רמז דק לאנשים בחליפות שמוטב להם לתת למקצוענים לנהל את העסק. הקבוצה שעלתה ליגה אשתקד סיימה את עונתה הראשונה בליגה א' במקום השני וסיפקה פה קצת מתח ועניין בקרבות פלייאוף שהביאו לכאן את מאיר טפירו, לא פחות. אז המאסטרו עשה את הקסם שלו וסידר לגבעתיים עלייה. אבל לרגע אחד חלמנו על שתי קבוצות מקומיות בליגה הארצית, ואולי גם על קאמבק מרגש של יוני ניר, שהחל את דרכו במועדון זה ממש. מי היה אומר שפל אחרי הישג כפול שכזה? אבל בסוף אשר חגי והשחקנים שלו סגרו על ליגה א' לעוד עונה, ולמרבה הצער, לפי התוצאות לפחות, ארבעה הפסדים בארבעה משחקים, כן נראה היה שהמעמד אולי קצת גדול עליהם.

(new)שלומי תבלינים 18.5.20