ביבס סוכות 20.9.18
תנועת החירות של רחלי

תנועת החירות של רחלי

אחרי עשורים של הוצאת ספרי שירה חובקת ד"ר רחלי אברהם-איתן את ספר הילדים הראשון שלה ("הנכדים החזירו לי את האהבה לז'אנר") • מצפה להוצאת הדיסק הראשון של שיריה המולחנים העוסקים בשחרורה האישי • וגם מחמיאה למשוררים החדשים העוסקים במזרחיות – למרות שכבת למשפחה תימנית היא העבירה את המסרים ללא מחאה וזעם

ספק רב אם מרבית תושבי מודיעין יודעים זאת, אבל ככל הנראה הדמות התרבותית המוערכת ביותר שיצאה מהעיר היא דווקא משוררת.

חלי אברהם-איתן בת ה-58, משוררת וחוקרת ספרות ששיריה תורגמו לשפות נוספות, פירסמה עד היום תשעה ספרי שירה. ספר ילדים ראשון שכתבה יצא לאור לאחרונה. היא בעלת תואר שלישי מאוניברסיטת בר אילן וקטפה פרסים רבים. ספרה הראשון, "בוקר ירוק", זכה בפרס שר החינוך לספרי בכורים ובפרס אדלר. ספרה השני זכה בפרס האגודה לטיפוח חברה ותרבות ובפרס אח"י. ב-2012 קיבלה תואר "דוקטור כבוד" מטעם הקונגרס הבינלאומי למשוררים ובציון לשבח על שירתה. ב-2016 זכתה במקום השני בתחרות השירה הבינלאומית של קונגרס השירה העולמי בפראג. אשתקד הוכתרה ככלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת תשע"ז.

תפסנו את בן אברהם השבוע לשיחה על החיים בכלל ועל שירה במאה ה-21 בפרט.

את זוכרת רגע מסוים בו אמרת לעצמך "אני משוררת"? שידעת שזה יהיה עיסוקך בחיים?

"משחר ילדותי היו לי מחברות שירים. אהבתי לקרוא ואהבתי לכתוב, אבל לקח לי זמן רב להפנים את עובדת היותי משוררת. המשורר  נתן יונתן, שערך את ספר שירי הראשון 'בוקר ירוק', ציין מלכתחילה שהוא רואה בי 'משוררת' ושמח מאוד בשירים שהראיתי לו. הוא זה שעודד אותי להוציא לאור ספר שירים. הספר זכה בשלושה פרסים, כשהחשוב מכולם היה פרס שר החינוך לספרי ביכורים. כשהספר יצא לאור בני ליאהב - שהיה אז בן חמש וחצי - כעס מאוד שלא הוצאתי גם לו ספר שירים. היתה לו מחברת שירים שחרז והטענה שלו היתה 'לך אפילו אין מחברת שירים'. שירי מוקלדים מהפנקס או מהדף היישר אל המחשב ולא תמיד הטיוטות נשמרות. לאחר שזכיתי בפרסים נוספים על שירי, בארץ ובחו"ל, ולהוקרה של קולגות ומבקרים ספרותיים מהשורה הראשונה בעולם הספרות, הפנמתי את עובדת היותי משוררת".

הרבה מהחומרים שלך מאוד אישיים. בחרת לעסוק רק בזה או שאת נוגעת גם בנושאים שאינם אישיים, כמו חברתי או פוליטי?

"שירה לירית היא השירה שנותנת ביטוי לנפש המורכבת של המשורר על כל סבכיה ורגישויותיה לעולם ולסביבה ומשקפת בצורה הכי אותנטית את יכולותיו וסגולותיו כמשורר. החוליה החלשה של המשוררים, גם הידועים ביותר, היא בדרך כלל השירה הפוליטית, כשהם מרגישים 'מגויסים' לאידיאולוגיה כזו או אחרת, או ממניעים אישיים הזרים לעולמה של שירה צרופה.

"כמובן שבכל ספרי תמצא שירים חברתיים, לאומיים ופוליטיים. הרגישות שלי כלפי סביבת חיי גבוהה לא פחות. בספר 'בובת האשבול' יש אסופת שירים חברתיים-פוליטיים-לאומיים שנקראת 'סטינו מעץ הדעת'. אינני מופתעת שחבר הכנסת איתן כבל בחר לקרוא את השיר שלי 'הדגל בן שבעים' בכנסת בפתחה של ישיבת ועדת הכלכלה שהוא עומד בראשה. השיר 'מה נשתנה', שמביע את רחשי הלב בשעה הנוראה של הפיגוע במלון פארק בנתניה, צוטט בכמה אנתולוגיות בארץ ובעולם. השיר 'שלט דירה למכירה במוסררה' שנכתב מתוך החוויה האישית ונתפס כשיר מחאה חברתי, על אף שנולד מתוך חוויה פרטית כשביקרתי בשכונה, פורסם במוסף ספרותי והוקרא ברדיו. גם השירים הפוליטיים שלי נכתבים מתוך החוויה והתחושה העמוקה כלפי מצב ספציפי שמתרחש באותה עת של כתיבת השיר ולא מתוך תחושת חובה כלפי עניין חיצוני בכתיבתי. שירה צריכה להיות צרופה ומשוחררת מכל גורם הזר לעולמה. השקפתי זו באה לידי ביטוי גם בשם שבחרתי לספר 'שירת השחרור', על שם הציפור שביקרה אותי מדי יום בבית שהיה לי ברעות".

האם עיקר כתיבתך עוסקת ברגעים והתכנים המשבריים של החיים? האם את יכולה לכתוב גם מהמקום ומהרגעים הטובים, או שקל יותר לכתוב מהמקומות הקשים?

"כך גם נשאלתי על ידי סטודנטיות בשלוחה של אוניברסיטת באר-שבע באילת ועל כך כתבתי שיר קצר, שהודפס על קנווס ותלוי באוניברסיטה, בטיסתי חזרה הביתה מהמפגש אתן. זה השיר:

 

שְׁאַלְתֶּן אִם כָּל שִׁירַי

נִדְחֲפוּ בִּתְעָלַת חֶבְלֵי הַלֵּדָה.

חָשַׁבְתִּי עַל כָּל הַשִּׁירִים

שֶׁנָּהֲרוּ בְּלִבִּי מִשִּׂמְחָה

וְלֹא נִדְחֲפוּ בְּצִירֵי הִשִּׁיר

אֶל נְמַל תְּעוּפָתָם

כִּי עִנְיְנֵי הַשָּׁעָה

דָּחֲקוּ יוֹתֵר בַּמְּנוֹעִים.

 

"השיר למעשה מהווה תשובה ישירה גם לשאלתך. יש שירים שנכתבים ברגעי אושר. אולם רוב השירים השמחים לא נדחפים בעוצמה לצאת מ'תעלת לידת השיר'. הכאב הוא הציר המרכזי הדוחף את השירים להיכתב גם כשאני עסוקה בענייני השעה וגם כשאני ישנה. השירים השמחים יכולים להיכתב שעה שאני פנויה לגמרי ממטלות, כמו השיר שנכתב על סיפון הספינה לאלסקה: 'ליל מפתיע חיבק אותנו על הסיפון' וכן שיר האהבה 'מדרש הצדף' ואחרים. בשיר 'עת השיר' אני כותבת על התסכול ששירים רבים לא נכתבים בשל המטלות ההתנדבותיות הרבות שנטלתי על עצמי הקשורות בבית הסופר מודיעין. רגעי הכאב דוחפים יותר את השיר להיכתב. שירת האהבה והארוטיקה אף היא שכיחה בספרי".

שירה נתפסת מאז ומעולם כמשהו אליטיסטי. את יכולה להגיד למה זה התקבע כך? למה סיפורת היא עממית יותר משירה?

"בנעורי המצב היה שונה. קראנו שירים מגיל צעיר. כבר בילדותנו דיקלמנו שירים של ביאליק, של שלונסקי, לאה גולדברג, נתן אלתרמן ואחרים. לקבל ספר שירים כמתנה זה היה מקובל ומשמח. כולם אהבו שירה ונהנו מקריאת שירה. זו הייתה צורת בילוי אהובה ורווחת בקרב צעירים ומבוגרים כאחד, כי הורגלנו ללשון השירה מגיל צעיר.

"אני רואה קשר ישיר לעובדה שילדים כיום מתמסרים למכשירים הסלולריים ופחות לקריאה בכלל. בנוסף, ההורים קוראים לילדים סיפורים יותר מאשר שירת ילדים, אם בכלל. בבתי הספר שעות לימוד הספרות הצטמצמו ושפת השירה, ביחס לעבר, הפכה להיות נחלתם של מעטים. לכן היא הפכה למשהו 'אלטיסטי'".

איך שירה מצליחה להישאר רלוונטית גם לעידן בו אנו חיים כיום?

"האנושות מקדמא דנא נזקקה לשירה. נפש האדם זקוקה למבע השירי כמענה וכתשובה לקשיי החיים בכל זמן. כל תקופה והסגנון שלה. שירת גלגמש מהתקופה הכנענית, השירה המקראית, שירת יוון העתיקה, שירת ימי הביניים, הבלדות העממיות. עם התפתחות הדפוס הגיעו הבלדות הספרותיות, הרומנסות, השירה האקספרסיוניסטית, הרומנטית וכיו"ב. הסביבה משתנה, התנאים משתנים, אך האדם הוא אדם באשר הוא, ולנפש יש את הצרכים והתשוקה למבע השירי שמאיר את מחשכיה ופותח בפניה ערוצי אור, תובנה מעמיקה והבנה טובה של האדם את עצמו ואת סביבתו.

"כמורה וכמחנכת, השירה היוותה ערוץ תקשורת חינוכי ממדרגה ראשונה בשיעורי החינוך שהעברתי לתלמידי. כיום אני נהנית לפתוח ערוצי אור לנשמה, ערוצי תובנה ודרכי התמודדות עם קשיים דרך שירי שלי במפגשי סופר-אורח. אני מופיעה בבתי ספר, במכללות ובאוניברסיטאות. התגובות של התלמידים הן בדרך כלל 'זה היה מאלף'. המאור על פניהם בתום המפגש מהווה תשובה לשאלתך. התשוקה לשירה נטועה באדם ולכן היא רלוונטית גם היום וצריך להמשיך ולתת כלים מגיל צעיר להבנת השפה הפיגורטיבית של השירה. הפניות הרבות אלי להשתתף בסדנאות כתיבה יוצרת שאני מנחה, יכולות להסביר איך השירה מצליחה להישאר רלוונטית. לפניות רבות זוכים הקולגות שלי בכל רחבי הארץ ובעולם. זה מוכיח כי השירה אכן רלוונטית גם לעידן של המהפכה הטכנולוגית".

מה דעתך על גל המשוררים המזרחיים שעוסקים במזרחיותם? למשל עדי קיסר, רועי חסן ואחרים?

"בנושא הזה עסקתי במחקר שלי למאסטר ב-1997. עבודתי קיבלה את פרס המחלקה ע"ש ישראל אפרת באוניברסיטת בר אילן. הייתי החלוצה בנושא. זה היה מחקר חלוצי בתחום שחקר באופן מקיף ורציני יצירות משוררים מן המזרח. הופתעתי מעוצמת המחאה אז בספרות המשוררים המזרחיים של בני הדור הראשון שחקרתי אז, מכיוון שגם הורי, שעלו מתימן, חוו את אותם הקשיים ומעולם לא התלוננו. שיר ישן שלי בשם 'ליל סדר' מתאר את חוויית מיזוג הגלויות ואת ההיתוך של הדור השני והשלישי, כפי שבא לידי ביטוי במטאפורות השונות של ליל הסדר. השיר הוצג במוזיאון התנ"ך בתל אביב לקראת יום העצמאות דאז.

"לגבי מה שקורה היום - הופתעתי לגלות שבני הדור השלישי עוסקים בזה, בדור בו החברה כבר 'מותכת' מכל הזרמים והגלויות. תהליך ההיתוך ניכר במשפחות המעורבות, בתרבות, במוזיקה ובאוכל. אני מוקירה את שני המשוררים שהזכרת ואף קראתי בשיריהם. יש לשניהם שירים ליריים צרופים שלא קשורים דווקא לנושא המזרחי.

"גם בספרי תמצא שירים המתארים את התרבות המזרחית באופן טבעי מעצם צמיחתי בבית של יוצאי תימן. בבחינתם של השירים בעין מחקרית מפרספקטיבה של זמן אני יכולה לומר באופן ברור שהשירים לא באו 'לצעוק'. כנראה בשל העובדה שהורי לא צעקו ושידרו תמיד ש'הכל לטובה' גם אם היו קשיים. והיו קשיים לא מעטים. חונכתי שכדי להשיג דבר פשוט עובדים ומשיגים את הדבר. הורי שימשו דוגמה אישית. אבא עבד ולמד. הוא היה חזן בבית כנסת, חקלאי והרבה בלימוד תורה, מדרש, משנה וגמרא. בספרי 'מחזור אור, שיר ואישה' תמצא שירים שמתארים את הירושה הרוחנית, אם תרצה 'המזרחית', שאבי ואמי הורישו לנו הילדים".

האם יש הבדל בין הקול של המשוררים הצעירים היום לבני הדור שלך? או שבסופו של דבר כולם עוסקים באותם נושאים?

"נפש האדם לעולם תישאר זהה בגרעין האנושי שלה. הסביבה משתנה, העולם עובר מהפכות, אך האדם הוא אדם באשר הוא, עם הבדלים של גנטיקה, חינוך וסביבה. לעולם הנפש תשתוקק למשהו מעבר לגשמיות ולעיסוק בחומר ובהתקדמות הטכנולוגית והכלכלית. זה נכון ברמה האישית והקולקטיבית. לכן היה רצוי שהגופים המובילים כגון כלי תקשורת יצמצמו את העיסוק האובססיבי באוכל, בתכניות הריאליטי, בבידור  הפונה ללבל הנמוך שבאדם, ויאפשרו לתרבות ולספרות לקבל מקום יותר רציני בתכניות המשודרות. תכניות שירחיבו את הדעת ויותירו משקע רוחני-תרבותי, חווייתי-אסתטי, הן ברמת הפרט והן ברמת הקולקטיב. נושאי השירה היו ויהיו תמיד אהבה ואירוטיקה, כאב וצער, אסונות פרטיים וקולקטיביים, משפחה, חברה, לאום, ילדות ונעורים וכל יתר הנושאים האוניברסליים. מבחינה זו לא קיים הבדל. ההבדל ניכר בעיקר  בשפת השיר, בשימוש במשלבים וברבדים השונים המרכיבים את העברית שלנו".

ספרי על ספר השירה האחרון שלך "שירת השחרור"? מה עומד מאחורי השם ומאילו מקומות נולד הספר?

"כל השירים בספר נולדו מתוך החוויה האישית של תהליך שחרור מהזוגיות הראשונה שהתפרקה ובעיקר מהדרך הישנה של התמודדותי עם הבעיות הקשורות בזוגיות ובכל תחומי החיים המזמנים אנשים לשהות בצוותא. קשיים כאלה או אחרים נותרו ויש חדשים שצצים, אולם הנפש השתחררה ובחרה להיות חופשיה ולא רתומה להתעסק יתר על המידה בבעיות שאין אפשרות לפתור ולהחלים מהן. וכן השתחררה מהצורך האינסופי להיענות ולפתור את כל הבעיות של הסביבה הקרובה והרחוקה. הצורך הטבוע בי לרצות את הזולת, בכל עת ובכל מצב, השתחרר. אני בוחרת מתי ואיך וכמה לפעול למען אחרים ולא מזניחה את צרכי הנפש שלי, כגון הצורך להביע את עצמי בשירה. כיום אני מפנה משאבי זמן ומשאבים אחרים לפרסם את השירים. נכון, עדיין לא במידה הרצויה ומתאימה לצרכי, כי בחרתי להתמסר גם לטובת הכלל בעבודתי ההתנדבותית. אך זה מתוך בחירה. תהליך השחרור התבטא גם בהשתחררות הנפשית הסופית מהאקס לו הייתי נשואה 22 שנים. לא בכדי פרופ' עוזי שביט העורך בחר להציב את אסופת שירי 'שירים לאקס' בפתחו של הספר 'שירת השחרור'. מטאפורת ציפור השחרור (ציפור שחורה עם מקור כתום שרבים מבלבלים בינה ובין הציפור ההודית) נובעת משכיחותה של ציפור זו מילדותי במושב פורח בצפון, ובבגרותי - בגינת הבית שהיה לי ברעות. הציפור שהתבוננתי בה שעות מבטאת את הלך הנפש של הנסיקה מסבכי החיים. גם המצלול של שם הציפור, שַחרור, הכריע בבחירת שם הספר בהיותו קרוב במצלול למילה שיחרור, תהליך השיחרור שחוויתי באופן התייחסותי למכאובי החיים. בקרוב מאוד ייצא אלבום שירי המולחנים על-ידי המוזיקאי עודד גדיר. שמו של הדיסק כשם הספר".

פרסמת לאחורנה ספר ילדים ראשון. איך קרה שהחלטת לכתוב ספרות ילדים?

"על ספר ילדים חשבתי בעבר בעת שגידלתי את ילדי וצברתי חוויות נפלאות משותפות אתם, אך העיסוק בגידולם במקביל לעבודתי ולמטלות האינסופיות במשפחה ובעבודה לא איפשר לרעיון לצאת מן הכוח אל הפועל. גם ספרי השירה שלי 'נולדו' מאוחר יחסית, למרות שברחם המחשב היו מאות שירים. מאותה סיבה שכל משאבי הזמן הופנו לגידול הילדים ולעבודתי כמורה לספרות.

אני שמחה שהנכדים מחזירים לי את ההשראה לז'אנר של ספרות הילדים. יש יותר רעיונות מאשר יכולת ביצועית להוציא אותם לאור. בינתיים יצא לאור ספרי הראשון 'אורי ואלמוג מדברים בסקייפ'  המספר על הפרידה שנכפתה על גיבורי הסיפור: אורי ואלמוג, מתוקף תפקיד בעבודה שקיבל אחד מהוריהם. הספר מתאר את התמודדותם של שני הילדים הצעירים עם הפרידה שנכפתה עליהם. חוויות אלו חובקות עולם מאחר ובכל  מקום בעולם יש הגירה או מעבר, זמני או לצמיתות, של משפחות לארץ זו או אחרת, והמעבר משפיע על הילדים שנאלצים להיפרד מחבריהם וקרוביהם אתם נהגו לבלות יחד". 

יאיר דנון