מחלקים
בשתי מילים: אוי ואבוי

בשתי מילים: אוי ואבוי

עירוני מודיעין קיבלה בראש מדימונה ב"גביע הליגה", כאן בבית • וגם מירוחם במשחק רגיל – בחוץ • המקום ה-13 בטבלה מעולם לא נראה עצוב כל כך

עירוני מודיעין עשתה חיקוי נהדר של פופקורן שנגמר עוד לפני שהתחיל הסרט. היא הייתה חמה במשחקי האימון ובגביע היא התהדרה במלח בכמות מדויקת, לפחות עד הגמר. ואז נפתחה העונה, ומי ששלח יד רעבה גילה שנשארו בקופסה שלה רק גרעינים. המשחק הראשון, בבית מול גבעת זאב, שהולחמה לה יחד כשבועיים בלבד לפני המאורע, סיפק שיחזור מדכא של המחזור המקביל בעונה שעברה - 0:0 כואב לעיניים.

ביום שלישי בשבוע שעבר, ארבעה ימים לאחר אותו 0:0, אירחה הקבוצה של דני רודיטי את מ.ס דימונה לגמר גביע הליגה. אחרי שצלחה את הסיבוב הראשון ללא קושי, לאחר פרישתה של מעלה אדומים מהמפעל, היא גברה על מכבי אשדוד 1:4 בדו קרב מהנקודה הלבנה, למרות שפיגרה 0:2 עד הדקה ה-72. סיבוב לאחר מכן היא כבר לא נזקקה לקאמבק מדהים אלא פשוט למשחק מדהים של שחק בן שבת, שכבש צמד ונעזר באביתר ברוכיאן כדי לקבוע 0:3 משכנע.

דימונה ירדה מליגה א', אבל עושה רושם שהיא תעשה הכל כדי לחזור כבר השנה. כך, בזמן שמודיעין התקשתה להכניע את גבעת זאב, בדימונה ספרו שמינייה לרשת של ירוחם. בטרם השריקה, דקת דומייה נערכה לזכרו של שלמה ביבס, אביו של ראש עיריית מודיעין שנפטר במהלך החג, והשחקנים ענדו סרטים שחורים. במשך המחצית הראשונה, לפחות, הם ענדו גם את גלימת ההיעלמות של דמבלדור. עד הדקה ה-36 הראה לוח התוצאות 0:0, בעוד הדימונאי בעל הכפפות בונה לעצמו קייס לתואר איש המשחק. בדקה הארבעים אותו לוח תוצאות הראה לפתע 2:0 לאורחת. הנוכחים שיפשפו עיניים בתדהמה. או שהלוח נדפק או שזאת פטה מורגנה. מילא כל מטאטא יורה, אבל כל אופטימיסט הפך אופטימטריסט? במקום קם תור לבדיקת ראייה. רובו הורכב מעוברי אורח. נמצא החלקיק הקטן ביותר בטבע, אוהד של עירוני מודיעין. אלכס באסוק הפיח תקווה מחודשת במקומיים, אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד.

בדימונה חגגו תואר ראשון אחרי 1:2 בסיום, ועיניהם של השחקנים והצוות כבר נשואות אל הדאבל. עיניהם של השחקנים והצוות של עירוני מודיעין נשואות גם הן. אבל כנראה מוטב שיתגרשו. אפשר להניח שדרכה של הבועטת העירונית במפעל, תסתיים אחר כבוד בסיבוב ו', אחרי שתעלה לירושלים לפגוש את א.ס נורדיה.

אז אם הגביע הוא רק תירוץ, הגיע גם המחזור השני של הליגה. מודיעין יצאה לירוחם לפגוש את החיה הפצועה שאך ספגה שמינייה מאותה דימונה. יש הטוענים כי חיה פצועה היא הכי מסוכנת, אבל מדובר בקשקוש מוחלט. חיה פצועה היא בהכרח פחות מסוכנת מהסיבה הפשוטה, שהיא פצועה. קשה להאמין שאריה יבחין בזברה פצועה ויחשוב לעצמו "אוי לא, זאת זברה פצועה... עדיף לי לנסות לטרוף זברה אחרת, בריאה לחלוטין ובשיא כוחה". יש אפשרות אחת לפיה חיה פצועה היא אכן הכי מסוכנת, וזאת אם החיה שיוצאת נגדה, פצועה יותר. בדיעבד התברר שמודיעין היא בעצם החיה הפצועה יותר. עייפה ממשחק הגביע ושבעה מאכזבות, נציגת העיר הבועטת מצאה את עצמה בפיגור כבר בדקה ה-12. הפיגור הוכפל בדקה ה-37 ובפעם השנייה תוך שבוע היא ירדה למחצית במינוס שתיים.

הפעם לא היה מי שיפיח בה תקווה מחודשת, ואולי טוב שכך. התקווה בת שנות 2000, אבל השנה היא כבר 2018. בדקה ה-88 ננעץ בליבה החץ השלישי והאחרון. אז עכשיו היא סופרת שני מחזורים ושערי זכות - אפס.  

בינתיים דימונה בורחת. אבל לא לאשדוד. לגביע חוקים משלו, אבל מישהו פה חייב ללמוד את החוקים של הליגה. א', אחת עולה, ארבע הולכות לפלייאוף, ב', אם לא כובשים לא מנצחים וג' זה גמל גדול. עם כל הכבוד למשחקי האימון והקאמבק מול אשדוד, את הכסף סופרים במדרגות, ועדיף במדרגות הנעות למעלה. לא בטוח שמישהו ציפה מעירוני מודיעין להתמקם במקום ה-13 בטבלה במחזור השני, עם נקודה אחת מתוך שש אפשריות ויחס שערים 3:0. אולי שרון חיטמן. על פניו הגיעו לכאן שחקנים טובים, הצעירים מוכיחים שהם מוכנים, השילוב ביניהם עוד צפוי להניב פרי. לאו דווקא מר. כלומר, אפשר לסמוך על עיקרון התסוגה אל הממוצע. אבל זאת בדיוק הבעיה, הממוצע. ואיזה מסכן האוהד. בסרט הזה הוא כבר היה.

יאיר דנון