מחלקים
בשבחי הקאמבק

בשבחי הקאמבק

הצלילה החופשית של עירוני מודיעין נעצרה עם ניצחון חוץ משכנע במעלה אדומים • נעם מזרחי ודניאל דרעי הרשיתו פעמיים כדי להחזיר את הצבע ללחיים של דני רודיטי • הפרס הגדול: מקום שמיני בטבלה

דני רודיטי כבר לא ישחזר את ההישג של שרון חיטמן וכנראה טוב שכך. אשתקד ידעה עירוני מודיעין חמישה מחזורים רצופים ללא ניצחון, העונה הזאת הרצף נעצר כבר אחרי שניים כאלה. בתום ה-0:0 מול גבעת זאב במחזור הפתיחה אנשים גירדו בראשם ומילמלו דה ז'ה וו. אחרי ה-3:0 לירוחם הם כבר בדקו אם קוראים להם מרטי מקפליי. הקיץ הבטיח רבות וקמפיין הגביע, שהסתיים בהפסד 1:2 בנורדיה, העיר ממרבצה את התקווה המנומנמת. אמנם היא חזרה למיטה מאז (תוך שהיא מתלוננת על איכות הכרית) אבל המתנקשים שתיכננו לחטוף אותה בשנתה נתפסו מבעוד מועד.

הקבוצה המקומית יצאה למעלה אדומים כדי לחזור עם שלוש נקודות, אבל במחצית עמדה התוצאה על 0:0 מדאיג והסטטיסטיקה הזכירה שחלפו כבר 225 דקות ללא שער זכות. הספירה נעצרה ב-249. כי בדקה ה-69 נועם מזרחי שם לה סוף ואת הכדור ברשת. ואז הצ'אקרות נפתחו: לא חלפו תשע דקות נוספות והמאזן הוכפל. על החתום - דניאל דרעי. במעלה אדומים הצליחו לצמק את התוצאה בדקה ה-87 כדי לסדר מעט דרמה בסיום, אבל דני רודיטי השתמש בחילופים שלו בתבונה של שען, כאשר מתוך חמישה שביצע, ארבעה נערכו אחרי הדקה השמונים, ושלושה עמוק בתוך תוספת הזמן.

כל מוחלף מחא כפיים לאוהד ביציע, מן הסתם, ולחץ ידיים כאילו הוא בטקס חתימת הסכם שלום. המחליפים קיבלו הוראה ליירט יונים לבנות, אבל לא לפני שהם מוודאים עם השופט שלא מדובר בתור.

בזכות הניצחון קפצה עירוני מודיעין למקום השמיני המוכר לה בהחלט, כשבמאזנה ארבע נקודות שמתחלקות בהרמוניה בין ניצחון, תיקו והפסד. יחס השערים עדיין שלילי, 4:2, אור לתבוסה בירוחם, אבל אולי הוא ישתפר אחרי המשחק הביתי בשישי מול הפועל לוד. בגביע - המודיעינית ניצחה 0:3, גם אם לגביע חוקים משלו, החשש כבר ניטע בלבבות היריבים. כמו גם, מאידך, תחושות הזעם והנקם.

אביתר ברוכיאן, שכבש ארבעה שערים בארבעה משחקי גביע, סופר 0 מ-3 בליגה, אבל הוא עדיין מלך השערים של עירוני מודיעין בכל המסגרות. דניאל דרעי ונועם מזרחי, שהפילו את החומות, אפילו לא ברביעייה הראשונה (שכוללת את אלכס באסוק, ליעד עובד ושחק בן שבת שכבשו שני שערים כל אחד). אפרופו סטטיסטיקות - אתר ההתאחדות מספק עוד כמה מהן: בגזרת הצהובים, למשל, חמישה חולקים את הפסגה עם שניים לכל אחד, בחישוב של משחקי ליגה ומשחקי גביע, אם כי חובה לציין את ליעד עובד הזריז, שעשה זאת ב-332 דקות בלבד, והוא מחזיק ביחס הצהובים לדקה הטוב מכולם. לשם השוואה, לדוד קנבסקי לקח לא פחות מ-714 דקות כדי להגיע לכמות צהובים דומה.

כעת לא נותר אלא לקוות שעירוני מודיעין יצאה לדרך חדשה, וכמובן, שהיא לא תלך בה לאיבוד. חלף זמן רב מדי מאז היא נסכה באוהדיה את הביטחון והחשק לצאת את הבית בצהרי יום שישי כדי להתייצב במגרש החדש. המרחק תמיד היווה תירוץ מוצלח, אבל המרחק הגדול ביותר, כידוע, הוא דווקא המרחק שבין דיבורים למעשים. הגיע השעה עבור הקבוצה הזאת לעשות. כלומר, קצת יותר. כלומר, הרבה יותר. אליפות ספק אם היא תאסוף לעצמה, אבל אולי היא כן תאסוף לעצמה עוקבים נוספים. אם לא ברשתות החברתיות, לפחות ברשתות שתלויות מהמשקוף.

יאיר דנון