(new)מחלקים באמצע עמוד הבית
הולך נגד הזרם

הולך נגד הזרם

יוסי מנקובצקי, רכז תחום "מחשבת ישראל" ומורה לאזרחות בתיכון עירוני א', מתעקש להעביר לתלמידיו מסורת של חשיבה ביקורתית ועצמאית • בכיתה הוא מסתיר בנחישות את עמדותיו הפוליטיות • בזמנו הפרטי הוא יוצא נגד קידוש השירות הצבאי והקרבי ואינו חושש לומר בקול רם: "בשנים האחרונות חל שינוי. ברגע שאני מגיע לנושאים הנוגעים לזכויות אדם וזכויות אזרח, ואני מלמד את אותו החומר, יצביע תמיד תלמיד ויגיד 'המורה - אתה שמאלני'. מה פתאום זכויות מיעוט? מה פתאום זכות להגדרה עצמית או שוויון?"

במהלך העשור האחרון מתגאים מדי שנה בעיריית מודיעין בנתוני הגיוס לצה"ל (לצד ההתנדבות לשירות לאומי) הגבוהים במיוחד בקרב נערי העיר. בעירייה פועלים בנושא באופן קבוע, בין אם זה בבתי הספר או בתנועות הנוער השונות, במטרה להמשיך ולעודד את תלמידי מודיעין לגיוס לצה"ל, או כפי שהם קוראים לזה  - "שירות משמעותי".

לצד ביטויי ההתפעלות יש במודיעין גם כאלה שרואים בהאדרת השירות הצבאי סוג של "מיליטריזם" מוגזם. רוב הציבור הישראלי (היהודי-חילוני כמובן) רואה בשירות בצה"ל פרה קדושה וחובה אזרחית שאין עוררין עליה – ובכל זאת יש מי שחולק על העידוד לשירות לשירות בצבא – או לפחות על המינונים שלו. אחד מהם הוא יוסי מנקובצקי - מורה בתיכון עירוני א' שלא מהסס להביע דעות שממש לא נמצאות בליבו של הקונצנזוס הישראלי והמודיעיני. מנקובצקי, רכז מגמת מחשבת ישראל (היחידה בעיר) בתיכון, חוזר ומדגיש כי הוא עושה הפרדה מוחלטת בין הדעות שהוא משמיע בכיתה מול תלמידיו לבין אלו שהוא משתף בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו.

למרות זאת, דעותיו של מנקובצקי מעוררות עניין. בין השאר בשל מקרים בעבר בהם סומנו מורים כ"שמאלנים", כמו למשל במקרה של המורה אדם ורטה שאף הגיע לפיטוריו ממערכת החינוך הממלכתית.

שוחחנו לאחרונה עם מנקובצקי בעקבות פוסט שכתב לגבי השתתפות תלמידיו בטקס הזיכרון השנתי של חיל השריון, שהתקיים באחרונה ב"יד לשריון" בלטרון.

מנקובצקי כתב כך: "כששאלתי לסיבת נוכחותנו בטקס הוסבר לי כי העיר מודיעין אימצה את חיל השריון והדבר נעשה כחלק מההכנה שעוברים התלמידים, לאורך שלוש שנות התיכון, לשירות משמעותי בצה"ל. משמעות הביטוי 'שירות משמעותי' לא הוסבר לתלמידים מעולם, אך המסר הסמוי, הסאבטקסט, הוא כמובן שירות קרבי. בטקס הועלה זכרם של חללי השריון לדורותיהם, הנאצלים במעשי גבורתם ואומץ לבם, שהביאו בסופו של דבר למותם (חלקם תוך כדי שהם מצילים בגופם את חיי חבריהם). הובהר שמותם היה 'על קידוש השם' והוא פקודה עבורנו ללכת בדרכם. הדוברים חיבקו חיבוק מילולי-וירטואלי את המשפחות השכולות וקריינית הטקס הסבירה שהלוחמים שנפלו הם מלאכים כעת. בין לבין שמענו את החזן הראשי מבצע את תפילת 'אל מלא רחמים' ('בְּמַעֲלות קְדושִׁים, טְהורִים וְגִבּורִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים...') ואת התפילה לשלום חיילי צה"ל ('כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנֹאמַר: אָמֵן'). ככל הידוע לי לא נערכה כל שיחה עם התלמידים לא לקראת הטקס ולא לאחריו. כאילו 'כל מילה מיותרת' ו'הדברים מדברים בעד עצמם'. זהו לא חינוך, זוהי אינדוקטרינציה, ובעייתית מאוד".

שלום יוסי. תסביר במילותיך מה רע בעצם בחינוך לשירות קרבי?

"מה רע? המוטו הזה של 'השירות הנעלה והמוסרי ביותר שאפשר לעשות הוא לשרת בקרבי' זה חינוך ספרטני. אני לא יודע אם שירות בקרבי הוא הדבר הנעלה והמוסרי ביותר שאני יכול לעשות למען מולדתי. בוודאי שזה נחוץ. אני לא חושב שניתן מחר בבוקר לפרק את צה"ל. אנחנו זקוקים לצבא חזק ושהאויבים יפחדו מאיתנו, אבל צריך להציג את מלוא המורכבות של המצב הגיאופוליטי שבו אנחנו נמצאים. אני לא חושב שמערכת החינוך צריכה לתת את עצמה לצה"ל, שכן מי שמעביר את ההכנות לצה"ל הם קצינים לשעבר ועמותות של חיילים וכולי. גם צה"ל עצמו - זה נראה מובן מאליו שיש להם דלת פתוחה לתוך מערכת החינוך ושאנחנו שותים את זה בצמא כאילו צה"ל זו גולת הכותרת של תרומת האזרח למדינה. אני לא חושב שזו חזות הכל".

ובינתיים אתה מלמד בעיר שהיא תמצית ה"מיליטריזם" במובן הזה. איך זה מרגיש?

"איך זה מרגיש? אתה יכול לקרוא בפוסטים שלי איך זה מרגיש".

אתה לא חושש מתגובות העירייה או משרד החינוך, שיותר מתמיד מתנהל על פי רוח המפקד וערכים שמתנגשים עם הערכים שלך?

"אשתי חוששת יותר ממני. תראה, אין חוזר מנכ"ל שאוסר עלי להביע את דעותי הפוליטיות".

ובכל זאת, כבר היו מורים שתויגו כ"שמאלנים" וסולקו מהמערכת...

"זה שערורייתי מאוד. אני עושה הפרדה מוחלטת בין עבודתי לדף הפייסבוק שלי, שם אני לא מאשר אף תלמיד תיכון עירוני א'. יש לי בקשות. תלמידים שלי מבקשים להיות חברים שלי בפייסבוק. זה לעולם לא יקרה. גם ההורים שלהם לא יקבלו אישור. דף הפייסבוק שלי זה ההייד פארק הקטן שלי, שם אני מביע את דעותי. אני מורה לאזרחות שעוסק בכל הנושאים הכי חמים ופוליטיים. מפלגות, זכויות אדם וכולי. בעבר, במשך שנים הניצחון הקטן שלי היה כשתלמידים בסוף השנה באו ושאלו אותי 'יוסי, אנחנו חייבים לדעת אם אתה ימני או שמאלני'. זה במשך שנים. תמיד דחיתי את התשובה ואמרתי להם 'תיגשו אלי בסוף השנה'. וגם בסופה לא חשפתי את דעותי. תמיד הייתי אופוזיציונר לדעה הרווחת בכיתה. המטרה העיקרית שלי בחינוך היא לחנך לחשיבה ביקורתית. שלא יעבדו עליכם. המטרה היא לפתח אצל התלמיד את היכולת לנתח את הדברים, לראות את המורכבות שבהם. את כל הצדדים לכאן ולכאן. לכן, איפה שיש דעה רווחת, אני אנסה להציג את הדעה שכנגד ולו כדי לעורר אותם למחשבה. זה כולל גם דעות ימניות, בוודאי. לכן תלמידים לא ידעו ולא יכלו לנחש מהן דעותי".

ואיך מקבלים התלמידים את הדעות שאתה מציג?

"בשנים האחרונות חל שינוי. מה השינוי? חומר הלימוד באזרחות לא השתנה. ברגע שאני מגיע לנושאים הנוגעים לזכויות אדם וזכויות אזרח, ואני מלמד את אותו החומר, יצביע תמיד תלמיד ויגיד 'המורה - אתה שמאלני'. מה פתאום זכויות מיעוט? מה פתאום זכות להגדרה עצמית או שוויון?".

יש לדעתך הקצנה אצל הנוער שנובעת גם מהשיח הציבורי?

"בדיוק כך. זה לא רק השיח הציבורי, אלא גם אמירות הפוליטיקאים".

וכשהתלמידים שלך מגיעים לטקס כמו שתיארת בלטרון - יש לדעתך כאלה שייגשו לזה גם מתוך חשיבה ביקורתית?

"קשה לי להתייחס לאירוע הספציפי הזה. באופן כללי יש חשיבה ביקורתית אצל תלמידי והם לא יאכלו את כל מה שיגישו להם. יש כאלה שיש להם יותר חשיבה ביקורתית ויש כאלה שפחות. יש כאלה שזה הולם את דעותיהם ולא רואים בזה כל רע ויש כאלו שיטילו ביקורת".

בתוך השיח הציבורי המתלהם כיום, הנוער של היום שונה מדורות קודמים?

"גם הנוער, כמו כל הציבור הרחב, נע ימינה. גם במובן השמרני של המילה. לאו דווקא 'ימין' ו'שמאל' של חוץ וביטחון אלא השקפה שנוטה לשמרנות. הנוער יותר קונפורמיסטי ופחות מרדן. אני גדלתי בדור שמרד. אני לא חושב שהמציאות כיום שונה באופן מהותי מבחינת המלחמות וההתפכחות. יש את מחזורי הלחימה בעזה כל כמה שנים עם כך וכך הרוגים, שברגע שמסיימים מבצע כבר יודעים שיבוא עוד אחד בעתיד. הקבלה של זה כגזירה משמיים זה הדבר הנורא. יש השלמה בלתי מוסברת עם המצב הזה".

מה אתה עונה לאותו תלמיד שאומר אתה שמאלני?

"אני עונה שאני משמיע את קולה של הדמוקרטיה. אתה רוצה? – תיקח. לא רוצה? - אל תיקח. אני הסניגור של הדמוקרטיה. אין לי רצון שיידעו את דעותי הפוליטיות כי אז אני 'שרוף'. כל מה שאגיד הם ידביקו לי את התווית של הדעה הפוליטית שלי ואז יהיו חסומים מלשמוע אותי ולהקשיב לי. בכך אני שונה מאדם ורטה (המורה שפוטר לאחר שקמה מחאה ציבורית בעקבות דעותיו הפוליטיות שהציג בכיתה. ע"ק). אני חושב שהוא עשה טעות חמורה. אני לא אומר דברים כאלו בכיתה. אני לא יודע אם היה צריך להיות מפוטר, אבל עצם ההתבטאות הזאת היא רחוקה ממני".

וזה עובד? יש לך השפעה?

"אני רוצה להאמין שכן. אחד מני רבים בפינה הקטנה שלי. אני חוזר ואומר – אין לי כל כוונה להשפיע על דעותיהם ולכן אני לא אומר את דעותי בכיתה. אני תמיד אהיה האופוזיציונר בכיתה. אין לי כוונה לעצב את ההשקפה הפוליטית שלהם. ברגע שאעשה את זה אני אכרות את הענף עליו אני יושב. אני רוצה שהם יראו את המורכבות ולכך אני מחנך אותם. למשל כאשר יש עבודה באזרחות אני עושה עבודה מעט שונה משאר הכיתות בבית הספר שלי. הם נדרשים לעקוב אחרי נושא שנמצא בדיון ציבורי בתקשורת, מלקטים כתבות וחוקרים איך נראה דיווח. מאוזן? שומר על זכויות דמוקרטיות? זאת הכוונה שלי. אז הם לוקחים גם את 'ישראל היום' וגם את 'הארץ', משווים את הדיווח וקוראים את הפרשונויות. זאת המטרה שלי - חינוך לביקורתיות".

אתה רואה אצל הנוער המודיעיני את אותו מיליטריזם שמפניו אתה חושש?

(צוחק בקול) "הבן שלי הצטרף לכושר קרבי בחופש הגדול כבר אחרי כיתה טי"ת. הוא כבר מתכונן לגיבוש לסיירת מטכ"ל. החלום שלו זה להיות אך ורק קרבי. אמרתי לו 'למה כושר קרבי? ארשום אותך לחדר כושר. יש לך עוד שלוש שנים עד הגיוס'. הוא ענה: 'לא - אני צריך להתכונן לגיבוש מטכ"ל כבר מעכשיו'".

ואצל התלמידים שלך?

"בכיתה יש כאלה שמפקפקים בצורך להיות קרבי. יכולת ההשפעה של בית הספר היא מוגבלת והיא לא חזות הכל. אם הרוח התרבותית-חברותית היא של אינדיבידואליזם, הגשמה ומימוש עצמי, אז יש תלמידים רבים שרואים בשירות הצבאי שלהם דבר שיתרום להם באופן אישי ומקצועי ורוצים לשרת במחשבים. הם יודעים שאם ישרתו ב-8200 יחטפו אותם אחר כך לשוק ההיי טק וכולי".

מספר שעות לאחר הראיון שולח לי מנקובצקי תוספת קטנה, שממצה כנראה את כל הסיפור: "הנני מורה למחשבת ישראל והביקורת שלי מתבססת על היהדות והציונות כפי שאני מבין אותן. עצם הראיון מעיד על כך שיש אווירה של פחד לדבר וצריך אומץ לומר את דעתך. מציאות זו מעידה שחופש הביטוי, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, מאויים כיום. זה אמור להדאיג את כל מי שחרד לעתידה של המדינה הזו".

מויש לוי: "שירות משמעותי אינו בהכרח שירות קרבי"

מויש לוי, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך, התבקש על ידינו להתייחס לדברים שאומר מנקובצקי. זו התגובה שהעביר לנו:

"מערכת החינוך העירונית שואפת לגדל בוגרים ערכיים, בעלי ידע וכלים לחיים, מעורבים ומנהיגים בסביבתם, נטועים במורשת עמם וארצם, ושתורמים מזמנם ומרצם לקהילה ולמדינה. בבתי הספר שלנו קיים שיח מתמיד בשאלות של ערבות הדדית, ובשאלה מה המשמעות של חיים במדינה יהודית ודמוקרטית. חלק מהמשמעות של חיים אלה הינו, בלית ברירה, גם ההגנה על מדינה זו. אנו בהחלט מעודדים את התלמידים שלנו לשרת שירות משמעותי. הכוונה של שירות משמעותי אינו בהכרח שירות קרבי אלא שכל אחד תורם כמיטב יכולתו, במגוון התפקידים ואפשרויות השירות הקיימות ושכולם חשובים לצבא ולמדינה.

"אנו בהחלט מעודדים את התלמידים שלנו לזכור את אחינו ואחיותינו שנפלו כדי לאפשר לנו להמשיך ולחיות במדינה הזו. במסגרת מגוון הפעילויות שבתי הספר עורכים בנושא, הם משתתפים גם בטקס השנתי של חיל השריון. אני מסכים שנכון שיתקיימו שיחות עם התלמידים לפני ואחרי, כדי שיראו גם את הטקס בהקשר הכולל של החינוך לשירות משמעותי. נפעל לוודא ששיחות כאלה אכן ממשיכות להתקיים".

מכללת די בי איי