מחלקים
יש לה את זה

יש לה את זה

המחזה "אנשים, מקומות ודברים" מסמן את מגי אזרזר כשחקנית מוכשרת גם בתפקידים דרמטיים. הצגה טובה ומהנה אבל לא יזיק לה הידוק נוסף  

(צילום: כפיר בולטין)

מגי אזרזר בתפקיד הדרמטי המשמעותי בחייה מחזיקה על כתפיה בצורה מרשימה את המחזה "אנשים, מקומות ודברים" העוסק בהתמודדות עם התמכרויות וגמילה.

המחזה הבריטי של דנקן מקמילן נפתח כשאמה (מגי אזרזר) שחקנית צעירה במחזה השחף, מתמוטטת על הבמה. היא מגיעה ביוזמתה למוסד גמילה, אולם מתכחשת לבעיותיה הרפואיות הנובעות מהתמכרות לסמים ולאלכוהול. במוסד מחייבים אותה להשתתף בטיפולים קבוצתיים, אולם היא ממשיכה לשחק אותה מבלי לקחת חלק אמיתי בתהליך. רק אחרי יציאות וכניסות מחודשות למוסד (כמו שקורה לכל מכור), כשהיא מודעת למצבה ומוכנה להודות בכך  (חלק מהותי בריפוי) מתחיל תהליך אמיתי של ניסיון להתמודד עם חייה האמיתיים, ללא המסכות שהיא עוטה על עצמה. האם זה מספיק?

הדרמה, שעוסקת בנושאים של התמכרויות ושליטה, יחסים בין הורים וילדים, מימוש ודימוי עצמי, מצליחה להעביר את הסטרס שמעוררים החיים המודרנים באמצעות אנשים שנשברים בדרך.

במקרה של גיבורת המחזה לוסי, שהיא שחקנית במקצועה ובעלת זהויות רבות (נינה, אמה, שרה), הגבול בין החיים האמיתיים לדמויות שהיא מגלמת על הבמה הולך ומטשטש ומספק לה בריחה מהתמודדות אמיתית עם המציאות. מבחינתה ההתמכרות לסמים ולאלכוהול משולה להתמכרות לבמה: "כשאני לא בדמות אני לא בטוחה אם אני קיימת", היא אומרת באחת השיחות שלה עם הרופאה, סיטואציה המוכרת אולי לרבים מאמני הבמה, הנוטים ליפול לסמים.  

כל מי שהיה מכור בחייו למשהו, יתחבר בקלות למה שקורה על הבמה, ומי שלא יקבל טעימה מנפילה רגשית אל התהום וניסיון להיחלץ ממנו. הנקודות הפחות חזקות בהצגה נובעות מכך שחסר לו הידוק נוסף, עומק בפיתוח הדמויות, ופיזור העמימות שמפריעה להזדהות עם הדמויות. הגיבורה למשל סובלת מטראומה בעקבות מותו של אחיה, וזה קשור ליחסים העכורים עם הוריה. אבל מה קרה שם בדיוק נותר עמום,  גם ההורים שלה ובמיוחד אמה (נעמה שפירא) שהיא דמות משפיעה ומכרעת בחייה, נותרת דמות פלאקטית. הקטעים של הטיפולים הקבוצתיים בשלב מסויים כבר מרגישים לעוסים מדי ולא מחדשים. כך שבסופו של ערב אנו זוכים ללא מעט אמירות ותובנות מוכרות ופשטניות, שזה בסדר, אבל אפשר יותר מזה. דווקא העמימות בסיום המחזה, כשלא ברור אם לוסי חוזרת לסמים, מוצדקת בעיני ומשאירה פתח למחשבה.

אבל בואו. מדובר בסך הכל בהצגה מעניינת, מהנה וקצבית (גם בזכות עיצוב תפאורה מוצלח שמשלב דלתות רבות, כמו בקומדיות, המאפשרות כניסות ומעברים)שנוגעת בחוויות הקשות של מכורים.

אין ספק שהצגה זו היא תירשם כאבן דרך בקריירה של מגי אזרזר, שמזוהה עד כה עם שלל דמויות קומיות בעיקר בסדרות טלוויזיוניות, ומקבלת כאן הזדמנות להוכיח שהיא נפלאה לא רק בתפקידים קומיים. אזרזר שאינה יורדת מהבמה במשך כל השעה והארבעים דקות (בעזרת הידוק נוסף כדאי לצמצם את משך ההצגה), משלבת במשחקה קלילות גם ברגעים דרמטיים קשים. היא בונה דמות מאוזנת ומרגשת, למרות הטירוף שלה, ובמשחק משכנע גורמת להאמין לכל מילה שלה. הבמה לגמרי שלה! לצידה בולט במשחק נפלא יורם טולדנו המגלם כמה תפקידים, ובעיקר בדמותו של פול, אחד המטופלים במוסד.

שורה תחתונה: דרמה מעניינת על התמכרויות, גמילה, ומה שביניהם. משחק מעולה של מגי אזרזר שקיבלה הזדמנות נפלאה להוכיח שהיא לא רק קלילה ומצחיקה.

אנשים, מקומות ודברים

מאת: דנקן מקמילן, בימוי: רוני פינקוביץ', בין השחקנים: מגי אזרזר, פלורנס בלוך, יורם טולדנו, נעמה שפירא, לירון בן שושן, נמרוד ברגמן, עודאל חיון, ליאור מיכאלי, מעיין עמרני, ועוד. הפקה תיאטרון בית ליסין.

יאיר דנון