מחלקים
הוא רק רוצה לשיר

הוא רק רוצה לשיר

דוד אפל הספיק לעשות הרבה בשנה האחרונה: בחודש מאי עלה לארץ מאנגליה בעקבות שישה מילדיו והשתקע במודיעין • אחר כך החל לשיר מחוץ לקניון בשביל הכיף • לאחר שצבר מעריצים (שגם חגגו לו יום הולדת 75) ורפרטואר עשיר של מאתיים שירים – הוא נערך להופעת הבכורה שלו באוסאליבן

(צילום: יוסי וונש)

לרגע אחד, בודד ומוזר, כשדוד אפל ישב מולי ושר פרנק סינטרה במבטא בריטי כבד וחולצה לבנה מכופתרת, ניתן היה לחשוב שזה מייקל קיין שהגיע למודיעין ושר מחוץ לקניון עזריאלי מדי שבוע. אז לא, סר מייקל קיין עדיין לא עשה עלייה, אבל אפל דווקא כאן.

הוא בן 75, עורך דין/חזן/דיין וזמר שעלה לארץ בחודש מאי האחרון. מאז התמקם בשדרות עמק החולה, קרוב לבתו המתגוררת בהמשך הרחוב ועוד יותר קרוב אל "הבימה" הפרטית שלו בכיכר שמחוץ לקניון. עם מערכת הגברה ניידת הוא מתייצב מחוץ לקניון, מצוייד במגבעת, עניבה ולבוש מהודר, כאלה שמתאימים כל כך לאירופה הקרירה והמנומסת וקצת פחות לישראל המזיעה והחופשית יותר מגינונים, ובמשך שעות הוא שר לעוברים ושבים מגוון רחב של קלאסיקות. למה הוא עושה את זה? "הסיבה הראשונה בשבילי היא פשוט לשיר. זו הסיבה הכי חשובה, אבל אם אני יכול להרוויח מזה קצת פרנסה אז בכלל טוב". זה ההסבר לכובע שנמצא מולו ומאפשר למי שנהנה מהמוזיקה להודות לו. "תושבי מודיעין נדיבים", הוא אומר. "הם די נחמדים, אבל אני מוצא שאנשים הם כאלה בכל מקום. לא הייתי רוצה להיות תלוי בזה לפרנסה. כשאני חושב על זה, במשך כל כך הרבה שנים תרמתי לצדקה, אז זה הזמן לעשות דברים גם בשביל עצמי".

בלי בדיחות גסות

הוא אב לשבעה ילדים, שישה מהם כבר עלו לארץ. "הם לא רק עשו עלייה אלא גם התגייסו לצבא לשירות מלא", הוא מספר. "כשהם התחילו לעשות עלייה ברור שנתתי את ברכתי. העניין שלי בישראל התחיל לפני מלחמת ששת הימים. אפילו רציתי לבוא ולהתנדב להילחם עם צה"ל. אז הייתי בטוח שהצבא הישראלי הוא לא ממש צבא מסודר, אבל איכשהו הם הסתדרו בלעדי. ההורים שלי היו בשוק בהתחלה כשסיפרתי להם שאני רוצה לבוא לישראל לעזור, אבל אחר כך ההלם התחלף בגאווה. עד אז לא ידענו הרבה על ישראל".

למה בעצם עלית לישראל בגילך המאוחר?

"העלייה שלי הייתה מכמה סיבות. קודם כל כדי להיות קרוב לילדים ולנכדים, אבל גם בגלל שרציתי לחיות בישראל. אפשר להגיד גם שהתחזקות האנטישמיות באנגליה בשנים האחרונות הייתה חלק מהשיקולים שלנו לעלות. אתה יודע, יש משפט שאומר שהאופטימיים בגרמניה הנאצית מתו בתאי הגזים והפסימיים שרדו. ופה בישראל, אתה מסתובב ורואה במחנה יהודה כל הרבה סוגים של אנשים יהודיים, ואני חושב לעצמי 'אלו אנשים חופשיים'. זו תחושה נפלאה בשבילי".

אפל נולד וגדל בלידס שבצפון אנגליה בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה. "אתה בטח מכיר את העיר רק מקבוצת הכדורגל לידס יונייטד, למרות שאני לא ממש מתעניין בכדורגל".

איך נראו החיים כילד יהודי באנגליה של אותן שנים?

"באופן אישי מעולם לא חוויתי אנטישימיות באנגליה בצורה מיוחדת כשגדלתי בלידס. זה קצת מצחיק, לפעמים אתה שומע מחלק מהאנגלים האנטישמיים 'תחזרו לפלסטין' ועכשיו כשאנחנו כאן עדיין שומעים אותם אומרים 'צאו מפלסטין'. זה קצת אירוני לטעמי, אבל בכל מקרה אבל אנגליה הייתה טובה אלי והאנטישמיות התחילה לצוף מעל לפני השטח יותר ברצינות רק לאחרונה".

לאנגליה הגיעו הוריו של אפל עוד לפני הימים בהם אירופה בערה במהלך מלחמת העולם השנייה. "ההורים שלי נולדו בחבל גליציה שבפולין והגיעו לאנגליה לפני המלחמה. אבא שלי היה חזן, רב ודיין. הוא היה מאוד אורתודוקסי. אני הלכתי ללמוד משפטים והפכתי לעורך דין פלילי, עבדתי כסניגור. לפני שהוסמכתי כעורך דין הייתי מופיע במועדונים בלידס, הייתי שר ומספר בדיחות ועושה חיקויים בכל מיני מבטאים. זה היה באמצע שנות השישים כשהייתי עדיין סטודנט. היה סוכן בתחום הבידור שרצה שאחתום אצלו והוא יסדר לי הופעות, אבל אני הודעתי לו שבגלל שאני יהודי דתי לא אופיע בלילות שישי, שאלה היו הלילות הכי חמים במועדונים. כך שהבנתי שם שהדרך שלי להופיע בפני קהל היא להפוך לחזן, אז זה מה שעשיתי. אבא שלי לימד אותי את סודות החזנות ובמקביל הפכתי לעורך דין".

אז אני מניח שלא היית חלק מסצינת הרוק או הפאנק...

"שנות השישים היו באמת סוערות באנגליה עם כל המוזיקאים, אבל אני לא ממש הייתי חלק מזה. אבא שלי היה חכם וידע איך לא ללחוץ עלינו ללכת בדרכו. הוא לא היה דיקטטור. אם הוא היה כזה אז אני בטח לא הייתי אדם דתי היום. הוא היה מאוד חכם והצליח לגדל ארבעה אחים שכולם גם עורכי דין וגם דתיים בסופו של דבר. גם אימא שלי הייתה חכמה ככה, אף פעם הם לא לחצו עלינו כך שגם לא הייתה לנו סיבה למרוד. הכי פרוע שלנו היה להקשיב לביטלס. הופעתי במשך שנים כחזן ורק כשהילדים גדלו התחלתי לקחת על זה כסף. נסעתי להרבה מאוד מקומות בעולם כדי להופיע לפני הקהילות היהודיות. מהונג קונג ועד לניו יורק. כחזן הייתי משלב גם בדיחות, אבל היה לי חוק שאסור לי לספר בדיחות גסות".

ותודה לבחור עם הראסטות

לאחר שעלה לישראל והתמקם במודיעין קיבל אפל את הרעיון לשיר ברחוב דווקא מבנו. "יש לי בן ששמו רפאל, שיש לו קול יפהפה. לפני כמה חודשים הוא התחיל לשיר ברחוב ואמרתי לעצמי 'איזה יופי'. אחר כך חשבתי שאם הוא יכול אז למה אני לא? בפעם הראשונה שהגעתי לשיר בקניון הרגשתי נפלא, ממש משוחרר וחופשי. הפעם הראשונה הייתה קצת מלחיצה אבל היה גם כיף והחלטתי שאמשיך. כשאנשים שמים לי כסף ואני אומר להם תודה הרבה מהם אומרים לי 'לא, תודה לך'. זאת תחושה נהדרת ומחמאה נהדרת".

איך זה קרה בעצם שהחלטת לשיר לקהל ברחוב?

"איך זה התחיל במודיעין? הלכתי לקניון לקניות עם אשתי וראיתי בחור צעיר עם ראסטות ששר עם גיטרה. לא יכולתי לשמוע אותו כי לא היה לו מגבר כמו שצריך, אבל התחלתי לדבר איתו והוא אמר לי 'תנסה, למה לא?'. אז ניסיתי. אם הייתי יכול למצוא את הבחור הזה עם הראסטות הייתי מביע את תודתי לו. בהתחלה שרתי ליד ארומה והבעלים של המקום, שהיה מאוד אדיב ונחמד, בא ואמר לי שהמוזיקה שלי מתערבבת עם המוזיקה של בית הקפה ומפריעה. ישר אמרתי שאזוז עוד יותר אחורה, אני לא רוצה לעורר בעיות. אבל אז שלוש נשים התערבו לטובתי והוא אמר לי 'אתה יודע מה, בפעם הבאה שאתה מגיע לשיר תגיד לנו ואנחנו נכבה את המוזיקה אצלנו למשך הזמן שאתה שר'. אפשר להיות יותר נחמד מזה?".

איך מגיבים לך תושבי מודיעין?

"התגובות די אוהדות. כשאנשים שמים כסף בקופסה אני מפסיק באמצע השיר כדי להגיד תודה רבה. אני עושה את זה משתי סיבות – גם כי אני רוצה להיות אדיב וגם כדי שייראו שאני לא שר עם פלייבק. זה מראה להם שזה באמת אני, שזה הקול שלי".

אילו שירים אתה שר ברחוב?

"היום אני מנסה לעשות יותר ויותר מהבלדות של אלביס פרסלי, פרנק סינטרה ואני מתרכז גם בשירים ממחזות זמר. עלובי החיים, קאטס וכאלה. הקהל מאוד אוהב אותם. יש לי מאתיים שירים שאני שר ומכיר את כל המילים. אתה חייב כל הזמן לשיר שירים חדשים, אחרת תשעמם את הקהל שלך. ככה שאני כל הזמן משתדל ללמוד שירים חדשים. רק עכשיו למדתי ארבעה שירים חדשים בעברית".

איזה?

"הכותל, על כל אלה וירושלים של זהב של נעמי שמר ובערבות הנגב".

איזו מוזיקה אתה הכי אוהב באופן אישי?

"אני שר בשש שפות, וכמה מהשירים הכי יפים שאני מכיר ושר הם מהמוזיקה האיטלקית והאירית. למשל 'או דני בוי'. לפעמים אני לא מבין את המילים שאני שר, אבל המוזיקה כל כך יפה שזה מספיק. גם את המוזיקה הצרפתית אני מאוד אוהב".

אבל אתה אנגלי... מה עם מוזיקאים בריטיים?

"יש המון שירים אנגליים שאני מאוד אוהב, אבל אני לא מבצע אותם כאן בהופעות  אני חושש שהקהל הישראלי לא יתחבר אליהם. אני לא חושב שהם יכירו אותם".

כבר הבנת שאנחנו הישראלים אוהבים "שמח"?

"כן, אבל אני שר גם שירים עצובים, אנשים אוהבים אותם. אנחנו בישראל, אני יודע, ואנשים כאן אוהבים 'שמח' אבל כשאני שר שירים עצובים באים אלי אנשים, מבוגרים בעיקר, ואומרים לי כמה הם נהנו. במיוחד כשאני שר ביידיש. מבחינתי זו מצווה".

מי הזמר האהוב עליך?

"זה מישהו בשם בנימין אוגילי, זמר איטלקי שהקול שלו היה כמו 'קטיפה נוזלית'. הוא היה מפורסם בעיקר בשנות החמישים, היה זמר אופרה בעיקר. למדתי מהטכניקה שלו הרבה, כמו למשל שאני משתדל לא לצעוק כשאני שר. אם מישהו רוצה לשמוע צעקות שיילך לשוק ויקשיב לרוכלים שמוכרים בננות בצעקות. אגב, הקהל שלי מורכב גם מהצעירים, לא רק מבוגרים. זה בגלל שהמוזיקה פשוט יפה. אפילו אם אני שר להם את אנגלברט המפרדינק".

עוד משהו שהוא מאוד לא ישראלי זה הלבוש שלך...

"אם אני מופיע בבית של מישהו אז אני מתלבש כמו שצריך ולא כמו 'שלוך'. אז אני חובש כובע ועניבה. ככה זה צריך להיות".

מעייף בגילך להופיע ברחוב?

"לפעמים אני יכול לשיר שם במשך שעות. אני לא מתעייף. אם אתה שר נכון, בטכניקה הנכונה, אתה אף פעם לא מתעייף. זה כמו מנוע של מכונית. גם בראש השנה ויום כיפור, כשאני שר במשך יום שלם, הגוף אולי מתעייף אבל הנשמה לא".  

"בחיים לא אשכח אותו"

לפני כשבועיים חגג אפל את יום הולדתו ה-75, בו זכה להפתעה נעימה במיוחד ומרגשת לא פחות, כאשר תושבי מודיעין ביוזמתו של העיתונאי איציק גרפל התייצבו במקום מצויידים בעוגה וחגגו לעולה החדש את יום הולדתו. 'גרפל עשה לי יומולדת והביא את ראש העירייה ועוד אנשים. זה היה נפלא. לא משנה מה יקרה, אני בחיים לא אשכח אותו. זה מדהים".

איך הכרת אותו בכלל?

"יום אחד עמדתי בכיכר מחוץ לקניון ושרתי. איציק, שבחיים לא פגשתי, ניגש אלי וביקש ממני אם אני יכול לשיר את 'יסטרדיי' של הביטלס. אמרתי שבוודאי והתחלתי לשיר, והוא צילם אותי לסרטון ווידאו בטלפון שלו. הוא כנראה מאוד התרשם כי הוא הפיץ את הסרטון בכל הפייסבוק של מודיעין. הוא ביקש מאנשים לעזור לי ואני אמרתי לו שזה בסדר, שאני לא נואש ורעב ללחם, אבל הוא הסביר לי שככה זה עובד בישראל. הבן אדם הזה עשה עבורי בשלושה שבועות יותר ממה שבאנגליה עשו עבורי אנשים במשך כל חיי. ואת כל זה הוא עשה לגמרי מתוך טוב הלב שלו. הוא אמר לי 'אתה זמר נהדר ועשית עלייה, אז אני אעזור לך".

יש לך עוד חלומות מוזיקליים מעבר לבימה שלך מחוץ לקניון?

"הייתי שמח להגשים חלום ולשיר באולם גדול פה בישראל, אולי עם ליווי של פסנתר. הכל חשוך חוץ מזרקור אחד עלי. זהו, ככה פשוט".

לא בטוח לגבי האולם הגדול, "כמו הקרנגי הול באנגליה", אבל את החלום להופיע על בימות "מסודרות" מעט יותר יגשים אפל בקרוב. גרפל, שהחליט לסייע לעורך דין המזמר, יצר קשר עם אגף התרבות בעירייה ובעלי ברים בעיר ומעדכן השבוע כי ב-9 בדצמבר יופיע אפל בפאב הוותיק האוסליבן. בדיוק ביום השנה להירצחו של ג'ון לנון הוא יעלה לבימה מול הקהל המודיעיני. שני השירים הראשונים במופע, כצפוי, יהיו של החיפושית המפורסמת.

יאיר דנון