דיור מוגן 16.12.18
אנשים מופלאים במכונות מעופפות

אנשים מופלאים במכונות מעופפות

אחרי שחווה על בשרו את נפלאות הטיסה באולטראלייט מעל אפריקה, אלון פרג מלפיד כבר מתכנן את הנסיעה הבאה בקיץ ומזמין את כל מי שרוצה להצטרף • זה לא יהיה זול, רישיון טיס יכול לעזור (אבל לא הכרחי) • ומה שבטוח: זו הדרך היחידה לעשות ספארי אווירי שכולו הרפתקאות

אזהרת קריאה: אם אתם שקועים עמוק במינוס וחלומות על חופשה חלומית בחו"ל יכולים כרגע להיות רק חלומות, כנראה שעדיף שתוותרו על קריאת הכתבה הבאה. אחרי הכל, המסע הייחודי באפריקה עליו נכתוב בשורות הבאות מיועד רק למי שיכול להרשות לעצמו הוצאה של 8,000 דולר לחוויה בת 11 ימים.

כולנו כבר הכנסנו לרשימת היעדים בהם אנו חייבים לבקר את אפריקה בכלל, וסיור ספארי בפרט. כעת מסתבר שיש מי שהשיקו גרסה מעט ייחודית יותר לאותו ספארי באפריקה – ספארי אווירי.

מדובר על טיול בן 11 ימים כאמור, בהם ימריאו המשתתפים מדרום אפריקה ויטוסו עד לנמיביה במטוסים קלים במיוחד. בדרכם ינחתו המשתתפים בלב הסוואנה האפריקאית ויחוו מפגשים בלתי אמצעיים עם התושבים המקומיים בכפרים הקטנים הפזורים בחרבי היבשת השחורה. אלה מבינכם המחזיקים ברישיון טיס יוכלו כמובן להטיס את המטוסים הקלים בעצמם.

מי שעומד מאחורי המיזם, שטיול ראשון מסוגו כבר יצא לפועל לפני מספר חודשים, הוא אלון פרג מלפיד, קברניט באל על ובעבר טייס קרב בחיל האוויר. "טיולים מסוג כזה קיימים כבר בעולם", הוא מסביר. "אני נתקלתי בפייסבוק במישהו שעושה דבר דומה והוא קישר אותי לחברה בדרום אפריקה שמוציאה טיולים כאלה, כך שלא היינו הראשונים. אני יודע שבאלסקה יוצאים לא מעט טיולים כאלה, על השלג, ומשם זה התפתח".

זה מעבר חד בשבילך מהג'מבו של אל על...

"אולטראלייט זה מטוס קטן וקל שטס לאט. זה למעשה העתק מוקטן של הפייפר, עליו הייתי מדריך פעם בבית הספר לטיסה. הוא יכול לנחות ברצועת חול של מאה מטר, עם עודף אפילו, ולהמריא מכל משטח. זה מאפשר לך לעצור בכל מקום שתרצה ולראות את הדברים גם מלמעלה וגם לנחות מתי שתרצה".

חיות הבר שלשמם הגעתם, הן לא בורחות מרעש המטוסים?

"באמת מתחשבים בזה ויש שם חוקים לגבי הגובה שמותר לך לטוס מעל החיות. חלקן באמת יכולות להיבהל מזה, כמו היענים למשל. אבל אפריקה גדולה וזה בסדר".

המסע הקודם של פרג התרחש בדרום אפריקה והבא, שייצא ביוני 2019, יתקיים על הציר בין דרום אפריקה לנמיביה. "המדריך שאיתו אנחנו עובדים אמר שנמיביה יפהפיה ועם נופים מדהימים. המסע יימשך 11 ימים ויתקיים בשתי קבוצות, שכל אחת תעשה את דרכה בכיוון ההפוך".

איך מרגישה חווית ספארי לא שגרתית כזאת?

"זו באמת חוויה לא שגרתית. אתה קצת מוותר על החוויה של הקרבה לחיות בר כמו בספארי רגיל, שם אתה באמת מגיע קרוב אליהן ובשקט. מצד שני, אנחנו מוצאים יומיים במהלך הטיול בהם אנחנו לא טסים ואז אפשר גם לחוות את הטיול בצורה אחרת. מה שמעניין כאן שאתה רואה יותר את הנוף בצורה אחרת לגמרי מאשר בטיול ספארי רגיל. יש לך פרספקטיבה רחבה יותר, למשל כאשר אתה רואה עדר גדול. וכמובן שהנופים מהמטוס פשוט מדהימים, עם מגוון רחב בהרבה של נופים ומקומות בגלל שאתה טס מרחק רב בכל יום. זה סוג אחר של טיול".

מי קהל היעד, רק חובבי טיסה?

"אתה צריך לאהוב את העניין הזה של הטיסה. אתה לא חייב להיות טייס, אתה יכול לצאת גם כנוסע. בסך הכל זה לא מסע נוח, אתה יושב במשך שעות במטוס קטן, בלי דיילת ולא מחלקים משקאות. זה סוג אחר לגמרי של טיסה וחוויה. בשבילי כקברניט באל על זה כמו לעבור מסמיטריילר לאופנוע. לא דומה בכלום. בטיול הזה הדרך היא העניין ולא היעד".

למרות שהטיול הוא אווירי ברובו, היכולת של המטוסים הקלים לנחות כמעט בכל מקום מספקת לפרג וחבריו גם אפשרות למפגשים מיוחדים עם תושבי המקום, כאלו שממש לא נמצאים על מפת התיירות המקומית. "אתה פוגש אנשים מאזורים שונים. זה שונה מאשר להגיע אליהם עם שיירת ג'יפים. נחתנו פעם ליד איזה כפר קטן ופשוט כל אנשי הכפר הגיעו לראות מי נחת להם ליד הבית. מאות אנשים, ילדים עד זקנים, עמדו בשקט והסתכלו עלינו. הגענו להרבה מקומות מעניינים, חלקם באמת נידחים לגמרי כמו בפעם הגענו לחווה של זוג דרום אפריקאים לבנים, שהם דור שמיני במקום. הם סיפרו לנו על כל התסכול והפחד שלהם שנותרו לבד בחווה אחרי שהילדים עזבו. זה מקום שלא עוברים בו תיירים, כך שהגענו לשם וחטפנו חתיכה של אפריקה מהצד הפחות הזוהר של חיי הלבנים בה. לטעמי, זה העניין הכי מעניין בטיול מהסוג הזה. אתה מקבל נקודת מבט מאוד יפה מהאנשים האותנטיים".

לראות ולא להאמין
 

את החוויה הלא שגרתית שמציע הספארי האווירי העלה לכתב, או יותר נכון לבלוג באינטרנט, ארנון קרמר, שותפו למסע ולעבודה באל על של אלון פרג:

"אם הייתם שואלים אותי לפני היום בו אושרתי לסולו על מטוס ה"סוואנה' מהי חוויית הטיסה החזקה ביותר הרי שבוודאות הייתי עונה F-16. אותו שותף שליווה אותי למעלה מ-20 שנה במתארי טיסה שאין כמותם. אבל, אם הייתם איתי ב'אווה פילד' בדרום אפריקה, לאחר אותה טיסת מבחן, הרי שלא הייתם יכולים להתעלם מאותה הילת אושר שאפפה אותי ושליוותה אותי כל יום בשבוע שאחרי. אין ספק שעוצמות הפראות של אפריקה, ניצחו בגדול את אנרגיות הטכנולוגיה.

בעוד אנחנו משתעשעים עם להקות מאות הדולפינים שתפסו גלים לאורך החוף, הסתבר שפועלת מולנו רוח אף חזקה שמעכבת את ההתקדמות דרומה ושהדלק לא יספיק לנו להגעה לאתר של לינת הלילה. פנינו מערבה, לתוך היבשת והנמכנו ל-Kei River Mouth. קרייג התקשר לחוות בקר גדולה שהכיר והם נערכו להגעתנו לתדלוק. נחתנו בפיינל תלול במנחת קצר שבין הרים גבוהים בצמוד לחווה. זוג החוואים החייכניים בחוות Ferndale, דאגו לכך שכבר חיכה לנו בטנדר טויוטה מצויד בג'ריקנים. במהלך התדלוק, הם סיפרו לנו שהם דור שביעי במקום, אבל כל ילדיהם עזבו והם חוששים מהלאמת רכוש הלבנים. נפרדנו מהם בתחושה קשה ולאחר המראה התחוור לנו עד כמה החווה מבודדת בלב האין-כלום שסובב אותה.

היום התארך והגענו אחרי השקיעה. אנטוני וצוות המלון חיכו לנו בצדי המנחת בטויוטות, עם אורות דולקים לסמן לנו את המנחת, שנקצר כמה שעות לפני כן במיוחד עבורנו. רויאל הוטל בבתולי הוא מלון מיוחד. אנתוני אסף במלון עשרות אלפי ספרים ותקליטים והם מוצגים על הקירות. אנתוני עצמו הוא אדם מעניין מאד שמיטיב לספר על תולדות המקום, בו היה לטענתו מחנה הריכוז הראשון בעולם, בזמן מלחמת הבורים השנייה.

במהלך היום נחשפנו בהפתעה למימד המיוחד של קשר אדם תרבות – הבנת ההתנגשות התרבותית של שחור ולבן. נחתנו כהרגלנו להפסקת קפה קצרה אבל מיד לאחר הדממת המנועים ראינו מאות דמויות קטנות שרצו לעברנו מהכפר הסמוך. תוך כמה דקות הוקפנו מאות ילדים שהתבוננו בנו בפליאה כמביטים בחייזרים שהגיעו מכוכב אחר. כאן פגשנו לראשונה במרחק נגיעה, את התרבות השחורה הנקראת כאן ה"לא לבנה" – כפריים שעדיין לא מפותחים שחיים ללא מים זורמים וחשמל.

ושוב, ממריאים ולאורך המרחבים שבדרך ל-Orange River, חוות בקר ענקיות שבבעלות לבנים הממוקמות בטווחים עצומים אחת מהשנייה, ובין כל אלה, לפתע, גילינו את חוות הצייד המתפרנסות ממסעי צייד מבוקרים והסתבר שזה ענף תיירות מאד מצליח. קרייג היה בעבר מדריך של קבוצות ציידים. הוא סיפר שהצייד מתבצע בהליכה, הראש של החיה שניצודה נשאר אצל הצייד כמזכרת אולם, בשר הצייד חוזר לחווה ונמכר לאכילה באטליזים המקומיים. במבט ראשון זה נשמע אכזרי אך מבחינת המקומיים זה הפתרון הנכון לבעיית ההתרבות המהירה של אוכלי העשב כתוצאה מצייד הטורפים שאיימו על הבקר והכבשים והקשיים הכלכליים של בעלי החוות.

שאלנו את הג'יפ של בעלי המלון ואני נהגתי לפי הנחייתו. הסיור התחיל בתצפית כללית על הפרבר ועמוס הסביר ברהיטות את ההיסטוריה של האפרטהייד ומגבלות הדיור שהיו אז. משם נסענו לבית הקברות שהזכיר בית קברות בדואי. לפי עמוס, למרות היותם נוצרים, מרבית ה'לא לבנים' משמרים את המסורת השבטית העתיקה. הדבר המשמעותי ביותר הוא הכבוד למתים ולשושלת. הם יכולים להשקיע בטקסי הקבורה שכר של שנתיים. בני 18 נשלחים לבוש לטקסי מילה למשך חודש. מי שלא הולך, מנודה על ידי חבריו. הבנות נמכרות לגברים ולכן לא משתלם להשקיע בחינוכן משום שאין לדעת מה יהיה שוויין בעתיד. כשעצרנו ליד החושה שלו, נדהמנו לראות שהמקום נראה כמו מחנה פליטים משנות ה-50, עם בתים של חדר וחצי ועזובה והזנחה בכל מקום. בלוני הגז הותקנו בתוך המטבחון מחשש לגניבה. הוא רוכש כל שבוע תלושי חשמל במכולת המקומית ובהתאם מוקצה לו חשמל דרך מונה. כך חי המלצר הראשי של מלון מפואר. משם נסענו לאנדרטה לזכר גיבורי המאבק שנרצחו על ידי שוטרים לבנים. מקום מודרני ומטופח המוקף גדר חשמלית כנגד ביזה.

ממריאים ופונים לטיסה מעל קו החוף. בדרך חזרה צפונה, הלווייתנים הענקים זינקו הפעם מהמים תוך שהם מנפנפים לנו לשלום עם הזנב העצום. מחזה מרגש. גם להקות של אלפי הדולפינים המשתעשעים בגלי החוף והסרדינים, כמו נפרדו מאתנו לשלום. ליטוף הטבע במקומות ייחודיים שאפיין את כל ימי הטיסות, העצים את הקשר המיוחד של אדם-טבע. דרום-אפריקה מספקת מגוון גדול של נופים שונים וטבע עשיר ועוצמתי. ליחכנו מלמעלה, מגובה נמוך מאוד ומהקרקע, קניונים, מפלים, גלים, שדות ושפע של בעלי חיים. עדרי ענק של צבאים וזברות פרוסים במרחבים ענקיים לצד משפחות של ג'ירפות וראמים ואפילו תנים ושועלים שהביטו בפליאה במכונות המעופפות".

יאיר דנון