דיור מוגן 16.12.18
קרב חזק

קרב חזק

"מי מפחד מווירג'יניה וולף" חוזר לבמת האיגרוף של תיאטרון הבימה. הזדמנות טובה לחזור לקלאסיקה שנונה וחריפה שאינה תלויה בזמן או מקום

(צילום: ז'ראר אלון)

כעשר שנים חלפו מאז הועלתה כאן בפעם האחרונה הקלאסיקה "מי מפחד מווירג'יניה וולף" (בתיאטרון הקאמרי עם אותו גיל פרנק בתפקיד ג'ורג'), ולאחר שקדמו לה כארבע הפקות נוספות. וזה מספיק זמן כדי שנתגעגע לדרמה המושחזת שכתב אדוארד אלבי ונעריך מחדש את כוחה.

בעלילת ההצגה שזכתה בברודווי בפרסים רבים, ועובדה גם לקולנוע (בכיכובם של אליזבט טיילור וריצ'ארד ברטון), זוג בגיל העמידה:  ג'ורג', פרופסור להיסטוריה, ואשתו מרתה (מאיה מעוז) - בתו של נשיא האוניברסיטה, מזמינים אל ביתם את הזוג הצעיר: ניק (רוי מילר) – מהמחלקה לביולוגיה שהצטרף לסגל המרצים, ורעייתו השברירית מיצי (דניאל גל). מה שמתחיל כערב חביב של שתייה ושיחת חולין הופך במהרה ללילה מסויט שבו בני הזוג המארח מתגוששים זה בזו: המסכות מוסרות, חייהם האישיים נחשפים במין מחול מטורף של מאבק הכולל ניבולי פה וחילופי דברים קשים. הזוג הצעיר שנקלע לסיטואציה משמש בידםל מרתה וג'ורג' ככלי נשק במשחקים אכזריים ומסוכנים שהולכים עד הקצה ומתערטלים נפשית.

בהפקה של תיאטרון הבימה, אילן רונן הופך את הקרב בין בני הזוג לזירת איגרוף אמיתית, שבה הקהל מקיף את הבמה הקטנה מכל ארבעת הכיוונים. לסידור הזה יש אפקט חזק בדרמה, שבה הקהל הוא חלק ממה שקורה. הוא בתוך העלילה, ואין לאן לברוח.

ההצגה שמביאה לפרצוף רגעים קשים מחיי הנישואין של זוג בגיל העמידה, מצליחה בסופו של דבר לשקף במשחק המטורף הזה אמיתות מהחיים: אשליות מול מציאות, כישלון ואכזבות, ותקוות שלמרות הכל מאפשרות לאנשים להיאחז זה בזו ולצלוח את החיים יחדיו.

הטקסטים המושחזים של אלבי שמאלצות את גיבוריו לחשוף את כאבם האמיתי ולהשתחרר ממוסכמות חברתיות,  יוצרים בסופו של דבר דמויות מרתקות ומעוררות מחשבה. הן צולבות ומכאיבות וגם מצחיקות. השחקנים "המדממים" את נפשם על הבמה, מצליחים להחזיק נפלא את הקהל במשך שעה ארבעים וחמש דקות ללא הפסקה. הכימיה בין  מאיה מעוז כמרתה וגיל פרנק כג'ורג' (פעם שנייה כאמור) – עובדת נהדר. המתח, הטירוף והתשוקה נשארים לכל אורך ההצגה. פרנק שתחילה נראה כגבר כנוע לאשה קנטרנית הופך לאיש מטורף ואכזרי, במשחק משכנע וחזק. מעוז מרגשת ביכולות שלה ליצור דמות חזקה ושבירה בו זמנית. רוי מילר ודניאל גל המשחקים נפלא, מביאים משב רוח רענן  כנציגיהם של הדור הצעיר. התמימות, הנעורים והחלומות בדו קרב מול האשלייה, האכזבה והכישלון.  

שורה תחתונה: חוויה חזקה ומטלטלת עם משחק טוב וכובש. הדמויות של אדוארד אלבי קמות שוב לתחייה במשחק מקצועי ומרתק. הזדמנות טובה לחזור לקלאסיקה שאינה תלויה בזמן או מקום.

מי מפחד מווירג'יניה וולף?

מאת: אדוארד אלבי, בימוי: אילן רונן, משחק: מאיה מעוז, גיל פרנק, דניאל גל, ורוי מילר. הפקה תיאטרון הבימה.

יאיר דנון