צו השעה

אלי דנון
2018-11-28 00:00:00
2018-11-28 00:00:00

נדמה שהמשטרה וגורמי הרווחה פשטו את הרגל מזמן אולם טרם הודיעו לנו על כך. האמת היא שאין צורך להודיע אנחנו האזרחים מרגישים בכך יום יום

כמו קיטו הזקן אני אמשיך לנדנד שצריך להוציא את המשטרה מהמשרדים. הפגנת נוכחות משטרתית במרחב הציבורי שלנו היא צו השעה. בטחון הפנים של תושבי המדינה הולך מדחי אל דחי. המשטרה אינה הכתובת הבלעדית לכל חוליי החברה שלנו אבל במציאות שבה נמצאת החברה שלנו יש צורך מיידי בהענקת תחושת בטחון לאזרחים.

הנתון המזעזע לפיו מתחילת השנה נרצחו 23 נשים לא ישתנה כל עוד נמשיך לעשות ולנהוג כפי שהיה בעבר. הפתרון לרצח נשים ונערות ולמערב הפרוע ברחובותינו לא יבוא רק מנוכחות משטרתית מוגברת. הוא קשור במנטליות ובתרבות של חלק מהעדות והמגזרים המרכיבים את הפסיפס האנושי של כלל תושבי המדינה.

המשטרה יכולה לצמצם מאוד את התחושה של כל דאלים גבר. לשם כך גם המערכת המשפטית צריכה להתגייס בגזירת עונשים מחמירים וגם מערכת החינוך חייבת להקדיש לכך תשומת לב מיוחדת. מעשי אלימות במרחב הבית ספרי הם עניין של בשגרה. מורים ניצבים חסרי אונים מול אלימות של תלמידים ולעתים של הורי התלמידים.

עובדים סוציאליים , אחיות, רופאים, נהגי אוטובוסים ומשרתי ציבור אחרים יוצאים מדי בוקר לעמל יומם ואינם יודעים האם יסיימו את יום העבודה שלהם ללא אלימות שלעתים מסתיימת במוות או בפגיעות חמורות.

האוזן המשטרתית חייבת להיות הרבה יותר רגישה לתלונות ובמיוחד של נשים, צעירים ובני נוער. סילבנה דגאיי בת 13 שנרצחה השבוע בדרום תל אביב התקשרה למשטרה אלם איש לא היה רגיש מספיק לשמוע את המצוקה שלה. כשנערה מתקשרת למשטרה זו שיחה שאיננה יכולה להפוך לסטטיסטיקה. היא צריכה להדליק נורה אדומה מיידית לטיפול דחוף.

נדמה שהמשטרה וגורמי הרווחה פשטו את הרגל מזמן אולם טרם הודיעו לנו על כך. האמת היא שאין צורך להודיע אנחנו האזרחים מרגישים בכך יום יום. האשם אינו בשוטרים או בעובדי הרווחה אלא בתעדוף של המדינה לגופים הללו במשאבים ראויים.

כתבות נוספות