(newsדיור מוגן 10.7.19
אלימלך יברר

אלימלך יברר

הרב אלימלך פרייבסקי ממודיעין הוא החוקר אליו שולחים את מי שצריך להוכיח את יהדותו • פרייסבקי – בעצמו עולה חדש לשעבר – נובר בתיקים, מחפש תעודות לידה ורישומי נישואים בארצות רחוקות • וכמעט בכל המקרים מצליח לצייד את ה"לקוח" במידע שמחזיר אותו לחיק העם היהודי כהרף עין

הנה כמה עובדות על הרב אלימלך פרייבסקי (45) ממודיעין: הוא התגייס לצה"ל בגיל 26 כעולה חדש מברה"מ לשעבר. לאחר מבצע "חומת מגן" קיבל תעודת הוקרה כחייל מצטיין פיקודי. הוא הוסמך לרבנות אבל העדיף לעסוק בחיפוש שורשים יהודים של עולים חדשים שהגיעו לכאן ונתקלים בבעיות להוכיח את יהדותם.

הוא העדיף לותר על תפקיד נחשק וקריירה בצבא קבע והתחיל לעבוד ב-"שורשים" המשתייך לארגון רבני צהר. הוא דובר עברית, רוסית, פולנית, אוקראינית, אנגלית, צרפתית, יידיש, ויודע לקרוא ומבין גם ספרדית ואיטלקית וגם... גרוזינית. ואת כל השפות הסלביות וגם בולגרית. עם ידע נרחב כזה אין פלא שהרב פרייבסקי משייט בין עמים וארצות, בעיקר בעזרת המחשב, ומחפש שורשים יהודים בכל פינות העולם.

עד גיל די מאוחר היה אלימלך נער יהודי כמו רבים, הדת היתה אסורה אז בבריה"מ הקומוניסטית שלפני הפרסטרויקה ובמיוחד יהודים נדרשו להסתיר את יהדותם. אבל אז, בתחילת שנות התשעים, כשהאביב החדש נחת על מזרח אירופה, נפתח מחדש בית הכנסת בעיר לבוב שם חיה משפחת פרייבסקי, לאחר שנסגר בשנת 1961 על-ידי השלטון. מייד עם פתיחתו המחודשת קומץ צעירים ובהם אלימלך נכנסו לתוכו כאקט ציוני והחלו להפעילו.

כשאלימלך עלה לישראל הוא הביא עימו עברית של ספרי קודש, שפה שונה לחלוטין ממה ששמע כאן: "שם אסור היה ללמוד עברית אז למדנו בסתר מספרים וכשעליתי שבועיים שתקתי. פחדתי בכלל לדבר, כי הבנתי כלום. רק אחרי כמה שבועות העזתי לדבר וכעבור כמה חודשים גם התחלתי לדבר בטלפון. זה הכי קשה כי אי אפשר לקרוא את השפתיים של מי שאתה מדבר איתו".

משם התגלגלו העניינים במהירות בישיבה בבני ברק ואחר כך בירושלים. בגיל 24 כבר הגיע לכולל בעיר העתיקה ובתוך שנתיים וחצי כבר קיבל את ההסמכה לרבנות. בגיל 26 הוא התגייס לצה"ל, שם בילה תשע שנים בחטיבת מנשה בשומרון ואחר כך בחטיבת אפרים ולבסוף במשטרה הצבאית כקצין בתפקיד רבנות ושלישות.

בשירותו הכיר פרייבסקי צעירה שלמדה במכללת אורות באלקנה. לימים אשתו, עולה חדשה מצרפת, איתה התחתן בשנת 2003 ולהם היום חמישה ילדים עד שלבסוף תקעו יתד במודיעין בה הם חיים כבר 12 שנים.

בשנת 2010 חל המפנה בחייו: "עם שיחרורי מצה"ל ניגשתי להתמודד על תפקיד ברבנות הראשית בתחום הכשרות ואז, בתיזמון מדהים, 'שורשים' הגיעו אלי. באותו יום קיבלתי תשובה שהתקבלתי לתפקיד ברבנות וגם ב'שורשים' והייתי צריך להחליט לאן אני הולך זו היתה דילמה לא פשוטה".

מה הכריע את הכף?

"חשבתי שבנושא כשרות יש הרבה רבנים שיכולים לעשות את התפקיד אבל מישהו דובר רוסית שמסייע ליהודים - זה כבר תפקיד שבו אני יכול לעזור יותר".

"שורשים" זה משהו קטן ולא יציב אולי לעומת הרבנות הראשית...

"נכון, אבל בתפקיד ראיתי שליחות עם תרומה גדולה יותר לעם".

מה בעצם אתה עושה?

"אני ושאר העובדים ב'שורשים' מוגדרים כ'מבררי יהדות'. בניגוד לדיינים או רבנים,  אני וחברי מסייעים בבירור יהדותם של אנשים שזקוקים לאישור שהם יהודים. אם לצורכי נישואין, או קבורה, או שהם באמת רוצים לחזור לשורשים שלהם לאחר שנים רבות שבהם למעשה איבדו את זהותם היהודית".

מה אתה עושה בפועל?

"מגיעים אלינו אנשים שמבקשים להוכיח לבתי הדין הרבנים את יהדותם ואז אני מבצע עבודת חקר ומנסה לאמת את הפרטים ולגלות פרטים שלא היו ידועים להם, או שנסתרו מעיניהם במשך שנים. אם כתוצאה אנטישמיות או מכיבוש או משלטון דיקטטורי שלא איפשר זהות יהודית".

כמו בבריה"מ לשעבר?

"נכון, ולא רק. יש לנו גם תיקים של עולים מדרום אמריקה ומעוד מקומות".

למה צריך לברר את יהדותם של יהודים?

"כי כל מי שרוצה להתחתן חייב להוכיח את יהדותו לבית הדין הרבני. זה שכתוב בתעודת הזהות 'יהודי' עדיין לא מחייב את בית הדין הרבני. לכן צריכים מסמכים מקוריים וכתובה של האמא וזה הופך להיות לא פשוט כשמדובר באנשים שנולדו בחו"ל ושהרישום לגבי דתם לא היה מדוייק ועל פי דרישות בתי דין רבניים".

מה למשל?

"למשל בבריה"מ, ילד שנולד רושמים אותו על פי מה שרשום בתעודת הזהות של הוריו, או של האבא או של האמא, לפי בחירת ההורים. אז היו הרבה יהודים שלא רשמו את דתם בתעודת הזהות של הילד מחשש לפגיעה בו אחר כך בקריירה בלימודים ובעבודה".

ועכשיו זה מתנקם בהם כשהם עלו ורוצים להתחתן כאן?

"כן. לכן אני וחברי ב'שורשים' מבררים וחוקרים ומביאים את ההוכחות הנדרשות לבתי הדין הרבניים. הרי מי שלא מוכר כיהודי אסור לחתן אותם כיהודים ואם בית הדין לא מאשר אותם כיהודים, הרבנות לא תחתן אותם. ברוב המקרים בתי הדין מפנים את האנשים ישירות אלינו כדי שנשלים את החסר".

ספר קצת על מרכז "שורשים".

"זהו גוף שממומן בחלקו על-ידי משרד ראש הממשלה וחלקו מתרומות. המרכז פועל כחלק מהשירותים והפעילויות של אירגון רבני 'צהר' ואנחנו מסייעים לברר את יהדותם של המבקשים".

עיקר העבודה היא מול עולי בריה"מ לשעבר?

"כן אבל לא רק. יש הרבה מקרים של עולים מארצות דרום אמריקה ואפילו מארצות הברית ומערב אירופה להוכיח את יהדותם. עובדי המרכז הם ישראלים שעלו מברה"מ לשעבר ומדרום אמריקה הם מכירים את התרבות, ההיסטוריה ומדברים את שפתם של הפונים לקבלת הסיוע. צוות המרכז הינו צוות מקצועי בעל ידע וניסיון רב באיתור והגעה למקורות מידע בחו"ל .יש לנו קשרים מסועפים בארצות המוצא מהם הגיעו העולים דבר המרחיב את יכולת השגת המידע והסיוע".

איך זה קורה בתכל'ס?

"כשמגיע אלי תיק כזה אני יושב עם האיש ומתחקר אותו. אחר כך אני לומד את החומר, מעיין במסמכים שיש ברשותו, מבקש מסמכים נוספים אם יש צורך ואז מתחיל לעשות חקירה. מחפש בארכיונים בארץ המוצא, מנסה לאתר רישום לידות ועוד פרטים, קבורה של בני משפחה, כל מה שצריך".

איפה יש בעיות?

"מבריה"מ לשעבר מגיעים הרבה בלי מסמכים כי יש הרבה יהודים שהשמידו מסמכים מפחד השלטון הסובייטי וגם לאחר מלחמת העולם השנייה הרבה מסמכים הושמדו. יש הרבה מקרים של אמהות חד הוריות שזה מקשה. ובכלל בבריה"מ לא רשמו את נושא הדת במסמכים אלא 'לאום'. דבר שני הוא החשש מהסמכות השלטונית, הם יושבים מולי בעיקר המבוגרים וחוששים לדבר. הם עדיין חיים באווירה כפי שהיתה במדינה הסובייטית ולא תמיד יש שיתוף פעולה".

למרות שאתה "אחד משלהם"?

"אז מה. נכד רוצה להתחתן בישראל ואני יושב עם הסבתא מבוגרת בשנות השמונים לחייה, לא תמיד יש שיתוף פעולה. יש חששות עד היום מהשלטון".

תן דוגמה מהזמן האחרון.

"לא מזמן סיימנו תיק של אשה שלא היתה רשומה כיהודיה. היא עלתה לארץ עם אמה והיא התחתנה ויש להם חמישה ילדים. היא הגיעה עם מסמכים והיא אמרה לי 'אני יודעת שאני יהודיה' אבל אני בסוף צריך לעבוד עם מסמכים. אני יודע שאי אפשר לקבל מסמכים מבריה"מ. הסבתא מתחילה לספר לי את סיפור המשפחה של בתה וגם של אחיה ואחיותיה שנשארו בחו"ל ואז אני בונה עץ יוחסין ומתחיל לבדוק אלו תעודות חסרות לי ומה יש לי תחת היד".

ומשם לאן?

"אני יושב במשרד ומתחיל לחשוב מה עושים. היה חסר לי תיעוד מקורי ומאחר ויש לנו סניפים בחו"ל שלחתי את החומר לשם והתחלנו לחפש בארכיונים של אודסה עיר הולדתה".

ומצאתם?

"כן. בסוף מצאנו את רישום הלידה של הסבתא כיהודיה ואת הרישום של כל האחים והאחיות, כולל אלה שעלו לישראל. ואיפה מצאנו אותם? הסובייטים היו מאד מסודרים ואתה יודע שבמלחמת העולם הם פינו מיליוני אזרחים מאזורים שעמדו להיכבש על-ידי הצבא הגרמני. אבל הם דאגו לעשות רישום מדוייק של כל מי שפונה מביתו וככה מצאנו את כל המשפחה".

זוכר תיק שהיה טיפול קצר מאד?

"כן. חצי שעה. הייתי בבית דין מסויים בעניין של תיקים אחרים והדיין אמר לי 'אם אתה כבר פה תבדוק לי גם את התיק הזה'. בדקתי את התיק וכתבתי לו המלצה וחוות דעת ובתוך חצי שעה הדיין בבית הדין אישר את יהדותו של האיש. זה היה התיק הכי קצר שלי".

מה אחוז ההצלחה שלך?

"גבוה מאד. 85% עד 90% עוברים בבית הדין. השאר פשוט לא יהודיים ואין לנו מה להעביר לבית הדין".

לפעמים גם עובדים לפי תחושת בטן?

"ודאי. היה לי תיק שסבתא רבא החליפה שמות במלחמת העולם לשם נוצרי. היא מצאה תעודות של מישהי שנהרגה לידה בהפצצה ולקחה את זהותה. עכשיו נכדה רוצה להתחתן ולך תוכיח יהדות. דיברתי איתה ומתוך השיחה ראיתי שהיא יהודיה למרות שיש לה שם נוצרי".

איך?

"היא השתמשה במושגים שרק יהודים משתמשים בהם. היא דיברה על מאכלים יהודים וסיפרה על איך היא הכינה אוזני המן בפורים. היא השתמשה בשם האידי לאוזני המן שזה 'הומנטאש' ולא היה לי ספק שהיא יהודיה. רואים שהמילים האלה מקוריות".

איזה מקרה יוצא דופן?

"הגיע אלי אדם וסיפר שאימו נפטרה בבוקר והתברר לו שהיא לא רשומה כיהודיה. הוא אומר לי 'אמי היתה יהודיה. אני יודע שהיא יהודיה. מה עושים? הרגעתי אותו והתחלנו לבדוק ותוך יום וחצי הצלחתי להריץ את המסמכים ולמצוא את המסמך הנדרש והיא הוכרה כיהודיה בבית דין רבני לאחר מותה ונקברה ביום למחרת בבית קברות יהודי".

התופעה של חיפוש זהות הולכת ומתגברת?

"כן. בעיקר כי הקמת מדינת ישראל חיזקה את הזהות היהודית. יהודים בעולם רוצים להיות מזוהים עם יהדותם".

עד כמה דורות הגעת בחיפושים אחורנית?

"אני אישית הגעתי עד 150 שנה אחורנית בחיפושים שלי בתיק של מישהו מלטביה".

היו רישומים בכלל מאז?

"בטח. גם בתקופת הצארים ברוסיה היו רושמים, ובין הרשמים היה גם רב שרשם לידות פטירות ונישואין של יהודים".

עוד מקרה מעניין לסיום?

"כן. מקרה של בחורה שחייה השתנו לגמרי כתוצאה מבירור שערכנו. הבחורה שאמה גרה בחו"ל עלתה לארץ לבד והיא עומדת להינשא. בית הדין שלח אותה להביא מסמכים מקוריים מאימה שנותרה בחו"ל. בשיחה ביניהן אמרה לה אמה: 'תקשיבי, את לא הבת שלי אלא ילדה מאומצת!' היא כמובן הוכתה בשוק כי בבריה"מ אסור היה לדווח לילד שהוא מאומץ ואין לו זכות לפתוח תיקי אימוץ. ככה זה במדינה טוטליטרית וקומוניסטית. האם סיפרה לבתה כיצד נלקחה לבית יתומים ולאחר שאביה הביולוגי התחתן שוב עם האם הנוכחית הם לקחו את הילדה חזרה מבית היתומים וככה היא גדלה".

ואיך נגמר הסיפור?

"כמו טלנובלה – התחלנו לחפש מיהי האמא האמיתית שלה. חפרנו דרך המוסדות והרישומים ולבסוף מצאנו את האמא ומה התברר? שגם היא מאומצת. בקיצור חייה של אותה צעירה עברו טלטלה עזה כשגילתה שהיא ואמה הן בעצם מאומצות, והתברר ששני ההורים האמיתיים שלה יהודיים". 

איך אתה רואה את עבודתך?

"אולי קידוש השם. רוב אלה שמגיעים אלי הם לא דתיים ואנחנו בסופו של דבר מכניסים חזרה יהודיים ליהדות. מבחינתי זאת הצלת נפשות. באים אנשים לבית הדין, חוששים ופוחדים ולא פעם חושבים שהרבנים לבושי השחורים שיושבים שם הם מפלצות עם קרניים. הם יוצאים מופתעים לטובה מהיחס. לכן אני ממש לא מצטער על הבחירה שלי לעבוד בשורשים, זאת שליחות מבחינתי. יש לי תפקיד חשוב וזה להחזיר אנשים לעם היהודי".

מה היקף העבודה?

"בשנה האחרונה טיפלנו בשורשים בשלושת אלפים וחמש מאות תיקים. תחשוב כמה בעיות שנוצרו בשנים של גלות פתרנו ואנחנו פותרים לעם ישראל".

עיריית מודיעין קיץ מודיעינ