(new)חווה בכפר
עצוב ומצחיק

עצוב ומצחיק

דרמה שבעלילתה חיסול חשבונות משפחתי ממוקד בשבעת ימי אבל. הציניות והאירוניה עוזרים לעכל נושא רגיש וכאוב. משחק ובימוי נפלאים

(צילום: רדי רובינשטיין)

את המחזה שבעה, כתב שמואל הספרי, כמחזה השלישי בטרילוגיה (קידוש וחמץ). הוא נפתח בהלווייתו של האב טוביה (גדי יגיל), וחוזר שבוע אחורה ליום בו עזב את הבית, מצא את מותו בנסיבות משונות, ואת ימי השבעה עליו בביתו.

להלווייתו דלת המשתתפים לא הגיעו חבריו היות ובאותו יום התרחשה דרמה היסטורית וטלוויזיונית – ביקור הנשיא סאדאת בארץ ("לא בראש שלהם אבא, כולם בסאדאת"). על כן, מחליטה אשתו דבורה (ענת וקסמן), אשה מרירה וזעופה גם כך, לא לאפשר ביקורי תנחומים בביתה. הסיטואציה שנכפתה עליה ועל שלושת ילדיה המסוכסכים אחד עם השני להתאחד בבית בימי השבעה, מובילה אותם לריבים ולמסכת התחשבנויות אכזרית, שאינה חסה על אף אחד מהם.

המחזה חושף את הריקנות והצביעות שיש במנהגים מסורתיים המכתיבים קודים של התנהגויות, שמאחוריהם לא עומד כלום. דבורה למשל אינה מוכנה להיות חלק מהזיוף בהתנהגותם של אלו שלא טרחו להגיע להלוויה, ומודיעה שהיא לא מרשה למנחמים להגיע לביתה. כשחותנה (אופיר וייל) מתעקש ומגיע לביקור היא מלגלגת על מילות הנחמה ("צבי: המקום ינחם אתכם עם שאר אבלי ציון וירושלים. שלא תדעו עוד צער". דבורה: "תודה, התנחמתי. אני באמת מרגישה עכשיו רבה יותר טוב"), ומסלקת אותו.

שבעה היא לאו דווקא דרמה טרגית, למרות המתים שבה. יש בה המון מהאירוניה והציניות על הממסד הדתי (חברת קדישא שממסחרת את המוות), על אנשים רודפי כסף, ועל ערכים של חברות ומשפחה ("אנשים מתים כל יום, סאדאת מגיע פעם אחת").  

במתכונת המחודשת, להצגה יש בימוי נפלא שמניע בקצב את העלילה, שחקנים מעולים, כולל המת החי שמתהלך בבית, ותפאורה טובה העשויה מתריסי עץ כהים שנפתחים לסירוגין. היא גם מספקת הרבה רגעים מצחיקים בזכות דמויות סטריאוטיפיות כמו בעל מזרחי – טיפוס חם אבל אנאלפבית, נשים דומיננטיות וקלאפטות, אמא פולנייה, חותן עשיר וקמצן.  מה שפוגם מעט בהנאה שלמה הוא ההגיון הפנימי של הדמויות שאינו מהודק. קחו למשל את סוף המחזה. בלי ספויילרים, הצורך ליצור רגע דרמטי, מוביל לסוף טרגי, שהוא לא באמת נחוץ להצגה (לא מוסיף ולא מוריד). גם בדמותה של דבורה יש לו מעט חורים: פולנייה, מרירה וזעפנית, שלא ממש ברור מה הוביל אותה הלום, ומדוע נאלצה לוותר על הגשמה עצמית (כפי שהיא אומרת רק בסוף המחזה). היחס שלה לבעלה, הקשר לגיסה, מערכת היחסים הסבוכה עם כל אחד מילדיה, נותרים עד סוף המחזה מעורפלים.

הרבה קרדיט מגיע לשחקנים הנפלאים. ענת וקסמן וגדי יגיל שונים כל כך, אבל ביחד זה עובד. שלושת הילדים נדב נייטס, נעמי לבוב ודניאל גד,– יוצרים דמויות מתוסבכות ומשכנעות. ובראבו ליניב ביטון (ושאפו על התלבושות), ששובה את הלב בדמות של בעל מזרחי נטול ההשכלה, אבל חם, אנושי ומצחיק.

שורה תחתונה. דרמה על חיסול חשבונות משפחתי ממוקד בשבעת ימי האבל. ציניות ואירוניה עוזרים לעכל נושא רגיש וכאוב.  

שבעה

מאת: שמואל הספרי, בימוי: כפיר אזולאי, משתתפים: יניב ביטון, דניאל גד, אופיר וייל, ענת וקסמן, גדי יגיל, נעמי לבוב, תומר מחלוף, נדב נייטס, יעל שטולמן. הפקה תיאטרון בית ליסין.

(new)מאוחדת באנר 2