(newsדיור מוגן 10.7.19
להציל את מה שנשאר

להציל את מה שנשאר

ד"ר טל פולק גדלה במכבים כנכדתו של המייסד פרופ' ישראל פלד, וברוח ערכי המשפחה מצאה את עצמה במהירות בעולם הטבע • היום היא האקולוגית של רשות הטבע והגנים האחראית על הערבה - ה"שטח הפתוח" האחרון במדינת ישראל שבו בעלי חיים יכולים להסתובב באין מפריע

בימים בהם מעסיקים את תושבי מודיעין נושאים סביבתיים כמו חייה של רותי הצבועה או מאבק תושבי מכבים סביב הפגיעה המתוכננת בחורשה הסמוכה ליישוב, עסוקה התושבת לשעבר ד"ר טל פולק בשמירה על ערכי הטבע בערבה הרחוקה.

פולק, אקולוגית מחוז ערבה ברשות הטבע והגנים, שהגיעה עם משפחתה למכבים כבר בשנת 1986, היא נכדתו של ישראל פלד (ממקימי היישוב) ובתה של עובדת הרשות. "סבא שלי היה איש מדהים עם הרבה הישגים", היא מספרת, "וגם בן אדם טוב. אני מאוד גאה בהישגים שעשה, אבל לא היה לנו איזשהו ייחוס בגללו ביישוב".

פולק בת ה-38 מתגוררת עם משפחתה ביישוב באר אורה, הסמוך לשדה התעופה החדש שהוקם בערבה. בצעירותה למדה בחטיבת הביניים במו"ר ובגיל 14 כבר עברה ללמוד במדרשת שדה בוקר. "זה משהו שתמיד עניין אותי. מגיל צעיר אהבתי את המדבר וטיולים ולכן גם עברתי לשדה בוקר. אחרי הצבא עבדתי בעין גדי כפקחית ברשות והנושא של שמירת טבע מאוד עניין אותי".

איך נראים חייו של אקולוג?

"סדר היום שלי מאוד מגוון כי אין לי סדר יום קבוע. אתמול הייתי ביום משרד והיום אנחנו עושים הרדמה של ראמים שאנחנו מעבירים ומשחררים בנגב המערבי. בעיקרון אני עובדת עם הפקחים ואנשי מטה אחרים ברט"ג, בעיקר במחוז דרום. אנחנו מוציאים לפועל סקרים אקולוגיים, מזהים איפה רוצים שיהיו סקרים ומחקרים. חלק מהם אנחנו מבצעים בעצמנו ומוצאים מימון לביצוע הסקרים כדי שנוכל לקבל ידע שיוכל לסייע לנו בשמירה על הטבע. בנוסף אנחנו עובדים על נושאים כמו חוות דעת אקולוגית בנושאים של פיתוחים ושמורות טבע חדשות. בסופו של דבר אני מייעצת לכל גורמי השטח כאן מה יכולה להיות ההשפעה על נושא שמירת הטבע. אנחנו עובדים יחד כצוות והעבודה שלי היא לתת להם את הייעוץ המקצועי שהם צריכים".

אזור הערבה הוא עדיין שטח טבע בלתי מופרע?

"האמת שלא. דווקא האזורים היותר מערביים הם כאלה. הנחלים הגדולים כמו פארן, ציחור, כרכום ואחרים. כיום כל פיתוח היישובים והחקלאות בדרום נמצא בערבה. במדבר איפה שיש מים יש התפתחות של צומח ובעלי חיים ואצלנו בערבה המים זורמים ממערב למזרח. ואז מגיע כביש 90 ותגיע הרכבת העתידית שעושים קיטוע של כמו הזרימות האלו. אז נחלים גדולים כן עוברים אבל נחלים קטנים, כל אותם ערוצים קטנים, הכביש קוטע אותם וזה רק יהפוך להיות גרוע יותר כשהוא יורחב או כשתגיע הרכבת. כבר היום אנחנו רואים שהרבה דברים שהם מזרחית מכביש 90 התייבשו. אז אמנם יש רק כביש אחד עיקרי אבל הוא עובר במיקום מאוד בעייתי".

העובדה שיש מעט יישובים ותושבים לא מפחיתה את הפגיעה בטבע?

"אמנם יש מעט יישובים, אבל גם אם תיקח למשל חוות בודדים שנמצאת באמצע שום מקום יש לה הרבה מאוד השלכות כמו תאורה, פסולת ונוכחות בני אדם. כל המטרה היא לנסות לאחד את הדברים כדי שיהיו אחד ליד השני".

מייאש להיות אקולוג בישראל שהולכת ונוגסת בטבע שלה?

"קודם כל זה ככה בהרבה מקומות בעולם. זה קורה בייחוד אזורים בהם אנשים רוצים להיות. ניתוחים של כל שמורות הטבע בעולם מראים שרובן נמצאות איפה שאנשים לא רוצים להיות, כמו שטחים מדבריים. המאבק הזה הוא בכל העולם ונושא שמירת הטבע הוא לא מאבק פשוט. אנחנו הולכים עם הניצחונות שאנחנו יכולים להשיג. אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו עושים הוא למזער את השפעות הפיתוח על הסביבה".

את רואה מצד הגורמים המפתחים גם מחשבה סביבתית בזמן התכנון?

"כן, גם יש מחשבה סביבתית וגם אנחנו מעורבים מאוד בתוך התהליך. כל פיתוח מופנה אלינו ויש לנו ממונה תשתיות שמגיע ורואה את המצב. יש גם אקולוגים ופקחים אזוריים ויש לנו פקחי תשתיות שזה התפקיד שלהם, כמו שקרה עכשיו עם הקמת שדה התעופה החדש. כל אלה מוודאים שנעשית הפגיעה המינימלית שאפשר".

מצב המערכת האקולוגית בערבה שונה מבשאר חלקי הארץ?

"חלקית. כל הפיתוח בדרום נמצא בערבה, כך שיחסית לשאר הדרום היא צפופה. יש בה גם בתי גידול שנמצאים רק כאן, עם מינים ייחודיים, וחלק מהם נמצאים בסכנה בגלל הפיתוח. יש התרחבות של החקלאות והייתה החלטת ממשלה שכל משפחה בערבה תקבל שמונים דונם במקום ארבעים כפי שהיה עד היום. בחבל אילות יש היום פרוגרמה חקלאית חדשה. הערבה הופכת ליותר ויותר צפופה וביחס לשאר הדרום היא כבר דומה יותר לאזור המרכז".

אז איפה יישארו בישראל שטחים פראיים ומבודדים?

"באזור הנחלים הגדולים ושטחי האש הגדולים של צה"ל. אלה האזורים שיישארו לא מופרעים. הערבה היא מדהימה אבל צריך לעבוד מאוד קשה כדי לשמור עליה".

כמה קשה לכם לגרום לרשויות המפתחות לשמור על הסביבה?

"זה עניין של איזונים. אנחנו מבינים שיש כאן אנשים שבאים לחיות פה, כמוני, באחד האזורים הכי קיצוניים בארץ. זאת הפריפריה הכי עמוקה של ישראל. אנחנו יותר חו"ל מאשר בארץ מבחינת התשתיות ושירותים. זה לא קל להתפרנס כאן, גם מחקלאות. אנחנו מאוד מבודדים אז צריך איזון בין הרצון להתפרנס כל העלויות שנוספות לחיים כאן והרצון להמשיך ולפתח את האוכלוסייה לבין השמירה על הטבע ואותם בתי גידול שבסכנת הכחדה, שהרבה מהם נמצאים דווקא באזורים היותר פוריים בהם רוצים להרחיב עכשיו את החקלאות. מנסים למצוא פשרות ולעבוד בשיתוף פעולה עם המועצות האזוריות, להיות שותפים לכל הדיונים".

נסתכל ארבעים שנה קדימה - יש בעלי חיים שאת כבר יודעת שייכחדו?

"בכל העולם אנחנו נמצאים במה שנקרא 'ההכחדה השישית' עם הכחדת מינים. זה בגללנו בני האדם וצמצום בתי הגידול. זה יקרה. אנחנו יודעים אילו מינים הם בדרך כלל יותר פגיעים – הגדולים יותר שצריכים בית גידול רחב יותר. ברגע שאתה מתחיל לצמצם להם את השטח אז לרוב הם נעלמים".

יש סיכוי להתאוששות של אוכלוסיות כמו הקרקלים או הנמרים?

"יש מקומות שהאוכלוסייה כן מתאוששת. חלק מהעניין הוא שאנחנו עובדים על זה מאוד קשה. יהיו אוכלוסיות שיהיו בסדר כמו הזאבים למשל. יהיו גם מינים שהם 'מלווי בני אדם' שישגשגו. יש עוד זנים שמגיעים עכשיו לדרום במקומות בהם לא היו בעבר, בגלל השינוי בתנאים".

ודאי שמעת על רותי הצבועה. גם בערבה יש מקרים דומים?

"יש את זה גם אצלנו בערבה, גם באילת. הממשק עם הטבע הוא מאוד קרוב ולפעמים בעלי חיים שפחות מפחדים מבני אדם נמשכים לגורמי המשיכה שיש בעיר כמו מים או שאריות מזון או אוכל שמשאירים לחתולים. בסך הכך בשבילם זה אחלה בופה ומי שמצליח להתגבר על הפחד מבני אדם אז הוא מגיע ונכנס לתוך השטח העירוני. רותי היא לא יוצאת דופן. זה קורה גם בחיפה עם החזירים. זה פשוט הפך ליותר תקשורתי".

מה מצפה לרותי לאחר שתילכד ותעבור לחי-בר ביוטבתה?

"היא תהיה בכלוב פתוח, שזה בעצם מעין חצר מגודרת מכל הצדדים אבל לא מלמעלה. לא יבואו ויסתכלו עליה בני אדם. היא תקבל מזון וטיפול ואנשי החי-בר מאוד אוהבים ומטפלים בחיות. ידאגו לה. אם התנאים יתאימו ננסה לשחרר אותה חזרה לטבע".

עיריית מודיעין קיץ מודיעינ