מחלקים
רעש חיובי

רעש חיובי

Left - II

כמה רעש כבר אפשר להוציא משני כלים? גיטרה ותופים, זה כל מה שמזרים את הצלילים לעבר האלבום השני של הלהקה הישראלית Left, ובכל זאת הוא נשמע כאחד האלבומים הרועמים, העמוסים ומלאי הנפח של השנים האחרונות. אסף ליזרוביץ' (גיטרה/שירה) וגל שילוח (תופים) מאביסים על כמעט ארבעים דקות של מוזיקה גל צלילים שעוטף את האוזן מכל כיוון ומעבה את משמעות המונח "חומת הצליל".

מאז הוקלט האלבום הזה הספיק שילוח להתחלף ברועי חן, אבל הרוח של ההרכב נשארה זהה – צמד גראנג' בלוז אנרגטי חריג בנוף. אולי שווה להתעמק בהגדרה הזו. ליזרוביץ' מתאר את הסגנון של הלהקה כנסיון להמשיך ולהגביר את דמות הבלוזיסט שמנגן גיטרה לבדו ומתופף ברגלו, סביר להניח על רצפת עץ עם אקוסטיקה נהדרת. התמה הזו נשמרת בעיקרה כדואו של גיטרה-תופים בו אף צד לא מוביל ומתקיימת סינטזה מושלמת בין שני הכלים.

ישנו מהלך מעט יותר חכם במסגרת המוזיקלית. לעיתים התופים לוקחים את תפקיד חטיבת הקצב, החליפה הקלאסית עבורם, אבל במקרים רבים באלבום נשברת המסורת ולפתע הגיטרה תופסת מקום יותר יציב בעוד שהתופים מתפרעים ומסתעפים. קולו הכל-כך רוק'נרולי של ליזרוביץ' מרקיע מעל לרעם המתגלגל והכל מתאסף לחוויה מתפוצצת ורועמת, מה שמזכיר את הצד הגראנג'י במשוואה.

המשוואה הזו הופכת למוזרה יותר ברגע שמבינים שליזרוביץ', שעל אף צניעותו מוכיח שהוא הקול המוביל בלהקה, הוא ילד טוב שפשוט ממש אוהב לנגן רוק'נרול. הוא מתפרע מוזיקלית כשם שלעולם לא יצליח על הבמה, וזה חלק גדול מקסמו. השיער המעט ארוך, המראה הדקיק והביישנות לעולם לא יאפשרו לו להיות גיבור גיטרה כלפי חוץ, אבל בכל הנוגע לאלבומים של לפט, הוא הופך לגיבור גיטרה אגדי ודומיננטי. ראוי לציין שהקרדיט לחלק נכבד מהיכולות של ההרכב והצליל הנהדר שלו מגיעים גם לעוזי פיינרמן ואורי ורטהיים, שמפיקים יחדיו את הצמד, ומגבירים פי אלפים סאונד של גיטרה ותופים. ביחד, השניים נשמעים כלהקה והלהקה נשמעת נהדר. 

(צילום יחצ)

יאיר דנון