(new)חווה בכפר
הדרך לטוקיו רצופה חתחתים

הדרך לטוקיו רצופה חתחתים

אבל יאנה בוטביניק, הסייפת שלנו שבימים כתיקונים לובשת חאקי, מצליחה להתגבר • איך? כמו למשל לנצח את גביע המדינה לבוגרים שהתקיים השבוע

יאנה בוטביניק חולמת על טוקיו 2020, אבל הדרך לשם, אוי הדרך. בהשוואה אליה, דרך חתחתים היא מסלול מהונדס בקפידה עם רגולציה ואחראי בטיחות. כדי לחשב את הסיכויים שלה להגיע ליפן, כמתמודדת מן המניין, צריך תואר שני במנהל עסקים, ניסיון במערכות מידע ומחשבון משכנתא. כאילו לא מספיק שהקריטריון האולימפי הוחמר, פתאום יש גם קריטריון ישראלי. זה לא יותר צדיקים מהאפיפיור, זה יותר מעצבנים מהאימוג'י הקורץ.

מראיל זגוניס חזרה מחופשת לידה ואיבטיחאג' מוחמד הייתה לאמריקאית הראשונה שמתמודדת עם חיג'אב, אבל ולנטינה וצאלי סוף סוף פרשה. הסייפת האיטלקייה זכתה במדליית זהב אחת לפחות בכל אולימפיאדה מאז אטלנטה 1996, אבל בטוקיו אין לה סיכוי אפילו לכסף. מצד שני, מה אכפת לבוטביניק, היא בכלל נלחמת בדקר. ברוב ענפי הקרב איבדו את זה לגמרי, המתמודדים מחולקים למשקלים כאילו הם אריזות במבה. בגלל מאה גרם הם מחליפים קטגוריה ומשובצים לפריים טיים. לפעמים ההבדל בין זהב למקום אחרון הוא אם עשית קקי לפני השקילה (מניסיון). הסייף, לפחות, נאמן למקור, לא אכפת לו מי אתה, בן כמה, גובה, משקל או אורך ריסים.. בדיוק כמו פעם, כל העניין זה "תבחר את הנשק ותגיד שעה".

בסוף השבוע האחרון נערכה במרכז לידר בגני תקווה תחרות גביע המדינה בסייף לבוגרים, בסגנון דקר אולימפי. יאנה בוטביניק ממועדון הסייף העירוני "סייפי מודיעין" השתתפה בה. הסוף? היא לקחה את הגביע. ההתחלה? לפני עשרים שנה. רופא אמר "זאת בת". שישה ניצחונות  בשלב הבתים סידרו לה מעבר בטוח לשמינית הגמר. בקרב מחושב, 6:15, היא מצאה מולה יוצאת מעלות נוספת, אדל בוגדנוב, והכתה גם אותה 9:15 בדרך לרבע. מול אווה גלפר היא הייתה דומיננטית מהפתיחה והשיגה ניצחון 10:15 שסידר לה את הכרטיס לארבע האחרונות. ניקול גברילקו, חברת נבחרת הבוגרות התייצבה לחצי הגמר צמאה לנקום את נקמת חברותיה למעלות.

הקרב המתוח נראה כלקוח מתוך שודדי הקאריביים איי הפנינה, גברילקו כבר הייתה בדרך לנצח, אבל בסרט היא הדמות שדופקת מונולוג ונותנת לגיבור זמן לעפעף. בוטביניק התאוששה, התעקשה, וקוששה. 14:15 דרמטי. כמעט דרמטי כמו הגמר. קטיה דוידזון, מהפועל אלפי מנשה, לקחה את יאנה לקרב מורט עצבים שהסתיים רק בגלל שכבר היה מאוחר. חרבות הצטלצלו ושיניים נקשו, נקודה רדפה נקודה, אבל עד שהיא תפסה אותה, היא שכחה שעכשיו היא צריכה לברוח.

גמר, דקות אחרונות, עוד קש אחד והגמל לא סתם נשבר, הוא מתפרק, אבל יאנה עמדה בלחץ כמו שרץ משפטים, אחרי שעלתה ליתרון קל היא ידעה לשמור עליו כדי לנצח 14:15 ולעלות על ראש הפודיום. הגביע הוא שלנו. כלומר, שלה, אבל מה אכפת לה? אין לה עוד מקום על המדף לגביעים חדשים. תמונות מהכפר האולימפי, לעומת זאת, תופסות בקושי 200 מגה בייטים. בשורה התחתונה אם סייף זה שחמט על רטוב, אז יאנה היא המלכה.

אחרי שהגיעה עד הטופ העולמי בנוער, היא מתגברת על תהום המעבר כאילו יש לה מטוס פרטי. המירוץ לטוקיו מתחיל, ואמנם רוב הסיכויים שהוא רק נוף יפה בדרך ללונדון 2024, אבל אם יש מישהו שיכול להגיד לטייס תוריד אותי כאן, זאת היא. אפשר גם להניח שהיא יכולה להיות מאד משכנעת.

בימים אלו מתמרקת בוטביניק לאליפות הארץ שתיערך באפריל, מן הסתם היא מתעתדת לסיים אותה במקום הראשון. אבל גם אם לא, העיניים שלה נשואות כבר לתחרות הגרנד פרי לבוגרים שתיערך בקולומביה ותיפתח את סבב התחרויות המעניקות ניקוד לאולימפיאדה. הקריטריון הוא לא מילה גסה, אבל יש שירימו גבה אם היא תיזרק לחלל. 

המאמנים דימה פודולסקי וויקטור גלז: "כל הכבוד ליאנה על ההישג המרשים ששם אותה במקום מאוד משמעותי בנבחרת הבוגרות. ההישג מבטא את ההתמדה והעבודה הקשה באימונים ואנו גאים בה על כך. במאי מתחיל המרוץ לכרטיס הכניסה לאולימפיאדה ואנחנו מחזיקים אצבעות ומאחלים לה בהצלחה".

(new)מאוחדת באנר 2