(new)מחלקים באמצע עמוד הבית
אלף שנים של נדודים

אלף שנים של נדודים

לפני מותו השאיר אביה של זהבה חן-טוריאל מרעות יומן ובו תיאורים שהציתו את דמיונה על ההיסטוריה המשפחתית • בהתחלה היא ניסתה לאמת מספר פרטים, ובמהירות זה הפך למסע בילוש אל העבר שנעצר – לפחות בינתיים – במאה ה-12 • כך הגיע לעולם הרומן "הנשים של טרואל" שכתבה, ובו קיצור תולדות יהודי ספרד שנפוצו במדינות הים התיכון, יצרו את תרבות הלדינו, והיום הם נחשבים לאריסטוקרטיה המקומית שלנו

מה שהחל ביומן קצר שכתב אביה של זהבה חן-טוריאל מרעות לפני מותו, הוביל אותה למסע מחקר בנבכי השושלת המשפחתית שתוצאותיו הגיעו עד המאה ה-12. ארבע שנים אחר כך הפכה טוריאל את תוצאות המחקר לספרה הראשון: "הנשים של טרואל".

ספרה של טוריאל מגולל את סיפורן של ארבע נשים - שריתיקה, דורותיאה, אסתריקה ואסתרייה, כל אחת עם סיפור חייה המתקשר לסיפורה המשפחתי של זהבה חן-טוריאל עצמה. עלילת הספר נעה בין ארבע תחנות גיאוגרפיות והיסטוריות שונות: טרואל ואלבארסין בספרד, ביון בדרום צרפת, האי רודוס ומילאס בטורקיה, מתחילה בימי גירוש יהודי ספרד במאה ה-15 ונמשכת עד לימי הקמת מדינת ישראל.

על הדרך טוריאל מקימה לתחייה את תרבות הלדינו, על השפה, המנהגים וכמובן האוכל, אותה הפיצו היהודים מגורשי ספרד בצפון אפריקה, מדינות הבלקן ודרום אירופה, עד לימינו בהם התרבות והשפה הולכות ונעלמות.

חן-טוריאל בת 61 (נשואה+3 וחמישה נכדים)היא בוגרת לימודי היסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, מחזיקה בתואר שני במדעי היהדות בדגש על לימודי האישה,  בוגרת מכון מנדל למנהיגות חינוכית ועבדה במשך שנים רבות כמנהלת מרכז מנהיגות אזרחית במכון לאיכות השלטון עד שפרשה לגמלאות לפני שבוע. "עכשיו יש לי בוס חדש - הספר", היא מספרת. "אני מרצה על הספר וזה פשוט עובר מפה לאוזן. יש ביקוש גדול".

איך נולד הרעיון לספר?

"הספר הזה התחיל כתוצאה ממחקר שביצעתי בעקבות יומן שאבא שלי השאיר לפני מותו. הוא השאיר לבקשתי יומן קצר של 22 עמודים בכתב יד, בהם הוא נענה לבקשתי לתאר את חייו. הוא היה חולה באותה תקופה וישב הרבה בבית ואני ביקשתי ממנו לכתוב דברים שהוא שאוהב להיזכר בהם, ממחשבה שזה יהיה גם לדורות הבאים".

על מה הוא כתב ביומן?

"הוא סיפר על החיים שלו במילאס שבטורקיה. זאת עיירה לא רחוק מאיזמיר. הוא תיאר את כל ההוויה של קהילת הלדינו - המנהגים, המסורת והקשרים בתוך הקהילה, אבל הוא גם ציין ציוני דרך שהמשפחה עברה מאז גירוש ספרד ועד להקמת מדינת ישראל".

זאת אומרת שהוא ידע את השושלת המשפחתית 500 שנה אחורה?

"כן. זה נרטיב שעבר במשפחה. הוא רשם ארבע תחנות משמעותיות במסע הנדודים הזה וגם ציין שמות של אנשים במשפחה שהיו אישים משמעותיים. בהתחלה לא האמנתי לכל הסיפור, למרות שאת חלק מהסיפורים הכרתי. למשל הוא כתב על סבא רבא של אבא שלי, רבי ניסים לוי, שאבא שלי סיפר שהוא איש מאוד עשיר שבנה את חצי איזמיר. והדבר הכי מפורסם שהוא עשה היה לבנות את המעלית המחברת שני חלקי העיר, לטובת התושבים היהודיים שחיו בעיר העליונה ויוכלו להגיע לנמל. הסיפור הזה היה נחמד, אבל הוא גם סיפר עוד אנקדוטה שהוא היה כאן ב-1921 בביקור בישראל. על פי הסיפור הוא סלל את הכביש ובנה אנדרטה בקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה. אמרתי לעצמי - רגע, יש כאן שני סיפורים ואני מתחילה לאמת. אם זה נכון אני ממשיכה הלאה".

איך בודקים אמיתות של סיפור כזה?

"נכנסתי לעיתונות היהודית ההיסטורית והתחלתי לשוטט ב-1921. זה היה מאוד קל, לא כתבו אז הרבה על יהודים ספרדים. העיתונים כתבו בדרך כלל על הציוניים וסיפורי מסע של יהודים שהגיעו מאנגליה וכדומה, סיפורים קולוניאליים. אבל פתאום מצאתי שם 25 כתבות על אותו סבא רבא, כולל הספד שכתב עיתונאי שליווה אותו במסעות האלה בארץ. מסתבר שזה באמת נכון. הבן אדם, בן 75, הסתובב בארץ ובדק וחקר, כתב תוכניות בנייה למפעלים ותוכניות לטיהור מים. הוא נפגש עם הנציב העליון הבריטי ועוד. לי זאת הייתה הפתעה. התחלתי לחפש אותו גם בעיתונים הטורקיים בעזרת הגוגל טרנסלייט, ואז גיליתי שכמעט כל אתר תיירות טורקי מזכיר את הבן אדם. ולא רק את סיפור המעלית באיזמיר אלא גם עוד הרבה מאוד דברים. הצלבתי מידע בין העיתונות בישראל לטורקית ואז ראיתי שהוא תרם את הארמון שלו במפרץ איזמיר לטובת בית חולים במהלך מלחמת העולם הראשונה. עד היום המקום מתפקד כבית חולים. אז החלטתי לחפור עוד, והתחלתי ליצור ציר זמן מ-1492 ועד לשנת 1950 שבה סבתא שלי עלתה לארץ".

לאן הוביל אותך המחקר?

"תוך כדי המחקר פיתחתי מיומנות בנושא כלים גיניאולוגים לחקר תולדות המשפחה והגעתי למסמכים מהמאה ה-12. יש רק ארכיון אחד בספרד בו השתמרו מסמכים עתיקים - בעיר מורסיה שבחוף המזרחי של ספרד. שם נעשה מחקר על גובי כספים מטעם המלך. הגעתי לעיר טרואל בספרד, כשם המשפחה שלי מנעורי שהוא טוריאל. הצלחתי למצוא את המסמכים על ידי זה שהצלחתי לפצח כל מיני קודים בשם המשפחה שנכתבו בתקופה המורית בעזרת כל מיני הנחות על מה עשתה המשפחה וכך הצלחתי להגיע למסמכים האלה. נכתב שם על משפחות שהיו המכובדות בקהילה ועסקו בדרך כלל כגובי כספים, יועצי מס וכולי. כך הגעתי לאותם שורשים והצלחתי לאתר את מסע הנדודים של המשפחה בעקבות הכיבושים של המלכים, הכיבוש הנוצרי של ספרד. מצאתי 14-15 מסמכים אותנטיים בספרדית קסטיליאנית, ששם בעצם יש תכתובות בין המלך או מישהו מטעמו, עם אותו בן משפחה מהמשפחה הקדמונית שלי".

עד לאן הגעת אחורה בהיסטוריה?

"הגעתי עד המאות ה-11-12, זאת אומרת כמעט אלף שנה אחורה. אני בטוחה שאם אמשיך במחקר אולי עוד יותר מוקדם בהיסטוריה. יש גם כל מיני הנחות שהנחתי שעוד לא מעוגנות מחקרית, בנושא של כל מיני מיתוסים יהודיים. מצאתי איזשהו קטע סיפור בספר חנוך, מהספרים החיצוניים המיוחס לשלמה המלך ולא נכנס לקאנון המקראי רק מסיבות פוליטיות, ויש שם קטע על המלאך טוריאל. זאת אומרת שהשם הזה כבר היה קיים אלפיים שנה קודם. על פי הסיפור שר האוצר של שלמה המלך הגיע בשליחותו לספרד. המקורות הספרדיים מספרים על הביקור וטוענים שהוא נפטר בספרד. סביר להניח שהוא לא הגיע לבד, אלא היה מלווה במשפחות שהבינו בכלכלה ובכסף, אז לך תדע, אולי המשפחה שם כבר מאותה תקופה. לא יודעת אם אוכל לאמת את זה, אבל הסיפור הוא סיפור נחמד".

מתי התגבשה ההחלטה להפוך את זה לספר?

"בשלב מסויים התחלתי לחשוב מה עושים עם כל המחקר הזה, מי לעזאזל ירצה לקרוא את כל החפירות שלי? נכון, יש כאן מחקר מרתק ברמה אקדמית על משפחה שעוברת מסע נדודים, אבל מי יקרא את זה. ואז החלטתי שאני הולכת להתחכם, מה גם שהרבה מהעיסוק שלי בשנים האחרונות היה סביב נושאי העצמת האישה וחינוך מגדרי, ואמרתי שאני הולכת לכתוב ספר פרוזה. סיפור עלילתי שמתבסס כולו על העובדות ההיסטוריות שמצאתי ומספרת סיפור מנקודת מבט האישה כדי לאזן את ה-HISTORY ל-HER STORY. במהלך השנים נכתבו דברים מדהימים על גירוש ספרד, אבל אף פעם לא הביאו את הגרסה הנשית לסיפור. והן היו שם, הן חיו בחברות הגירה והיו צריכות להתמודד עם אתגרים קשים ביותר. מה הן הרגישו, מה חשבו, איך התמודדו עם איומים חיצוניים ופנימיים? כל זה מאוד עניין אותי ואמרתי שאני נכנסת לנעליים של אותן נשים ואני כותבת סיפור עלילתי, גם אם קצת אחרת".

הדמות הראשונה בספר מגיעה מהעיר טרואל שבספרד. היא גדלה שם ועוברת עם נישואיה לאלבארסין שבאותו מחוז שהייתה העיר של האליטות, משפחות סוחרי הכבשים העשירות ביותר, שם הייתה גם אליטה יהודית מאוד עשירה. היא נולדה יחד עם אחות תאומה, וכדי לשמור על האינטרסים המשפחתיים האבא משיא אותן לבנים של חברו הטוב. טוריאל: "בשני הפרקים הראשונים של הספר, ספרד ודרום צרפת, נשענתי על עובדות היסטוריות ומחקריות והדמויות הן מראשי הקודח. בשני הפרקים הבאים - רודוס וטורקיה בהן כבר התבססה תרבות הלדינו וחיי היהודים היו גלויים - הן כבר דמויות אמיתיות. אסתריקה הייתה סבתא רבתא-רבתא שלי. שזרתי בסיפור דברים שחשבתי שהם חשובים. יש שלושה כאלה: ה'בעול' שהוא ארגז הנדוניה שמקבלת אישה עם נישואיה ויש בו את הכתובה, הדברים שהיא מקבלת לקראת החתונה והם שלה וגם את הזיכרונות שהיא מכניסה ל'בעול' דרך כתיבה ורקמה ותעודות שקיבלה".

כל אחד מחלקי הספר מתחיל באותו "בעול" ומשם מגוללת חן-טוריאל את סיפור האשה ומשפחתה על רקע אירועים היסטוריים. "ב-1863 הייתה רעידת אדמה אדירה ברודוס והמשפחה הייתה צריכה לשקם את חייה. היו להם נחלות באי אחר, שנמצא בין רודוס לטורקיה, ואליו הם עברו. היו להם שם נחלות בתים. באותו זמן בטורקיה כבר היו קהילות יהודיות והיו קשרים בין הקהילות בכל האזור. המשפחה שלי הייתה 170 שנה ברודוס. עשיתי מחקר והגעתי לבתי הקברות והארכיונים ומצאתי לפעמים מישהו שנולד ברודוס והקבר שלו הוא בטורקיה או באותו אי יווני אליו הם עברו אחרי רעידת האדמה".

מה עוד מעניין גילית על בני המשפחה שלך?

"גיליתי סיפורים מאוד מעניינים על בני המשפחה שהיו מעורבים למשל עם 'הטורקים הצעירים' וכל נושא הלאומיות הטורקית שהוביל אתא טורק. הם היו במעמד מאוד גבוה, בעיקר עורכי דין ומשפטנים, והיו מעורבים באותם אירועים באותה תקופה. איתרתי סיפורים מטורפים. למשל נתקלתי בסיפור על חסיד אומות עולם שהיה קונסול טורקיה ברודוס בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא חי ברודוס עם אשתו הצעירה וכשהתחילו החוקים נגד יהודים הוא התערב. כך למשל בזמן האקציות למשלוח לאושוויץ הוא המציא כל סיפורים שנועדו לסייע ליהודים להימלט מהגירוש. והוא אדם מוסלמי. גיליתי סיפור מאוד מעניין על אישה שהגיעה מאיזמיר לרודוס והתחתנה עם בן דוד של אבי ממשפחת טוריאל. כשהגרמנים עצרו אותו הגיע לבית המעצר אותו קונסול טורקי מוסלמי, הנחה את האישה להתרחק מהמקום ואמר לה שהוא יטפל בזה. הוא נכנס אל הגרמנים, המציא איזה חוק על כך שעל פי החוק הטורקי גם בעלה הפך לטורקי עם הנישואים והציל אותו. הנאצים לא רצו להסתבך עם טורקיה ושחררו אותו למעצר בית. כך הצליח אותו קונסול להציל חמישים משפחות. במספר מקרים הוא אפילו הצליח להוריד יהודים מהרכבות באתונה שהיו אמורות להסיע אותם לאושוויץ. כשהנאצים הבינו שהוא תיחמן אותם הם החליטו לנקום. יום אחד עבר מטוס גרמני מעל ביתו של הקונסול והטיל עליו פצצה. אשתו הצעירה של הקונסול נפצעה מאוד קשה, נפטרה מפצעיה אבל הצליחו להציל את התינוק שהיה ברחמה. אותו קונסול נפצע אף הוא ונעצר. הוא נשלח לבית מעצר באתונה והתינוק נשלח לטורקיה שם גדל עם סבו. המשפחה בסופו של דבר הגיעה לארצות הברית. אגב, מי שעזרה לקדם את הענקת תואר חסיד אומות עולם לאותו קונסול, הייתה דודתי". 

(new)מאוחדת באנר 2