(new)חווה בכפר
"זה נופל עליך כמו רעם ביום בהיר"

"זה נופל עליך כמו רעם ביום בהיר"

רס"ב תום מזרחי ממודיעין קיבל השבוע את אות מצטיין הרמטכ"ל • בימים כתיקונם הוא אחראי על מחסני החירום של חיל ההנדסה, אבל הימים אינם כתיקונם משום שמזרחי ממשיך להגיע למשמרתו כבר חודשים ארוכים, בהם הוא מקבל טיפולים אינטנסיבים נגד מחלת הסרטן

(צילום: דובר צה"ל)

החיים האירו פנים לתום מזרחי ממודיעין. הצעיר האנרגטי שירת כנגד בבסיס ענתות שליד ירושלים עד שלפתע לפני שנתיים השמיים נפלו והחיים השתנו בבת אחת. רס"ב מזרחי, עוד מעט בן 29, לא ידע לאיזה סיפור הוא נכנס אבל כשרופא העור ביקש ממנו "בוא נעשה עוד פעם ביופסיה" הוא החל לחשוש. הביופסיה השנייה כבר לא הותירה ספק: סרטן עור מסוג "מיקוזיס פונגאידיס".

אלא שלא בחור כמו תום יוותר בקלות. ההלם הראשון, גם של מפקדיו, התחלף בהצעת פרישה מהצבא כדי שיוכל לטפל בעצמו ולהבריא. אבל תשובתו של תום היתה מפתיעה: "אני לא רוצה חופשה מהצבא ולא חושב על פרישה מצה"ל. אני אוהב את התפקיד ורוצה להמשיך לשרת ולתרום", הודיע למפקדו המופתע.

השתגעת? במקום להתחיל לטפל בעצמך בצורה אינטנסיבית אתה ממשיך בעבודה בבסיס?

"כן. מה יעזור לי שאשב בבית או בבית החולים? אני חושב שהעיסוק בצבא, העבודה עצמה, תורמת מאד להחלמה שלי. חזרתי מהאזרחות לצבא קבע כי הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי ורציתי לתרום ולעשות משהו משמעותי יותר בחיי. אז לעזוב? זה בכלל לא עלה על דעתי. הצבא הציע לי כמה פעמים לפרוש או לצאת לחופשה ארוכה לטיפולים ולא הסכמתי".

אתה מאמין שהשירות הצבאי עוזר לך בתהליך ההחלמה?

"כן מאד מאמין בזה. ועוד משהו: בזכות הצבא כנראה שיש לי היום עדיין שיער על הראש".

איך?
"חלק מהטיפולים שלי זה סוג של כימותרפיה וגם הקרנות. יש תופעות לוואי של נשירת שיער. אבל כשאני קם בבוקר ולובש את מדי צה"ל, אני שוכח מהמחלה בכלל, אני מרגיש כמו אדם אחר לגמרי ובריא לחלוטין ויוצא לבסיס עם אנרגיות ובאמת בלי לדבר במילים גבוהות, עם תחושת שליחות. ההרגשה הזאת מלווה אותי בכל השעות הארוכות שאני בבסיס ולדעתי יש לזה השלכות גם על תופעות הלוואי. עובדה שיש לי עדיין שיער והוא לא נושר. אני ממשש כל בוקר את הראש ובודק אם נשרו שערות".

תום השקיע את עצמו בעבודה ולא נתן לעצמו הנחות. השבוע התקיים טקס מצטייני הרמטכ"ל השנתי ותום מצא את עצמו מקבל את האות היוקרתי מידיו של רא"ל אביב כוכבי.

ספר קצת על שירותך הצבאי, מה בעצם אתה עושה?

"אני משרת כנגד מחסני חירום של מפקדת הנדסה בפיקוד המרכז במחנה ענתות שליד ירושלים. התפקיד הוא לדאוג שמחסן החירום יהיה כשיר ומוכן לשימוש היחידות הלוחמות במקרה של מלחמה. זו משימה חשובה עם הרבה אחריות והקפדה, כי המוכנות של מדינת ישראל למלחמה נמדדת הרבה בעזרת ההכנות לפני ומחסני החירום הם חוליה חשובה מאד בהכנות האלה".

דרכו של תום מזרחי בצבא לא היתה רגילה במובן הפשוט של המילה. הוא התגייס תחילה לחיל התותחנים, אך לאחר מספר חודשים שובץ באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. בתום הדירות הסדיר שלו השתחרר בשנת 2012 והחל לעבוד בתחום הנדל"ן בירושלים כמשווק פרויקטים עבור חברות קבלניות: "באזרחות הרווחתי שכר מעולה אבל הייתה חסרה לי תחושת השליחות".

כלומר?

"אתה נוסע לירושלים כל יום ומוכר נדל"ן. או.קיי אז מה? משהו הציק לי, לא הסתדר לי ואחרי תקופה די קצרה התחלתי לחפש את הדרך חזרה לצבא, כי שם הרגשתי שאני באמת תורם, אבל זה לא קרה מהיום למחר ובעצם עברו שלוש שנים עד שהחלטתי שאני חוזר לצבא לשירות קבע. התחלתי את הבדיקות והבירורים וחתמתי קבע כנגד ביחידת מחסני החירום".

מה התוכניות שלך לגבי המשך השירות?

"מבחינתי אני אמשיך לשרת בצה"ל עד הפנסיה".

למרבה האירוניה, תוך כדי שירותו הצבאי נהג תום להתנדב ולעבוד עם אנשים חולי סרטן, עד לאותו יום לפני שנתיים שבו הוא גילה כתם כהה על העור במותנו.

איך גילית את זה?

"ראיתי כתם מוזר על העור במותן וניגשתי לרופא היחידה. הוא הפנה אותי לרופא עור. הלכתי אליו ועשיתי כמה בדיקות ואז אמר לי הרופא 'בוא נעשה ביופסיה'".

לא חשדת בכלום?

"בשלב זה לא ידעתי הרבה על סרטן עור וזה בכלל לא עבר לי בראש. אבל כשבאתי לרופא הוא עיין בתוצאות, הביט במחשב, הביט שוב במסמכים, הביט עלי, קרא לעוד רופאה והם החלו לדבר ביניהם ואני יושב ולא מבין הרבה מה הם אומרים".

מה היתה התחושה אז?

"עוד לא ידעתי כמובן למה אני נכנס. שאלתי את הרופא 'מה קורה? מה יש לי?' והוא אמר לי 'בוא נעשה עוד ביופסיה'. הוא הזכיר את האפשרות שזה מיקוזיס פונגוידיס. הלכתי הביתה פתחתי אינטרנט וראיתי ששם מדובר על סרטן. עשיתי עוד ביופסיה וכשבאתי אליו שוב האבחנה היתה כבר ברורה שזה המקרה".

ומה אז?

"זה נופל עליך פתאום כרעם ביום בהיר. כמובן באתי למפקדים שלי והודעתי להם שיש לי סרטן. אחרי ההלם הראשוני הם הציעו לי לצאת לחופשה ארוכה לטיפולים או אפילו להשתחרר מהצבא אם ארצה בכך. הודעתי להם שזה לא בא בחשבון ואני נשאר בשירות הקבע. כאן המקום באמת להודות לאנשים הנפלאים האלה על עזרתם, למפקדת הישירה שלי רנ"ג ציפורה מדולה וסא"ל מתי ברדוגו שעזרו לי בכל מה שהיה צריך".

איך זה השפיע על השירות שלך בפועל?

"כמובן שמיד שוחררתי מכל התורניות והתפקידים הליליים כמו קצין תורן, אבל זה בעיקר התמיכה בשיחות ובעזרה ובחיזוק בכל השלבים. גם סא"ל חי כפיר מגנזי שהחליף את סא"ל ברדוגו וממשיך לסייע לי בכל מה שאני צריך הוא מבחינתי המלאך שלי".

המשפחה לחצה שתשתחרר?

"אני רווק וגר עם הורי במודיעין וההורים עוזרים ומסייעים וממש לא לחצו עלי בכלום. זו היתה החלטה שלי לא להשתחרר ולהמשיך בעבודה, כי באמת אני מרגיש שלשליחות הזאת של השירות בצה"ל יש חלק חשוב ביכולת שלי להילחם במחלה ולנצח אותה".

איך מחלה כל כך קשה שסוחטת כוחות גופניים ונפשיים מאפשרת לך גם לזכות בתעודת הצטיינות מהרמטכ"ל?

"זה מדהים אבל אחרי שאתה מקבל החלטה שלא תיתן למחלה לנצח אותך ושהחיים ממשיכים ואתה מקבל את כל התמיכה מהמפקדים שלך - הכל נעשה פשוט יותר. השקעתי את עצמי בעבודה בבסיס. במקביל המשכתי לקבל את הטיפול הפוטוכימותרפי. אני קם בבוקר בתחושה של עשייה ושליחות, והעשייה משכיחה ממני את המחלה".

(new)מאוחדת באנר 2