(new)חללי עבודה 25.9.19
והגדת לבנך: כך משחקים כדורגל!

והגדת לבנך: כך משחקים כדורגל!

שמנו את המספרים של העונה של עירוני מודיעין על שולחן הניתוחים והתוצאה חד משמעית: ההווה צבוע באפור כהה מאוד • העתיד, לעומת זאת, ורוד. במיוחד אם קבוצת "ילדים ב'" תתבגר כמו שצריך • בינתיים היא כבר משקיפה על אליפות הליגה שלה וגם על הגביע

עירוני מודיעין סוגרת עונה שכולם ירצו לשכוח. מצד שני, רובם כבר הספיקו, לפחות, לתפוס צבע. מקום שביעי, 11 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו, 14 הפסדים, 38 נקודות. הפער מהמקום הראשון? 34 נקודות. 15 נקודות ממקום הפלייאוף העליון, 16 נקודות מהקו האדום ולרגעים עלה חשש כבד שהקבוצה הזאת תמצא את עצמה במבחנים מול בית"ר עזרא.

על פניו, לעומת השנה שעברה מדובר בשיפור שכן אז הקבוצה סיימה במקום השמיני, אבל מבט מעמיק במספרים מגלה שאשתקד היו לעירוני מודיעין ארבעים נקודות, ניצחון אחד יותר ויחס שערים חיובי, 41:42 זה דבש לעומת ה-51:48 הנוכחי. עומר טולדו כבש עשרה כדי לקטוף את הפיצ'יצ'י, והוא עשה זאת ב-1,426 דקות בלבד. ממוצע של שער בכל 140 דקות. ניסים אזרזר, למשל, שיחק 2,714 דקות וקיבל 11 כרטיסים, כרטיס כל מאתיים וחמישים. מאתיים ועשרים, אם כוללים גם את הכרטיס להופעה של בון ג'ובי.

אבל הסטטיסטיקה המדהימה ביותר היא סטטיסטיקת הבית של עירוני מודיעין. 15 משחקים, שלושה ניצחונות, 27 אחוזי הצלחה בלבד, אחרי עיגול קרנות. 24 שערי חובה, מקום 13 בליגה. אם זה בית, חובה פינוי בינוי. במקום דשא סינתטי עדיף לפזר אבקת שלג.

בעונה הזאת קרו כמה דברים מוזרים. לפי הנתונים המתפרסמים באתר ההתאחדות לכדורגל, דני רודיטי אימן את עירוני מודיעין עד ה-7.12.18 והוא עוד עמד על הקווים כשהקבוצה הפסידה לקרית גת בבית 1:0 מביך. באורח פלאי בשני משחקיה הבאים הקבוצה לא הפסידה, וזה הפלא הקטן, שכן הפלא הגדול הוא שהיא עשתה זאת ללא מאמן. כך עולה מדו"חות המשחק. אלא שבמשחק מול קריית מלאכי שהסתיים ב-1:1, חמישה מחליפים נשלחו למגרש. מי שלח אותם? אלוהים יודע. אולי הוא עצמו. היה זה רק במשחק החוץ מול מ.ס דימונה, שנערך ב- 28.12.18, שמישהו נזכר שם שלא רוח הקודש החליפה את דני רודיטי אלא אהוד כחילה.

ב-12 המשחקים שהספיק רודיטי להדריך רשמה הקבוצה שישה הפסדים, שלוש תוצאות תיקו ושלושה ניצחונות, שלושים אחוזי הצלחה. עם כחילה השיגה הקבוצה שמונה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ושמונה הפסדים, חמישים אחוזי הצלחה. אבל אם מורידים ניצחון ותיקו, שהושגו, כך על פי הרישומים, ללא מאמן, המאזן כבר פחות מוצלח. למעשה, הקבוצה הזאת מחזיקה באחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר, שישים ושישה אחוזים, כשהיא לא מודרכת. אז מי בכלל צריך מאמן?

מפתה לשים את ביצי האשם בסל של הסמכות המקצועית, אבל אחרי שעברו במגרש יותר מאמנים מאוטובוסים, זאת ללא ספק תהיה טעות. שחקנים? שלושה מלכי שערים שונים בשלוש שנים מוכיחים שגם הללו לא מחזיקים מעמד. אבל מי שיילך עם התלונות ליושב ראש יגלה שהוא כבר יושב רגיל. או יושב ישיבה מזרחית. גם שלושה כאלה כבר עברו בסך. אז על מי נשאר להפיל את התיק? אולי על חיים ביבס.

ובינתיים בגזרת הילדים

קבוצת ילדים ב' (שנתון 2006) הגיעה לאצטדיון רמת גן מחוזקת בארבעה אוטובוסים מפוצצים באוהדים. הנהג החברה'מן הציע לחתוך לתימן אבל הוא חזר בו מייד. לא בכל יום מעפילה קבוצה מקומית לחצי גמר גביע המדינה, מדובר במאורע שמתחרה אפילו ביעד אקזוטי. אחרי ה-0:6 על טוברוק נתניה ברבע, התיאבון גבר, יהל אטיאס כבש אז צמד וארבעה שחקנים חלקו ארבעשער, אבל תומר כרמל על הקווים לא יצא מגדרו. "בשנה שעברה סיימנו במקום הראשון והעפלנו לרבע הגמר", אולי כדי להחזיר את כולם אל הדשא.

המשחק מול הפועל חיפה נקבע לארבע וחצי, בשלוש וחצי כבר ישבו ביציע עשרות אוהדים בחולצות כחולות וזימברו בזמבורה. חדי עין הבחינו בדרבוקה, אבל מי שלא דירבק, דירבק קפה קר נטול קפאין. דגלי העיר התנופפו ברקע ובשמיים עננים הסתדרו בנחישות של אותיות אהו"י. השליש הראשון התנהל על מי מנוחות, שלב גישושים שהתארך מעבר להפסקה הקצרה, עירוני מודיעין שלטה בקצב ויצרה מספר הזדמנויות מול השער, אבל הרשת נשארה לשבת כמו ילד שנרדם רגע לפני הצלצול. איתי כהן עבר על המספרים ותומר כרמל ביקש משחקניו להשתתף יותר. לא פלא אם כך שהם עלו לשליש השני כמו המעפילים, הצביעו ביחד וצעקו "אני! אני!" במקביל. הקצב התגבר, הדרבוקה רעמה והאווירה התלהטה, האוהדים ספרו לאחור ולפני שהם הגיעו לשתיים כבר נפל הראשון. ניר חיטמן ראה את השעון נגמר והחליט שנמאס לו לחכות.

רגע לפני סוף השליש הוא נשק לרשת ורץ לספר. החיפאים ההמומים ביקשו מבחן חוזר, אבל בזמן שכולם הלכו בשליש האחרון להתלונן אצל המנהלת, נדב הבר השתחרר לבעיטה מחוץ לרחבה, ומצא בדיוק את הנקודה כדי לעשות נקודותיים.

ילדים ב' של השנה היא קבוצה שכדי לנצח אותה צריך שהיא תסכים להתחיל במינוס אחת. עם יתרון שתיים אפס ברגל, קאמבק הוא כמעט חסר סיכוי, מי שיחכה למשיח, יחכה פחות. אמנם החגיגות החלו קודם, אבל כרמל לא איבד פוקוס, שריקת השופט הייתה הגושפנקא והאוהדים הסתערו על הגומי גם. אם הישג השיא של הקבוצה היה, לפני המשחק, חצי גמר, לא צריך להיות אנליסט כדי להבין שנקבע שיא חדש. ספק אם תומר כרמל ושחקניו יסתפקו בו, כנראה שעדיף להשאיר תורן כיתה עם מחק ליד הלוח, במקום שהוא יצטרך לשבת ולקום. אם בשמונה שערי הגביע האחרונים התחלקו שבעה, אז בעוגה כבר יתחלקו כולם. והגביע? יש מצב שהוא באמת יהיה שלנו. את התשובה נקבל בחודש מאי.

בינתיים הקבוצה הנפלאה הזאת תנסה להשיג גם את המקום הראשון בליגה. זהות היריבה תיקבע ברביעי, אבל מי שבא דודה רבה. אפשר להניח שאבא בא, סבא בא, גם הסבתא יא באבא. יש למה לחכות.

בתום המשחק בירכו מ"מ ראש העירייה שלמה פסי, יו"ר עירוני מודיעין, אלי סבח, ומנכ"ל עירוני מודיעין, מיקי בר, שעודדו במרץ עם האוהדים לאורך כל המשחק, את שחקני הקבוצה בחדר ההלבשה על המשחק שהציגו ועל ההישג שהביא לקבוצה, לראשונה בתולדותיה את כרטיס הכניסה לגמר הגביע. ראש העירייה חיים ביבס בירך אף הוא את השחקנים ואת הצוות המקצועי על ההישג והכבוד שהביאו לעיר.

המאמן תומר כרמל: "שיחקנו מול הפועל חיפה, קבוצה מצוינת, נחושה ופיזית שלא עושה חיים קלים. נעזרנו באיתי כהן האנליסט לכל הנושא הטקטי שיחד איתו ועם עוד אנשים טובים עשינו הישג גדול. אחרי ניצחון נוסף בשבת על מכבי פ"ת, אנחנו ממשיכים עונה חלומית עם מטרות לסיים עם המאזן הטוב ביותר, לזכות בגביע ולעשות עוד היסטוריה למועדון ולעיר".

מכללת די בי איי