(newsדיור מוגן 10.7.19
הקיץ האחרון שלהם

הקיץ האחרון שלהם

זה קרה רק לפני 13 שנה וכבר נראה רחוק: מלחמת לבנון השנייה התפרצה ביום אחד בקיץ 2006 ובסופה ספרה מדינת ישראל 121 חללים מקרב חיילי צה"ל • שלושה מהם היו בני מודיעין: יניב בר-און, עוז צמח וניר כהן

יניב בר און (צילום: פרטי)

זה קרה בימים אלה ממש, לפני 13 שנה, כאשר מדינת ישראל נקלעה בן רגע ל"מבצע מתגלגל" בגבול לבנון, שהפך במהירות למלחמה של ממש בחזבאללה, עם טילים על כל צפון הארץ והשבתת המשק לחודש שלם. המלחמה החלה עם חטיפת חיילי צה"ל והסתיימה חודש מאוחר יותר עם התפטרותם של הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הצפון נוכח הביקורת הציבורית על אופן ניהול המלחמה.

121 חיילים נהרגו במהלך 34 ימי הקרבות הקשים מול חזבאללה בדרום לבנון, בהם גם שלושה תושבי מודיעין. זהו סיפורם.

יניב בר-און

סמ"ר יניב בר-און ממכבים נפל ב-12.07.2006, ממש עם פתיחתה של מלחמת לבנון השנייה. יניב היה בנם של קרלין ואשר, אח לאיתן והדס. הוא נולד ברחובות בנובמבר 1986 והיה הילד האמצעי במשפחתו. הוא גדל במכבים וסיים את לימודיו בתיכון מו"ר תוך הרחבת מקצועות הביולוגיה וכלכלה.

בני משפחתו סיפרו על אדם סקרן מאוד שנהג לחקור כל דבר שעניין אותו. בילדותו נהג לטוס בכל קיץ למשפחתו בקנדה, שם נחשף לעולם התעופה ואהב כל מה שקשור לתעופה אזרחית - משדות תעופה ומטוסים ועד למשחקי סימולטורים במחשב, כשלצד התעופה האהדה למכבי תל אביב בכדורגל היתה גדולה והוא ליווה את הקבוצה ניצחונות ובהפסדים. יניב אהב מאוד את מכבים וכשיום אחד גילה כי לקבוצת הכדורסל המקומית אין מספיק קהל גייס את חבריו שהגיעו לכל משחק לעודד את הקבוצה. בנוסף, יניב תיחזק את אתר האינטרנט של מכבי מכבים-רעות.

"יניב היה פטריוט גדול, שאהב את הארץ ואת היישוב", סיפרו הוריו. "הוא נהג לכסות את כל הבית בדגלי ישראל ביום העצמאות ובצבא לימד את חבריו לצוות הטנק, שהיו עולים חדשים, על ההיסטוריה של המדינה".

בדצמבר 2004 התגייס יניב לחיל השריון כנהג טנק ושובץ לגדוד 82 של חטיבה 7. יניב התאהב בחטיבה ובהיסטוריה שלה והיה גאה מאוד להיות שריונר. לאחר סיום האימון, במסגרת צוות מחלקה פלוגה (צמ"פ) הוצבה פלוגה א' שבה שירת יניב להגן על היישוב נצרים שברצועת עזה. הטנק של יניב היה בין האחרונים שיצאו מהרצועה במסגרת תכנית ההתנתקות באוגוסט-ספטמבר 2005. לאחר ההתנתקות עבר הגדוד בפברואר 2006 ל"קו כחול" בגבול לבנון, ככוח כוננות נגד פעילות אפשרית של חזבאללה.

בבוקר ה-1 ביולי 2006 חטפו אנשי חזבאללה שני חיילי מילואים – את רב-סמל אהוד גולדווסר ואת סמל-ראשון אלדד רגב. המוצב שבו שהו יניב וצוותו ספג הרעשה ארטילרית כבדה. כשנודע על החטיפה, ובהיותם במוצב הקרוב ביותר למקום האירוע, קיבל הצוות של יניב הוראה להיכנס לתוך לבנון ולעצור את רכב המילוט של המחבלים. הצוות התקשה להגיע לטנק עקב ההרעשה הכבדה, אך במאמץ רב והתעקשות נחרצת הגיעו אנשי הצוות לטנק וביחד עם "נגמחון" דהרו לעבר גדר הגבול וחדרו לשטח לבנון.

הצוות הספיק לירות ולפגוע במספר עמדות חזבאללה בעת הכניסה ללבנון, אך במרחק קצר מאוד מהגבול עלה הטנק על מטען גחון גדול, אשר השמיד את הטנק והרג את ארבעת אנשי הצוות במקום - ויניב ביניהם. יניב היה בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הלווייתו נערכה ב-16 ביולי 2006 והוא היה החייל הראשון שנקבר בחלקה הצבאית בבית-העלמין במודיעין. המותיר אחריו הורים, אח ואחות.

עוז צמח

סמ"ר עוז צמח, תושב רעות, נפל ב-12.08.2006. עוז היה בנם של אלישבע וחיים, אח ליוסי, אורן, יפעת ושני. עוז נולד ביבנה וכשהיה בן חמש וחצי משפחתו עברה לרעות. עוז חלם להיות מהנדס וחוקר בתחום הביוטכנולוגיה, מכיוון שאהב את הטבע ובעלי החיים ואף עבד במרפאה וטרינרית בהתנדבות.

בנוסף עסק עוז בקראטה, שחייה וכדורסל והיה שחקן מצטיין במועדון "מכבי" המקומי, עסק בטיסנות ואהב לדוג.

מאחר ומוצאה של אמו מהולנד, בילתה המשפחה בהולנד במהלך המעבר מחטיבת הביניים לחטיבה העליונה.  עוז התעקש לשוב לישראל והפציר בהוריו לחזור, ואכן המשפחה חזרה לישראל. עוז סיים את לימודיו בתיכון מו"ר בהצטיינות במגמת הביוטכנולוגיה והתגייס במרץ 2004 לחיל השריון. חמישה חודשים לפני שהשתחרר הוא נפל במלחמת לבנון השנייה כשהוא בן 21.

עם גיוסו לצה"ל במרץ 2004 שובץ עוז בחיל השריון, והחל את מסלול ההכשרה המאתגר בפלוגת "גולן" שבגדוד "סופה", במסגרת עוצבת "ברק". עוז אהב מאוד את הצבא, אהב את חבריו, תמך בהם ועודד את רוחם ברגעים הקשים. הוא אהב את הטנק ואת עוצמתו, נהג להבריק את המכונה הכבדה וגם הסתדר מצוין עם הבוץ. "עוז הגשים את שאיפתו להיות מפקד טנק", סיפר אביו חיים, בעצמו אל"מ במילואים. "הוא פיקד על טנק מסוג 'מרכבה סימן 3 משופר'. אישיותו הנעימה, ניסיונו המקצועי והמבצעי, יושרו האישי והסגנון המיוחד שאפיין את התנהלותו בצוות ובפלוגה - תמיד בשקט ובחיוך - הקנו לו הערכה רבה מצד מפקדיו, פקודיו וחבריו ליחידה ולחיל".

במהלך שירותו היה עוז שותף לתעסוקות מבצעיות רבות ובכל הגזרות. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, נקרא עם יחידתו לקחת חלק בלחימה בחזבאללה בדרום לבנון במסגרת מבצע "שינוי כיוון".

עוז נפל במוצאי שבת. במהלך קרב ההתקדמות מבינת-ג'בל נפתחה לעבר כוח שריון מגדוד 53, אש כבדה של טילי נ.ט וזו פגעה באחד הטנקים. מפקד הטנק נפצע וחדל מלתפקד. הטען קשר לקח פיקוד על הטנק אך התקשה לחלצו לאחור.

עוז, שהיה בטנק אחר, נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר האיום ולסייע לצוות הטנק הראשון להיחלץ מהמרחב המאוים. הטנק נכנס לעמדה כשהוא חשוף באור יום ותחת אש תופת. עוז וצוותו סייעו בחילוץ הטנק. עם סיום פעולת החילוץ של הטנק נפגע הטנק של עוז מטיל נ.ט וכל אנשי הצוות נהרגו.  עוז הראה במעשיו רוח לחימה ורעות עד כדי חירוף נפש. ציון שבח מטעם מפקד פיקוד הצפון דאז הוענק לו לאחר נפילתו על שהראה אחריות, דוגמה אישית, מקצועיות ורעות.

ניר כהן

ניר כהן נהרג בגיל 23 בקרב בעייתה א-שעב שבדרום לבנון, ב-9 באוגוסט 2006. הוא הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים והותיר אחריו זוג הורים - נאווה וגיורא ושני אחים - ניצן ואייל.

ניר נולד באוגוסט 1983 בראשון לציון, כבן הזקונים של המשפחה. הוא גדל והתחנך בראשון לציון עד כיתה ב'. בשנת 1991, כשהיה בכיתה ג', עברה המשפחה למכבים, שם המשיך ניר ללמוד עד כיתה ו' בבית הספר היסודי "מעוז המכבים" ולאחר מכן למד בחטיבת הביניים ובתיכון מו"ר.

הוריו סיפרו כי ניר היה מוזיקלי מאוד וכבר בגיל חמש נשא את הגיטרה הקטנה שלו לכל מקום ואף החל להופיע מול קהל. ניר היה חובב מוזיקה מושבע ונהג להאזין למגוון סגנונות, ממוזיקה קלאסית ועד למאיר אריאל והביטלס. ניר אף עשה בגרות בגיטרה קלאסית ברמה של 5 יחידות.

ניר אהב גם ספורט, ובמיוחד הוקי, רולר-בליידס וסקי. הוא אף הִרבה לקרוא, בעיקר באנגלית, ובעיקר ספרות קלאסית כמו ספריו של דוסטוייבסקי או "מילכוד 22". בנוסף היה ניר חובב טבע מושבע שהצטרף לחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע.

ניר התגייס לראשונה בנובמבר 2001 לחיל האוויר, ושובץ לתפקיד טכנאי מטוסים. לאחר ימים ספורים הבין כי הוא אינו מתאים, וייחל לתפקיד במערך הלוחם. במרץ 2002 התגייס מחדש לחיל השריון. הוא שובץ בגדוד 82 של חטיבה 7 ובתוך שבוע הפך ל"מורעל". הוא הוכשר להיות נהג טנק וכעבור שנה וחצי של פעילות מבצעית נמצא מתאים לצאת לקורס חובשים קרביים. במהלך הקורס הוא נפצע בעינו, נשלח לקורס נוסף ולבסוף סיים את הכשרתו כחופ"ל (חובש פלוגתי). בהמשך שירותו הצבאי תפקד ניר כחופ"ל וכנהג טנק, ובמסגרת הפעילות המבצעית שהה בין היתר בשכם, ברמת הגולן ובמוצבי גבול הצפון.

כאשר השתחרר בשנת 2005 היו לניר חלומות רבים: לעבור את המבחן הפסיכומטרי, להשלים בגרויות, לטייל בארץ ובחו"ל (דרום אמריקה או אוסטרליה), להדריך ולהיות מורה דרך בשבילי הארץ. חלק מהחלומות הספיק להגשים. את חלומו להיות מדריך טיולים מקצועי בארצו שאהב - לא זכה לממש. לאחר שנהרג הגיע לבית המשפחה אישור שניר התקבל לקורס מורי דרך.

את שחרורו ב-2005 חגג עם חבריו במסע לאורך שביל ישראל מאילת ועד מטולה, ומיד החל לעבוד בעבודות מזדמנות והשלים את הבגרויות במקצועות המתמטיקה והאנגלית, אך לא הספיק לראות את ציוניו הסופיים. בנוסף לכך נרשם לקורס פסיכומטרי. בימים שלפני צאתו למלחמה עסק ניר בארגון הדירה החדשה ששכר בתל אביב, אליה אמור היה לעבור.

כאשר קיבל ניר צו 8 בסוף יולי 2006 יצא לשירות המילואים הראשון שלו בשמחה. הוא התנדב לשרת כנהג טנק למרות שהמקצוע הראשי שלו היה חובש ולמרות שפציעתו פטרה אותו מתפקיד קרבי. ניר התנדב הן בגלל מחסור בלוחמים והן בגלל שחשב ששירות בטנק בעת מלחמה משמעותי יותר מתפקידו כחובש.

בתאריך 9.8.2006 נפל ניר בקרב בדרום לבנון. טיל נ"ט פגע בטנק שבו שהה עם חבריו, במסגרת פעילות מבצעית, בסמוך לכפר עייתה א-שעב שבגזרה המערבית. עמו נפלו שלושת חבריו לטנק. הוא הועלה לדרגת רב-סמל לאחר מותו.

סגן אלוף רוני תדהר, מפקד היחידה, כתב במכתב התנחומים למשפחה: "ניר, זיכרונו לברכה, יצא עם צוותו כדי ליירט חוליות מחבלים ולפגוע בתשתיות הטרור באזור. במהלך הלחימה הופעל מטען ונורו טילים נגד הטנק של ניר. יום קודם לכן, בפעולה מקצועית לעילא, השמידו ניר וצוותו חוליית אנשי חזבאללה בכפר רמיה. ניר הצטרף אל היחידה ביום הקריאה לגיוס. על אף הזמן הקצר ששהה עימנו, למדנו להכיר עלם חמודות, יפה, חייכן ומלא שמחת חיים. הוא היה חבר של אמת, עזר לכל מי שנזקק לו והשרה אווירה נעימה על סביבותיו. ניר השפיע על חבריו ליחידה מאהבת הארץ, מהדבקות במשימה ומרוח הלחימה שאפיינו אותו".

בית יד לבנים במודיעין: הזיכרון והחיים

בחודש אפריל 2017 נחנך ברחוב עמק האלה בעיר בית יד לבנים, לאחר שנים בהן פעל במקלט ברעות. מי שמוביל את הסניף הוא חיים צמח, אביו של עוז.

בבית יד לבנים הוקם חדר זיכרון ובו קיר הנצחה עם תמונות הנופלים ומגירות עם אלבומי זיכרון ליקירי העיר מודיעין. החדר משמר את הזיכרון ו"מהווה ציר מרכזי מוקד וגשר לפעילות ערכית וחינוכית להנחלת מורשת הבנים בקרב בני משפחה, חברים וכלל הקהילה בעיר".

"אנחנו עושים הרבה פעילויות", מספר צמח. "הן ברמה הלאומית והן ברמה המקומית לזכר החללים תושבי מודיעין".

מאז המעבר למשכן הקבע עורכים אנשי בית יד לבנים ערבי מורשת בעקבות סיפורם של הלוחמים והקרבות המפורסמים בהיסטוריה של ישראל, כמו למשל ערב בנושא מבצע יונתן ושחרור החטופים מאנטבה, ערב לציון 45 שנה למלחמת יום כיפור בהשתתפות לוחמים שנלחמו בה, וערב בנושא המבצע להעלאת יהודי אתיופיה שהתקיים במסגרת חגיגות ה-70 למדינת ישראל. ביד לבנים אף השיקו בשנה שעברה את פרויקט אלבומי הנופלים, במסגרתו יצאו תלמידי בתי ספר במודיעין בעקבות סיפורם של הנופלים ואיגדו אותם, יחד עם בני המשפחות, לאלבומים לזכרם. 

צמח: "חשוב לי לומר של הפעילות שאני עושה, שהיא מאוד קשה לי כמו לחטט בפצע שלא מגליד, לספר את סיפור הגבורה של עוז כדי להעצים את המוטיבציה של בני הנוער לנתינה ושירות משמעותי למדינה ולחברה. יש לא מעט משפחות שכולות שמכירות את הפעילות שלי ושואלות אם אני ישן טוב בלילה, כי אני מניע אנשים לעשות מעשים שיכול להיות שיעלו להם בחייהם בסוף. והמסר שלי הוא שלא צריך קרב או מלחמה כדי לא לחזור הביתה בשלום. אם כל אחד ישקיע מחשבה בעשייה שלו ויתרום מעצמו, אנחנו נהיה מדינה הרבה יותר טובה".

צמח מוסיף כי בית יד לבנים הוכפף לאגף קהילה החדש ( תיק באחריותו של סגן ראש העירייה מויש לוי) בראשותה של זיוה אסא, שקיבלה מינוי מתוקף חוק בית יד לבנים. "עובדה שתקצר תהליכים ותקדם עשייה משמעותית וערכית עם התלמידים ובני הנוער בעיר. הוקמה גם אנדרטה עירונית חדשה, ליד 'קפית', במקום הישנה המכבדת את 'זכרון היותם'״.

עיריית מודיעין קיץ מודיעינ