(new)ויצו 10.12.19
מודיעין מטאל

מודיעין מטאל

בשבת תעלה על במת הבארבי בתל אביב להקת "שרדהד" שנולדה במודיעין ועד היום חבריה מתגוררים כאן • בשיחה מוזיקלית צפופה הם מסבירים למה הז'אנר פורח, מדוע יש במודיעין נפילת מתח בכל הקשור למוזיקת רוק וגם חושפים שבניגוד למה שמקובל לחשוב, יש בהופעות שלהם הרבה בנות 

(צילום: יח"צ)

פעם, לפני הרבה שנים, נשבו במודיעין הצעירה רוחות חזקות מאוד של גיטרות חשמליות. העיר עוד היתה צעירה, בני הנוער בה נדונו לחיי שיעמום יחסי, וכמו שקורה בדרך כלל במצבים כאלה הם נקלעים למצב רוח של ליברפול וסיאטל ומוצאים מפלט ומרגוע בדיסטורשן. התוצאה היתה נהירה גדולה של בני תשחורת למועדון הג'ק והמעגל החל להזין את עצמו: מי שבא לשמוע ולראות הסתקרן ובבית שם דיסק תואם ולפעמים גם הלך בעצמו לחנות של כלי זמר בישפרו כדי לרכוש לעצמו גיטרה.

בינתיים זרמו הרבה מים בירקון, מודיעין גדלה וגם העולם השתנה. נכון שגם לפני עשר שנים אפשר היה ליצור בקלות מוזיקה באמצעות תוכנות מחשב בבית, אבל המצב היום – בעידן תוכניות הריאליטי המוזיקליות – הפך את המציאות ליותר מוכוונת להיטים וכוכבים. כולם היום רוצים להיות נטע ברזילי, אף אחד לא רוצה להיות אליס קופר או ג'ימי הנדריקס.

למרבה המזל, בתקופה ההיא נזרעו כמה ערוגות שמהן צמחו להקות מקומיות שבועטות עד היום. כנראה שהבולטת שבהן היא "שרדהד", שבמוצאי שבת זו תופיע במועדון הבארבי בתל אביב בפני מאות מעריציה בז'אנר המטאל. וזאת יש לומר: הלהקה מגיעה להופעה אחרי סיבוב הופעות ביפן, ממש כמו הגדולים.

קצת הסברים למי שבשבילו דיסטורשן זה רק דיפ-פרפל, אייסי-דיסי, נירוואנה או אליס אין צ'יינס: "מטאל" הוא ז'אנר קשה מאוד לשמיעה ראשונה ועיקרו הוא מיתקפה אגרסיבית מאוד על כל החושים: סאונד חריף של דיסטורשן, מהירות (BPM) כפולה ואף משולשת ממה שנחשב "נורמלי", כאשר תכיפות מכות המתופף על תוף הבאס מוכפלת בסיוע פדאל כפול, מה שהופך את הביט העיקרי של העסק לסוג של מכונת ירייה. ובעיקר - שירה גרונית ביותר, שנשמעת כנהמת אריות ולכן שמה הרשמי הוא "גראולינג". הסבתא שלנו היתה קוראת לזה "צרחות". מי שיפתח את האוזניים והלב יבין שזה ממש לא כך.

"שרדהד" (כלומר "ראש גרוס") נולדה במודיעין ועד היום חבריה העיקריים גרים כאן. לפגישה הוזמנו המייסד יותם נגור (27) ושותפו לגיטרות החשמליות רזי אלבז (26) ואם היה לי ספק כיצד אוכל לזהותם, הרי שכבר בכניסה לבית הקפה הטייל היה מעליהם ממש. נגור, שגובהו בערך שלושה וחצי מטר וזרועו הימנית מקועקעת כולה, לא השאיר מקום לספק. אם תרצו, זהו הג'יימס האטפילד שלנו. גם אלבז היה מקושט דיו כדי להבהיר מי כאן המטאליסט.

הוריו של נגור הגיעו לרעות מרמת גן וקיבוץ גבים כשהיה בן שש. הוא למד במו"ר והחל לנגן בגיטרה חשמלית כשהיה בן 12. לצה"ל התנדב בשל בעיות בריאות. הוריו של אלבז הגיעו למודיעין ממושב בן נון, הוא למד בתיכון עירוני ב', בצבא שירת בממר"ם וכאיש קבע בחיל המודיעין. הנסיון הגיטריסטי שלו הוא בעיקר מהשנים האחרונות. נגור מגדיר עצמו כ"מינימליסט" מבחינת הציוד: גיטרה ESP. מגבר פיווי +EVH (ע"ש הגיטריסט הצדיק אדי ואן היילן), בפדלים הוא משתמש בדיליי פלנג'ר ו- WHA-WHAולכלוך הדיסטורשן מגיע מהמגבר. "אני מנגן חזק", הוא אומר. "זה מספיק". נגור הוא הגיטריסט המוביל ואלבז, שהגיע בזכותו ללהקה, אוחז באותו ציוד בערך כגיטריסט המשני. שניהם חולקים היום דירה במודיעין כשותפים.

מה אתם יודעים על סצינת הרוק במודיעין נכון לימים אלה?

נגור: "הג'ק מאוד השתנה מאז היינו בני 15. יש הרבה פחות נגנים, הרבה פחות להקות והרבה פחות אירועים. פעם היו מגיעים מאתיים שלוש מאות איש. לפני כמה חודשים הלכנו לשם והיו אולי שלושים".

למה?
"יש הרבה פחות עניין. גם מצד העירייה וגם מצד הילדים שלא מקדמים להם את זה. אנחנו קיבלנו את הג'ק על מגש של כסף. עזרו לנו וקידמו אותנו וחיבקו אותנו. אייל סתת לפני 15 שנה עוד היה במקלט ברחוב חצב ברעות. מגיע קרדיט גם לאביטל תמיר, ניר אלהרר ועדן ניר. היה שם חומר אנושי שמאוד דחף את זה. ברמה קנאית ופנאטית".

אלבז: "כן קורים היום דברים בג'ק ויש חברה שמנגנים אבל פעם, נגיד עשור אחורה, זה היה תופעת טבע מה שקרה שם".

נגור: "בתקופה ההיא לא היה מה לעשות במודיעין. לא היה קניון, הקולנוע הכי קרוב היה בישפרו וגם זה היה כשהיינו בגיל מאוחר".

אז לאן הולכים היום כל הילדים והנערים שלומדים לנגן?

נגור: "הם לא מודעים לזה שיש להם לאן ללכת. היום הם גם הרבה יותר בטלפונים ובמחשב".

אלבז: "גם הג'ק לא מפרסם מספיק. אם אין כל הזמן פוסטים ופרסומים אז הילדים במודיעין לא מודעים לכך שהוא קיים".

רזי, אתה המצטרף החדש. איך נפתח לך הראש למטאל?

"לפני משהו כמו שלוש שנים עשיתי פרוייקט עם שרדהד. עבדנו על איזה מוצר משותף. איזשהו קוצץ תבלינים".

ואיך זה קשור ללהקת מטאל?

"זה משהו שחשבנו שיכול להתאים לקהל היעד של הלהקה".

הבנתי. גריינדר לגראס...

"נכון. ואז התחלתי לשמוע אותם קצת כדי להבין מה קורה וזה פחות התחבר לי. לא ניגנתי ולא הייתי קשור לתחום. הייתי יותר איש של רוק בריטי, רדיוהד, מיוז, ארקטיק מאנקיז. אבל התחברתי עם יותם והפכנו להיות חברים טובים והוא הכניס אותי לעומק של שרדהד וגם למוזיקת מטאל. אחרי חודשיים שלושה שהוא היה משמיע לי מטאל כמעט על בסיס יומי נפל לי האסימון וזז לי בורג במוח".

יותם, תן בתקציר את תולדות הלהקה...
"כשהייתי בכיתה ט' היה איתי עוד ילד בכיתה מתופף והקמנו הרכב קאוורים ללהקות מטאל מוכרות כמו סלייר ומטאליקה. ב-2009 הסולן אהרון רגוזה עבר מטקסס למודיעין והגיע אלינו לבית הספר. ההורים שלו היו שם בשליחות. הבנו שהוא זמר והזמנו אותו לחזרות. הוא ידע לעשות גראולינג. הוא בכלל למד שירת אופרה אבל גם אהב לצרוח. ואז הגענו לג'ק והכרנו את המתופף הנוכחי רועי ואת הבסיסט לי לביא. עד 2015 הייתי גיטרה לבד. כשהקלטנו אלבום שלישי בדנמרק רזי הצטרף".

הקלטות, נסיעות בעולם, מי משלם על זה?

"יש מנהל, יש בוקינג, יש חברת תקליטים".

זו העבודה העיקרית שלכם?
"לא. לכל אחד יש גם עבודה בנוסף. אני מנהל הצגה אצל הראפר פלד. חברה שלי גרה ברמת הגולן אז כשאני שם אני מקים במות. עושה עבודה פיזית".

אלבז: "אני מתכנת פרילנסר ועושה שיווק דיגיטלי".

מן הסתם רוב הקהל שלכם זה בנים...

נגור: "ממש לא. גם בנות אוהבות מטאל. יש הרבה בנות שמגיעות להופעות".

איך הן מגיבות למוש פיט? (מסורת בהופעות מטאל – התגוששות מאסיבית בקדמת הבמה)

נגור: "מוש פיט זה לא חובה. זה גם הצעירים יותר. הרוב עומדים מאחורה ולא משתתפים".

נגיד שכבר יש לך ילד, מה אתה חושב על זה שילך להופעות מטאל ויגיע למוש פיט?

"טוב מאוד. שילמד גם לקבל מכות ואם הוא לא נהנה שילך אחורה. ככה הוא ייתחשל".

איך בנות מגיבות למטאל?

אלבז: "הבנות יודעות בדיוק לאן הן מגיעות. בהופעות שלנו ארבעים אחוז זה בנות. לפעמים עם בני זוג, לפעמים עם חברות".

יש לכם קהל קבוע?
אלבז: "לגמרי. מכירים אותנו והולכים אחרינו. בהופעה הקודמת בבארבי היו לפחות 500 איש. אני מניח שבשבת הקרובה נעלה על המספר הזה".

לאנשים קשה להתחבר למטאל. הרעש, הקעקועים, הגראולינג...

נגור: "זה עניין של סטיגמה בלבד".

אלבז: "זה הרבה עניין של טעם נרכש. נכון שזה בהתחלה יותר קשה לאוזן אבל אחרי פרק זמן מסויים זה מתחיל לתפוס".

אפשר בגראולינג לשמוע את המלודיה?

נגור: "כשהייתי ילד והייתי שומע מטאל הייתי מפסיק כשהסולן היה מתחיל לשיר. כלומר לצרוח. זה היה לי מאוד קשה. מאוד אהבתי את האנרגיה אבל עם השירה היה לי מאוד קשה. אבל אצלנו יש דגש על מלודיה בשירה, כמה שזה צרחות כביכול. אנחנו מחפשים את הצד ההמנוני. ובכלל יש כל מיני ז'אנרים במטאל שחלק מהם כוללים שירה שהיא באמת רק צרחות. אבל יש גם מטאל מלא רגש ומלודיה".

אלבז: "הרבה אנשים נכנסים למטאל בהדרגה. בהתחלה עם שירה עדינה יחסית".

תמליצו לי על אלבום המטאל הכי טוב למתחילים?
"קאבויז פרום הל של פאנתרה. יש שם הרבה שילוב של בלוז וקאנטרי אבל כבד".

זה מטאל אמריקאי. מה עם אירופה?

"האירופאים זה חומר קשה. הם לא משחקים משחקים. כנראה נבחר את ראמשטיין".

מי המוזיקאי האהוב עליך בארץ?

נגור: "הוא אמנם לא עושה מטאל אבל הוא פוגע לי במוח באותו מקום. זה דודו טסה. אני מת עליו".

אלבז: "אני נקרע בין היהודים לבין החברים של נטאשה. רדיו בלה בלה זה אלבום מופת בעיני. הכי גדול שנעשה בארץ".

מכללת די בי איי