(newsדיור מוגן 10.7.19
אורות תל אביב

אורות תל אביב

המחזמר צ'פלין, שהוא בין ההצגות החונכות את תיאטרון תל אביב החדש, ובהפקה משותפת של תיאטרון חיפה, כובש, נוגע, ומחזיר את הקסם של אחד מענקי תרבות הקולנוע לבמה 

(צילום: יח"צ)

נתחיל דווקא מהסוף. הקהל שנעמד על רגליו, שרק והריע ארוכות לשחקנים (וזאת לא הצגה של קהל שבוי), מוכיח שצ'פלין של מאור מימון (המפיק שחלם והגשים) נוגע באנשים ועושה זאת בגדול. ולא, זה לא ברודווי, לא ברמת הגרנדיוזיות, לא בריקודים (כאן יש מקום לעוד), או אפילו ברמת המשחק של כל הקאסט, אבל בואו,  פה זה גם לא אמריקה, והמחזמר הוא בהחלט כובש, יש לו קסם, ואחרי שעתיים וחצי יוצאים ממנו עם חיוך והנאה. תיאטרון תל- אביב הדנדש, שרוצה להיות ברודווי של ישראל, יצטרך לעבור עוד כברת דרך, אבל הסיפתח מצויין, ומימוש הרעיון של תיאטרון למחזות זמר הוא בכלל דבר גדול הראוי להערכה.

גם ההחלטה לחזור לצ'רלי צ'פלין, שאיכשהו הגענו עד הלום, ואף תיאטרון גדול לא נגע בו, (בעיתוי מקביל לחזרתם של השמן והרזה למסכי הקולנוע) היא ממש במקום. כי התגעגענו! צ'רלי צ'פלין, הליצן העצוב, סוג של קונצנזיוס, הוא לא בדיוק אותו אדם סימפטי ומצחיק בחייו האישיים. אבל הוא יוצר גאון.

הוא הפך לסמל בזכות דמות "הנווד" שאותה גילם בסרטיו האילמים, והוא אחד האנשים המשפיעים ביותר על תעשיית הקולנוע. 75 שנות קריירה עם עליות ומורדות, הרבה פרשיות אהבה (חלקן על גבול הפדופיליה), שערוריות מתוקשרות, ולא מעט סרטים חשובים שהפכו לקלאסיקה (אורות הכרך, זמנים מודרנים, הדיקטטור הגדול, ועוד). צ'פלין שבשלב מסוים הרגיש בטוח  להשמיע את דעותיו הפוליטיות באמריקה, גם שילם מחיר וגורש לשוויץ, לא לפני שנשא בפעם הרביעית אישה הצעירה ממנו בשנים רבות.

כל אלה ועוד בהפקה המשותפת לתיאטרון תל -אביב ותיאטרון חיפה, שמביא איתו בין היתר את טלי אורן, נכס צאן וברזל לכל מחזמר. סיפורו של צ'פלין עובר דרך תחנות משמעותיות בחייו, בצל ילדות ענייה ומערכת יחסים מורכבת עם אמו שנטשה אותו בשל מחלתה. המחזמר בבימויו של שוקי וגנר, משלב וידאו ארט מעולה שמשלים את הבמה, ההצגה קצבית וקולחת, השירה נעימה, ויש בה המון רגעים טובים.

חבל שדווקא לצדדים הפחות נעימים בהתנהגות של צ'פלין לסביבתו, יש נימה סלחנית או לא מספיק ביקורתית (יחסו לנשים, שיטת העבודה בשחקניו הילדים, יחסו לאח הגדול) גם אם המניע ברור. בעידן  שלנו, כשהנורמות של פעם אפלות,  ראוי היה להתייחס לעניין בחומרה.

בין הקאסט הגדול, הכולל זמרים ושחקנים (חלקם ידועים) בולט כצ'פלין - עופרי ביטלמן, שחקן צעיר יחסית,  שיש לו את זה: נוכחות, צ'ארם, שירה ומשחק מעולה. הוא לוקח את הכל על כתפיו והן מספיק רחבות. האמנו לו.  אבל הכוכבת האמיתית של הערב היא טלי אורן (בתפקיד מתחלף עם מיקי קם), שמרגע עלייתה לבמה (רק בחלקה השני) יש עוד עליית מדרגה. כהדה אופר, רכילאית צמרת, שכל מאווייה מסתכמים בהשגת סקופ, ויהי מה. כשזה לא ניתן היא לא מרפה ונוקמת. אורן מכניסה צבע לדמות שהופכת לסוג של קריקטורה: היא ביצ'ית, חצופה, משעשעת ומלאת כריזמה וכשהיא פותחת פה גדול בשיר ב"הכל יקרוס" (אחד הנמאברים הזכירים יותר) מתמוגגים.

אבי גרנייק כמפיק הראשון שפותח לצ'פלין את הדלת, וירון ברובינסקי, משאירים רושם טוב במשחק אמין. דפנה דקל  כאמו של צ'פלין קצת נעלמת, אבל טובה בקטעי השירה שלה, ויש גם מספר ילדים (מתחלפים)בקאסט, שכמו תמיד גונבים את הרגע על הבמה.

שורה תחתונה: המפיק מאור מימן שהגשים את חלומו ופתח תיאטרון נוסף בעיר הגדולה, הוא גם אולי קצת הסיפור של צ'פלין, ילד עני ומרוד שחלם בגדול וכבש את העולם. המחזמר המוצלח על חייו של צ'פלין מביא לבמה את הקסם של האיש, שידענו שהוא גדול, אבל לא ירדנו לחייו.

מחזמר מרשים, מהנה וכייפי.  שאפו ליוצרים!

עיריית מודיעין קיץ מודיעינ